• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

היציאה מהמטריקס, לא מה שחשבת...

  • פותח הנושא פותח הנושא הנועזת
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך

הנועזת

משתמש בכיר
הצטרף ב
24/1/15
הודעות
1,828
דירוג
3,541
(פרסמתי את המאמר תחת כותרת יומני מסע נועזת http://www.hasolidit.com/kehila/threads/הנועזת.159/page-2#post-11729 , עם זאת הוא קצת חבוי שם, ואשמח לתגובות , לכן אני מעלה אותו גם פה, אם זה חורג באופן כלשהו מהכללים, ניתן להוריד כאן)

השאיפה והדריכות לפצח את הקוד ולצאת ממרוץ העכברים, הטפל, המעייף ונטול ריגושים, מעמעם לעיתים את השאלה החשובה באמת.
נניח שאת/ה בשיא כוחותיך, עינך בורקות והכסף הפסיק להיות תמריץ נושף בעורפך. אמנם אינך מיליונר, אך הצלחת לייצר לעצמך איזשהו תזרים נאה ועקבי, רמת חייך סבירה, ועכשיו מה?? לאן תחפצ/י להגיע? לאיזה פסגה בלבך תרצ/י להעפיל? האם מרוץ העכברים היווה עבורך מסך עשן לאינות שבפנים? או לרגע הזה פללת ויש בתוכך אינסוף חדרים, המחכים רק להתגלות?
הלוואי ויכולתי לומר כי כשאני מצאתי את עצמי בצד השני של הדלת המסתובבת של המטריקס (בעודי נושקת לגיל 40), מתוך מלחמת ההשרדות שלי, אסמיי האינטלקטואליים והיצירתיים היו מלאים ומוכנים לספק לי אינסוף עניין ומהות. זה פשוט לא מה שהיה. שום מימד בחינוך שקיבלתי ובדמויות שהקיפו אותי, לא היווה לי דוגמה להתמודדות עם מצב החיים הזה. נהפוך הוא, החלל שנפער בי שרף, חשתי נבדלת יותר מתמיד, ולחלוטין מחוץ לרשת החברתית.
בסרט המטריקס, מי שזוכר, הדמות שבוגדת בחבריה (סייפר), היא הדמות שאינה מצליחה להתמודד עם החופש שנכפה עליה, כתוצאה מהיציאה מהמטריקס.
יש הבדל מהותי בין מלאי תחביבים במינון מתון, כמו: ריקוד (שלוש שעות שבועיות), קריאה (עשר שעות שבועיות), ריצה (7 שעות שבועיות) וכן הלאה, המרכיבים זמן פנוי "נורמלי".... לבין זמן פנוי על פניי ימים שלמים. למי שלא חי במציאות הזו, זה קשה אפילו לתפיסה. בנוסף, לכל הזמן הפנוי הזה שלא היה ברור לי מה לעשות אתו, מבחינה נורמטיבית מצאתי את עצמי בשוליים האיזוטרים של האיזוטריות, אמא חד הורית לשתיים, לא עובדת וגם לא מחפשת עבודה, חסכנית ודעתנית, חיה במושב, עם רכב מסחרי. רק חתולים היו חסרים לי בגינה, להשלמת התמונה התמהונית.

קצת כמו ניאו, גיבור המטריקס, שנאלץ לעבור תהליך רפוי בעזרת צוותו של מורפיאוס, תוך כדי תהליך ההבנה כי העולם שבו הוא חי (שיקאגו 1999), הוא עולם של מציאות מדומה. מצאתי את עצמי, מייצרת שרירים חדשים של סקרנות והעמקה אינטלקטואליים, יחסיי האנוש שלי התרחבו הרבה מעבר לאזור הנוחות (משפחה, חבריי ילדות) למחוזות חדשים בנשמה- מחוזות האנשים הפשוטים, ההקשבה לגוף שלי התחדדה- כאילו משהו הגביר את הווליום של החושים. וזוהי רק רשימה חלקית.
בד בבד התחיל זרזיף של חיפוש אחר מהות שהוא מעבר ליום יום, שכל יום הלך והתעצם. כאב ההשרדות שעדיין זרם בי, החודשים הספורים בהם גרתי אצל הוריי מחוסר ברירה, אי האמונה שספגתי מצד הסביבה שלי בחתירה לעבר הכנסה פאסיבית, תחושת השונות, חוסר האונים הכלכלי, כולם היו תקועים לי, כמו סליל חוטים בגרון.
מהכאב הזה התחיל לגדול רצון חזק לשינוי, לא רק של חיי שלי שכבר היו בטרנספורמציה, אלא לתת יד לאחרות לעבור את הדרך המאוד לא פשוטה הזו. כאישה וכאמא, הרגשתי שהאתגר לפרוץ את מרוץ העכברים הוא הרבה יותר משמעותי וקשה. החוטים השקופים המעמידים בפניי האישה של ימינו, דרישות צולבות ובלתי אפשריות של: אמהות מעורבת מצד אחד, קרייריסטיות ותרומה משמעותית לכלכלת המשפחה מצד שני, ושלל מטלות יומיומיות של בישולים, ניקיונות, להראות טוב, מותירים אותה ללא אוויר וללא תוכן משל עצמה.
תוסיפו לכך את העובדה המצערת, כי נשים נעדרות מהעולם הכלכלי כמעט באופן גורף, כמשקיעות פיננסיות וכבעלות עסקים (אותי אישית אגב, הסיבות לכך לא מעניינות, להבנתי את השורה התחתונה הזו, צריך להתיך באש ולשנות). המסקנה המתבקשת היא כי נשים נמצאות ברמות שליטה וחופש מאוד מאוד נמוכות. עד כאן החזון שהזדקר מבעד ללידה מחדש שלי.
אבל במאמר הזה קיוויתי לחשוף משהו על התהליך, קצת מעבר לסיפור שלי. תהליך הלידה מעבר למציאות הכבולה, זוהי להבנתי סוג של אבולוציה, שתכליתה האמתית אינה יציאה לחופש גדול, אלא מפתח ליצירת חיים של מהות ונתינה, אותם כל אחד צריך לגלות על פי דרכו.
 
נערך לאחרונה ב:
=
קצת כמו ניאו, גיבור המטריקס, שנאלץ לעבור תהליך רפוי בעזרת צוותו של מורפיאוס, תוך כדי תהליך ההבנה כי העולם שבו הוא חי (ניו יורק 1999), הוא עולם של מציאות מדומה.

ניטפוק קטן- הסרט צולם בסידני מתוך ניסיון לגרום לעיר להיראות כמו שיקאגו, היכן שהאחים וושאבסקי גדלו. :)
 
תוקן;)
 
גילוי נאות: כותבת שורות אלו לא ראתה מעולם את הסרט "מטריקס".
עכשיו אפשר להתחיל....

1. משהו שצרם לי: כתבת ש"רק חתולים היו חסרים לי בגינה, להשלמת התמונה התמהונית". איכשהו לי בעיניים זה נקרא כמו עוד איזו סטיגמה על אוהבי חתולים ו/או על חתולים שהם יצור מהמם בעיניי, וזה צרם לי.

2. קשה לי עם הקביעה שכל מי שקם בבוקר והולך לעבודה הוא במירוץ עכברים. זה ביטוי שחוזר על עצמו המון בפורום הזה וזה טיפונת מרגיש לי כמו נסיון לבטל ולזלזל באורח חיים שלא מקובל על הרבה מיושבי הפורום.
כל השאלה מבחינתי היא האם האדם בוחר בזה? האם הוא שם גבולות? האם הוא שולט בהיקף ובמינון? האם זה לא מפלט מפני דברים אחרים?
מי שעונה כן על כל השאלות הללו הרי שלדידי הוא לחלוטין לא חלק מהמירוץ הכפוי.
אני בהחלט מאמינה שרק עבודה לא יכולה להביא לך סיפוק ואושר, ומעבר לכיבוש פסגות מקצועיות, כדאי שתרצה ויהיה לך דרייב לכבוש פסגות נוספות.
אצלי גם כשהייתי בת 20 וקצת וחייתי בבית של ההורים ולא הייתה לי שום דאגה כלכלית נהניתי לעבוד. זו הייתה דרך טובה לבטא את עצמי. הרגשתי שזה תורם לעיצוב האופי והכישורים שלי.


באופן כללי בחיים קשה לי קצת עם משחק סכום אפס, ואני מאמינה שמי שנוטה להסתכל כך על החיים מחמיץ הרבה יופי והנאות.

3. מסכימה איתך שיש הרבה בעייתיות בדרישות מהאישה המודרנית. לא מרגישה שיש לי הזכות לבוא ולהגיד משהו לאימהות עובדות מן הטעם הפשוט שאני לא מעוניינת בילדים, והמורכבות הגדולה באורח חיים זה היא לא נחלתי.

4. יש משפט פשוט שאני מתה עליו ואלמלא פנינה רוזנבלום הייתה אומרת אותו זה היה נשמע פחות פרח'י (ואז גם פחות מצחיק...): איך שאדם מציע את המיטה שלו ככה הוא הולך לישון.
ובהשאלה: איך שאתה בונה את החיים שלך ככה אתה חי אותם.
אני מבינה שקשה לבצע איזון בין מטלות החיים והנאות החיים כשאתה הורה ועובד.
אבל...זה תלוי בכל אחד ואחת לדעתי.
לכשעצמי, מגיל מאוד צעיר יצרתי לעצמי תחומי עניין רבים ומגוונים, ובשנים האחרונות אני חותרת לאיזון.
גם כשהמנהל הקודם שלי התקשר להציע לי עבודה אחרי כמה חודשים שישבתי בבית, בין הדברים הראשונים שאמרתי לו זה שבימי חמישי אני אחתוך מוקדם למשחקים של מכבי...
כך שמבחינתי זה הכל עניין של אופי ואישיות, ומי שנותן לדברים אחרים לאיין את תחביביו, חבל.
וזה גם מחזיר אותי לעניין של יצירת איזון בחיים.

5. בסופו של דבר הכל קם ונופל מבחינתי על חופש, בחירה ואושר.
לצערי, מעט אנשים מבינים ומאמינים בזה, ועוד פחות פועלים לאור זה.
אני לא מכירה אותך סנופי אבל נשמע לי מהפוסטים שלך שגילית את זה לאחר השינויים שבחרת לחולל בחייך, וכעת לא ברור לך איך לא כולם הולכים בדרך הזו.
ועל זה נאמר: נו שויין :)
 
נערך לאחרונה ב:
אגב יכול להיות שזה לא השתמע מכתיבתי אבל אני מלאת הערכה לדרך שעשית.
 
@Yellow צודקת.
גם אנשים עובדים (ואני כזה, מבחירה) - לא בהכרח נתונים במירוץ עכברים. נהנה (לרוב). עושה דברים שמשנים את העולם לטובה. מה רע? גם זו מהות ונתינה לאחרים. מה שכן, כשיש לך מספיק F.U. Money, יותר קל לך לבוא בגישה חיובית לעבודה - כיוון שאתה לא חייב שום דבר לאף אחד.

(נ.ב. @Yellow צודקת גם בעוד משהו: חתולים הם חיות נהדרות. גם כלבים אגב. אין שום דבר מוזר בזה.)
 
קשה לי עם הקביעה שכל מי שקם בבוקר והולך לעבודה הוא במירוץ עכברים. זה ביטוי שחוזר על עצמו המון בפורום הזה וזה טיפונת מרגיש לי כמו נסיון לבטל ולזלזל באורח חיים שלא מקובל על הרבה מיושבי הפורום.
כל השאלה מבחינתי היא האם האדם בוחר בזה? האם הוא שם גבולות? האם הוא שולט בהיקף ובמינון? האם זה לא מפלט מפני דברים אחרים?
מי שעונה כן על כל השאלות הללו הרי שלדידי הוא לחלוטין לא חלק מהמירוץ הכפוי.
זה לא נכון כי הרוב המוחלט של האנשים לא בוחרים בזה. זה בגלל שמגיל צעיר מרגילים אותם לחשוב על "המסלול הרגיל":
בית ספר -> צבא -> טיול -> אוניברסיטה -> חתונה -> ילדים -> משכנתא -> פנסיה (עם קריירה באמצע)
וכן, רוב האנשים לדעתי סתומים ולא חושבים אפילו לשאול שאלות אם יש משהו קצת מעבר לזה. לחצי מהאוכלוסיה גם יש IQ של פחות מ-100 - עובדה.

זה ממש לא בקטע של "לבטל" או "לזלזל" באורחות חיים שונים ממני. מה שאני בז לו כל כך זה הקבלה של הדברים כמובן מאליו. האנשים האלה לא באמת חיים, כל החיים שלהם הם חיים על טייס אוטומטי.
אולי האוכלוסיה הכללית פה בפורום אלה אנשים שבאופן טבעי ניחנו באישיות מורדת שלא מתביישת לשאול שאלות קשות ובגלל זה אנחנו היוצאים מן הכלל. אבל כן, אני נגד הצדקנות הזאת שכביכול אין לנו קרדיט מוסרי להעביר ביקורת על המיינסטרים. אחרי הכל, בדיעבד מבחינה היסטורית המיינסטרים תמיד היה עדר של כבשים טיפשות. היום פשוט לימדו את הכבשים האלה קצת מתמטיקה ולקרוא אז הן חושבות שהן יותר חכמות מאבותיהם אבל זה לא נכון...
 
@חתול תודה.
@עומר מטריקס הוא לא הטעם שלי בסרטים. מקווה שתמצא בליבך את הכוח למחול לי... :-p
 
תודה על כל התגובות.
אני בוחרת להתייחס לדברייך בכלליות @Yellow, גישת היציאה לפרישה מוקדמת, החסכנות, האנטי צרכנות ויצירת הכנסות פסיביות, במפורש לא מתאימה לכולם. יתר על כן, דרושה ברמה האישית, רמת מופנמות מסוימת (בלשון הסולידית), ואולי אף סוציופטיות, על מנת ללכת כל כך רחוק נגד הזרם.
הטעם ליציאה ממירוץ העכברים הוא אחד, צמצום השבירות בחיים
.
הבורות בהם האנטי שבירות חשובה, יכולים לנבוע ממצבי קצה ממחלות, מוות של אדם קרוב, גירושין ועד פיטורין אחריי גיל 40. אך לא רק, אנטי- שבירות קריטית בגלל שינויים במדיניות הרגולטורית ומשינויים דמוגרפיים הקשורים בהזדקנות אוכלוסיית העולם, חלק מדור הבייבי בומר'ס בארה"ב היוצא כעת לפנסיה, דוחה כעת את גיל הפנסיה (הרבה מאוד נשים משתייכות לקבוצה הזו) מכיוון שלא מסוגל לפרוש לפנסיה רגילה. http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3129424,00.html. גם בארצינו הקטנטונת מתחילים להיווצר קשיים דומים http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3583493,00.html.
יותר מכך, רבים במדינות אירופה המבוססות, אך גם פה אצלנו, מובטלים לתקופות ארוכות ויש אחוז גבוה הנפלט סופית ממעגל העבודה, בגיל יחסית צעיר.
כל מה שנאמר כאן, מתקיים גם אם את ו @חתול , מתענגים על כל רגע בעבודתכם. זה פשוט לא רלוונטי.
חופש בכלל וחופש כלכלי בפרט אינו רק קונספטואלי, הוא גם עניין פרקטי.
 
נערך לאחרונה ב:
@סנופי את צודקת לגמרי עבור אנשים שמגדירים כמוך את מה זה צמצום השבירות בחיים.
אני לא מגדירה שבירות בחיים כמו שאת מגדירה, ולכן הפתרונות שלי לצמצום שבירות בחיים הם לגמרי שונים מהפתרונות שלך.
 
אני חושב ששבירות (וגם עוני) זה להיות צריך יותר מדי בשביל לחיות באושר.
מי שמרגיש שהוא חייב רכב, חייב בית במרכז/בית גדול, חייב סמארטפון, חייב מסעדות, חייב הופעות כדי להיות מאושר...הוא שביר הרבה יותר ממי שמסתפק במועט ומפיק אושר מדברים שכמעט ולא עולים כסף (זמן עם המשפחה, טיול בטבע, ספר, למידה של משהו חדש, הכנת אוכל...).
 
נכון @דגגגג ...אך לדעתי בנושא זה קיימת נקודת שיווי משקל, שממנה והלאה מתקיים מה שנקרא, חוק התפוקה השולית הפוחתת.
החיים הלא חומריים יוצרים ריכוז רב במהות (סריגה, בניה בעץ, גידול גינת ירק וכו'...), ועלייה בניצול "המיץ" של החיים.
עם זאת צמצום רב מדיי וחסכנות יתר, עלולה להביא לדלות בחומר, ובעקבות זאת בעייני גם ברוח.
אתן כמה דוגמאות שנשלפות לי מהשרוול:
1.פרובינציאליות- רכיבה על אופניים בלבד מובילה לאי יציאה מהעיר, פשוטו כמשמעו.
מה זה אומר לגביי חקירה של מקומות ואנשים חדשים אולי גם מקורות הכנסה פוטנציאלים.
כמו כן העדר/מיעוט נסיעות לחו"ל, בעייני זהו הפסד גדול אינטלקטואלי וחוויתי.
2.שמרנות- המנעות מהשקעות ראשוניות מחוץ לאיזור הנוחות, שיש ביכולתן להניב יזמות ופרות
כלכליים.
3. המנעות מאירוח, סגירות חברתית.

אני רוצה להציע מושג, רוח של נדיבות, שתכליתה לעורר את בלוטות השפע.
 
נערך לאחרונה ב:
כמו שאמרת זה רק בעינייך, ולכן זה גם אינדיבידואלי.
מבחינתי, אני לא מעוניין ביותר מכמות X של כסף, כך שמעבר לה הכל זה בונוס.
יש לי כושר שמאפשר לי להגיע לכל מקום על אופניים (מה שחסר לי כיום זה זמן). זה לא מתאים לפגישות עסקיות אבל כמו שאמרתי אני לא מעוניין להגדיל את ההון בזמן הפרישה.
לא צריך כמעט כלום בשביל לארח. זו רק תפיסה חברתית ו"מה יחשבו עליי" שעוצרים אנשים מלארח. לרוב, אנשים שמגיעים להתארח מרצונם החופשי ולא מתוך אילוץ (כלומר, לא כי יש יום הולדת וחייבים) יהיו שמחים מכל מה שתביאי להם. העיקר באירוח זה אווירה מכניסת אורחים ושיחה מעניינת.
גם לא צריך כמעט כלום (מלבד זמן) בשביל לטייל בחו"ל ויש לא מעט ישראלים שהוכיחו את זה. לרוב, שהייה ארוכה בחו"ל זולה יותר מאותה השהייה בארץ בתנאי שמסאבלטים את הדירה.
 
@סנופי תודה רבה על השיתוף. מאד מעניין.
אני תוהה אם מה שמילא את הריק הוא מילוי מחדש של הימים בפעילות רק שבמקום לצאת לעבודה עשייה אחרת ממלאה את יומך?

בכלל אולי פעם בכמה זמן צריך להרגיש את הריק הזה ( וזה קורה גם לאנשים עובדים. אאוץ'. ) ולראות אותו כקריאת כיוון לחיים.
 
@דגגגג יקר,
ובכן אנחנו באים מבתי מדרש שונים מאוד, וכמובן שזה לגיטימי.
מה שחסר לי כיום זה זמן
אטען טענה אחת ואחריש,
אין זמן, כי פרישה מוקדמת המתבססת על חיסכון אגרסיבי ממשכורת של שכיר ממוצע (9500 ש:ח) בעל הון התחלתי ממוצע(300K), היא תוכנית איטית ביותר, המביאה את מרוץ העכברים לידי קליימקס כמעט בלתי אנושי(הרבה מאוד עבודה+ פאקיריות). השילוב בעייני בין יזמות לחיסכון, הופך את הסיפור הזה לאפשרי.
 
נערך לאחרונה ב:
אני תוהה אם מה שמילא את הריק הוא מילוי מחדש של הימים בפעילות רק שבמקום לצאת לעבודה עשייה אחרת ממלאה את יומך?
התשובה היא כן;)....על זה אכתוב במאמרון הבא.
בכלל אולי פעם בכמה זמן צריך להרגיש את הריק הזה
אני חושבת כמוך, שהריק הזה הוא מאוד חשוב, והוא מעמת עם הנושאים הלא פתורים.
מה שרציתי להעביר בקטע שכתבתי למעלה,
שהיציאה מהמטריקס אינה רק פלאקט של happy end,
יש בה גם צד מורכב, שמוציא למסע.
 
אין זמן, כי פרישה מוקדמת המתבססת על חיסכון אגרסיבי ממשכורת של שכיר ממוצע (9500 ש:ח) בעל הון התחלתי ממוצע(300K), היא תוכנית איטית ביותר, המביאה את מרוץ העכברים לידי קליימקס כמעט בלתי אנושי(הרבה מאוד עבודה+ פאקיריות). השילוב בעייני בין יזמות לחיסכון, הופך את הסיפור הזה בעייני לאפשרי.

אף אחד לא מנסה לטעון שזו הדרך היחידה "לצאת ממרוץ העכברים". @הסולידית (וגם אני) מנסה לטעון שזו דרך יחסית אפשרית ושווה לכל נפש (גם למי ש"לא מבין בכלכלה" או לא יודע מה זה "תפוקה שולית פוחתת" ושאר ירקות), שעם סבלנות, הפחתה בצד ההוצאות והגדלה / ייצוב של צד ההכנסות, ניתן להגיע בה לעצמאות כלכלית.

אבל זהו, חפירות כאלה הן לא הסגנון שלי. אני ממלא את זמני בהתנדבות מחד, ובבניית עסק שאני מאמין שישפר את העולם (וגם ירוויח קצת כסף על הדרך) מאידך. כל אחד והמסע שלו :)
 
אני ממלא את זמני בהתנדבות מחד, ובבניית עסק שאני מאמין שישפר את העולם (וגם ירוויח קצת כסף על הדרך)
מעבר לכל החפירות, המעשים בעייני זה מה שנחשב, עושה רושם שמה שאתה עושה, הוא בדיוק התמהיל עליו אני מדברת: יזמות ו-"נדיבות ברוח"(התנדבות למשל).
לגביי ההתכנות של יציאה מהמטריקס של שכיר חסכן, המתחיל מנקודת פתיחה ממוצעת,משקיע במדדים וחסכן עד בלי די, אני סקפטית לגביי נתונים הסטטיסטיים שיתמכו ביוצאים לפנסיה מוקדמת אפילו באתר הזה, הכולל חסכנים אגרסיביים.
מה שחסר לי במשוואה של הסולידית, היא מהירות התוכנית.
במידה ופלוני יצא לפנסיה בגיל 63 במקום בגיל 67, ויחיה על לחם ומים, אני לא בטוחה שלכך התכוון המשורר/ת.
 
נערך לאחרונה ב:

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
@סנופי המתמטיקה דווקא די תומכת בדורין.
מי שמרוויח 10 נטו וחוסך חצי מהסכום, בתנאי שהריבית הנומינלית תהיה כ 3% תוך 20 שנים יהיו לו כ 1,600,000ש"ח שהם כ 300 חודשי מחייה.
כמובן שבזמן הזה הוא גם חסך לפנסיה עוד כ 800,000ש"ח ובקרן השתלמות עוד 350,000ש"ח.

נכון, מי שהוא בן 40 ומתחיל עכשיו לא ייצא לפנסיה הרבה יותר מוקדם (אלא אם ייקח הלוואת גישור). מצד שני, מי שבן 25 יכול להיות בפנסיה בגיל 45 ואם יצליח לגדול מה 10 נטו האלה מעבר לאינפלציה (וזה אפשרי מאד) הוא ייצא לפנסיה אף מוקדם יותר. אם יחליט לעבוד חצי משרה בהמשך אז גם כך הוא מקצר את זמן העבודה במשרה מלאה.
 
Back
למעלה