תקראו לי פרנואיד, אבל זהב הוא גם ביטוח לקטסטרופה. כשמשהו יפיל את המערכת הכלכלית, כל התיקים הווירטואליים יעלמו. אם אתם שומרים מסמכי נייר שמעידים על בעלות בחברות שכבר לא יתקיימו, לא תוכלו לעשות איתם דבר. הבנקים יהיו סגורים או שיבזזו. אבל כמו שכל פליט יספר לכם, כמה מטבעות זהב מוסלקים בחגורת המותניים או בקפל המעיל יקנו לכם מעבר גבול, ארוחה חמה, מקום לינה, כרטיס למעבורת האחרונה שתעזוב את איזור האסון (רעידת אדמה קולוסאלית, פלישת חייזרים, מתקפת זומבים, לא משנה. הברברים תמיד בפתח). בקיצור, כמו כל יהודי טוב שבנימי נפשו הוא מוכן לקחת את מקל הנדודים בכל רגע, מקומם של מטבעות הזהב הוא בסליק מתחת לבלטות יחד עם הדרכונים והמזומן מכמה סוגי מטבעות. הצרור הזה שאפשר לקחת ולברוח תוך שתי דקות. לא יודע מה איתכם, אבל לי יש כזה. כמו שהיה לאבי שלמד זאת מהוריו. כמו שהוריו הצליחו לקנות סרטיפיקטים ולהימלט מאירופה הכבושה באמצע המלחמה ב-1944. כמו שהיה לסבי וסבתי מצידי השני שחצו איתו את הגבול לרוסיה במנוסתם מהצורר הנאצי בשבועות הראשונים של המלחמה והכיבוש. בני משפחתם השאננים יותר והחרדתיים פחות, או שלא היה להם צרור בנמצא, נישארו מאחור. גם לילדי יהיו צרורות שכאלו, ובהם גם מטבעות זהב.