הנה ציטוט קטן מכתבה שהתפרסמה היום בדהמרקר:
מאז המשבר הגלובלי של 2008, המעורבות הממשלתית בכל בעולם בכלכלה היתה אדירה: הזרמות של טריליוני דולרים מתקציבים ממשלתיים, הורדת הריבית לאפס ואף מתחת לו באירופה ויפן, ותוכניות חילוץ למוסדות פיננסיים. אצלנו, לא היה צורך בחילוץ מוסדות פיננסיים, אבל נוצר צורך בהתערבות בשערי החליפין כדי לשמור על רווחיות היצוא הישראלי. זרימת דולרים לישראל, בעיקר מההיי־טק ובהמשך מתגליות הגז, הפכו את השקל למטבע חזק מדי. לכן בנק ישראל, בראשות הנגיד לשעבר פרופ' סטנלי פישר, החליט להתערב בשוק ולרכוש דולרים בכמויות ענק. זה הזניק את יתרות המט"ח של ישראל פי שלושה תוך עשור, מכ–40 מיליארד דולר ב–2008 לכ–120 מיליארד דולר כיום
לכל מי שחושב שהכל דבש והכל צריך רק לעלות או לחלופין שהמשברון של 2008 נפתר בקלות ובמהירות וכך גם המשבר הבא. השווקים עולים בגלל הממשלות שמפמפמות אותם. מספיק לראות בארהב מה קורה לשוק ברגע שיש שמועה הכי קטנה על העלאת ריבית או לחלופין שהנגיד שם רומז שלא תהיה העלאת ריבית. בגלל שהממשלות מרוקנות את כל המחסניות שלהן על נפוח השווקים מאז 2008, לא תישאר להם תחמושת במשבר הבא כשיבוא. למעשה אותם ממשלות שכרגע אחראיות לחגיגה בשווקים הן אלה שמכינות את הקרקע למשבר הבא ובדומה לאותן חברות ובנקים שהיו גדולים מכדי ליפול כך הן נכנסו לסיחרור מסוכן שלא מאפשר להן להפסיק להחזיק את השווקים על הכתפיים שלהן כי ביום שהן יפסיקו יבוא משבר שיגמד את המשברים, הקודמים. הרי לארהב יש חוב אדיר שרק הולך וגדל. עד מתי היא תוכל להמשיך ולצבור עוד ועוד חוב? וכך גם למרבית המדינות בעולם. זה אפילו קצת מצחיק (עצוב?) כולם לווים עוד ועוד כסף בידיעה שאין סיכוי שיהיו מסוגלים להחזיר את החוב כי הוא רק גדל, אבל לא נראה שזה מפריע למישהו להמשיך להלוות. להיפך, החגיגה בעיצומה, ומשברים יש להם טבע כזה, לצוץ ברגע שהכי פחות מצפים להם, דווקא כשהחגיגה בשיא