האמת שמעתי את המשפט הזה כבר בעבר, ואני חושב שזה לא כזה נורא כבר לא להגיע לחלום הסולידי. נכון להיום החלום הסולידי לא מרגיש לי אפשרי כל כך, נניח שנייה בצד את הטיפולים הנפשיים שלי כי באמת הרבה אחוז(כנראה רוב) האוכלוסייה לא צריכה משהו כזה לאורך שנים ובעלות כזאת גבוה. 2 הורים + 2 ילדים במרכז בדירת 4 חדרים לא מפוארת בבת ים, בלי גנים,בלי יציאות לחו״ל, אוטו אחד שלא מחליפים הרבה, מעט לחבורה ציבורית, בלי מסעדות, בלי חוגים, יעלו בערך 14000 לחודש, כלומר בשביל אחוז משיכה ״בטוח״ צריך בערך 16-17 ברוטו ונניח מקדם של 400(בכל זאת 4 נפשות) צריך 8 מיליון שקל, כל זה שוב, בתרחיש של די צנע היום. אם מוסיפים חו״ל אחד בשנה, מסעדה בחודש, חוג אחד(לפחות לכל ילד), מורים פרטיים, הוצאות על מעברי דירות כשצריך, נגיע יותר לכיוון 18000 שהם כאמור יותר לכיוון 22000 ברוטו(וגם פה מדובר ברמת חיים לא גבוהה בכלל, ממש הרבה מתחת למה שהחברה מאדירה, כך שאני לא מדבר על צרכניזם מופלג), באחוז משיכה בטוח זה כמעט 10 מיליון שקל. אם שני בני הזוג מרוויחים 30 נטו וחוסכים 12 כל חודש, יקח להם כ25 שנה להגיע לזה.
רוב מי שפורש ממה שאני רואה בפורום, הוא לרוב אדם שמרוויח הרבה מעל הממוצע במשק(פי 3 ואפילו פי 6), ומוכן לחיות על אולי טיפה יותר ממשכורת ממוצעת(בערך). לדעתי הדרך האמיתית להגיע לרווחה כלכלית היא פשוט לחסוך בשפיות ולהבין שאם אתה תסבול 25 שנה במקום העבודה שלך ואז תפרוש(או אפילו 15 אם אתה ממש חסכן) זה לא דרך חיים ותוכנית בר-קיימא. עדיף להנות מהעבודה ולהגיע למצב שאנחנו יכולים כלכלית להחליף מקצוע(או אופן העסקה, או תחום התמקצעות) ולא לנסות להגיע להון גבוהה של 10 מיליון שקל לזוג(או 5 לאינדיבידואל) בשביל לחיות בצמצום(יחסי, לא צמצום מידי אבל עדיין) 10-20 שנה לפני הפנסיה.
אם המטרה של ה״חסכון״ הוא להגיע למצב שאני יכול לפרוש מהעבודה ולחיות חיים פחות נוחים, אז שווה לבדוק למה אני לא אוהב את העבודה שלי ולא איך אני מצמצם את ההוצאות שלי לרמה שפוגעת לי באושר(כן יש קורלציה עד רמה מסויימת בין עושר לאושר אי אפשר להתכחש לזה, וכן חוגים לילדים שלך זה לא מותרות), אז שווה אולי לעבוד 40 שנה בעבודה שאתה אוהב יותר(לא כל יום אתה צריך להרגיש כאילו אתה סנטה בדיסנילנד על פרוזאק) אבל לפחות הילדים שלך נהנים מהחיים, אתה נהנה מהחיים, ונהנה מהעבודה שלך ולא סובל 15-20 שנה בשביל לחיות בצמצום עוד 20 שנה עד הפנסיה.
(אגב אני מודע לזה שבשלב מסויים הילדים נהיים עצמאיים אבל היום ילדים נשארים לפעמים בבית הוריהם עד גיל 25 ונעזרים בהוריהם גם אחר כך, כך שאין לבטל את הטענה שלי בכך שעד שנפרוש הילדים יהיו עצמאיים)
אני חושב שהדרך בשבילי היא להגיע למצב שאני מרוויח לפחות מיליון שקל(ברוטו) בשנה וגם נהנה מהעבודה שלי או לכל הפחות נהנה מהעבודה שלי. דבר מאוד חשוב נוסף זה לא להכנס למינוס, וזה בגדול מצב טוב.
אני חוזר מחופשה לא יקרה, אחרי שלוש שנים שלא הייתי, והייתי בטוח שלא תעשה לי כלום ויש משהו בלהתבטל בבית מלון, לקנות משהו לעצמך, ולשבת קצת בבריכה שאין מה לעשות מרגיע את הבן אדם.
כתבת הרבה, עם הרבה אני מסכים.
גם באושר, יש עניין דומה לעלות שולית פוחתת. הוא מתבטא בhedonic treamill. שזה אומר בגדול, שמתרגלים.
אם אתה זקוק לכלי תחבורה ואין לך כזה, אתה סובל. אם יש לך כלי תחבורה גרוע, אתה סובל פחות. אם אתה קונה כלי תחבורה מצויין, אתה מסופק, אבל תוך שבועיים זה נורמה.
אם אתה חולה מכוניות ואתה קונה מכונית יוקרה, איזה אושר! ואז עוד אחת, נחמד. אתה כבר לא תתלהב כל כך ברביעית.
המטרה היא לא לחסוך מעצמך ברמת לחיות כמו קבצן רק כדי להגיע לפרישה מוקדמת, שבה תוכל לחיות כמו מלך. זה כבר לא יקרה, אחרי 20 שנות קמצנות, שפתאום תחיה טוב.
כן המטרה לחיות צנוע, כי אפשר, וכי זה ישתלם שבעתיים בעתיד. מי שחי צנוע עכשיו, בטבעיות גם יחיה צנוע לאחר "הפרישה", רק עם הרבה יותר חופש.
המטרה היא חופש ויותר אפשרויות, בעיקר בדברים לא חומריים כמו זמן. לא לשבת בים עם שמשיה עד המוות. יש סוגים רבים של פרישה מוקדמת, כמו Coast FIRE, תקרא.
אני בעיקר נלחם בגישה שרואה הכל שחור לבן, הדטרמניסטית, ש"זה בלתי אפשרי".
דבר ראשון - אתה משליך חיים בורגניים שהורגלנו לדמיין, על החיים בפרישה מוקדמת. החיים בפרישה לא בהכרח יראו ככה. באמת קשה לגרד 25 בחודש ממשיכה בטוחה.
דבר שני - חמור מכך - זה עלול לגרום לך לוותר מראש. אולי לא לך ספציפית, אבל זה הלך הרוח ששולט במי שמבזבזים הכל עכשיו, כי גם ככה "זה בלתי אפשרי".
הפרישה היא בסך הכל כלי שאתה שואף אליו, כדי להקל על עצמך בעתיד מלחשוב\לעשות דברים שאתה לא אוהב.
כשאתה מקצץ בשומנים, קרי, קונה טלוויזיה מעולה לבית אבל לא את הדגם הכי חדש ב20 אלף, מבלה בכיף אבל לא מחפש רק את המסעדות הפנסיות והממותגות ביותר,
אתה לא באמת מוותר על הרבה, כי ביחס לאלטרנטיבה, התמורה דומה מאד, רק הרבה יותר זולה.
זאת אומרת, אל תאמר, פרישה מוקדמת היא לא אפשרית, כי X משיכה עצמית לפי ההוצאות של היום זה בלתי אפשרי.
אלא פרישה מוקדמת כמונח רחב יותר, שכולל מנעד של אופציות, שאחת מהן היא שעדיף להיות עם 10 הכנסה פסיבית בגיל 45, מאשר עם 0. גם אם לא תהיה עם 25, אז מה.
לא הבנתי את התחשיב לגבי המיליון שקל, אבל הפרישה היא דרך, לא יעד - בעזרת קיצוץ בשומנים ושאיפה לשם עם יעדי ביניים, לא "מטרה" ערטיאלית שקשה להגיע אליה.
