מאז שאני זוכר את עצמי תמיד ידעתי לקרוא סיטואציות חברתיות בצורה הטובה ביותר ולהתנהג בהתאם אליהן. היחסים הבינאישיים שלי עם הסביבה היו, תמיד, נקודת החוזק שלי. בבית ספר יכלתי בהפסקה אחת לדבר עם ערסים במחששה על מכות ובהפסקה אחרת להישאר בכיתה עם הגיקים ולדבר על משחקי מחשב. גם היום, בעבודות הזמניות שעבדתי ועדיין עובד בהם רכשתי חברים מכפרים ערביים שמזמינים אותי לעיתים קרובות להתארח ולצפות בכדורגל יחד, משהו שהחברים היהודים שלי תופסים כחריג. היום אני בן 23, יש לי בת זוג קרוב ל7 שנים, מה שאני מאמין שקשר ויציבות כזאת ארוכה בגיל כזה גם כן מצביע על אינטילגנציה רגשית גבוהה.
מה הבעיה? אני לא יודע במה להתעסק בעתיד ומה באמת מעניין אותי. אני מתאמן הרבה ושומר על תזונה אבל זה לא מעניין אותי מעבר לפחמימות וחלבונים, או מכשיר x שעובד על חזה ותרגיל שמחזק את הבטן. מאוד אוהב כדורגל, ברמה של אוהד כורסא, מתנהל טוב עם כסף כי קיבלתי חינוך פיננסי מצוין מאמא שלי, אבל השקעות כקריירה זה לא משהו שנתפס אצלי כפסגת שאיפותיי. אוהב קולנוע, התחלתי תואר ופרשתי כי הבנתי שצריך להתפרנס, ואני לא חושב שלרצות להיות אמיד זו בקשה גסה. הניסיון התעסוקתי שלי הוא מאחורי בר בעיקר, אני מצוין בזה, כאמור, קורא סיטואציות ולקוחות בקלות יתרה, אבל אין בתחום הזה איזשהו אפיק קידום מי יודע מה...
השאלה היא אם שום דבר לא מושך אותי יותר מכל דבר אחר, אז לעשות צעד לעבר האקדמיה במקצוע ריאלי נחשק, כי פשוט צריך לעשות צעד כלשהו?
מה הבעיה? אני לא יודע במה להתעסק בעתיד ומה באמת מעניין אותי. אני מתאמן הרבה ושומר על תזונה אבל זה לא מעניין אותי מעבר לפחמימות וחלבונים, או מכשיר x שעובד על חזה ותרגיל שמחזק את הבטן. מאוד אוהב כדורגל, ברמה של אוהד כורסא, מתנהל טוב עם כסף כי קיבלתי חינוך פיננסי מצוין מאמא שלי, אבל השקעות כקריירה זה לא משהו שנתפס אצלי כפסגת שאיפותיי. אוהב קולנוע, התחלתי תואר ופרשתי כי הבנתי שצריך להתפרנס, ואני לא חושב שלרצות להיות אמיד זו בקשה גסה. הניסיון התעסוקתי שלי הוא מאחורי בר בעיקר, אני מצוין בזה, כאמור, קורא סיטואציות ולקוחות בקלות יתרה, אבל אין בתחום הזה איזשהו אפיק קידום מי יודע מה...
השאלה היא אם שום דבר לא מושך אותי יותר מכל דבר אחר, אז לעשות צעד לעבר האקדמיה במקצוע ריאלי נחשק, כי פשוט צריך לעשות צעד כלשהו?
