אהלן, פוסט ראשון (ואולי אחרון?)
בן 26, רב סרן במודיעין בבסיס סגור, נהנה מאוד ממה שאני עושה.
אני קורא כאן בבלוג ובפורום כבר כמה שנים טובות, והחלטתי שהגיע הזמן ואכתוב בו גם משהו אישי משל עצמי.
כשהכרתי את הבלוג הרעיונות שמוצגים בו לא היו חדשים לי, נהפוך הוא - אני משקיע לבד או בעזרת ההורים כבר מאז גיל 14.
בכלל, אני מרגיש מאוד בר מזל שההורים שלי לימדו אותי חינוך פיננסי מגיל צעיר והשקיעו בזה; מאז שאני זוכר את עצמי דיברו איתי על משמעות החיסכון וההשקעה, משנולדתי הם השקיעו בשבילי סכום מסוים שצבר ריבית עד אשר הגעתי לגיל בר מצווה ונדרשתי ללמוד להשקיע ולתכנן את כספי, כשעבדתי במהלך החטיבה והתיכון הייתי חוסך 90 אחוזים ממה שהרווחתי ומשקיע אותם.
הסיפור שלי עם הצבא הוא יחסית ארוך ומשונה. התגייסתי לצנחנים, עשיתי שם כמעט שירות מלא, ובשנה השלישית החלטתי לעבור למודיעין בגלל שחיפשתי עניין (הייתי מצטיין בחטיבה ולכן הסכימו לי לעבור כל עוד אני צולח מבחנים מסוימים). התחברתי מהר מאוד לתחום והתמקצעתי בדברים מסוימים שהיום אני ממש נחשב מוקד ידע בהם בכלל החיל שלי.
בהמשך השירות אני צפוי לעשות תפקיד אחר מעניין לא פחות, לצאת ללימודי תואר שני על חשבון הצבא כולל משכורת, לחזור לעוד תפקיד ולהתמודד על סא"ל.
תחילה המשכורות היו נמוכות, בצבא מדברים בנטו ולא בברוטו משום מה... 7, אחר כך 8, ואז 9. אחרי שמקבלים רב סרן זה כבר משתפר למשהו שאפשר לקרוא לו סביר בעיני - 11 נטו, לא כולל רכב ליסינג + דלק + 2 קופ"ג + השתלמות + פנסיה בתנאים מעולים + פלאפון. נראה לי שברוטו השכר שלי הוא 18 אבל אין לי באמת מושג. אני חוסך 8500 ש"ח בכל חודש כיום.
בשנים הבאות המשכורת שלי צפויה לגדול בכמה אלפים כל שנה - בגלל רה-דירוג, תואר ראשון, תואר שני ועוד. לפי המסלול הנוכחי שלי בגיל 32 המשכורת שלי צפויה להיות 24 נטו.
משום שהכרתי את עולם הפיננסים מגיל צעיר והתעניינתי בזה, התחלתי תואר ראשון תוך כדי שירות בכלכלה לפני שלוש שנים ואני עתיד לסיים אותו בשנה הקרובה. משום שאני בתפקיד בבסיס סגור (עובד מתשע בבוקר עד שתיים עשרה בלילה) ועושה שבתות אז אני נדרש ללמוד בזמני הפנוי בשבתות כשאני כן בבית, ולעתים מהבסיס, משמע באוניברסיטה הפתוחה. אני ממש מבסוט מהאוניברסיטה במיוחד במסגרת משבר הקורונה. מי שיודע לנהל את עצמו ואת הזמן שלו - אין ממליץ ממני על האוניברסיטה הזאת.
כיום אני שוכר דירה בצמוד לבסיס שלי בצפון, החלטה מצוינת מבחינת עצמאות. חוזר למרכז להורים ליממה או שתיים כל סופ"ש כי החברים שלי במרכז וקשה לי להתרחק מהם.
מבחינת הון, עד גיל 21 הייתי משקיע בעצמי וזה הוכיח את עצמו, מדדים מחקי מדד, מניות בודדות וכו', אבל מאז שנכנסתי לקבע החלטתי שזה משהו שאני רוצה להוריד ממני ושבית השקעות יתעסק לי בזה. אני יודע שזה אוכל לי כסף כי יש דמי ניהול גבוהים, ואני מבטיח לעצמי שאני מתישהו אחזור לנהל לעצמי את ההשקעות, אבל אני לא באמת מצליח לאגור את עצמי ולעשות את זה.
סטאטוס נוכחי:
תיק השקעות - 1.2 מיליון.
קרן השתלמות (לא נזילה) + קופות גמל - 50 אלף.
עו"ש - 20 אלף.
קרן פנסיה (לא שזה באמת רלוונטי בשלב הזה) - 120 אלף.
לאחרונה הגיעה לפתחי הצעה לקנות דירה במיקום מעולה בתל אביב במחיר 2.2 מיליון, דבר שידרוש ממני לקחת משכנתא של מיליון ש"ח ולהכניס ערב תומך כי השכר שלי לא מספיק גבוה בשביל לקחת משכנתא כזאת לבד. באופציה כזו אני אכניס את אחד ההורים ואעשה להם הוראת קבע חודשית על סכום התמיכה במשכנתא.
אני באמת מאמין שהדירה הזו היא אופציה טובה ביחס למיקום, והמחיר הזה הוא אחרי הורדה משמעותית שייתכן ולא יחזור על עצמו בחסות משבר הקורונה . השכר דירה שם גבוה מההחזר החודשי הצפוי של המשכנתא, וכשאלמד תואר שני אז ככה"נ אגור שם.
מה שכן - אני חושש. באמת חושש. משמעות הקניה הזו היא אובדן של כל החסכונות שלי ויציאה מהבורסה איתה גדלתי. זה גורם לי לחשוב כאילו אני אתחיל מאפס, ולחזור להון שיודע לצבור ריבית דריבית משמעותית ייקח לי המון זמן.
אז אפשר לומר שכרגע מה שעוצר בעדי מלקנות את הדירה הוא אני עצמי, כי אני כל כך מאמין בבורסה והשקעות ארוכות טווח שזה מרגיש לי כמו בגידה בעקרונות שלי...
יעדים:
בהנחה ואני קונה את הדירה - לסגור את המשכנתא עד גיל 33.
בהנחה ואני לא קונה את הדירה - להגיע עד גיל 33 לתיק השקעות של 2.5 מיליון אותו אני מנהל בעצמי, כמו פעם.
דבר אחרון וחשוב לא פחות מכל אלה, אני חייב לציין שעצם היותי מחושב שמתעסק הרבה בעבודה ולימודים, בעבר גם בהשקעות, גרם לי למצוא את עצמי מתקשה לשמר מערכות זוגיות לאורך זמן. כמעט כל מי שיצאתי איתה לא תמכה ברעיונות של חסכון והשקעה, כמעט כל מי שיצאתי איתה היה קשה מאוד לתחזק מערכת יחסים תוך כדי שירות תובעני ולימודים. לא קל.
מטרידה אותי גם המחשבה שאהיה חייב לעשות הסכם ממון, דבר שלא בטוח יתקבל בצד השני.
ולבסוף, יש לי את החברים שלי וזה המון, אבל אני לא אשקר שאני בונה הרים וגבעות על הלימודים בעוד שנתיים בשביל למצוא מישהי שתתאים לי.
אז זה היה קיצור תולדות האנושות שלי, כל הכבוד למי שהחזיק עד כאן.
אני ממש שמח שכתבתי בפורום, עם כמה שהוא חשוב לי, משהו קטן על עצמי שיישאר פה.
בן 26, רב סרן במודיעין בבסיס סגור, נהנה מאוד ממה שאני עושה.
אני קורא כאן בבלוג ובפורום כבר כמה שנים טובות, והחלטתי שהגיע הזמן ואכתוב בו גם משהו אישי משל עצמי.
כשהכרתי את הבלוג הרעיונות שמוצגים בו לא היו חדשים לי, נהפוך הוא - אני משקיע לבד או בעזרת ההורים כבר מאז גיל 14.
בכלל, אני מרגיש מאוד בר מזל שההורים שלי לימדו אותי חינוך פיננסי מגיל צעיר והשקיעו בזה; מאז שאני זוכר את עצמי דיברו איתי על משמעות החיסכון וההשקעה, משנולדתי הם השקיעו בשבילי סכום מסוים שצבר ריבית עד אשר הגעתי לגיל בר מצווה ונדרשתי ללמוד להשקיע ולתכנן את כספי, כשעבדתי במהלך החטיבה והתיכון הייתי חוסך 90 אחוזים ממה שהרווחתי ומשקיע אותם.
הסיפור שלי עם הצבא הוא יחסית ארוך ומשונה. התגייסתי לצנחנים, עשיתי שם כמעט שירות מלא, ובשנה השלישית החלטתי לעבור למודיעין בגלל שחיפשתי עניין (הייתי מצטיין בחטיבה ולכן הסכימו לי לעבור כל עוד אני צולח מבחנים מסוימים). התחברתי מהר מאוד לתחום והתמקצעתי בדברים מסוימים שהיום אני ממש נחשב מוקד ידע בהם בכלל החיל שלי.
בהמשך השירות אני צפוי לעשות תפקיד אחר מעניין לא פחות, לצאת ללימודי תואר שני על חשבון הצבא כולל משכורת, לחזור לעוד תפקיד ולהתמודד על סא"ל.
תחילה המשכורות היו נמוכות, בצבא מדברים בנטו ולא בברוטו משום מה... 7, אחר כך 8, ואז 9. אחרי שמקבלים רב סרן זה כבר משתפר למשהו שאפשר לקרוא לו סביר בעיני - 11 נטו, לא כולל רכב ליסינג + דלק + 2 קופ"ג + השתלמות + פנסיה בתנאים מעולים + פלאפון. נראה לי שברוטו השכר שלי הוא 18 אבל אין לי באמת מושג. אני חוסך 8500 ש"ח בכל חודש כיום.
בשנים הבאות המשכורת שלי צפויה לגדול בכמה אלפים כל שנה - בגלל רה-דירוג, תואר ראשון, תואר שני ועוד. לפי המסלול הנוכחי שלי בגיל 32 המשכורת שלי צפויה להיות 24 נטו.
משום שהכרתי את עולם הפיננסים מגיל צעיר והתעניינתי בזה, התחלתי תואר ראשון תוך כדי שירות בכלכלה לפני שלוש שנים ואני עתיד לסיים אותו בשנה הקרובה. משום שאני בתפקיד בבסיס סגור (עובד מתשע בבוקר עד שתיים עשרה בלילה) ועושה שבתות אז אני נדרש ללמוד בזמני הפנוי בשבתות כשאני כן בבית, ולעתים מהבסיס, משמע באוניברסיטה הפתוחה. אני ממש מבסוט מהאוניברסיטה במיוחד במסגרת משבר הקורונה. מי שיודע לנהל את עצמו ואת הזמן שלו - אין ממליץ ממני על האוניברסיטה הזאת.
כיום אני שוכר דירה בצמוד לבסיס שלי בצפון, החלטה מצוינת מבחינת עצמאות. חוזר למרכז להורים ליממה או שתיים כל סופ"ש כי החברים שלי במרכז וקשה לי להתרחק מהם.
מבחינת הון, עד גיל 21 הייתי משקיע בעצמי וזה הוכיח את עצמו, מדדים מחקי מדד, מניות בודדות וכו', אבל מאז שנכנסתי לקבע החלטתי שזה משהו שאני רוצה להוריד ממני ושבית השקעות יתעסק לי בזה. אני יודע שזה אוכל לי כסף כי יש דמי ניהול גבוהים, ואני מבטיח לעצמי שאני מתישהו אחזור לנהל לעצמי את ההשקעות, אבל אני לא באמת מצליח לאגור את עצמי ולעשות את זה.
סטאטוס נוכחי:
תיק השקעות - 1.2 מיליון.
קרן השתלמות (לא נזילה) + קופות גמל - 50 אלף.
עו"ש - 20 אלף.
קרן פנסיה (לא שזה באמת רלוונטי בשלב הזה) - 120 אלף.
לאחרונה הגיעה לפתחי הצעה לקנות דירה במיקום מעולה בתל אביב במחיר 2.2 מיליון, דבר שידרוש ממני לקחת משכנתא של מיליון ש"ח ולהכניס ערב תומך כי השכר שלי לא מספיק גבוה בשביל לקחת משכנתא כזאת לבד. באופציה כזו אני אכניס את אחד ההורים ואעשה להם הוראת קבע חודשית על סכום התמיכה במשכנתא.
אני באמת מאמין שהדירה הזו היא אופציה טובה ביחס למיקום, והמחיר הזה הוא אחרי הורדה משמעותית שייתכן ולא יחזור על עצמו בחסות משבר הקורונה . השכר דירה שם גבוה מההחזר החודשי הצפוי של המשכנתא, וכשאלמד תואר שני אז ככה"נ אגור שם.
מה שכן - אני חושש. באמת חושש. משמעות הקניה הזו היא אובדן של כל החסכונות שלי ויציאה מהבורסה איתה גדלתי. זה גורם לי לחשוב כאילו אני אתחיל מאפס, ולחזור להון שיודע לצבור ריבית דריבית משמעותית ייקח לי המון זמן.
אז אפשר לומר שכרגע מה שעוצר בעדי מלקנות את הדירה הוא אני עצמי, כי אני כל כך מאמין בבורסה והשקעות ארוכות טווח שזה מרגיש לי כמו בגידה בעקרונות שלי...
יעדים:
בהנחה ואני קונה את הדירה - לסגור את המשכנתא עד גיל 33.
בהנחה ואני לא קונה את הדירה - להגיע עד גיל 33 לתיק השקעות של 2.5 מיליון אותו אני מנהל בעצמי, כמו פעם.
דבר אחרון וחשוב לא פחות מכל אלה, אני חייב לציין שעצם היותי מחושב שמתעסק הרבה בעבודה ולימודים, בעבר גם בהשקעות, גרם לי למצוא את עצמי מתקשה לשמר מערכות זוגיות לאורך זמן. כמעט כל מי שיצאתי איתה לא תמכה ברעיונות של חסכון והשקעה, כמעט כל מי שיצאתי איתה היה קשה מאוד לתחזק מערכת יחסים תוך כדי שירות תובעני ולימודים. לא קל.
מטרידה אותי גם המחשבה שאהיה חייב לעשות הסכם ממון, דבר שלא בטוח יתקבל בצד השני.
ולבסוף, יש לי את החברים שלי וזה המון, אבל אני לא אשקר שאני בונה הרים וגבעות על הלימודים בעוד שנתיים בשביל למצוא מישהי שתתאים לי.
אז זה היה קיצור תולדות האנושות שלי, כל הכבוד למי שהחזיק עד כאן.
אני ממש שמח שכתבתי בפורום, עם כמה שהוא חשוב לי, משהו קטן על עצמי שיישאר פה.
