נדמה לי שאחד הדברים המחרידים ביותר בעבודה משרדית טיפוסית הוא החובה להתייצב מדי יום ביומו במקום מסוים ובשעה מסוימת.
קשה לי לחשוב על הגבלה איומה יותר על חופש התנועה מהסידור הסאדיסטי הזה. מה שנורא עוד יותר הוא העובדה שמיליוני שכירים בישראל מקבלים אותו מרצונם החופשי – אולי פשוט כי מאז גן חובה התרגלו לא לשאול שאלות.
וכך אתם מתעוררים בבוקר ומדדים לעבודה כאילו הייתם זומבים חסרי מוח בסרט אימה סוג ז'. הסיפור מגוחך לחלוטין כשמביאים בחשבון שלרוב הבוסים לא באמת איכפת מה אתם עושים אחרי שאתם מגיעים למשרד – העיקר שתגיעו. כמו כלב טוב.
אבל זה לא חייב להיות כך. אין שום חוק שמחייב אתכם להגיע לעבודה הזוועתית שלכם ולהישאר שם מדי יום מ-8 בבוקר עד 5, 7 או 9 בערב. החוק הזה קיים רק בראש שלכם, אולי כי שכנעתם את עצמכם שלא תוכלו להתקיים ללא המשכורת.
מובן שהפיתרון הקל ביותר הוא לקום מהכיסא, לעזוב את הבניין ולא להראות עוד את פרצופכם לעולם.
ויחד עם זאת, כפי שכותב הקורא הנבון גולי, ישנם פתרונות אמצע. לפני שאתם שוברים את הכלים, עוברים לגור במאהל ארלוזורוב ולאכול חתולים דרוסים, מומלץ לשקול אלטרנטיבות עם בסיס פיננסי איתן יותר. הפוסט הזה יציג כמה מהן.
1. פרישה מוקדמת בגיל צעיר
הרעיון הבסיסי נדון כאן בהרחבה.
המודל, אותו פיתח ג'ייקוב לונד פיסקר, פשוט מאוד: המשיכו לעבוד בין 5 ל-8 שנים בשכר ממוצע+, חסכו 75% לפחות מההכנסה הפנויה (בדרך של צמצום צריכה רדיקאלי וחיסכון מוגבר), השקיעו את הכסף בחוכמה לטווח ארוך בנכסים מניבים (נדל"ן, מניות, אג"ח, עסקים מתפקדים), וקנו את חירותכם בגיל צעיר במיוחד.
עדות אישית: זה עובד.
2. עבודה בחלקי משרה
אנשים סולדים בדרך כלל מעבודה במשרה חלקית מפני שהשכר, לכאורה, נמוך מכדי לממן את אורח החיים שסיגלו לעצמם.
זה לא נכון. מי שפורש מהמרוץ, מקטין את סביבת מגוריו ומקרב אותה למרכז חייו, מחליף את הרכב באופניים, מאמץ תחביבים זולים עם פוטנציאל רווח, מסרב להיכנע לתכתיבי האופנה ונפטר משאר פריטים חסרי ערך וזוללי משאבים – יכול לחיות טוב מאוד על בסיס שכר עבודה בחצי משרה.
בנוסף, כשאתם עובדים 18 שעות בשבוע במקום 36, העבודה עשויה להרגיש פחות זוועתית. להלן כמה אלפי הצעות עבודה במשרה חלקית:
3. פרילאנס ועבודה זמנית
הרעיון כאן, במילים אחרות, הוא לסבול במנות קטנות: עבדו קשה במשך חצי שנה, חסכו כהוגן (50%) והפסיקו לעבוד במחצית השניה של השנה. צאו לטייל – עדיף בעולם השלישי. לאחר שתשובו תוכלו לחזור לעבוד במקום אחר.
כמובן שהמודל הזה מתאים בעיקר לפרילאנסרים (מתכנתים, עורכים, עיתונאים, מתרגמים, גרפיקאים וכו') ולבעלי מקצועות חופשיים מבוקשים, אבל אם יש לכם מוניטין סביר יתכן שגם המעסיק הנוכחי שלכם יאפשר יציאה לחופשה ללא תשלום בת שישה חודשים ויותר.
אנשים נרתעים בדרך כלל מעבודות זמניות, אבל היופי בעניין הוא שאף אחד לא צריך לדעת שזה המצב – כולל מי שמעיין בקורות החיים שלכם. ראו עצמכם כקבלני עבודות, לא כעובדים זמניים. אם זה מעניין אתכם, יתכן שתמצאו תועלת בספרים כמו The Freelancing Bible.
4. הכנסה פסיבית מעסק אוטומטי
לפני כמה שנים טים פריס מכר לחצי עולם את הרעיון שאפשר לעבוד 4 שעות בשבוע ובשאר הזמן להנות מהחיים. פריס דיבר על "מוזות", כינוי שיווקי קליט לעסק אינטרנטי מבוסס דרופשיפינג שיכול להתנהל במוד אוטומטי או אוטומטי-למחצה (בעזרת קמפיין מוצלח בגוגל אדוורדס ועוזר וירטואלי שיושב איפהשהו בהודו או בפיליפינים).
פריס הבטיח שהעסק הזה יכול לייצר הכנסה פסיבית ולהעביר כסף מההמונים לחשבון הבנק שלכם. האם זה יכול לעבוד? כנראה, הרי פריס עצמו הצליח להתעשר ממכירה של גלולות ותוספי תזונה מפוקפקים באינטרנט.
באופן אישי, קשה לי להתחבר לרעיונות הללו. האיש הוא אמן המניפולציה השיווקית, צרכניסט בחסד ודוגל סדרתי במיקור חוץ, בעוד שאני דוגלת במיקור פנים. אבל אני אינני אתם – תשפטו בעצמכם.
5. פתיחת עסק עצמאי
דרך נוספת לשחרר את עצמכם מהשיעבוד למשרד ולבוס היא לפתוח עסק עצמאי. הבעיה כאן היא שבמקום להיות תלוי בבוס, אתם נעשים תלויים בלקוחות. ובנוסף, אם אתם גרועים במה שאתם עושים – אתם יכולים להפסיד את הכל.
אם הרעיון הזה מעניין אתכם, מציעה שתאמצו אותו באופן מדורג. אם יש לכם זמן פנוי בעבודה המשרדית, נצלו אותו כדי לבנות בסיס לקוחות יציב וכמובן כדי לשפר ולפתח את היכולות שלכם. צאו לדרך הזו רק אם אתם משוכנעים מעבר לכל ספק שתוכלו להצליח כעצמאיים.
6. "פני שחסכת הוא פני שהרווחת"
הציטוט הזה מיוחס, איך לא, לבנג'מין פרנקלין.
אבל מה שהיה ברור לפרנקלין פחות ברור לצרכנים-קרייריסטים שגדלו לתרבות של שופוני והפרזה חומרית. קשה להם לקבל את העובדה ש-10,000 ש"ח שלא בזבזו שווים בדיוק, אבל בדיוק, לתלוש משכורת של 10,000 ש"ח.
וכך, כשהם מבולבלים ומסומאים, הם משכנעים את עצמם שאין להם ברירה אלא לעבוד במשרה מלאה כדי לעמוד בכל ההתחייבויות: לחברות הכבלים והלווין, למכונית, למשכנתא המנופחת על דירת 5 החדרים, לקולנוע הביתי, לארוחות במסעדות, לפאבים, להופעות, לסיגריות, לצעצועים הדיגיטליים, לחופשות הכל כלול…
מרגע שמבינים ומקבלים את העובדה שכל הדברים הללו הם בחזקת רצון, לא צורך, קל יותר להתנתק מהם. ומרגע שחבל הטבור הצרכני נחתך, ניתן לעבוד פחות ולהרוויח פחות.
מי שסבור שזוהי בחירה בסגפנות, התכלבות ושאר אימרות שפר יכול להמשיך להאמין לשקרים שסיפרו לו: שמה שיקר יותר – טוב יותר, שהצלחה נמדדת בכסף, שצריך כסף כדי למצוא זוגיות איכותית, שצריך רכב פרטי כדי להגיע מנקודה לנקודה ושעדיף לקנות דירה ולא לשכור.
ההבלים הללו הם אמנם הבסיס למיתוס התרבותי הרקוב של זמננו, אבל חשוב להבין שהם לא קיימים באמת. אלה ערכים מדומים. הם נובעים משיווק צעקני, פחד מכישלון, חרדה מעמדית ולחץ חברתי.
התעלמו מזה. עבדו פחות. צאו לחופשי.
סיימתי לקרוא ואני עדיין לא מפסיק לצחוק מהחתולים הדרוסים. :).
לגברים צעירים! ישנה אפשרות לעבוד באלסקה על אוניות דיג ולהשתכר 5000 דולר לחודש. דיור ומזון חינם.
כל-כך
דורין יש לך משהו בשבילי:פנסיונר(מרצון)…בן 49,מומחה לשוק ההון(ללא רישיון)…בעל תואר ראשון בהיסטוריה מהאונברסיטה העברית….מגורים בחיפה….משועמם רצח…אשמח לעזור לאחרים…
אלון – יש לי רעיון מצויין – פוסט אורח על הטבעת מטבעות , אינפלציה ושימוש בזהב בתקופה הרומית. ההקשר לבלוג די ברור אך אני רק מקווה שזה לא יותר מידי איזוטרי .
אשמח לקבל עזרא, במיוחד בנושה מיסוי והשקעות בכלל.
ויטלי
פוסט מעולה.
זה הזכיר לי את הסצנה מפנטוזי האיטלקי משנות ה70 – http://www.youtube.com/watch?v=PCTru5ToIvc אני מאוד ממליץ לראות את הקטע הזה (5 דקות). לא נראה לי שראיתי משהו יותר ברור מזה.
אני מכיר דווקא כמה אנשים שהתחילו לעבוד אחרי מספר שנים של חופש כי התחיל להיות להם משעמם, אבל העבודה שהם עושים עכשיו, זה יותר תחביב שמביא הרבה אושר ושמחה.
מזה כ-7 שנים אני עובדת (והאמת, אפילו מפתחת קריירה) במשרה חלקית. אני מאד אוהבת את העבודה שלי, וכיוון שדרישות המחיה שלי צנועות, מסתדרת עם המשכורת, כולל הפרשות לקרן פנסיה ולתיק השקעות. מבחינתי החלוקה השבועית של שלושה ימי עבודה בשכר, וארבעה ימי עצמאות היא מושלמת. נסו ותיהנו.
גדול. טוב אצלם יודעים ש dolce far niente .
בינתיים איטליה מעצמה כלכלית.
יבגני הסרטון אדיר! אהבתי
לגיא היקר:DOLCE PER NIENTE..לא far…לא?….ואכן אכתוב פה קצת פוסטים היסטוריים…אין לי משהו אחר לעשות בחיים..(-:
אלון אם אתה מעוניין לכתוב פוסט אורח בהקשר לבלוג אתה מוזמן לפנות אלי במייל.
היי דורין…קודם כל תודה.
שנית:אני אוסיף פעם ב…את דעותיי הצנועות פה…אני למדתי המון(אבל המון)..בחיים מהניסיון.
לדעתי האישית:להשקעה כספית 2 תכונות הן בבחינת must:
1-כבר כתבתי:סבלנות…
2-ללמוד מהניסיון.
לדעתי מקצועיות לא נחוצה כלל!…היא רק מפריעה.
עלייך להשקיע את כספך בפיזור נכון,ופעם בשנה לעשות סידורים בתיק,כמו שכתבת:לאזן בין כל הסעיפים.(דולר,מניות,אג"ח,סחורות)…אני אישית לא עובד עפ"י עקרונות(בראון,באפט ועוד),כי כבר השגתי מה שרציתי..היום:אני עסוק בשמירה על מה שהשגתי…(-:
אלון, דורין
אשמח אם תשתפו תובנות גם על המצב היום בשוק ההון.
לי נראה שכבר אין את הקורלציה בין האפיקים שעליה התבססו התיקים הסולידים. כמו המזג אויר כך שוק ההון
היי רון…כתבתי כבר:אני לא עובד לפי עקרונות…ולא לפי אפיקים.רוב כספי מושקע בצמוד מדד,ובשקל לא צמוד.למה?…כי כרגע השקל חזק,וכרגע זו האלטרנטיבה..אין פה קסמים.
אני חושב(זו דעתי),שמכל האפיקים של בראון,אני הייתי משקיע רק במזומן+מדדיי מניות(ארה"ב+אירופה"ישראל)..זהו!..זה כרגע המצב…רק מטומטם וכסיל יודע מה יהיה..אני בטוח לא יודע…אבל אשמח לשתף את דעותיי הצנועות…
נ.ב-זהב זה לא השקעה…זו ספקולציה..והרבה משקיעים גדולים חושבים כמוני.
סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות. ממש כך…
עם זאת, לא מסכים לגבי למודים מקצועיים. הם לא מלמדים אותך להתעשר, זה נכון, אבל הם מלמדים 3 כלים חשובים:
1. הז'רגון\טרמינולוגיה של שוק ההון,
2. התאוריות שמפעילות משקיעים מוסדיים ובנקאים שלמדו באותה אונ'.
2. יכולת קריאת דוחות כספיים.
אלו כלים הכרחיים למשקיע ערך בשוק ההון.
מהידע המועט לצערי באיטלקית ולטינית (בכל זאת אני עדין עובד)
נראה לי ש PER זה בשביל – FAR זה לעשות .
הכוונה היא – "טוב לעשות כלום"
עלי נאמרה לא פעם הגירסה שלך 🙂 .
טוב אני אגביל את עצמי לארבע תגובות לפוסט. לילה טוב אני בחמש בבוקר בבריכה.
האם כתבת פוסט לגבי האנשים הקרובים שמתעצבנים ומסתכלים עליך בעין עקומה? (אל תהיי קמצנית) ולא מצאתי?
כן גיא,אתה צודק!…מהפועל:"FARE"…אני לא שוחה…אני הולך הרבה,ועולה מדרגות…במקום מעלית!…(-|
מסכים עם הכל חוץ מעניין הרכב. אני גר בגוש דן. לפני יומיים נסעתי לשתי פגישות חשובות בעיר אחרת, ומשם לעיר שלישית. כולן במרחק גאוגרפי של לא יותר מנגיד 14 קילומטר ככה. באוטו מסלול הנסיעה בWAZE היה לוקח 10 דקות נסיעה לכיוון אחד, ועוד נגיד 15-20 ליעד הבא. כל הסיפור לקח לי בסופו של דבר שעה לכיון אחד (כולל 35 דקות המתנה קפואה בחוץ) , ועוד החלפה של שני אוטובוסים בין היעדים האחרים עם זמני המתנה ארוכים (כמעט שעה וחצי), ועוד חצי שעה נסיעה מפותלת + המתנה של 15 דקות בחזור. חצי מהזמן נדחסתי בין זקנות וערסים בפקקים ברחוב הראשי של… קרא עוד »
נזכרתי רק עכשיו זאת תוספת קטנה אבל חשובה – בצבא האמריקאי יש את המושג SNAFU שהוא ראשי תיבות למה שמגדיר כל משרד וכל אירגון. Situation Normal: All F***ed Up.
מחשבות נוגות על החיים המודרניים…
הדבר המפתיע הוא שגם רוב האנשים האמידים לא שוקלים לפרוש מוקדם. מדוע? האוטומט עובד? וורקוהוליקס? פחד מזמן פנוי שאין מה לעשות איתו? חשש מאובדן מעמד? ואולי עוד סיבות רבות אחרות…
אגב, אי-ביזבוז של 10,000 ש"ח שווה לתלוש הרבה יותר גדול בברוטו – אולי של 16-17 אלף, לפני הנגיסה הגדולה של המדינה בפרי עמלנו.
הרבה אנשים לא יכולים לדמין חיים ללא מקום עבודתם, ללא קשר לצרכי ההשתכרות או לצרכים האמיתיים שלהם.
http://timeout.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95/%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%93%D7%99-%D7%9B%D7%A1%D7%A3
אני מכים עם כל מילה שלך
אבל לכי תשכנעי את אישתי להסכים עם כל מילה שלך
נסה כאן
רעיונות נהדרים, טוב לפחות אלו שהתחברתי אליהם כמו חיסכון, ירידה בכמות העבודה, פרילאנס ופרישה כלכלית בגיל צעיר או לפחות היכולת לעשות כן. יש לי הצעה לרעיון נוסף, לעבוד בעבודה מספקת. יותר מזה לעבוד בעבודה שאוהבים לעשות. גם לו הייתי מגיע ליעדים הגבוהים ביותר ויכולתי לפרוש בביטחון רב כעת הייתי ממשיך לעבוד לפחות כמה שנים. אני מאוד אוהב את העבודה שלי וחלק מ חבריי למקצוע מתרגשים כמוני מהעשייה שלנו. ברור לי שאני בר מזל אבל לדעתי כל אחד מאיתנו שעובדים צריך לדאוג שיהיה גם מרוצה מהעשייה היום יומית שלו. יש משרות שזה אפשרי בהן. לדוגמא אני מאד מסופק מתחום ההשקעות ומרגיש… קרא עוד »
כיצד אני יכול למצוא פרטים בנוגע לעבודה הזו? (אין לי אזרחות אמריקאית\ג. כארד).