השקעה בזהב: פוליסת הביטוח של המשקיע הסולידי

זהב הוא הנכס הפיננסי האולטימטיבי בעיתות משבר, ולא בכדי הוא נתפס בעיני רבים כמפלט אחרון לתרחיש יום הדין.  השקעה בזהב מגינה על המשקיע מפני מגוון רחב של תרחישים מאקרו-כלכליים, ובראשם אינפלציה גבוהה (היפר אינפלציה),  משברים פוליטיים, קריסת ערך המטבע המקומי ותקופות של ריבית ריאלית שלילית.  בנוסף, הזהב מסוגל להשיג תשואות גבוהות גם בתקופות שאינן משבריות. לאור סגולות אלה מקצה מודל ההשקעות של הארי בראון 25% מהתיק להשקעה בזהב.  

לכשעצמו, הזהב הוא אפיק השקעה נפיץ ותנודתי מאד. יחד עם זאת, כאשר השקעה בזהב משולבת במינון נכון לצד השקעה באג"ח לטווח ארוך, מניות וכסף מזומן, התנודתיות של תיק ההשקעות הכולל מתקזזת ומתאזנת.  נקודה זו נכונה לגבי כל אחד מאפיקי ההשקעה באסטרטגיה, אך לגבי הזהב היא נכונה שבעתיים.

בשנים האחרונות המתכת הצהובה זכתה לעדנה מחודשת ומשקיעים רבים קנו זהב. לרוע המזל, רבים מהם עשו זאת ללא אסטרטגיית השקעה סדורה ומבלי לחשוב כיצד ניתן להרוויח מזהב ובמקביל להתגונן מירידות חדות בערכו. המודל של בראון מספק מסגרת מתאימה המביאה בחשבון את צמד השיקולים הללו.

 ישנם שני סוגי משקיעים בעולם – אלה שאוהבים זהב (המכונים בלעז חרקי-זהב, או gold bugs), ואלה ששונאים אותו. בדרך כלל כמעט שאין נקודת אמצע. הארי בראון התעלם לחלוטין מהמחלוקת הזו. הוא המליץ להשקיע בזהב, אבל גם באנטי-תזה המוחלטת שלו: אגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך.

הארי בראון לא היה חרק זהב – הוא המליץ להחזיק בו הודות לתועלת שבתנודתיות החריפה שלו. 

זהב הוא בסופו של דבר אמצעי. אין לסגוד לו ואין לזבוח לו. זהב שונה מאד בתכונותיו ממניות ומאגרות חוב, ובסביבות כלכליות מסוימות ,תכונותיו עלולות לפגוע במחירו פגיעה קשה.  עם זאת, בסביבות כלכליות אחרות אשר פוגעות בערכם של רוב ניירות הערך, שונות זו עשויה לספק הגנה רבת עוצמה לתיק ההשקעות.

ניתן לחשוב על הזהב במונחים של ביטוח מפני שריפות.  האדם הסביר אינו קונה ביטוח נגד שריפות מתוך תקווה או ציפיה שביתו אכן יעלה באש. הוא עושה זאת מפני שהוא מבין שבתים נשרפים לעתים קרובות, ושזהו תרחיש קיצון שכדאי להתגונן מפניו.

תנודתיות הזהב

בדומה למניות ולאגרות חוב, מחיר הזהב חשוף לתנודות חריפות. עם זאת, הסיבות לתנודות אלה שונות מהותית מהסיבות שמשפיעות על  מחירי המניות ואגרות החוב.

מכיוון שכך, בשוק זהב שורי מחיר הזהב עשוי לזנק באופן דרמטי ואגב כך לקזז את ההפסדים שנגרמו למשקיע במניות ובאג"חים. בשוק זהב דובי, עליית מחירי אגרות החוב והמניות מקזזות את ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהשקעה בזהב.  זוהי תמצית מנגנון ההגנה בתיק.

בארה"ב של שנות השבעים וראשית שנות השמונים השתוללה אינפלציה חמורה. ריבית הפריים בשנת 1981 עמדה על 21%. הדולר צנח בערכו בחדות ובשווקים התחוללה פאניקה של ממש. משקיעים רבים, שביקשו לשמר את ערך כספם מפני האינפלציה הנוגסת, בחרו להשקיע בזהב. ואמנם, מחיר הזהב זינק מ-100$ לאונקייה בתחילת שנות השבעים  ל-800$ לאונקיה בשנת 1981, או במונחים של ימינו – 2200$.

מיותר לציין כי משקיע ישראלי שהחזיק בזהב בתחילת-אמצע שנות השמונים הצליח לשמור על ערך כספו ואף לעשות רווח נאה, בעוד ששאר הציבור התמודד עם אינפלציה איומה ששחקה את חסכונותיו, עם המפולת בבורסה לניירות ערך בתל אביב (בצל משבר מניות הבנקים) ועם קריסתו הטוטאלית של השקל הישן.

 משקיע שפעל בתקופה זו לפי האסטרטגיה של בראון הרוויח הודות לחשיפתו לזהב. כאשר מחיר הזהב זינק וערכו עלה על 35% מהתיק, אותו משקיע נדרש לאזן את תיק ההשקעות ולמכור את אחזקותיו כדי שיהוו 25% בלבד. ברווחים הוא קנה מניות ואג"חים שנסחרו אז במחירי ריצפה, מפני שאיש לא רצה לקנות אותם בתקופה של אינפלציה משתוללת. ב-1982 מחיר הזהב צנח , ו-17 השנים הבאות עמדו בסימן גאות חסרת תקדים בשוק המניות האמריקני.

בראון המליץ למכור חלק מאחזקת הזהב שלכם בתקופה שבה הביקוש לזהב מרקיע שחקים, וברווח לקנות מניות ואג"חים דווקא בתקופה שהביקוש עבורם נמוך במיוחד.

מחיר הזהב ניצב פעמים רבות ביחס הפוך למחיר המניות והאג"חים

התרחיש המתואר עובד גם בכיוון ההפוך. באמצע-סוף שנות התשעים, כאשר שוק המניות בשיאו ומחיר הזהב בקרקעית (כ-250$ לאונקיה), חברות הדוט קום סחפו את המשקיעים האחת אחר השניה. משקיע נבון נדרש באותה עת למכור את מניותיו  כדי שהחשיפה למניות תהא 25% בדיוק, וברווחיו הנאים לקנות את המתכת הנוצצת שאיש לא רצה בה באותה תקופה. כשההייטק בשיאו, מי הפראייר שישקיע בזהב?

כאשר בועת הדוט קום התפוצצה בשנים 2002-2000 קרס שוק המניות. הנאסד"ק התרסק ב-80% משיאו ומדד ה-S&P צנח בכ-40%. שוק המניות החלים מאז במידת מה – עד למפולת הגדולה של 2008 שמחקה כמעט את כל הרווח מהעשור הקודם. במרץ 2009 מדד הדאו ג'ונס הגיע ל-6,600 נקודות במה שהיווה אחד המשברים הפיננסיים הגדולים ביותר מאז השפל הגדול של 1929.

והפלא ופלא – מחיר הזהב זינק מ-250$ לאונקיה ל-1,600$ לאונקיה בתקופה זו. גם הפעם, המנגנון הפנימי במודל – למכור מניות ביוקר ולקנות זהב בזול – הוכיח את עצמו. משקיע שנהג כך התחמק מההפסדים הצורבים בשוק המניות והרוויח רווחים משמעותיים הודות להשקעה בזהב.

זהב הוא אכן נכס נפיץ ותנודתי, אולם לא ניתן להתעלם מתרומתו לביצועי תיק ההשקעות לאורך זמן. כל אפיק השקעה עלול לסבול מתנודתיות חריפה בתנאים כלכליים מסוימים – החוכמה היא לשלב את אפיקי ההשקעה יחדיו כדי לקזז את התנודתיות הכוללת של תיק ההשקעות.