מה כבר ביקשתי?

מ

“איפה האחריות הכלכלית שלי?” שואל רענן שקד בטורו האחרון ב”שבעה ימים” (ע’ 24, 19/12/14), מעין וריאציה קלילה ומרוככת יותר של הרשומה הוויראלית-פורנוגרפית “אני עני” הזכורה מלפני מספר חודשים.

גם הפעם, מדובר במונולוג חושפני של גבר בשנות הארבעים לחייו, המספר על אובדן עצמאותו, על תלותו המוחלטת באחר (משלם המשכורת, במקרה זה), ועל הרגע בו למד, כך פתאום, שהוא “גמור” מבחינה כלכלית — בעבר, בהווה ובעתיד.

בשונה מ”אני עני”, שקד מבין, לכאורה, את הקשר הסיבתי בין הבחירה לנהל סגנון חיים ממונף לבין התוצאה העגומה אליה נקלע, ואף לוקח עליה אחריות.

אבל זו רק מראית עין: טענתו המרכזית של הכותב היא כי מצבו הנוכחי לא נובע מהיותו צרכן כפייתי, אלא פשוט מפני שרצה לעצמו חיים “סטנדרטיים”, “הגיוניים”, והמהדרין יוסיפו — נורמליים.

כך, בשם השאיפה לנורמליות, הוא ויתר על הגמישות שבחיי השכירות ורכש דירה (ממונפת) בתל-אביב, אף שזו ממוקמת כ-60 קילומטרים ממה שמסתמן כמקום עבודתה של אשתו בנווה אילן. מצב זה, כמובן, תובע ממנו להחזיק רכב פרטי, שבתורו רק טורף עוד מזומנים, ובכך מעצים אף יותר את תלותו בתלוש המשכורת.

את מעט ההכנסה הפנויה שנותרה לו הוא מבזבז על צעצועים לילדיו (שכן לדידו זה חשוב יותר מלחסוך עבורם לטווח ארוך), ומקנח במנה הגונה של טלוויזיה בכבלים — כי הדבר היחיד שהמוח יכול לספוג בשארית הזמן הפנוי הוא מנה הגונה של בידור פסיבי ומנוון. עזבו אותו מהשקעות או רכישת ידע פיננסי — בזה, לדבריו, הוא לא מבין.

ברור לו, לכותב, שיש כאן בעיה, ושהוא זקוק לעזרה. אך “עוגני הנורמליות” שהטיל כבדים כל כך, עד שכל שינוי נראה לו כעת לחלוטין בלתי אפשרי.

גם אם ירצה, לא יהיה לו מאיפה לקצץ מבלי שיאבד את תווית ה”נורמלי” שהוא מקדש כל כך. לנסוע באוטובוס לעבודה? חריג. לעבור לדירה קטנה יותר? חריג. להיות היחיד בלי טלוויזיה? חריג. מבחינתו, הוא עשה כל שיכל — בטווח הצר ששאיפותיו המעמדיות מאפשרות לו להשתנות, כמובן. כל היתר הוא בידי “המערכת” ובאחריותה הישירה.

נדמה לי שזו הסיבה המרכזית לשלילה המוחלטת של הפתרון המוצג בבלוג הזה.

וכך הוא כותב על “הסולידית”:

[box type=”shadow” ]”...בעיקר ממליץ לנו הבלוג להפסיק להאשים במצבנו הנוכחי את טייקוני המזון והגז, ברוני הנדל”ן, קרטלי הבנקים והתקשורת, השיטה הריכוזית והבוזזת, מע”מ ה-18 אחוז, מיסוי הרכב השערורייתי, או בקיצור, את האשמים במצבנו. אין טעם להתחיל לפרט כאן עד כמה הרעיון המגה-שמרני הזה — הפסיקו להאשים את האחראים לעונייכם, האשימו את עצמכם על שלא למדתם לחיות בעוני! — אינו באמת מעשי. וגם אין טעם, נדמה לי, לפרט למה אנשים הגיוניים – עם חיים הגיוניים, דירות הגיוניות ולפעמים אפילו ילדים במספר הגיוני — לא באמת מסוגלים להתנהל בכבוד עם 4,000 שקל בחודש.” [/box]

לא.

המוטיבציה העיקרית מאחורי הבלוג הזה היא לא לטפח אידיאל עוני, סגפנות והלקאה עצמית.

הבלוג הזה נועד לטפח חוסן — בדגש מיוחד לחוסנו הפיננסי, הפסיכולוגי והפיזיולוגי של הפרט נגד איתני המערכת.

מטרתי איננה להתעלם מקיומן של כל אותן עוולות מערכתיות, כל שכן להצדיק אותן. אני מבקשת לצמצם מראש את מידת ההשפעה שלהן.

אשמתו של מעמד הביניים היא לא בכך שלא למד כיצד לחיות בעוני, אלא בכך שהוא חושף עצמו, מבחירה, להתעמרות מצדה של המערכת.

אשמתו בכך שהוא בוחר לשמש ככלי משחק בידי כל אותם קרטלים, מיסים, שיטות ומערכות, ובמו ידיו מאפשר להם להיות “אחראיים לעוניו”.

אשמתו בכך שהוא מאמץ סגנון חיים שבלוני ופגיע, החושף אותו ללחצים חיצוניים ומקשה עליו להסתגל במהירות לשינויים. כך הוא מאבד אמונה ביכולתו להשתנות, ותובע את השינוי אך ורק “מלמעלה”. למרבה הטרגדיה, במעשיו — וליתר דיוק, בשבתו בחיבוק ידיים — הוא רק מאדיר את כוחה של המערכת שלא לצורך.

חוסן מול עוני

אני מאמינה שהדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם הצרות והבעיות שהחיים מזמנים לנו היא (1) לפתור אותן בעצמנו ו-(2) להשתמש בכמה שפחות כסף.

הפילוסופיה הזו משולבת עמוקות בסגנון החיים שלי. התוצאה היא שבהשוואה לסגנון החיים הצרכנו-קרייריסטי המצוי, חיי עמידים יותר בפני לחציה השונים של המערכת.

טייקוני המזון לא מאיימים עלי, מפני שאני אוכלת כדי לחיות, לא להיפך. אני מחזיקה בביתי כמויות מזון יבש שנרכשו בסיטונאות, בהיקף שלא יבייש מכולת קטנה. את “מזווה הפלא” שלי אני ממלאת בתדירות נמוכה יחסית ורק על פי הצורך (בעיקר במוצרים שתוקפם מוגבל). אני מבשלת בעצמי, בכמויות גדולות, שמספיקות לשבוע ואף יותר, ומסתמכת בעיקר על מוצרים הנמכרים במבצע / מחירי הפסד. אני משתדלת לא לצרוך מזון מזיק (חלב, בשר אדום, ממתקים). התוצאה המצטברת היא שתקציב המזון שלי מזערי.

ברוני הנדל”ן אף הם מהווים איום זניח. אין לי שום כוונה לרכוש נדל”ן למגורים או להשקעה בעתיד הנראה לעין. סגנון החיים שלי מאפשר לי לא להיות כבולה למקום מסוים, ואף על פי שכרגע נוח לי מאוד בדירה השכורה בה אני מתגוררת, חשוב לי לשמור על האפשרות לקחת את מטלטלי המעטים ולעבור למקום אחר ברחבי הארץ בהתראה של 30 יום, בהתאם לרצוני החופשי. חוץ מספריית הבין-תחומי וחיבתי הכללית לעיר, אין שום עוגן שממסמר אותי דווקא להרצליה.

קרטל הבנקים, תופתעו לגלות, די חלש מול החזקים. למרבה האירוניה, העובדה ש”למדתי לחיות בעוני” הפכה אותי לאישה עשירה למדי במונחים ישראליים. חסכתי המון כסף. הבנקים משתוקקים שאשתמש בשירותיהם, ומוכנים לרדת נמוך מאד כדי שאעשה זאת — גם במחיר שבירת “הקרטל”.

קרטל התקשורת, שלהבנתי דווקא נמצא בעיצומה של תחרות מחירים בריאה, הוא כמעט חסר חשיבות. אני כבר לא רצה על כלוב אוגר שמחייב אותי לזמינות טלפונית של 24/7 מול בוסים ולקוחות. הוסיפו לכך את העובדה שאני שונאת לדבר בטלפון (אפילו יותר מלהיפגש עם אנשים), ותבינו מדוע אין לי טלפון קווי או צורך בסמארטפון עם שיחות ללא הגבלה. טלוויזיה אין לי בכלל — לא רק בגלל המחירים הגבוהים, אלא בעיקר עקב כמויות הזמן המפלצתיות שהיא מכלה.

היופי ב”מיסי ברירה” כמו מע”מ או רכב הוא שניתן להימנע כליל מתשלומם. אין לי רכב, כי אני לא צריכה כזה, ואני קונה דברים רק אם מיציתי את כל הפתרונות האחרים ובאמת אין דרך אחרת לפתור את הבעיה. בנוסף, כעוסקת פטורה, אינני חייבת בתשלום מע”מ על הכנסותי (מהבלוג הזה, למשל). התוצאה היא שהעלאת המסים הללו משפיעה עלי פחות מאשר האדם הממוצע.

דרישה מוגזמת?

ולמרות זאת, הציטוט לעיל מדבריו של שקד גרם לי לתהות שמא אני מגזימה בדרישותי ממעמד הביניים. אולי הרעיון הזה באמת אינו מעשי, וממילא אינו מתאים ל”אנשים הגיוניים”. אולי אני מבקשת יותר מדי? אולי אני צריכה לבחון מחדש את הנחות היסוד שלי?

אני טוענת, למשל, שאדם הגיוני, בריא ובעל אינטליגנציה ממוצעת, מסוגל להרוויח לפחות 7,000 ש”ח בחודש ולחסוך לפחות מחצית מהסכום. האם אני מדמיינת?

אני טוענת שאדם הגיוני מסוגל ללמוד לבשל, להתנייד ממקום למקום שלא באמצעות רכב, לגור במקום קטן וזול יותר, לקנות רק מה שהוא צריך, להתאמן באופן סדיר ולנהל את תקציביו והשקעותיו בכוחות עצמו. האם גם זו הגזמה פראית?

אני דורשת מידה מסוימת של חשיבה ביקורתית, יכולת לשחות נגד הזרם ויכולת לדבוק במטרה. היתכן שאני מביאה את הדרישה הזו לרמות הקיצון, ש”אדם הגיוני”, בוגר המסלול השגרתי מגן החובה ועד למשרד הממוזג, שהתרגל כל חייו להשתלב בקבוצה ולהיות כמו כולם, פשוט אינו יכול לאמץ?

האם רק מיעוט שבמיעוט מסוגל להפיק תועלת מהבלוג הזה? או שמא הפתרון מתאים לרב האנשים — אך הרוב בוחר להתעלם ממנו מפני שהשינוי שהוא תובע פשוט “בלתי מעשי”?

שינוי הוא תהליך מורכב, שיכול להתרחש אך ורק אם כל ארבעת התנאים הבאים מתקיימים במלואם:

1. אי-שביעות רצון מהמצב הקיים.
2. חזון ברור לגבי המצב הרצוי.
3. תכנית המפרטת כיצד להגיע מהמצוי לרצוי.
4. נכונות לשאת בעלות התכנית.

התנאים הללו מצטברים:

1. אם אתה שבע רצון מהקיים – אין טעם בשינוי.
2. אם אינך שבע רצון מהקיים, אך אינך יודע מהו המצב הרצוי – השינוי לא יתרחש.
3. אם אינך שבע רצון מהקיים, יש לך חזון ברור, אך אינך יודע כיצד להגיע מהמצוי לרצוי – השינוי לא יתרחש.
4. ולבסוף, אם אינך שבע רצון מהקיים, יש לך חזון ברור, אתה יודע כיצד להגשים אותו, אך לא מוכן לשלם את המחיר הכרוך בשינוי – גם כאן, השינוי לא יתרחש.

מעמד הביניים — ככל שרענן שקד משמש כדוברו — בהחלט עומד בתנאי מספר 1, ובמידה מסוימת גם בתנאי מספר 2.

הוא מתרסק לחלוטין כשמדובר בתנאי מספר 3 — משום שבמקום להתבונן פנימה, על חוסר ההיגיון שבאורח חייו ה”הגיוני” כל כך, הוא סבור שאת השינוי יש לחולל מלמעלה-למטה, ולהתמקד בראש ובראשונה ב”אחראיים לעוני”.

מדבריו משתמע כי אין פתרון “מעשי” יותר מלהקים קול מחאה, לשבת באוהלים, לשאת לפידים ולשלוח פוליטיקאיים ראויים ומסורים לכנסת. את האפקטיביות הרבה של הצעדים הללו ראינו כולנו בשלוש השנים שחלפו מאז המחאה החברתית.

אבל יש דרכים אחרות לשינוי, כאלה הצומחות מלמטה למעלה, מהפנים לחוץ. הדרך המתוארת כאן היא דוגמה לפיתרון כזה.

אני מעיזה לטעון שמדובר בפיתרון הגיוני, המתאים לאנשים הגיוניים, כל זמן ש”הגיוני” פירושו ללמוד לחשוב בכוחות עצמך, לחיות מתחת לרמת ההכנסה, ולפתח מיומנויות המאפשרות להפיק ערך מרבי מהוצאות כספיות מזעריות.

מה שלא הגיוני הוא לעצב את החיים כמערכת נוקשה של הגבלות ואילוצים, אשר מונעת מהפרט להשתנות וגורמת לו לשרוף את כל הכנסתו, פעם אחר פעם, על צרכים מדומיינים. זו לא התנהגות הגיונית. אם כבר, היא דומה יותר יותר להגדרה שנתן אלברט איינשטיין למונח “טירוף”.

שקד, כמו רבים אחרים, קרא את הבלוג. הוא מודע לפתרון שאני מציעה. הוא יודע מה עליו לעשות כדי לשפר את מצבו הכלכלי באופן דרמטי. אבל הוא לא מוכן לשלם את המחיר. הוא רוצה לאכול את העוגה — ולהשאיר אותה שלמה. הוא עומד בכל שלושת התנאים לשינוי, אבל נכשל כישלון חרוץ בתנאי הרביעי.

אין לו שום בעיה להיות קורבן של השיטה ולתת “למערכת” לשחק בו — אבל “להקריב” במשהו את סגנון חייו הנוח? לא ולא.

אני מציאותית, כמובן. ספק גדול אם מעמד הביניים יאמץ את הבלוג הזה בהמוניו. חלקו הלא מבוטל יעדיף להיות שקוע עד צוואר בבוץ מתקתק של צרכניזם, תלונות ויללות. רב האנשים יבחרו בדרך הקלה ביותר, ויצעדו בתלם, מכוח האינרציה, יחד עם שאר הכבשים. בדרך הקלה לא צריך לחסוך, לא צריך להסתפק במועט, לא צריך לחשוב באופן עצמאי ולא צריך להיבדל מהשאר.

במובן זה, התשובה חיובית. אני בהחלט דורשת יותר מדי.

האתר הזה מיועד בראש ובראשונה לאנשים שמעוניינים להשתנות ולשאת בעלוּת השינוי — כלומר, לאנשים שעומדים בכל ארבעת התנאים לעיל.

כל השאר יאמרו שהבלוג שלי קיצוני, לא מעשי או לא הגיוני, כשבפועל כוונתם לומר: “לא ממש איכפת לי אם מנצלים אותי כל עוד אני נשאר עם הרכב, הסמרטפון והמנוי העונתי למשחקים של מכבי.”

אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותם לשתות.

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
imlazypanda
אורח
imlazypanda

מדוייק וחשוב לטעמי. אני בהחלט חושב שזו “דרישה” הגיונית במיוחד לאור העובדה שאת לא באמת דורשת שום דבר, אלא מציעה לאנשים אלטרנטיבה שהם יכולים לאמץ או לא לאמץ. אני כן חושב שיש אנשים שמעדיפים את החופש שלהם פחות מאשר את הנוחות שלהם – ומבחינתם עדיף להתפשר על הזמן שלהם ועל החירות לבחור מה לעשות בו מאשר על הנוחות והנורמליות. כל אחד ומערכת התמריצים האישית שלו. את כנראה לא תצליחי לשכנע הרבה אנשים שהחירות שלהם חשובה יותר מהנוחות שלהם (וגם בעצם, יש בעצם הניסיון סתירה פנימית מסויימת). לא את רענן שקד, ולא הרבה אחרים – יותר חשוב שתמשיכי לכתוב בשביל מה… קרא עוד »

דורון
אורח
דורון

קישור מעולה. תודה.

ארז
אורח
ארז

אולי קיימים האנשים שנחשפו לבלוג ולא יקחו ממנו דבר, אבל אני למדתי ממך המון, נחשפתי לדברים חדשים ולרעיונות שפתחו לי את הראש והתחלתי ליישם הרבה דברים ששיתפת פה.
יש לך גם אוהדים, אל חשש 🙂

אלכס
אורח
אלכס

את אומרת לא מעט דברים נכונים, אבל את בהחלט מגזימה, בעיקר בשני דברים. 1. הטלפון -> הטלפון הנייד -> הטלפון החכם הם מכשירים של קדמה. החיים המודרניים מביאים אתם דרישות אחרות בעבודה ובניהול הזמן. יש אנשים שחייבים להחזיק במכשיר תקשורת סלולרית וכך גם הזמינות לאינטרנט חוסכת לא מעט זמן ונותנת נגישות למידע. 2. חבל שאת נותנת עצות תזונה במאמר כלכלי. לא רק שמדובר בתאוריות שלא מוכחות בשום קנה מידע מדעי סביר, גם לא הבאת מחקרים לדוגמה. ואם נדבר על עניין כלכלי, זה גם קצת מוגזם לדרוש מ”ממעמד הביניים” לאכול כדי לשרוד. אחרי הכול אנחנו בני אדם ולא חיות בג’ונגל, יש… קרא עוד »

maor
אורח
maor

בלוטות הטעם האלו יכולות להיות מאוד מסוכנות בשילוב עם אוכל אשר מהונדס בצורה שגורמת לנו חוסר יכולת להפסיק לאכול ממנו…

דג
אורח
דג

אם היית חי בניו זילנד אז היה היגיון באכילת בשר. בארץ זה יקר וזה מזוהם בהורמונים ואנטיביוטיקה.

פאטיה
אורח
פאטיה

המכשירים הללו גורמים לנו לכפילויות ובזבוז זמן יקר; דבר שני, אתה לא יכול לתאר לעצמך שתזונה חסרת מוצרים מן החי, מצילה אנשים ממחלות, ובין היתר, זה גם גורם לנסיגה של מחלות כרוניות.
נסה ותיווכח בעצמך, תעבור לתזונה טבעונית פרופר, ואחרי זה תראה עד כמה לא תוכל לסבול את ריח המוצרים מן החי.
תקשיב לגוף שלך ואז תבין מה עושה לך טוב ומה לא עושה לך טוב אכול רק מה שגורם לך הנאה ותראה מה קורה לך בשני המצבים.

איתן
אורח
איתן

דורין
אדם שחי מ 7000 שח יתקשה ביותר לחסוך 3000 מהסיבה הפשוטה שתחבורה ציבורית אינה יעילה מבחינת זמן מה שיצמצם את אפשרותו לנצל את זמנו ביעילות
זמן==כסף
אני מניח שכשעבדת נאלצת להחזיק רכב או לחלופין גרת בסמוך למקום עבודתך ואז ככל הנראה שילמת שכד גבוהה
האם יתכן שמשכורתך היתה פי 3 מהשכר הממוצע ?
ולכן יכולת לחסוך כסף ולהערך לשינוי האנטי צרכני בצורה מדורגת ?

אלי
אורח
אלי

איתן!
לבעלי משפחות וביחוד לאלה שיש להם/להן ילדים קצת קשה, ויתכן אפילו בלתי אפשרי לחסוך 3000 ש”ח ממשכורת של 7000 ש”ח.
וכבר נאמר – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
בתיאוריה – אפשר לחסוך. כשמגיעים למכולת – לא תמיד… ביחוד אם אתה בעל משפחה +ילדים.
כדי לחיות מספיק ללבוש שק ולאכול קטניות ועוד כמה דברים.
אך אפילו כדי שתוכל לקרוא את הבלוג – אתה צריך אינטרנט!!!

יאיר
אורח
יאיר

דורין,
אני חושב שאנשים אולי לא רוצים לחיות ברמת חיים שלך מצד אחד, ומצד שני לא אכפת להם לפרוש בגיל 67. הרי הבלוג שלך מציג את הדרך לפרוש בגיל מוקדם (מאוד) תוך ויתור על צרכניזם. אבל מה אם אני רוצה להיות חצי-צרכניסט ולפרוש 15 שנה אחרייך? לדעתי הטענה של רענן היא שעד אז, עד גיל הפרישה שהוא רוצה – קשה לו וזה מבחינתו מה שלא הגיוני.
איפה עובר הגבול? זה או אפס צרכנות ופרישה בגיל 35, או קצת צרכנות ואז נידונו לפרוש בגיל 67 תוך סבל יומיומי?

קובי
אורח
קובי

הבעיה העיקרית עם הבלוג היא שהוא אינו מעשי במציאות הישראלית. לחיות בישראל ללא רכב פרטי זה כמו לחיות ללא רגליים, אפשר אבל קשה. אם חיים בלי רכב, חייבים לגור ב ״צנטרום של הפיילה״ שגם עולה הון, אז מה עשינו? (החיסכון ברכב הלך על הדירה) גם שכירות במדינתנו זה תענוג מפוקפק, קודם כל אין לדעת מתי ניבעט החוצה (ו-30 יום זה לא מספיק למשפחה עם ילדים לעבור דירה), מלבד זאת, לעולם לא נדע מה נשלם בהמשך וכלה בכך שלעולם לא נרגיש שלמים עם שיפור המגורים (שיפוצים), כי הדירה אינה שלנו. לדעתי הדרך הטובה יותר זה קודם כל להרויח הרבה כסף (בתקווה… קרא עוד »

יוסי
אורח
יוסי

את גאון.
ובכלל, אני חושב שטור הדעה שלו צריך רק להחמיא לך, הרי זה סוג של יין ו-יין ש”מצדיק” את קיומו של האחר.

tal
אורח
tal

בבקשה בבקשה, בלי עצות תזונה…

איתן
אורח
איתן

יאיר – התשובה שלי היא, שאפשר לפרוש אולי יותר לאט אבל ניתן להגיע לזה אפילו בגיל 45 :שימוש מושכל בתוכניות פנסיה וקרנות השתלמות כחלק מהחיסכון לפרישה, מקטין את הסכום הנדרש הכולל
כאשר חלק מהכסף (הוני) משמש כ קרן שתסתיים עד גיל 67, והחיסכון הפנסיוני מכסה את זמן הפרישה מגיל 67

חשוב בתור אדם עובד לא להיות במינוס, ולא להיות עכבר ביזבוזים אבל אין חובה לחיות בדחק כאידאולוגיה
יש אנשים שהסבל בעבודה ואינטראקציה עם אנשים כל כך גדולה כך שמודל כזה שמאיט את הפרישה ב כ 15 שנה הוא בלתי קביל בעיניהם, זה בסדר, איש איש הישר בעיניו יעשה.

HiTech worker
אורח
HiTech worker

אני רואה את מה שאת רושמת כמגדלור, גם אם איני עומד לחלוטין בשלב 4, קרי, מוכן לשלם את מלוא המחיר ולאמץ את הדרך במלואה, אני בהחלט מסוגל לצמצם את הוצאותי. האם זה אפשרי או לא בנתונים שציינת קטונתי מלהחליט, שפר מזלי ואני מרוויח 30+ בגיל 28 ויש בבעלות משפחתי דירה קטנה (מאוד) שבה אני חי ומשלם חשבונות בלבד. אני שואף לנתק את עצמי מתלות במערכת והדרך שאת מתווה עזרה לי להבין כי זאת אפשרות סבירה ואפשרית ביותר עבורי. אציין שבמיוחד אני אוהב את הטיפים הפרקטיים בנושא השקעות והייתי שמח לראות יותר מהם. רשימת הספרים שפרסמת עזרה לי מאוד. אני חושב… קרא עוד »

דג
אורח
דג

אני מרוויח 10 אבל חי בזוגיות ומשלם שכירות, חשבונות, חצי מהאוכל עבור שניים. ועדיין אני חוסך כ 4K בחודש. אפשרי ביותר.
לדעתי, אתה יכול לחסוך כ 80% מהשכר שלך ועדיין לחיות עם לא מעט מותרויות ולצאת מאד מאד מהר לפנסיה. 3000ש”ח לבזבוזים בחודש למי שלא צריך לשלם שכר דירה זה המון כסף.

איזה כיף לך
אורח
איזה כיף לך

איפה מרוויחים 30 + ?? זה יכל מאוד לעזור לי ולקדם את ההשקעות שאני חולם עליהם. אני גם בהייטק אבל 30+ ? כיף לך.

יגאל
אורח
יגאל

אמן.
את מבחינתי עמוד הענן, החלוץ בראש המחנה, חזרת מהר סיני (אני כלל לא דתי, אבל ההשפעה שהיתה לך על המחשבה שלי בזמן האחרון היא כל כך גדולה שאין לי דימויים אחרים בסדר הגודל הזה 🙂 )
גם אם לא כל אחד מסוגל לאמץ את כל דרך החיים שלך כלשונה, בחכמה יעשה אם ילך אפילו צעד קטן לכיוון שאת מתווה.

ישר כח!!!

אוסיף ואומר שאם יש איזושהי מחשבה להקים קהילה שתתמוך בדרך החיים הסולידית – זה יהיה מאוד מעניין 🙂

רונית
אורח
רונית

יגאל צודק. כפי שהבעתי תקווה בעבר, אשמח מאוד אם תהיה קהילה תומכת. מאוד יקל על רבים להפנים ולשנות. קיום של קהילה כזאת עשוי להגדיל גם את מספר המצטרפים (עדר, אבל עדר טוב לשם שינוי..) אפשר גם להקים קבוצה בפייסבוק, ואני מוכנה לעזור.

דליה
אורח
דליה

יש קבוצות ויחידים כאלה, אפשר למצוא אותם בד”כ במקומות קטנים וחקלאיים יותר, שם קל הרבה יותר להיות סולידיים.

sagiv
אורח
sagiv

אני חושב שבלוג הנ”ל מעורר מחשבה. הלוואי שהפולטקאים שרצים לכנסת יוכלו להסתכל לציבור ולהסביר לו את הרעיון שעומד בבסיסו של בלוג זה. נכון זה לא פופוליסטי אבל בסוף הציבור יידע להעריך זאת.

דבורה
אורח
דבורה

כאחת שחיה באופן דומה כבר שנים ארוכות, רק באה להדגיש את מה שאמרו מגיבים לפניי. נוחות היא ממכרת ולגמרי באה על חשבון החירות. מי שחירות חשובה לו, מן הסתם לא מכור לנוחות. אז אפשר להתפנק פה ושם, אבל לא כדרך חיים. לא עוזרת בית פעם בשבוע, מסעדה פעם בשבועיים, צימר כל רבעון וחו”ל כל שנה. את זה אפשר בשקט להשאיר למשתכרים 100K בחודש. אני מרגישה מפונקת מעצם מגוריי בכפר, מול נוף מדהים, ובהיותי מבורכת בהרבה אנשים אהובים.

איתן
אורח
איתן

עוזרת כל שבוע צימר פעם בשנה חול פעם בשנה מסעדה כל חודשיים אפשר גם ב 20k

דורית
אורח
דורית

דורין אנשים כמו רענן שקד מאשימים את המערכת כי הם חיים בעולם שבו המידע חופשי והם יודעים שאנשים במעמד מקביל להם במדינות אחרות יכולים לחיות כמו צרכנים מטורללים ועדיין לחסוך כסף, שלא לדבר על לא להכנס למינוס. הבעיה מתחילה כשעושים תקציב ורואים שבעצם ההוצאות הקבועות מגיעות או עוברות את ההכנסה החודשית. לדידך ניתן לקצץ גם בהוצאות הקבועות אבל אנשים שגרו בעיר מסוימת במשך שנים ונאלצים לעבור לעיר אחרת או לדירה קטנה יותר מבלי שהכנסתם נפגעה כלל או לרדת ברמת החיים רק כי ההוצאות עלו מרגישים שכנראה האשמה לא בהם. והם כנראה צודקים כי אם נניח שהמטרה של רוב האנשים היא… קרא עוד »

איש (3718)
אורח
איש (3718)

דורית,

כל עיתונאי או אמן שכותב בעיברית יודע שקהל היעד מוגבל. נכון שעורך הניו יורק טיימס מרויח הרבה, אבל עם כל הכבוד קהל היעד שלו עצום לעומת קהל היעד של YNET .

מי שרוצה להרויח הרבה כסף לא צריך לבחור שמקצוע של עיתונאי שכותב בעיברית לקהל ישראלי.

רני
אורח
רני

רק צ’אק נוריס יכול להוביל סוס לשוקת ולהכריח אותו לשתות, לגבי השאר, צריך לזכור שחוסר האונים של האדם הוא הבסיס להתפתחות האנושית, ושחולשתו הביולוגית היא התנאי לתרבות.

Ilya Fradkin
אורח
Ilya Fradkin

פוסט, תשובה, הסבר מצויינים!

גיא
אורח
גיא

אני קורא בבלוג כבר שנה, פעם ראשונה וכנראה אחרונה שאני אכתוב. אני מבין, דורין, שאת לא מחפשת פרסום, תהילה, כסף והערצה. אבל עדיין – צריך להגיד בכנות שכנראה את והבלוג שלך הם אחת התופעות המשפיעות ביותר בחברה הישראלית בשנה האחרונה. סביר מאוד להניח שתרמת לפחות במידה מועטה לשיפור המצב הכלכלי של כמה אלפי משפחות במדינת ישראל (הישג שאת יכולה וצריכה להיות מסופקת בו), וגרמת לפחות לכמה מאות אנשים לתכנן לפרטי פרטים פרישה מוקדמת, ואולי כבר בעשור הבא (202X) יהיו כמה עשרות אנשים בישראל שיוכלו להגיד שהסיבה שהם פרשו בשנות ה-20 של המאה ה-21 ולא בשנות ה-40 או ה-50 התחילה בזה… קרא עוד »

אמיר TLV
אורח
אמיר TLV

הבוז שאת מרגישה וגם מביעה כלפי אנשים שאין להם רמת משמעת עצמית כמו שלך, הוא פנטסטי ומשעשע.

מעמד ביניים עם ילדים
אורח
מעמד ביניים עם ילדים

מזכיר מאד את הבוז שחשה מרי אנטואנט כלפי עמה.
העובדה שאתה רואה בבוז כלפי אדם כלשהו משהו פנטסטי ומשעשע מעידה משהו על איזה אדם אתה

Quercus Robur
אורח
Quercus Robur

בוז איננו דבר רע. הוא אפילו עומד בבסיסם של משלים חינוכיים, החל משלמה המלך וכלה בלה פונטיין. אחד הדברים שעוזרים להבחין בין טוב לרע הוא הבוז לרע. כמובן שיש להבדיל בין גופו של אדם לבין גופו של עניין אבל לפעמים צריך להצביע על הבנאדם, אפילו אם זה לא נעים. אחרת, איך תלמד?

מעמד ביניים עם ילדים
אורח
מעמד ביניים עם ילדים

הבוז לא רע כאשר הוא בין שני אנשים באותו מקום. אם הבוז בא מעשיר כלפי עני, מבריא כלפי חולה, מחזק כלפי חלש וכדומה, אז הבוז הוא רע.
דורין צברה את הונה כאשר עבדה בחו”ל בשכר גבוה והוצאות נמוכות ובנוסף בחרה שלא להביא ילדים כך שמצבה שונה מרוב האנשים שכלפיהם היא מביעה בוז. היא לא היתה מעולם במקום שלהם, היא לא התמודדה מעולם עם הקשיים שלהם ולכן הבוז שלה הוא דבר רע.

מעמד ביניים עם ילדים
אורח
מעמד ביניים עם ילדים

דורין, “יוקר המחיה” אולי היה גבוה משמעותית אולם נראה לי שגם משכורתך היתה גבוהה משמעותית מהמשכורת הממוצעת (שלא לדבר על החציונית) הקיימת בישראל היום. אף אחד (לפחות לא אני) אינו בז לך על כך שלא הבאת ילדים, זו בחירה, אך כתוצאה מכך אין לך את היכולת והכלים להבין מהן המשמעויות הכלכליות של הבאת ילדים (כמו לרוב האנשים שבוחרים להביא אותם) ומהן המשמעויות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של מניעת דברים מהם או גידולם כחריגים בחברה (בימינו במקומות רבים בארץ, כל המפגשים החברתיים מנוהלים בוואטסאפ ואז ילד ללא סמארטפון הוא שווה ערך לילד מוחרם/מנודה). ולעניין הבוז “רב האנשים יבחרו בדרך הקלה ביותר… יחד… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

עמנואל קאנט. —>
———————————————————————————-
“עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי” – הצו הקטגורי.
———————————————————————————-
וייז גיא —>
————————-תגובה משוחזרת————————————
אם כולם היו אותו דבר מבחינה אימונולוגית אז כל מחלה הייתה מרסקת את המין.
אותו דבר מבחינה תרבותית – ובחייאת ראבק 🙂 עזבו אתכם מפילוסופים גרמניים ( קאנט – עם הצו הקטגורי) – זה גורם רק לתסביכים ###לים!
——————————————————————————

Liat
אורח
Liat

פוסט מצוין! אכן, כאחת ממועדון קוראי הבלוג, אני לא בעד הלקאה עצמית.. אלא בעד זה שתרביצי בנו תורה! (:

אורן
אורח
אורן

מעמד חברתי זה חשוב. מעמד חברתי הוא גורם עיקרי במשיכת בני זוג (אומנם יותר במשיכה של הנקבה כלפי הזכר, ופחות במשיכה של הזכר כלפי הנקבה או במקרים של זוגות חד-מיניים, אבל גם שם זה גורם לא זניח). פרט אשר מושך יותר בני זוג יכול להרשות לעצמו להתפשר פחות ולמצוא בן זוג אשר מתאים לו יותר מאשר אדם אשר מושך פחות בני זוג ונאלץ בסופו של דבר לבחור מבין אפשרויות מצומצמות יותר. בן-זוג מתאים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאושר ארוך טווח ובן זוג לא מתאים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאומללות ארוכת טוח. על כן זה מובן ביותר מדוע אנשים… קרא עוד »

גיא
אורח
גיא

פוסט טוב, אורן צודק רק שאחרי מציאת הבן הזוג הטעם בתחזוק המעמד החברתי וצריכה ראוותנית יורד. גיא, אני מסכים. לגבי השורה הראשונה – ככה גם אני חשבתי. imlazypanda , – תמיד כיף לראות את המלך ג’ורג’ קארלין. לגבי הנוחות שבהתעלמות ובעיוורון לתוכן האמיתי של הבלוג לא צריך להתרגש. טוב, זה לא אישית נגד אף אחד שמוזכר בפוסט אבל יש פתגם אירי עתיק שגורס “אל תלמד חזיר שירה, אתה תבזבז את זמנך ותעצבן ת’חזיר”. יחד עם זאת לא כולם חייבים ליישם על מנת להינות ולהפיק ערך. אני זוכר שקראתי את “בחזרה מטואיצ’י” מאד נהנתי ויחד עם זאת לא התקרבתי ליערות טרופיים… קרא עוד »

tov
אורח
tov

אל תהיי סולידית בבקשה, תמשיכי ואל תפסיקי. כל אדם נוסף שמתעורר ויוצא מהעיוורון והטמטום הצרכניסטי זה רווח נקי לחברה הרקובה שבה אנו חיים. אל תקהי את הקצוות ותמשיכי ללכת עד הסוף – כל אחד יכול לקחת וליישם ככל הטוב בעיניו. גם אלו שמגיבים נגד או יוצאים בגלוי נגד, יודעים את האמת והם בסך הכל בהכחשה. זה גם יעבור.

טל כרם
אורח
טל כרם

אהבתי, פשוט נהדר.

שחר
אורח
שחר

כשהתחלתי לקרוא את הטור של רענן שקד הייתי אופטימי – הנה רעיון השחרור מכבלי הצרכנות מקבל חשיפה אוהדת נוספת בתקשורת המיינסטרים. כמה התאכזבתי לגלות את החזרה לשגרת הקיטורים האהובה על כותבי טורים. כנראה שזה מה שמוכר פרסומות ומה שצרכנים שבויים אוהבים לקרוא. אני עדיין מקווה שבתוך תוכו רענן שקד מתחיל להפנים את רעיון החיסכון.

רמי
אורח
רמי

ארבע שנות נסיונות שכנוע כשלו. מספר פוסטים שלך שכנעו את אשתי לחסוך

אריק פלד
אורח
אריק פלד

אני קורא באופן קבוע את הבלוג ובאמת חושב שיש בו הרבה חוכמה אבל הוא גם מאוד עצוב. את לא מדברת על חברה וזה נשמע מאוד בודד.
את לא אוהבת לדבר בטלפון וגם לא לפגוש אנשים.
אין בעל וילדים ואת לא מדברת על נתינה לאחר כל כך הרבה רכוס עצמי.
החיים נראים מאוד אפורים בלי צבעים ובלי טעמים ובלי ריגושים אין הפתעות הכל מאוד סדור כמה עצוב.
את מכרת את ההווה עבור העתיד.
אפשר כבר לעבור לבית גיל הזהב.
כמה עצוב

עמוס מהמרכז
אורח
עמוס מהמרכז

אריק, הבלוג הוא על כלכלה ולא על חברה ויחסי ציבור וקשרים בין אישים, אין קשר בין השניים ולכן לא מדובר עליו כאן וטוב שכך.
למי שזה חסר, יוכל למצוא את מידע מהסוג שאתה הזה במקומות אחרים.
אם התכוונתה לכך שההתנהלות הכלכלית הזאת מרחיקה חיי חברה זה כבר ויכוח אחר. במידה מסויימת אני מסכים עם זה שזה מצמצם קשרים, אבל רק את הקשרים שלא באמת היה אכפת לצמצם.

אחת מהמרכז
אורח
אחת מהמרכז

אריק, הבלוג הוא אכן על כלכלה כפי שאמר עמוס מהמרכז, ויש הרבה ללמוד ממנו.
לא נעים לרכל אבל אם היית קורא את הבלוג פחות או יותר באופן עיקבי, היית מגלה שהסולידית מתנדבת עם אוכלוסיה זקנה, נפגשת עם החברים “האמיתיים ” שלה, וכן יש לה גם בן זוג. הולכת למסעדות לא באותה תדירות שאחרים הולכים ואחר כך בוכים שאין להם כסף. לא נראה לי שהיא מסכנה, 🙂 ועוד ועוד.
חבל שלא לומדים במסגרת בית הספר הרבה מהסוגיות שהפוסט מעלה, ומסביר בצורה ברורה.
תודה סולידית שאת חולקת איתנו את הידע הרב שיש לך.

אלה
אורח
אלה

אריק, אם היה לי שקל על כל מכר שחי את החיים הצבעוניים שאתה מדבר עליהם (בעל, ילדים, טלפון, מסעדות וכל שאר ה”ריגושים”) והם עדיין די אומללים, לא הייתי צריכה לשרוץ בבלוג הזה.

אבי
אורח
אבי

הבלוג שלך נתן לי דחיפה נוספת בעיניין הצרכנות, פזרן מעולם לא הייתי, פה למדתי איך ניתן לצמצם עוד בלי לפגוע באיכות החיים.
אבל שמתי לב בפוסט הזה שאת מציינת שאת עוסק פטור, כלומר יש לך הכנסה מסויימת מעבר לחסכון. זה ודאי מקטין במידה מסויימת את הצורך למשוך מהון.
אפשר לומר שפרישה נכונה כוללת מקור הכנסה שוטף שמכסה חלק מההוצאות. גם עבודה של יום או יומיים בשבוע אינה פסולה , 2,000ש”ח לחודש הכנסה יצריכו שימוש הרבה יותר קטן בהון הניצבר ויאפשרו למשוך רק 2% או פחות
מהחיסכון מה שמשנה מאד את התחשיב.

ניר
אורח
ניר

למרות שאני מאד מסכים אתך בהרבה דברים, אני חושב שדבר אחד עדיין לא הבנת: האושר של אנשים נובע מהשוואה לשאר האנשים. אם כולם נוסעים פעם בשנה לחו”ל ואני לא: אהיה מבואס. למרות שלפני 30 שנה, אף אחד לא חלם ליסוע לחופשות בחו”ל. את אומרת: “בסדר, אז אל תהיו כאלה. אל תסתכלו מסביב, אלא רק פנימה על האושר שלכם”. אבל זה לא ניתן ולא אפשרי. זאת תכונה עמוקה שהתקבעה מסיבה אבולוציונית, ובלתי אפשרי (לדעתי) לשנות. אפשר לנסות לרכך, אבל המהות תשאר. רק להמחיש: מוות. משהו שכולם מפחדים ממנו. אם תוחלת החיים הממוצעת הייתה 160 שנה, והיו אומרים לך: “יש לך מחלה… קרא עוד »

דג
אורח
דג

נכון, אבל זה תלוי איך אתה משווה. אני משווה את מצבי הכלכלי לסובבים אותי, כשאני מצליח לחסוך יותר מהם ויודע שאני אצא לפנסיה הרבה לפניהם ואוכל להפסיק לרוץ ולרדוף אחרי הכסף אני מתמלא באושר ששום חופשה לא תיתן לי כי מבחינתי זו החופשה האמיתית שבה אני אוכל גם לסאבלט את הדירה ולקפוץ לחצי שנה תרמילאות באירופה מתי שאני רוצה ולא השבועיים בתאילנד שהבוס בעבודה עושה פרצוף שהוא מאשר לך. אני רואה את אלה שמטפסים בסולם המעמדות בחברה שבה אני עובד, הם הולכים וכובלים את עצמם בשלשלאות. יותר שעות עבודה, יותר מתח עם המשפחה, טיסות עבודה לחו”ל שעובדים שם יום וליל,… קרא עוד »

יובל
אורח
יובל

דג, קבל לייק.

שרון
אורח
שרון

ניר, המציאות שאתה מדבר עליה אמנם חביבה אבל לצערנו, לא אפשרית. לא נולדנו שווים – לא במובן הכספי, לא במובן הפיזי, לא במובן השכלי ולא במובן הרגשי. תמיד נביט הצידה ותהיה לנו סיבה להתבאס, אם זה לא בגלל הכסף אז זה בגלל העיניים הכחולות של השכן ואם זה לא בגלל העיניים הכחולות אז זה בגלל התואר השלישי. ככה העולם עובד, לא הוגן אך בלתי נמנע. אז במקום לשאוף לשוויון אוטופי שלא באמת אפשרי, אולי עדיף (וזה מה שדורין מנסה לעשות לעניות דעתי) לדרבן אנשים להסתפק במועט ולא לחפש את האושר בחומר.

יורן
אורח
יורן

דורין היקרה
המשיכי להצליף בנו זה נפלא!!!
לעצם העניין – כל מילה מיותרת. את כותבת את זה כל כך יפה שלזב חוטם כמוני נשאר רק להתפעל עם לסת שמוטה

תום
אורח
תום

סגנון החיים הסולידי והצנוע שלך יכול לשמש דוגמה והשראה חיובית, אבל לא לכולם הוא מתאים וטוב שכך. מדינה “נורמלית” צריכה אנשים מכל הסוגים, אחרת לא תהיה כאן צמיחה.

ענת
אורח
ענת

והאם הצמיחה, כמו שאנו מכירים אותה היום, שמעורבים בה כילוי מהיר של משאבים מתכלים, זיהום סביבתי רחב, יצירת כמויות פסולת אדירות, יצירת נזקים אקולוגיים ושינויי אקלים מכל סוג ומין, ניצול אוכלוסיות חלשות, ועוד – היא דבר טוב? האם צרכנות שפויה יותר, שבה צורכים רק מה ש*באמת* צריך לא תהיה בריאה יותר לכולנו בטווח הארוך? אנשים לא באמת יפסיקו לצרוך. הם ימשיכו לצרוך מה שהם באמת צריכים, ועם דגש על איכות במקום כמות. כך, במקום לרכוש 5 מוצרי חשמל זולים שמחזיקים שנה כל אחד, הם ירכשו אחד יקר פי 5 שיחזיק ל-5 שנים. וכך תיחסך כמות אדירה של פסולת שתחסוך בתורה… קרא עוד »

gil
אורח
gil

חלב ובשר הם לא מאכלים מזיקים, נכון שזה לא עיקר טיעונייך אבל חבל לקלקל מאמר נבון בכאלה שטויות.

שרון
אורח
שרון

לתגובה שלך יש שם, זה נקרא : דמגוגיה.
המאמר אכן נבון אבל מה שאמרה על חלב ובשר זה לא שטויות.
ועל זה נאמר : נפש בריאה בגוף בריא.

ענת
אורח
ענת

אתה מגיב מטעם מועצת החלב? 😉

YossiN
אורח
YossiN

2 הערות ראשית, המניע העיקרי שלך ושכמותך (אני, אישית, לא בדיוק “שם”) הוא השאיפה לחירות, לאי- תלות. הענין הוא שאנשים רבים ואולי אפילו כולם נרתעים מהחופש, הוא מפחיד אותם. אנשים רוצים את החומות, הגדרות והחוקים שיגידו להם מה כן ומה לא. שיתנו להם אישור חיצוני מתי הם “בסדר” ומתי לא. לא מאמינים לי? נסו לקראת הבחי(ל)רות הבאות עלינו לרעה להקשיב קצת לאיש הממוצע האומר למי הוא מתכוון להצביע ומדוע. ב 80% מהמקרים נשמע סיסמאות, ואם ננסה להבין מהדובר מה הוא יודע עומד מאחורי אותן סיסמאות נקבל עוד סיסמאות או “קראתי בעיתון” (כשהכוונה האמיתית היא “הכותרת בעיתון אמרה”) שנית, סולידית יקרה… קרא עוד »

מאיה
אורח
מאיה

הי דורין, אני קוראת בעניין ובהחלט שואבת השראה (וגליונות אקסל של מעקב הוצאות) מהבלוג שלך. אני רוצה לציין נקודה שלא קשורה למאמר הזה – החיים כהורים לילדים בארץ לא מתיישבים עם חלק מעקרונות היסוד של החיים הסולידיים שאת מציעה: אני לא מדברת על נקודת הקיצון של סמארטפון לכל ילד, שפע ממתקים שלא יהיו עצובים, ממתקים, בילויים, קייטנות והצגות חנוכה. אלא על כך שמי שרוצה לגדל ילדים שפויים לא יכול לחיות בעיר מאד זולה ופריפריאלית וגם לא בשכונה מאד זולה – הדלות של האוכלוסיה מסביב פשוט רבה מדי, ובשביל חינוך חצי סביר צריך שלכל הפחות האוכלוסיה מסביב גם תהיה חצי סבירה,… קרא עוד »

איליה
אורח
איליה

מאיה, בתור אבא לשתי ילדות קטנות – תתפלאי שלגדל ילדים זה לא כזה יקר. מה שהכי חשוב להם זה תשומת לב של הורים, הם לא צריכים בגדים הכי אופנתיים וטונות של צעצועים. הילדים צריכים להרגיש בטוחים ואהובים. גם האוכל הוא לא יקר – אל תקני אוכל זבל ותקני מוצרי יסוד ותתפלאי שזה לא יקר. נכון, לפעמים אני מרגיש שאנחנו (אישתי ואני) עופות מוזרים לעומת שאר האנשים אך יש לנו חזון ברור ובגלל החסכון וההשקעה אנחנו כבר לא כ”כ שבירים, שנינו עובדים כי אנחנו נהנים מהעבודה שלנו ותתפלאי שכאשר הבוסים שלך מבינים שאין להם השפעה כלכלית על החיים שלך אז אתה… קרא עוד »

מאיה
אורח
מאיה

הי איליה, תודה על התגובה כפי שרשמתי – אני לא מתייחסת להוצאות שברור (לי) שהן מותרות מיותרות כמו בגדים אופנתיים וטונות צעצועים. אנחנו קונים לילדים צעצוע פעם בשנה ביום הולדת, בגדים יד שניה (מקבלים או קונים ואם אין ברירה – משלימים עם בגד חדש באתר זול באינטרנט), לא שופכים עליהם כסף מיותר. גם אני מאכילה אותם באוכל פשוט שאני מבשלת ולא קונה כל יום פיצה ופלאפל (מדי פעם כן, אני מודה). לא קונה ממתקים ולא שתיה ממותקת, לא מעדנים וכמעט שלא מוצרי חלב, לא קורנפלקס, ולא ולא. אופה עוגה ועוגיות בעצמי. התייחסתי לעלויות העקיפות שמבחינתי לפחות נגזרות מגידול ילדים –… קרא עוד »

Quercus Robur
אורח
Quercus Robur

עניין ההסעות ראוי אולי לאיזה פוסט נפרד. אני מאלה הטוענים שדווקא המגורים בעיר גדולה חוסכים כסף, הודות לקיומה של תחבורה ציבורית לא-מושלמת-אך-מתפקדת ולאי-תלות ברכב, שאיננו קיים.
בנוסף, יש את ההרגלים מהבית: לא אשכח לעולם את בת כיתתי מהיסודי שיום-יום הוסעה על ידי הוריה למרחק של 800 מטר מהבית לבית הספר, בעוד אני ואחיי הלכנו מרחק זהה תוך 5 דקות. מי הנורמלי פה? מי שמבזבז דלק על 800 מטר או מי שמרגיל את ילדיו ללכת מכיתה א’ לבד? מיותר לציין שהתנהלנו לבד בתחבורה ציבורית מכיתה ג’, בעוד חבריי ללימודים המשיכו להסתמך על ההורים גם בחטיבה.

מאיה
אורח
מאיה

צודק מאד, אבל (אצלי) לא מדובר על 800 מטרים אלא על מספר קילומטרים. ע”ע בעיית החינוך הממלכתי ובחירה בבית ספר מרוחק יותר אך איכותי יותר. כן, אפשר לשלוח ילדים לחינוך ממלכתי ולהתייחס לחינוך פרטי כאל מותרות מפונקות ובורגניות. השחור והלבן החדים כל כך של חיים “סולידיים” כשאין לך ילדים מיטשטשים כשיש לך, וכשאתה מציב גבוה בסדר העדיפויות את החינוך שלהם (כאשר אני מסכימה ב-100% שחינוך לא שווה פינוק), וכשנסיבות החיים מסיבות כאלה ואחרות ממקמים אותך ואת משפחתך מחוץ לעיר. גם אני הלכתי ברגל לבית ספר בגיל הקטן ונסעתי בשני אוטובוסים לכל כיוון בגיל הגדול וגם באוניברסיטה וממשיכה להיות צרכנית כבדה… קרא עוד »

דג
אורח
דג

היי מאיה, אני לא יודע בני כמה הילדים אך אם הם גדולים מספיק רצוי ללמד אותם לרכב על אופניים ולעשות את הדרך ביחד עם אחד מההורים.
אם הם קטנים אז ניתן להלביש כיסא על האופניים או אם הם ממש קטנים אז מאין נגרר לאופניים (עם הנגרר ניתן גם לעשות קניות). נכון, זה פחות נוח מהרכב אבל כל דבר כזה מחזק אתכם כלכלית ומנטלית. חפשי bicycle trailer for baby בגוגל ותמצאי לא מעט רעיונות.
רכב כדאי לשכור רק מתי שאין ברירה.

אמיר
אורח
אמיר

למאיה, כתבתי לפני 2 פוסטים ואכתוב שוב. זוג עם 2 ילדים (היום בני 5 ו-2). מרוויחים כ-23,000 יחד. חוסכים כ-חצי מההכנסה. בני 36. לא טסתי לחו”ל משנת 2008. היו שנים שהייתי מובטל ואז ההוצאה ירדה כדי להתמודד עם הירידה בהכנסה. אם בת זוגתי תסכים, יהיו גם צאצאים מספר 3 ו-4. נתתי דוגמה במקום אחר – אנחנו גרים כיום בדירת 3 חדרים ושנה הבאה נהנדס את הבית מחדש כדי שלילד יהיה גם איפה לעשות שיעורים. אם הוא לא יעשה על שולחן המרכזי. זוג חברים עם 2 ילדים בגיל די קרוב, גרים בדירת 4 חדרים ורק מחכים ליום שיוכלו לבנות את ה-דו… קרא עוד »

נתלי
אורח
נתלי

מאיה, גם אני מחפש
ת בסביבתי הקרובה (והפחות קרובה) אנשים דומים לי בהשקפותיהם הכלכליות על מנת לחלוק ולהתייעץ, ולא ממש מוצאת! מייאש….
אם תרצי לשוחח צרי קשר 1irland1@gmail.com

לא מבין
אורח
לא מבין

למה חלב לא בריא? זה מקור מעולה לסידן והאנושות שותה כבר אלפי שנים חלב. אז כולם טועים?

פאטיה
אורח
פאטיה

הכל עניין של חינוך, זה מתחיל מהבית וממשיכים עם זה הלאה, גם כשהייתי “ענייה” לא הרגשתי ענייה, ואפילו תרמתי לקבצנים היושבים בפינת רחוב , מדי פעם, מספר מעות מדמי הכיס שלי, ובהמשך, הדשא של השכן לא יפה יותר, זה נראה יותר כמו טווס הפורס את נוצןתיו להראות כמה אני יפה. מי שמתקנא ורוכש מוצרים שאין לו בהם צורך, מלבד צורך נפשי לפצות את עצמו או לפנק את עצמו אין לזה קשר של נחיצות, אלא פסיכולוגי בלבד. אפשר בהחלט להתקיים מ- 7000 ש”ח לחודש, אפשר בהחלט להשתמש בתחבורה ציבורית, זה יותר זול ויותר נוח, לא צריך לחפש חנייה, או להחנות במגרשי… קרא עוד »

איליה
אורח
איליה

צודקת לגמרי

דג
אורח
דג

זה לא אותו חלב. כשפרה ישראלית מניבה 11,000 ליטר בשנה אתה מבין שמשהו פה דפוק ולא טבעי בכלל. היה צריך לגדל עדר שלם בשביל תפוקה כזו באלפי השנים הקודמות והפרה לא עברה איזה שידרוג (אלא אם להזרקת הורמוני מין והזרעה מלאכותית אתה קורה שידרוג).
איכשהו ילדות מקבלות וסת בגיל 10-12 במקום 13-14 בעולם המערבי, זו לא אבולוציה זו פשוט צריכה של הורמונים מהמזון.

פאטיה
אורח
פאטיה

לא מבין, אז ככה; בני אדם מבוגרים ממשפחת היונקים לא אמורים לצרוך חלב ומוצריו, מה שקיבלו בינקותם אמור לספק אותם עד לגמילה מחלב אם. דבר נוסף, לדעתי, לחלב יש ריח לא נעים ומוצרי חלב מנסים לטשטש את הריחות הללו, על ידי עישון, המלחה, המתקה, כל מיני תוספות, או בטעם טפל. כל טבעוני יאמר לך, שאמצעי שאיבת החלב מהבהמות מאולץ, בעלי החיים מחוברים למכשירים שגורמים להם דלקת תמידית בעטינים, מתוכן נשאב ויוצא החלב. ועוד כל מיני רכיבים לא טבעיים, כדי לשמר את מוצרי החלב.אתה לא יודע איזה אוכל הם אוכלים ומה שמים להם באוכל, ובאיזה שדות מיראה הם מסתובבים, וכיצד גורמים… קרא עוד »

מחזיראור
אורח
מחזיראור

מה זה “לא אמורים”?
האנושות במשך אלפי שנים צרכה מוצרי חלב, והיא התפתחה לתוך תזונה מהסוג הזה ובזכות תזונה מהסוג הזה.
ישנם אנשים ממוצאים מסויימים שחלב לא היה זמין בסביבתם, ולכן אצלם גם אפשר לזהות רגישות ללקטוז. מי שזה עושה לו רע באופן אישי – כמובן שלא יצרוך.
מי שלא רוצה לצרוך חלב ובשר מטעמים מצפוניים/קולינריים – גם תפדל.
אבל למה לצרף לזה כל מיני “אמיתות” בריאותיות מצוצות מהאצבע?

אני באופן אישי שותה חלב ניגר בכיף, בלי שום טשטוש או המתקה, ואוכל המון המון יוגורט טבעי.
אני מאחל לכל אחד להיות בריא כמוני.

ענת
אורח
ענת

הלוואי שהם היו מסתובבים בשדות מרעה. כי אז הם היו אוכלים עשב, מה שהיה משפר את המצב. אבל הם לא מסתובבים והם לא במרעה ולכן הם אוכלים בעיקר מספוא שמגדלים עבורם, שכולל סוגי אוכל שלא כל כך מתאימים להם (כמו סויה ותירס) ומשפיעים על בריאותם, על החלב וכו’ לרעה.

Dorit Mandel
אורח
Dorit Mandel

מצטרפת טרייה לבלוג וכבר מאוהבת… אבל רציתי להגיב על משהו קטן גמני מאוד רוצה לוותר על רכב לו רק היתה תחבורה ציבורית נוחה ובעיקר בסופי שבוע שבת וחגים. את צודקת במרבית טיעונייך כי אנחנו משועבדים לחומר ומשלמים על כך מחיר יקר בזמן עבודה ובהתחייבויות שמצריכות הון עתק. עדיין השיטה פה מוחקת לאט לאט את מעמד הביניים והאדם הפשוט משלם את המחיר של התנהלות הממשלה הטייקונים וכו זה חייב להשתנות מחירי נדלן ומכוניות ודלק ומזון בין היקרים בעולם זה לא הגיוני!
תודה לך על הרעיונות והתובנות .

סופר-עצלן
אורח
סופר-עצלן

מצטרף למחמאות על הפוסט הזה ועל הבלוג בכלל.
חשוב בעיני שתמשיכי להיות סמן ימני (או מגדלור כמו שמישהו כתב) ולא תתמתני. אני מיישם כמה שיותר רעיונות מהכתיבה שלך כי אני מאמין באותה גישה עקרונית. אבל היישום שלי (וכנראה של רוב העוקבים כאן) הוא יישום חלקי, כי לא כולנו יכולים או רוצים לנקוט בגישה הטהרנית במלואה. זה עניין של התכוונות והשתדלות, ובעיקר מודעות לבחירות שאנחנו עושים שוב ושוב. גם אם שיפרת את חיינו ב-50% ולא ב-100% – דיינו ותודה רבה לך על כך! המשיכי בגישתך הטהורה כפי שהיא ואל תרפי.

מעמד ביניים עם ילדים
אורח
מעמד ביניים עם ילדים

כל מה שכתבת מסתמך על בחירתך שלא להביא ילדים לעולם. ילדים את לא יכולה להעביר כל יומיים עיר, עם ילדים את צריכה להיות זמינה 24/7, עם ילדים את צריכה רכב צמוד ולא יכולה להסתמך על מערכת התחבורה הציבורית בישראל, עם ילדים ההוצאות השוטפות שלך גדלות ב-3000 ש”ח לחודש בממוצע (2000 אם ממש תתאמצי לא לתת להם כלום מעבר לצרכים הבסיסיים). רוב האנשים לא מחזיקים במקצוע שמכניס הרבה כסף (כמו זה שאת עבדת בו) ואינם עובדים בחו”ל היכן שההכנסות גבוהות וההוצאות נמוכות (כמו שאת עשית). השכר החציוני הוא פחות מ-6000 ש”ח, נראה לך שאנשים לא רוצים להרוויח יותר או שפשוט השיטה… קרא עוד »

יעל
אורח
יעל

(עוד) ניסוח מבריק של הרעיון המרכזי. תודה!
היום שמעתי על סיר בישול בשמש בו משתמשים באפריקה, ואשר יכול לסייע כאן להוזיל את העלויות עוד קצת. http://www.ecotourism.org.il/Images/sollar%20ckook.pdf – רעיון לא רע למי שזמנו בידו, וגם למי שמתאים לו/לה להשאיר ילדים בבית וליצור מסגרת לימודים של חינוך ביתי, לפחות בגיל צעיר

goldy
אורח
goldy

לא מבין למה לחזור ולהדגיש דוגמאות גרועות כמו סמארטפון – הן רק מחלישות לדעתי את המסר שלך. העלות של סמארטפון היא זניחה ביחס להוצאות ״נורמליות״ אחרות, ובמקרים רבים הסמארטפון מאפשר לחסוך הרבה כסף ואולי אף להפוך להיות רווחי ביחס לסלולרי טיפש. לדוגמא – לעשות שימוש במבצעי גט-טקסי שקיימים לאחרונה, ב-15 ש״ח פנים עירוני במבחר ערים, לקנות אד-הוק שובר/גרופון 50% הנחה לחנות/מסעדה אחרי שכבר נכנסים אליה ועוד ועוד. שלא לדבר על החסכון העצום בזמן שמתאפשר בזכות הגישה למידע זמין, ניווט יעיל, וכו׳. הייתי אומר שדווקא אדם בעל הכנסה נמוכה מאוד חייב שיהיה לו סמארטפון (אפילו סיני זול ב-$100) כדי לחסוך כסף,… קרא עוד »

ענת
אורח
ענת

נכון מאוד. גם למי שחותר לעצמאות כלכלית באמצעות ניהול עסק משלו, למשל, סמארטפון הוא כלי עבודה יעיל ביותר שממנו הוא יכול לעבוד מהמיטה, מחוף הים ומהיער :).
בנוסף, העלויות היום של חבילת הכל כלול הן כל כך מגוכחות (35 ש”ח לחודש) וסמארטפון לא חדש אבל תקין ומצוין אפשר להשיג בחינם מכאלה ש”שידרגו” עצמם לדגם מחודש יותר. מאז 2003 לא הוצאתי שקל על טלפונים סלולריים, כולל סמארטפונים. יורשת מאחרים את הישנים שלהם.

ERIC
אורח
ERIC

בשבח העבודה: חלק מחייו של אדם מורכב מעבודה. כמו אצל החיות/ אדם קדמון, כשהבטן מקרקרת או כשחוסר הנוחות הזמני מתגבר על העצלות הטבעית, קמים לצוד, לדוג, ללקט, לנדוד, לשפר את המגורים וכד,. זה הטבע שלנו כיצורים חיים. עבודה מעניקה לנו שורה של סיפוקים. מעבר לסיפוקים של סיום מוצלח של מטלה, ישנו לבסוף הסיפוק של קבלת התמורה בעד העבודה. אדם שלא עובד משול למנוע שמסתובב ללא התנגדות. מנוע שעובד ללא התנגדות, חייו קצרים. אותו דבר נכון למנוע שההתנגדויות שפועלות עליו גדולות מדי. הכל עניין של מינון. ישנן עבודות שרצוי לא לעבוד בהן ומי שעוסק בהן עושה את זה מחוסר ברירה. רוב… קרא עוד »

עמוס מהמרכז
אורח
עמוס מהמרכז

אריק, אפשר לעשות הרבה פעילויות שמונעים את אותה חוסר התנגדות. אינני רואה קשר ישיר לעבודה כהגדרתה בימינו.
הגדרות(לפי דעתי):
עבודה-זמן ועשיה שמומרים לכסף.
עיסוק בתחביב- זמן ועשיה שלעיתים דורשים כסף ולעיתים בחינם.
לימודים- זמן ועשיה שלעיתים דורשים כסף ולעיתים בחינם.
תמורה כספית לעבודתנו- הערך שאנחנו נותנים לחברה החוזר אלינו בתצורת שטרות/מטבעות. (בעולם תקין-בעולמנו נכון ב70% מהמקרים לדעתי).

כמו שאני מבין מההגדרות האלה, התמורה הכספית איננה יוצרת “הילוך סרק” ההפך, לעיתים עבודה שלא יוצרת היא בעצם ההילוך סרק שתמורתו מקבלים כסף.

דג
אורח
דג

מעדיף להיות בבית עם האישה, לגדל ולחנך את הילדים, לבלות בטבע, ללכת לאירועים חינמיים, לארוז את חפצי ולצאת למסע של כמה חודשים, ללמוד את מה שאני אוהב ולא מה שאני חייב, להתנדב בתחומי העניין, לקדם מטרות שאני תומך בהן, לכתוב תוכנות שבא לי לכתוב וללמוד שפות חדשות, לעבוד כי אני רוצה ולא כי אני חייב.
כל זה מתאפשר אבל בצורה הרבה יותר מצומצמת בעקבות העבודה שלוקחת כ 11 שעות ביום כולל הנסיעות ומרוקנת את כל המצברים. מצד שני, בגיל 67 הרבה יותר קשה לעשות את הדברים האלה ולעיתים זה מאוחר מדי כדי לפצות על חוסר הזמן עם המשפחה.

גיא
אורח
גיא

ERIC ,
“אדם שלא עובד משול למנוע שמסתובב ללא התנגדות. מנוע שעובד ללא התנגדות, חייו קצרים. אותו דבר נכון למנוע שההתנגדויות שפועלות עליו גדולות מדי.”

יש הבדל עצום בהשפעה על התודעה בין מטאפורות אורגניות למכניות.
מכונות ודברים אחרים שנוצרים(construct) כמו פיסול נעשים מבחוץ אל הפנים.
דברים שגדלים(אורגני) מעצבים את עצמם מבפנים החוצה -הם אינם מכלולים של חלקי פס ייצור הם חלקים לעצמם ומרכביבים את עצמם הפשוט למורכב. הם גם קיימים לעצמם ולא ל[שימוש](מכונות) של מישהו אחר.
זהירות השפה מהפנטת!

Ariel
אורח
Ariel

במבט אל עצמי בעקבות קריאת המאמר ובדומה לקריאה של חומרים אחרים של הסולידית, חווה את עצמי יותר מכל כנסיך הקטן בדוכן גלולות המים, הסולידית נשארת נאמנה להליכה אל המעיין, ואני עומד מול הדוכן עומד ומתלבט.
אני יודע יודע על ביצת הצרכנות בה אני חיי ועל שפע השקרים המעוורים את עיני ומשקיעים אותי בחיים של נוחות מזויפת, אבל אני נותר להתלבט כמהה להאמין שגלולות המיים ירוו את צמאוני.
ללא ספק תקוע באחד השלבים…
ובכל מקרה תודה לסולידית על פקיחת העיניים

AR

shai
אורח
shai

קראתי גם את הפוסט שלך וגם חלק מהתגובות.
אני בעדך…נקודה.
גרמת ללא מעט אנשים להבין את מקומם,מה נדרש לעשות ומה המחיר שיש לשלם על כך.
עכשיו – כל אחד לוקח את זה למקום שלו ועושה בידע הזה הכי טוב שהוא יכול – או הכי גרוע שהוא יכול – תלוי בבנאדם..
בכל מקרה דורין,
אנא, המשיכי בדרכך זו – את מקור השראה חשוב ומכריע, ויותר חשוב מכך – שתמשיכי להיות שכזו.
אז תודה אישית ממני.

אחד שמבין
אורח
אחד שמבין

את יוצאת מנקודת הנחה שאם אין לך שום חובות אז הכל בסדר. אבל זו לא המציאות. אם תיבחר ממשלה שמאלית, המס על רווחי הון יעלה לצורך “סגירת פערים חברתיים”. אם בעלי משכנתאות וחובות לא יוכלו להחזיר כספים, העול ייפול עלייך – בתשלום מסים כדי להציל בנקים או בתשלום אחוז מסוים מההון. אם המצב הבטחוני יידרדר, יוטל מס מלחמה רוחבי, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים. לפיכך את חיה באשליה ורצוי שתתחילי לבטח את עצמך מפני מצבים כאלה. לבטח פירושו לעבוד ולא להסתמך על הכנסות משוק ההון בלבד כי את למעשה מהמרת כרגע שהמצב בארץ ימשיך להיות נהדר, המיסים לא יעלו, והבורסה… קרא עוד »

דג
אורח
דג

זה שאתה לא יודע להגן על עצמך ממצבים כאלה לא אומר שהיא אינה יודעת. בין היתר היא מדברת על הקצאה של כרבע מהנכסים לזהב פיזי שמאוכסן בשווייץ (או מדינה אירופאית יציבה אחרת) הרחק מידי ממשלת ישראל ורבע מהנכסים במזומן כביטוח בדיוק לזמנים כאלה של הפסדים בבורסה או כלכלת מלחמה. אם בעלי משכנתאות וחובות לא יוכלו להחזיר כספים אז המיסים שיעלו הם כנראה מיסים על הכנסות שמהווים כ 46% מהמס בארץ (מס הכנסה, מס חברות, מיסי נדלן), מעמ (34% מהכנסת המדינה ממיסים היא מעמ), מיסים על נהגים (עוד 17% מהכנסות המדינה) ולא מס רווחי הון שמהווה בערך 3% מהכנסות המדינה ממיסים.… קרא עוד »

פאטיה
אורח
פאטיה

אחד שמבין; אין סיכוי שתקום ממשלה שמאלנית, מקומו של השמאל באופוזיציה וזה בסדר עבור הדמוקרטיה, ממשלת שמאל עשויה להגיע למצב של שלטון טוטליטרי,ואת זה, לעניות דעתי, אף אחד לא רוצה.
כך שלשלם לאוצר, בימין או בשמאל, יש לשלם.

אחד שמבין
אורח
אחד שמבין

דג,
הגיע הזמן להפסיק עם האגדה ש-“זהב בשוויץ יגן עליך”.
לך תשאל את ניצולי השואה איפה כל הרכוש שצברה המשפחה שלהם עד השואה. איפה כל התכשיטים, הזהב, יצירות האמנות. תמשיך להאמין לכל מיני גורמים באירופה שישמרו לך על הכסף בזמן פורענות או מלחמה. אתה מכיר את תולדות העם היהודי?
הבורסה תמיד עולה? באמת? דיברת עם מישהו ביפן שם הבורסה תקועה 20 שנה? או עם קשיש אמריקני שבצעירותו איבד הכל בשנת 1929 ורק אחרי 30 שנה התאושש מזה?
בחייך די עם סיסמאות ומודלים ונוסחאות ואקסלים. המציאות חזקה מכל דמיון ויש להתעורר מהחלום.

דג
אורח
דג

לשוויץ אין היסטוריה כזו, לא אומר שזה לא יכול לקרות, זה כן אומר שתהיה התראה מספיק מוקדמת אם זה יילך לכיוון הזה בזכות החוקים של שוויץ (כוונת ביטול של חלקם או עלייה של משטר מסויים הוא איתות לעזוב). מי שאיבד הכל בשנת 1929 הוא מי ששם את כל הונו על מניות, זו הסיבה להשקעה בעלת קורולציה שלילית בין נכסים תנודתיים שונים. מי שהשקיעה אז בזהב ושם אותו מחוץ לגבולות ארה”ב מצא את ערכו עולה. לדוגמה: המניות של חברות כריית הזהב בזמן השפל הכלכלי עלו ב 500% והם עוד חילקו דיבידנדים. בנוסף, מי שהחזיק הון במזומן היו לו לא מעט הזדמנויות… קרא עוד »

אלי
אורח
אלי

אחד שמבין
בטח יודע, אם כי אי אפשר לחזות, כי כאשר האיסלאם ישלוט באירופה – אם כי לא בזמננו, אבל זה יהיה – מה שיוחזק בשוויץ, או בארץ אחרת יהיה מוגן כפי שהיעה מוגן במלחמת העולם השניה. עד היום לא יודעים בדיוק כמה כסף יהודי “הרוויחה” שוויץ מכך ששיתפה פעולה עם הנאצים… וכנראה שהיא תעשה זאת עם המוסלמים…

דג
אורח
דג

אלי, תהיה בטוח שהאיסלם ישלוט פה הרבה לפני שהוא ישלוט באירופה ואם הוא ישלוט באירופה, הזהב יהיה הדאגה האחרונה שלי. במקרה של החלפת שלטון כזו (מליברלי לשלטון מדכא ומושחת), להסתובב עם זהב זה כמו להסתובב עם מטרה על הראש.

אחד שמבין
אורח
אחד שמבין

מה הכוונה “יש אפיקים נוספים שמייצרים לי הכנסה”?
את עובדת, או לא עובדת? את עצמאית? שכירה? גם וגם?
איך זה מתיישב עם תיאוריית הפרישה, אם יש לך הכנסות שאין משוק ההון?

palavrot
אורח
palavrot

פסילת לוגיקת החשיבה של TOP DOWN (מלמעלה למטה) לטובת BOTTOM UP (מלמטה למעלה), בנימוק שמי שמתייחס לTOP הוא בכיין, היא ראייה קיצונית ודוגמטית של המציאות. למשל, המודל הכלכלי שמציעה הסולידית יקרוס לחלוטין אם הממשלה תחליט על העלאת מס רווחי הון ל 35% והורדה מקבילה של מס הכנסה (זו בהחלט המגמה בעולם המערבי בשני העשורים האחרונים: יותר מיסים על הון וצריכה ופחות מיסים על עבודה). לכן, להחלטות ב TOP יש השפעה מכרעת על סדר יומו של האדם הפשוט. —- זה כמובן לא אומר שהסולידית אינה צודקת. אבל מודל נכון של “אי-שבירות”, דורש שילוב בין הלוגיקות ולא דוגמטיות צרה. סדר היום הסולידי… קרא עוד »

אחד שמבין
אורח
אחד שמבין

* שאינן משוק ההון

אחד שמבין
אורח
אחד שמבין

אני קיבלתי את הרושם שאת חיה רק מרווחים שוק ההון.
אם את עצמאית שמחזיקה עסק אז אי אפשר לומר שפרשת ממשהו.
נשאלת השאלה המתבקשת: אם תסגרי את העסק (או עסקים שונים) – האם תוכלי להמשיך להתקיים בנוחות רק משוק ההון?

יוסי
אורח
יוסי

דורין, מצטער אבל נימוקייך אינם רציונאליים. היכן הגבול? אם היית גרה בדירה של 30 מטר מרובע, גם אז היית אומרת שכולם בכיינים? ואם היית חיה בדירה של 10 מטר מרובעים? ומה בעצם הבעייה לחיות בחדר שכור בדירה של משפחה (למי שלא זוכר, כך חיו בשנות ה-50 בישראל). למה צריך שלכל משפחה יהיו שירותים משלהם? זה מותרות! מה אי אפשר להשתתף בשירותים בכל הבניין? את לא אוהבת לפגוש אנשים זרים? אין בעייה: תתרגלי לזה, כמו שאני לא אוהב לגור בדירה בת 60 מטר מרובע. ההבדל בינך לבין שאר העולם הוא שפשוט הורדת את סף הצריכה שלך. כל הכבוד, אבל למה זה… קרא עוד »

יעל
אורח
יעל

מקבלת-אז איך יוצרים חזון כלכלי? ויותר מהותי-איך פורטים תכנית שלו? אני אשמח להכוונות גם אם לא את זו שיכולה ללמד אותי את הנ”ל..

ליאת
אורח
ליאת

הזלזול באנשים שלא רוצים לקחת אחריות על מעשיהם הוא בעיני לא אפקטיבי, משום שהוא אפור ומדכא מדי, את מתארת כאן את ההפסד של רענן שקד בשל הקושי שלו לצאת מאזור הנוחות “הנורמלי”. משום מה את הטיעון המרכזי שבאמת מציף אנשים בהשראה, לא ציינת בפוסט הזה (בניגוד להרגלך), והוא את הרווח שלך על פני אנשים כמו רענן שקד. אנשים לא יכולים לוותר על שפע, אם הם לא מבינים את הרווח, כלומר את השפע הנגדי. יציאה מאזור הנוחות הנורמלי מייצרת שפע של זמן, איכות חיים, רוגע, בריאות, שלווה, חיי קהילה, פנאי, התפתחות מנטלית נפשית ורוחנית, זמן משפחתי וכדומה. את כל אלה רענן… קרא עוד »

מתן
אורח
מתן

דורין, אין ספק שאת אישה מאד מיוחדת ואני מלא הערכה והערצה לשיעור שאת מנסה ללמד כאן. ציינת כתגובה למאמר של רענן שכל אחד צריך לצמצם את התלות שלו במערכת. זו כמובן מטרה נעלה לשם עצמה. אבל האם אנו לא מחמיצים משהו? האם לא כדאי גם לפעול לשינוי המערכת עצמה? האם פשוט להיכנע ולהגיד ״איש איש ידאג לעצמו״ וזהו? ברור לכולנו שדרכך, טובה ככל שתהיה, אינה מתאימה לרוב האוכלוסיה (הסיבות הן רבות ונראה לי שאת והמגיבים דשתם בזה מספיק) . כיוון שאנו גרים בכל זאת במסגרת חברתית קהילתית וכן שואפים שלכולם יהיה טוב יותר לא רק לעצמנו, לא כדאי שגם נשנה… קרא עוד »

איש (3718)
אורח
איש (3718)

מתן, הורינו ילידי שנות ה 40 וה 50 לא טסו לשום מקום, מקסימום הם חסכו 10 שנים לטיול שבו רואים 15 מדינות ארופה ב20 יום (כמעט כמו טירונות) ואחר כך עשו ערב שקופיות לספר על זה במשך שנים. רוב האנשים נסעו באוטובוס , למיעוט היה רכב. הם גרו בדירת 3 חדרים במרכז בה כל הילדים ישנו בחדר אחד, ללא מזגן, מעלית או מרפסת שמש. לא היתה טלביזיה רב ערוצית, אינטרנט, סלולרי או רבוי חוגים. חמום בחורף עשו עם תנור נפט או חשמל. ילדים היו מבלים על ידי זה שירדו ב 4 לרחוב לשחק בכדור או “מדרכות” או קלאס או גוגאים.… קרא עוד »

הצטרפו לרשימת התפוצה

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

עקבו אחרי

פייסבוק

תגובות אחרונות בבלוג

הסולידית מצייצת