האסטרטגיה הקונבנציונלית לניהול כלכלת המשפחה מתבססת על שלושה שלבים:
סיכום כל מקורות ההכנסה.
מעקב ותיעוד ההוצאות השונות, עד לקבלת תמונת מצב המפרטת לאן "זולג" כל שקל שנכנס.
צמצום ההוצאות עד להשגת היעד הפיננסי הרצוי (בדרך כלל: הוצאות ≤ הכנסות).
לבלוגרים מינימליסטיים, בעיקר בארה"ב, יש נטייה לתאר את סגנון חייהם הפשוט במונחים רוחניים, כמעט דתיים. הם ידברו על קתרזיס, על הודיה, על תיעול אנרגיות חיוביות, על קראמה טובה, ועל הדרך ינסו למכור ebook ב-49$ שיסביר איך להנות מכל אלה. כאדם היפר-רציונאלי, אני חייבת להודות שאני לא מתחברת לקו הזה. מינמליזם, מבחינתי, היא לא תורה רוחנית ברוח הניו-אייג'; לא ביטוי מעודן של אנטי-קפיטליזם; לא סגנון עיצובי...
זהו מייל שקיבלתי ממוריה, קוראת ותיקה ואם לשישה. סיפורה מדגים שבניגוד לסברה הפופולארית, ילדים אינם חייבים להוות מכשול לחופש כלכלי, קל וחומר במשפחות ברוכות ילדים. מידת ההצלחה תלויה בעיקר במידת האחריות, הסוכנות ושיקול הדעת הבריא שמפעיל ההורה עצמו.
מכיוון שזהו מסר שכאלהורית אני מעט מתקשה להעביר בעצמי, שמחתי כשמוריה הסכימה להצעתי לערוך ולפרסם את המייל מחדש כפוסט אורח בבלוג. הבמה שלך, סופר-אמא.
"איפה האחריות הכלכלית שלי?" שואל רענן שקד בטורו האחרון ב"שבעה ימים" (ע' 24, 19/12/14), מעין וריאציה קלילה ומרוככת יותר של הרשומה הוויראלית-פורנוגרפית "אני עני" הזכורה מלפני מספר חודשים.
מבין כל ההחלטות הפיננסיות שאדם יכול לקבל, ההחלטה הדרמטית ביותר (במונחים של מיידיות ההשפעה על מצבו הכלכלי) היא ויתור על אמצעי תחבורה ששורפים כסף וצוברים שומן, והחלפתם בכאלה ששורפים שומן וחוסכים כסף.
שבירות היא תכונה המתייחסת לסיבולת נמוכה לכוח. חפצים שבירים, מעצם הגדרתם, נוטים להתפרק בקלות בתגובה להפעלת כוח מוגבל. מנגד, חפצים שאינם נשברים בקלות נחשבים לעמידים או רובוסטיים, היות שהם "אדישים" לכוח המופעל עליהם ומסוגלים לשוב לצורתם המקורית תוך זמן קצר. נהוג לחשוב ש"עמיד" הוא ההיפך מ"שביר", אולם זה לא המצב — בדיוק כשם ש"אפס" אינו ההיפך...
אני פריקית של יעילות. התייעלות מאפשרת לי להקדיש כמה שיותר מזמני המוגבל עלי אדמות לדברים שאני אוהבת ורוצה לעשות. לכן אני מנסה כמעט תמיד להפיק כמה שיותר תועלת מכמה שפחות משאבים, ומאמינה בעיקרון האוניברסלי לפיו מעט זה יותר.
עקרון פארטו (המוכר יותר בתור "כלל ה-80/20" או "חוק המעטים החיוניים מול הרבים השמישים") גורס כי במקרים רבים, 20% מכלל הגורמים אחראים ל-80% מהתוצאות. זהו כלל אצבע המשמש לרוב להתייעלות בהקשר העסקי, אולם הוא רלוונטי לא פחות לאלה מאיתנו החותרים לעצמאות כלכלית בדרך של חיסכון אגרסיבי.
