wanna be

[לא חשוב שמות]

אני תוהה אם ניתן לחזות מגמות אלו מתצפית תמימה ברשתות החברתיות המתקיימות בגני ילדים או בבתי ספר יסודיים.

 

[c881]

@לא חשוב שמות
על איזה מגמות אתה מדבר?

 

[nturtle]

[

ובכן הטיעון הזה שאתה מציג הוא רגשי ולא כלכלי, ואם רגש לא ניתן להתווכח.
אבל צריך לזכור החיים אכזריים, במידה ותהיה עליית ריבית בבנקים, ותהיה בוודאות, את אף אחד שיקולי הרגש לא יעניינו, במידה ותשלומיי המשכנתה לא ישולמו הנכס ילך לעיקול. צריך לזכור שסעיף הדיור בממוצע הוא הגבוה ביותר, בתזרים המשפחתי. גם אם תהיה סופר חסכן אבל עם תשלום משכנתה מאמיר שאינך יכול לעמוד בו, תעודת היושר לא תעזור פה. אם תגלול למעלה כתבתי מאמר שלם בנושא.

אני מאוד לא מבין אותך, את בעצמך משקיעה בנדלן ולוקחת סיכונים, מה ההבדל העקרוני בין מי שקונה דירה ומשכיר אותה לעצמו (גר בה) ומי שמשכיר אותה לצד ב ?

אין שום סיבה לקנות דירה יקרה ולהיות משועבד לה, אני רכשתי 3 דירות למגורים מ 200 אלף דולר למליון דולר בלי משכנתא ל 30 שנה ובלי להוציא יותר מ 50% מהנטו, אז הנה דוגמא לכך שלא כל רכישת נכס למגורים נעשית בצורה לא הגיונית ולא שקולה.
כמו שלא כל אחד צריך להיות סוחר נדלן ומשכיר דירות לא כל אחד צריך לקנות דירה, זה לא אומר שרכישת דירה למגורים או סחר בנדלן היא טעות באופן קטגורי.

 

[איש ירח]

ברוכה השבה

+1

 

[לא חשוב שמות]

על איזה מגמות אתה מדבר?

מעדיף שלא לפרט משיקולי שלי.

בגדול, כשכתבתי "מגמות" התכוונתי למובן העממי של מושג זה. אפשר למצוא להן רמזים או ציונים ישירים בהודעה הראשונה של פותחת האשכול.

 

[c881]

מתצפית תמימה ברשתות החברתיות המתקיימות בגני ילדים או בבתי ספר יסודיים

אז לא...
אתה לא תזהה את זה ברשתות החברתיות.
כי אתה לא יודע אף פעם מי הוא WANNA BE ומי קונה עם מה שיש לו.
הבעיה נובעת מהעובדה שהאדם הוא קנאי. הוא רואה משהו אצל אחד ורוצה גם כן.
מדובר בתהליך די דומה לדיאטה ובזה קל יותר לראות מי סובל מ-עודף משקל (מינוס כרוני) ומי לא.
ונראה אותך גורם לאדם שסובל מעודף משקל לשנות את דרכיו... ולכמה זמן.

וברשתות החברתיות המדוברות - דווקא מי שסובל ממינוס ירצה להמשיך להוציא, בעוד מי שמנסה לחסוך יצא "הקמצן" שמבקש להמנע מהוצאות מיותרות ועלול לקבל רמיזות של "דבר איתנו, ננסה לעזור לך לעמוד בזה".
(מנסיון אישי)
מה גם שבית ספר/גן הוא לא בהכרח אוכלוסיה הומוגנית - שכונה חלשה ליד שכונה חזקה, תושבים חדשים (שלא בהכרח אין להם) וכו'

 

[Shlomi Z]

נס ציונה-ראשל''צ-לוד-רמלה...

ידוע לך אם יש סניף באיזור חדרה-עמק חפר ?

 

[הנועזת]

בתור צוות קליטה, הייתי נחשף ל - 40 ~ 60 סיפורים בחודש.
ועם הזמן לומדים גם שלא כולם מצליחים, אבל חלק גדול לומדים את הכלים ולפעמים מצליחים אחרי שעוזבים את הליווי.

קודם כל , אני מורידה את הכובע, זה דורש באמת יכולת הכלה יוצאת דופן!
מעניינת אותי דעתך (וסליחה מכולם שזו קצת סטייה מהנושא שבכותרת), האם נושא התסכול של החונכים של פעמונים, לפחות בחלקו, יכול להחסך בשלב הקליטה? שהריי עושה רושם שישנן משפחות שכל כך שבוים בקונספציית הצרכנות(קצת כמו בדוגמא שהבאת), שהמוטיבציה שלהם לשפר את מצבם מלכתחילה לקויה?

 

[nicepo1]

בסופו של דבר מדובר בחלק מאוד קטן מהאוכלוסייה.
מדובר בדרך חיים שלא ניתן לשרוד בה יותר מכמה שנים.
רוב הישראלים חוסכים ומשקיעים(בעיקר תוכניות פנסיה ונדל"ן) או חיים חיים צנועים בלי רכבים חדשים ווילות.
לי מרגיש שמדובר בתופעה יחסית שולית,כמובן שיש הרבה משפחות במצבי ביניים שונים אבל מה שמתואר בפוסט לא יכול להחזיק לאורך זמן.
או שמשתנים או שפושטים רגל.

 

[בת העמק]

בסופו של דבר מדובר בחלק מאוד קטן מהאוכלוסייה.

כמה שאתה טועה
והנה ציטוט מהכתבה על נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2018: "נתונים של הלמ"ס שהגיעו ל-ynet מצביעים על תמונה עגומה, לפיה כארבעה מיליון איש נמצאים במשיכת יתר - כשליש מהם במינוס תמידי."

 

[Leo]

אני רוצה להוסיף, שהציבור הרחב מתקשה להפנים שהתנהלות פיננסית שהייתה נכונה או לפחות עבדה עבור הרוב בעבר,
כיום אינה רלוונטית יותר.

היי רוני, תוכל להרחיב?

 

[זאב]

מקסימום, פנה ל - @זאב , אולי צריכים מתנדבים ל - "מתייעלים".

אנחנו תמיד צריכים עוד אנשים, יש יותר ביקוש לעזרה ממה שאנחנו מצליחים להספיק לעשות.

 

[רוני]

היי רוני, תוכל להרחיב?

בעבר לפני ההפרטה של החברות הגדולות והבנקים בניהם, רוב החברות נשלטו על ידי המדינה,
מה שהבטיח קביעות במקום העבודה, ובמקרים רבים פנסיה תקציבית,
הכל היה פשוט וברור יותר, מוצאים עבודה (עד לגיל הפרישה) בגוף גדול עם קביעות,
מקימים משפחה ורוכשים דירת מגורים עם משכנתא,
בשלב מסוים מסלקים את המשכנתא, וכאשר פורשים הקצבת זקנה והפנסיה של 2 בני הזוג
אפשרו מחיה מכובדת. בדרך כלל חיו בממוצע 8 עד 10 שנים מאז הפרישה.

כפי שניתן לראות, התנהלות סולידית זו שהייתה נפוצה בעבר, לא רלוונטית היום.

אני זוכר שפסגת שאיפותיה של אימי הייתה שהאחים הגדולים שלי יעבדו בבנק
אחד מהם הגשים משאלה זו, הוא עובד בנק מאז 1976, בעוד 3 שנים יוצא לפנסיה מהבנק.

 

[הנועזת]

אני מאוד לא מבין אותך, את בעצמך משקיעה בנדלן ולוקחת סיכונים, מה ההבדל העקרוני בין מי שקונה דירה ומשכיר אותה לעצמו (גר בה) ומי שמשכיר אותה לצד ב ?

אני יוצאת מנקודת הנחה שרכישת דירה למגורים או להשקעה היא עסקת נדל"ן.
א מה מה מה ... ישנן עסקאות נדל"ן גרועות סבירות וטובות.
האינדיקציה הכלכלית לעסקה נדל"ן סבירה היא באיזור ה 4-4.5%. היא זו שפוטנציאלית יכולה לכסות עלות משכנתה.
לצערי בימינו מרבית העסקות למגורים, נמוכות מ 2% תשואה.

אני רכשתי 3 דירות למגורים מ 200 אלף דולר למליון דולר בלי משכנתא ל 30 שנה ובלי להוציא יותר מ 50% מהנטו, אז הנה דוגמא לכך שלא כל רכישת נכס למגורים נעשית בצורה לא הגיונית ולא שקולה.

אתה מדבר על דולר או שקל? אם דולר אז אתה אדם אמיד מאוד ואני שמחה בשמחתך, אך עם זאת אינך משקף כלל וכלל את המשפחה הישראלית הממוצעת עליה אני מדברת במאמר.

 

[איש(3718)]

בעבר לפני ההפרטה של החברות הגדולות והבנקים בניהם, רוב החברות נשלטו על ידי המדינה,
מה שהבטיח קביעות במקום העבודה, ובמקרים רבים פנסיה תקציבית,
הכל היה פשוט וברור יותר, מוצאים עבודה (עד לגיל הפרישה) בגוף גדול עם קביעות,
מקימים משפחה ורוכשים דירת מגורים עם משכנתא,
בשלב מסוים מסלקים את המשכנתא, וכאשר פורשים הקצבת זקנה והפנסיה של 2 בני הזוג
אפשרו מחיה מכובדת. בדרך כלל חיו בממוצע 8 עד 10 שנים מאז הפרישה.

כפי שניתן לראות, התנהלות סולידית זו שהייתה נפוצה בעבר, לא רלוונטית היום.

אני זוכר שפסגת שאיפותיה של אימי הייתה שהאחים הגדולים שלי יעבדו בבנק
אחד מהם הגשים משאלה זו, הוא עובד בנק מאז 1976, בעוד 3 שנים יוצא לפנסיה מהבנק.

לא מסכים איתך:
1) נושא הקביעות היה נכון רק למיעוט שהצליח למצוא עבודה בחברות ההסתדרותיות ובממשלה, הרוב לא יכלו.
2) בכל מקרה, בעבר, עם קביעות או בלי, הרוב הגדול לא חי מעבר לאמצעים שלו. מינוס בבנק ו 3 מכוניות בחניה ו 3 נסיעות לחו"ל בשנה לא היו דבר מקובל.
3) גם היום התנהלות סולידית רלבנטית מאד! גם היום אם תוציא פחות משתכניס, תסתדר היטב. אני מכיר הרבה משפחות שעושות את זה מעבודות רגילות לחלוטין, ללא הייטק וללא קביעות.

 

[הנועזת]

אנחנו תמיד צריכים עוד אנשים, יש יותר ביקוש לעזרה ממה שאנחנו מצליחים להספיק לעשות.

הי זאב, תפרט ותסביר, כי לא כולם מכירים...

 

[roneng]

נתונים של הלמ"ס שהגיעו ל-ynet מצביעים על תמונה עגומה, לפיה כארבעה מיליון איש נמצאים במשיכת יתר - כשליש מהם במינוס תמידי

איך זה קשור לנושא?
גם אני נמצא במינוס תמידי בבנק. זה אומר שאני על סף פשיטת רגל?

אפשר להיות במינוס בבנק ועדיין לחסוך 80% מהמשכורת.

 

[Roi]

איך זה קשור לנושא?
גם אני נמצא במינוס תמידי בבנק. זה אומר שאני על סף פשיטת רגל?

אפשר להיות במינוס בבנק ועדיין לחסוך 80% מהמשכורת.

מה הרעיון להיות במינוס בבנק ולחסוך 80%?
איך זה בדיוק מסתדר?
למה לא לכסות את המינוס קודם, הרי אתה משלם ריבית נשך עליו... לא?

 

[roneng]

הרי אתה משלם ריבית נשך עליו... לא?

זהו שלא.
עד 30 אש"ח מינוס בחינם (איגוד). ואם נותנים לי הלוואה בחינם אני לוקח (ומשקיע את הכסף).

 

[c881]

האם נושא התסכול של החונכים של פעמונים, לפחות בחלקו, יכול להחסך בשלב הקליטה?

לצערנו לא.
כמו שכולם מתחילים דיאטה ולא כולם מסיימים.
בהתחלה כולם בטוחים שהם יתחילו, יכנסו ב-רבאק ויצאו לדרך חדשה.
לפעמים המלווה קשוח מידי (לדעתם), שופט מידי, ידה ידה ידה...
לפעמים מסתבר שזה לא בן הזוג ש"מבזבז" כמו שהם חשבו, אלא הם ואז...

צוות הקליטה, הוא מלווים במקור, כמו כולם.... כנאמר - רוצים לעזור ולקלוט.
לפעמים הם מפספים בן זוג שלא מוכן להשתתף.

כל מקרה לגופו.
אני יכול לומר שסטטיסטית X% מצליחים, אבל משפחה שמצליחה היא 100% הצלחה של עצמה.