מסגפנות לנהנתנות ואולי לא?

[הנודדת]

תמיד הייתי סגפנית ותמיד נהניתי לחסוך כסף. אני זוכרת כילדה שאמא שלי שלחה אותי לקנות פיצה לי ולאחותי, פיצה עלתה 5 שקלים והיא נתנה לי 10 שקלים. קניתי רק לאחותי, לקחתי ביס משלה כדי להגיד שהפיצה היתה טעימה ושמרתי את ה5 שקלים לעצמי.
הנעורים שלי היו קשוחים והיה לי מעט ולכן הסגנון הסגפני הזה נתן לי את החופש לעשות את הדברים שרציתי בלי להיות מוגבלת בגלל כסף או נזקקת לעזרה מההורים. בהזדמנות הראשונה עברתי לאירופה ובניתי שם חיים מהכסף שחסכתי מכמה חודשים של עבודת סטודנט בארץ. בעבודה הטובה הראשונה שקיבלתי (והפעם הראשונה שהיתה לי משכורת שהספיקה להרבה יותר ממה שיכלתי להוציא) ניסיתי "לתת" לעצמי את כל מה שלא היה לי. שכרתי דירה גדולה, קניתי אוטו, טלוויזיה שטוחה ועוד הרבה דברים שאח"כ הוכיחו את עצמם כמיותרים. אחרי כמה חודשים עבר לי וסלדתי מכל הרכוש שלא באמת הייתי צריכה ושמאוחר יותר מנע ממני את החופש לעשות מה שעושה לי טוב.
ליומולדת 30 התכנון שלי היה להפתר מכל הרכוש שלי, רציתי לחגוג יום הולדת שבה אני מחלקת מתנות לאנשים. רציתי שכל מה שיש לי יהיה על כרטיס זכרון. מכרתי ונתתי את כל מה שהיה לי, צמצמתי את הרכוש שלי לחלק קטן ממה שהוא היה ויצאתי לטיולים בעולם.
המשכתי להרוויח יותר ולהוציא פחות ופחות. להוציא כסף אף פעם לא נתן לי סיפוק או ריגוש ולא הבנתי את ההתלהבות משופינג. לקנות בהנחה שימח אותי ולשלם את המחיר הזול ביותר על דברים הרגיש לי טוב אבל בד"כ העדפתי לא לקנות בכלל. קופונים והנחות נעשה תחביב (גם כשלפעמים הזמן שאני משקיעה כדי לקבל את ההנחה לא "שווה" את זה) ועם השנים נעשיתי יותר ויותר טובה בזה.
קבעתי לעצמי יעדים לחסוך בשבילם כדי לתרץ לעצמי ולסביבה למה אני עובדת הרבה ולא מוציאה כלום. כשהגעתי ליעד והרגשתי שאני עדיין לא מוכנה להשתנות, העברתי כמה ימים בלתכנן מחדש את היעד הבא ואז התחושה של - אני עדיין רחוקה מהיעד הזה ולא יכולה לשחרר עד שאגיע אליו, הרגיעה אותי.
החברים שלי קיבלו את זה בד"כ בהבנה שאני מזמינה את הדבר הזול יותר בתפריט(good value) ושאני לא מזמינה שתייה עם האוכל(שתיה עלתה לפעמים 75% ממחיר המנה, ומים יש בברז בחינם), שאני מדברת הרבה על איך לחסוך כסף והנחות ושכסף מעסיק אותי. אף אחד לא היה כמוני, גם החברים שלי שהיו עניים, ברגע שהרוויחו מעט יותר, הוציאו את הכסף על דברים שהרגישו לי כמו בזבוז.
ביקרתי מעט בארץ, הכל היה יקר בצורה מוגזמת וכולם הרגישו לי בזבזנים. המשפחה קראה לי קמצנית ועודדה אותי להשתחרר ולהוציא כסף כי יש לי הרבה (אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי - תקחי את הכסף איתך לקבר?).

התחושה שמשהו פגום בי התעצמה, קראתי לזה חרדה כלכלית. הנחתי שזה מהשנים שבהם היה לי מעט והייתי צריכה להתמודד עם המעט הזה. רציתי מאוד להשתנות. קבעתי לעצמי יעד יומי של כמה כסף אני צריכה להוציא, אבל לא הצלחתי לעמוד בו. ביקשתי עזרה מחבריי ה"בזבזנים", שילמדו אותי איך להנות מלעשות את זה, איך לשחרר את האחיזה בכסף. הכרתי מישהי שהיתה פעם כמוני אבל הצליחה "להשתחרר" מזה. גם היא היתה פורשת צעירה, ולקחה אותי לחוויות שהרגישו בשבילה good value למרות שהיו יקרות, בחלקן נהניתי מאוד והרגשתי שזה היה שווה את זה, חלקן הרגישו כמו בזבוז והשאירו אותי מאוכזבת. ידעתי שאני צריכה טיפול אבל ידעתי שלהוציא כסף על טיפול פסיכולוגי (שמרגיש כמו bad value כי עשיתי שנים של טיפול שלא עזרו לי) כדי לפתור את הבעיה של להוציא כסף יהיה בלתי אפשרי.

לבסוף, אחרי פרידה כואבת ממערכת יחסים שמאוד רציתי, שנגמרה בגלל הקושי שלי לשחרר מכסף, שילמתי על טיפול. שילמתי מראש על שנה כדי שלא אוכל להתחרט, ניסיתי לא לחשוב אחרי כל סשן על האם זה היה שווה את המחיר או לא, אמרתי לעצמי ששילמתי את המחיר כדי להציל את מערכת היחסים. המטפלת היתה נפלאה, אבל בעיקר גרמה לי להבין שאני פשוט מוקפת באנשים שההתנהגות הכלכלית שלהם שגויה בעיני ולא קל לי לקבל את זה ולשנות את עצמי כדי להתאים להתנהגות הכלכלית שלהם.

יש עולם מקביל שבו כולם כמוני? יש מקום שבו כולם גם חושבים על איך לחסוך בהוצאות? אני מרגישה שבחלק בשיחה שבו אני מדברת על כרטיסי טיסה ביורו ועל הנחות גדולות רוב האנשים מתלהבים, ואז כמה משפטים אחרי הם עוברים הלאה, ואני כלואה בעולם הזה, שבו להשקיע שעות כדי להשיג דברים בהנחה זה מרגש.

איך מחזיקים מערכות יחסים ככה? עכשיו כשאני לבד טוב לי, לא הרגשתי טיפה של חרדה בתקופה האחרונה, אני נהנית מהחיים ואוהבת את הסגנון חיים שבחרתי לעצמי, אני נעה בין סגפנות לנהנתנות לפי מה שאני צריכה באותו הרגע אבל בד"כ מרגישה הכי נוח בצד הסגפני (כמה לילות באכסניה ואז לילה במלון (עם קופונים והנחה) שגורם לי להעריך כל דבר בו, הסדינים הלבנים, הריח של המגבות, השקט. דברים שלא הייתי נהנית מהם או מעריכה אותם אם זה היה ככה כל יום). כשאני מדמיינת איך זה יהיה שוב להיות במערכת יחסים שבה אני צריכה להוציא כסף על דברים מיותרים ולהתמודד עם ההתנהגות הכלכלית השגויה של הפרטנרית (רק כי זה איך שכולם מתנהגים בעולם, ואני השונה) אני מאבדת תקווה שמערכת יחסים תעשה לי טוב. אולי אני צריכה לעשות reclaiming לתואר קמצנית ולענוד אותו בגאווה? לפתוח קבוצת הכרויות לקמצנים?

אולי אני טועה והחיים שלי באמת יהיו טובים יותר אם "אשתחרר"? אולי הפסיכולוגית היתה טובה בעיני רק כי היא היתה במחיר טוב? אולי כמו שהחברים שלי אמרו, אם אוציא 150 דולר לסשן אמצא מטפלת שבאמת תוכל לעזור לי להשתחרר ולהוציא יותר כסף ביום יום?

ולרשימת היעדים שלי ביומן הזה:
- ללמוד יותר על שוק ההון, לנתח את התיק השקעות הקיים שלי, להחליף אותו להשקעות טובות יותר. להבין מספיק כדי להרגיש ביטחון להכניס יותר כסף לשוק ההון(כרגע מפחדת לעשות טעויות ולכן עם רגל אחת בחוץ)
- לקבל את עצמי כמו שאני במקום להתייחס לחלק החסכן כפגום, לתקשר את זה ברור יותר עם אנשים חדשים שנכנסים לחיי
- למצוא ולהכניס אנשים חדשים לחיי עם התנהגות צרכנית דומה לשלי

 

[בת העמק]

מברוק על השרשור האישי שפתחת!

אולי אני טועה והחיים שלי באמת יהיו טובים יותר אם "אשתחרר"?

יש הבדל בין קמצנות, סגפנות והסתפקות במועט. יש בטח הגדרות מילוניות מדוייקות אבל אני אתן את ההגדרות האישיות שלי:
קמצנות - קושי לשחרר את מה שלדעתי שייך לי. זה יכול להיות כסף, הפגנת רגשות, פעולות למען הזולת, ויתור וכיוצא בזה.
סגפנות - ענישה עצמית (מאיזושהי סיבה מדומיינת), לא מגיע לי, אני לא שווה את זה, חרדות מעתיד מדומיין.
הסתפקות במועט - השיחרור האולטימטיבי מרעשי רקע- ממה יגידו, ממה נחשב בעיני אחרים, מריגושים מאולצים כדי להרגיש חי, מהצורך לעשות משהו כל הזמן.
מתאים לך ההגדרות שלי? איפה תשימי את עצמך?

 

[גרהם]

תמיד הייתי סגפנית ותמיד נהניתי לחסוך כסף. אני זוכרת כילדה שאמא שלי שלחה אותי לקנות פיצה לי ולאחותי, פיצה עלתה 5 שקלים והיא נתנה לי 10 שקלים. קניתי רק לאחותי, לקחתי ביס משלה כדי להגיד שהפיצה היתה טעימה ושמרתי את ה5 שקלים לעצמי.
הנעורים שלי היו קשוחים והיה לי מעט ולכן הסגנון הסגפני הזה נתן לי את החופש לעשות את הדברים שרציתי בלי להיות מוגבלת בגלל כסף או נזקקת לעזרה מההורים. בהזדמנות הראשונה עברתי לאירופה ובניתי שם חיים מהכסף שחסכתי מכמה חודשים של עבודת סטודנט בארץ. בעבודה הטובה הראשונה שקיבלתי (והפעם הראשונה שהיתה לי משכורת שהספיקה להרבה יותר ממה שיכלתי להוציא) ניסיתי "לתת" לעצמי את כל מה שלא היה לי. שכרתי דירה גדולה, קניתי אוטו, טלוויזיה שטוחה ועוד הרבה דברים שאח"כ הוכיחו את עצמם כמיותרים. אחרי כמה חודשים עבר לי וסלדתי מכל הרכוש שלא באמת הייתי צריכה ושמאוחר יותר מנע ממני את החופש לעשות מה שעושה לי טוב.
ליומולדת 30 התכנון שלי היה להפתר מכל הרכוש שלי, רציתי לחגוג יום הולדת שבה אני מחלקת מתנות לאנשים. רציתי שכל מה שיש לי יהיה על כרטיס זכרון. מכרתי ונתתי את כל מה שהיה לי, צמצמתי את הרכוש שלי לחלק קטן ממה שהוא היה ויצאתי לטיולים בעולם.
המשכתי להרוויח יותר ולהוציא פחות ופחות. להוציא כסף אף פעם לא נתן לי סיפוק או ריגוש ולא הבנתי את ההתלהבות משופינג. לקנות בהנחה שימח אותי ולשלם את המחיר הזול ביותר על דברים הרגיש לי טוב אבל בד"כ העדפתי לא לקנות בכלל. קופונים והנחות נעשה תחביב (גם כשלפעמים הזמן שאני משקיעה כדי לקבל את ההנחה לא "שווה" את זה) ועם השנים נעשיתי יותר ויותר טובה בזה.
קבעתי לעצמי יעדים לחסוך בשבילם כדי לתרץ לעצמי ולסביבה למה אני עובדת הרבה ולא מוציאה כלום. כשהגעתי ליעד והרגשתי שאני עדיין לא מוכנה להשתנות, העברתי כמה ימים בלתכנן מחדש את היעד הבא ואז התחושה של - אני עדיין רחוקה מהיעד הזה ולא יכולה לשחרר עד שאגיע אליו, הרגיעה אותי.
החברים שלי קיבלו את זה בד"כ בהבנה שאני מזמינה את הדבר הזול יותר בתפריט(good value) ושאני לא מזמינה שתייה עם האוכל(שתיה עלתה לפעמים 75% ממחיר המנה, ומים יש בברז בחינם), שאני מדברת הרבה על איך לחסוך כסף והנחות ושכסף מעסיק אותי. אף אחד לא היה כמוני, גם החברים שלי שהיו עניים, ברגע שהרוויחו מעט יותר, הוציאו את הכסף על דברים שהרגישו לי כמו בזבוז.
ביקרתי מעט בארץ, הכל היה יקר בצורה מוגזמת וכולם הרגישו לי בזבזנים. המשפחה קראה לי קמצנית ועודדה אותי להשתחרר ולהוציא כסף כי יש לי הרבה (אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי - תקחי את הכסף איתך לקבר?).

התחושה שמשהו פגום בי התעצמה, קראתי לזה חרדה כלכלית. הנחתי שזה מהשנים שבהם היה לי מעט והייתי צריכה להתמודד עם המעט הזה. רציתי מאוד להשתנות. קבעתי לעצמי יעד יומי של כמה כסף אני צריכה להוציא, אבל לא הצלחתי לעמוד בו. ביקשתי עזרה מחבריי ה"בזבזנים", שילמדו אותי איך להנות מלעשות את זה, איך לשחרר את האחיזה בכסף. הכרתי מישהי שהיתה פעם כמוני אבל הצליחה "להשתחרר" מזה. גם היא היתה פורשת צעירה, ולקחה אותי לחוויות שהרגישו בשבילה good value למרות שהיו יקרות, בחלקן נהניתי מאוד והרגשתי שזה היה שווה את זה, חלקן הרגישו כמו בזבוז והשאירו אותי מאוכזבת. ידעתי שאני צריכה טיפול אבל ידעתי שלהוציא כסף על טיפול פסיכולוגי (שמרגיש כמו bad value כי עשיתי שנים של טיפול שלא עזרו לי) כדי לפתור את הבעיה של להוציא כסף יהיה בלתי אפשרי.

לבסוף, אחרי פרידה כואבת ממערכת יחסים שמאוד רציתי, שנגמרה בגלל הקושי שלי לשחרר מכסף, שילמתי על טיפול. שילמתי מראש על שנה כדי שלא אוכל להתחרט, ניסיתי לא לחשוב אחרי כל סשן על האם זה היה שווה את המחיר או לא, אמרתי לעצמי ששילמתי את המחיר כדי להציל את מערכת היחסים. המטפלת היתה נפלאה, אבל בעיקר גרמה לי להבין שאני פשוט מוקפת באנשים שההתנהגות הכלכלית שלהם שגויה בעיני ולא קל לי לקבל את זה ולשנות את עצמי כדי להתאים להתנהגות הכלכלית שלהם.

יש עולם מקביל שבו כולם כמוני? יש מקום שבו כולם גם חושבים על איך לחסוך בהוצאות? אני מרגישה שבחלק בשיחה שבו אני מדברת על כרטיסי טיסה ביורו ועל הנחות גדולות רוב האנשים מתלהבים, ואז כמה משפטים אחרי הם עוברים הלאה, ואני כלואה בעולם הזה, שבו להשקיע שעות כדי להשיג דברים בהנחה זה מרגש.

איך מחזיקים מערכות יחסים ככה? עכשיו כשאני לבד טוב לי, לא הרגשתי טיפה של חרדה בתקופה האחרונה, אני נהנית מהחיים ואוהבת את הסגנון חיים שבחרתי לעצמי, אני נעה בין סגפנות לנהנתנות לפי מה שאני צריכה באותו הרגע אבל בד"כ מרגישה הכי נוח בצד הסגפני (כמה לילות באכסניה ואז לילה במלון (עם קופונים והנחה) שגורם לי להעריך כל דבר בו, הסדינים הלבנים, הריח של המגבות, השקט. דברים שלא הייתי נהנית מהם או מעריכה אותם אם זה היה ככה כל יום). כשאני מדמיינת איך זה יהיה שוב להיות במערכת יחסים שבה אני צריכה להוציא כסף על דברים מיותרים ולהתמודד עם ההתנהגות הכלכלית השגויה של הפרטנרית (רק כי זה איך שכולם מתנהגים בעולם, ואני השונה) אני מאבדת תקווה שמערכת יחסים תעשה לי טוב. אולי אני צריכה לעשות reclaiming לתואר קמצנית ולענוד אותו בגאווה? לפתוח קבוצת הכרויות לקמצנים?

אולי אני טועה והחיים שלי באמת יהיו טובים יותר אם "אשתחרר"? אולי הפסיכולוגית היתה טובה בעיני רק כי היא היתה במחיר טוב? אולי כמו שהחברים שלי אמרו, אם אוציא 150 דולר לסשן אמצא מטפלת שבאמת תוכל לעזור לי להשתחרר ולהוציא יותר כסף ביום יום?

ולרשימת היעדים שלי ביומן הזה:
- ללמוד יותר על שוק ההון, לנתח את התיק השקעות הקיים שלי, להחליף אותו להשקעות טובות יותר. להבין מספיק כדי להרגיש ביטחון להכניס יותר כסף לשוק ההון(כרגע מפחדת לעשות טעויות ולכן עם רגל אחת בחוץ)
- לקבל את עצמי כמו שאני במקום להתייחס לחלק החסכן כפגום, לתקשר את זה ברור יותר עם אנשים חדשים שנכנסים לחיי
- למצוא ולהכניס אנשים חדשים לחיי עם התנהגות צרכנית דומה לשלי

כל הכבוד על החשיפה.
כשאני מתמודד עם הסוגיות עליהן כתבת, עוזר לי להיזכר שההבדל בין צריכה לחסכון אינו אם להוציא כסף או לא, אלא בין צריכה בהווה לצריכה בעתיד (צריכה בהגדרה הרחבה ככוללת מתנות וירושות).
לגבי השאר, כתבת על המון נושאים ואני לא רוצה להיות פסיכולוג בגרוש. לדעתי, את צריכה למצוא עם עצמך על מה באמת את נהנית להוציא כסף. רק תזכרי לכלול גם הנאות "עקיפות" בהן את לא נהנית מהשרות / מוצר עליו הוצאת כסף, אבל ההנאה של מישהו אחר מוסיפה להנאה שלך, כך שבשורה התחתונה ההוצאה היתה משתלמת.
עוד טיפ בקשר להשקעה בקופונים / הנחות. חשוב להסתכל על הסכום שחסכת ולא רק על האחוזים ממחיר המוצר, כי אז יש פרופורציה טובה יותר. אם נסעת באופניים חצי שעה כדי להגיע לחנות שמוכרת מוצר בחצי מחיר, אבל החיסכון הוא רק 5 יורו - זה שווה את המאמץ והזמן שלך (אני מניח שאין תועלת אחרת בנסיעה)?

 

[unrealx]

זה נראה שעיקר ההרגשה שלך מגיע בגלל מערכת היחסים שהיית בה, מאמין שברגע שתמצאי מערכת יחסים שתבין ותהיה דומה לך בהיבט הכלכלי, תרגישי יותר שלמה עם עצמך.
אני יודע שבשביל מערכת יחסים צריך להקריב, אבל כמובן על גבול הטעם הטוב מבלי לוותר יותר מדי על מה שאנחנו מאמינים בו.

 

[קפה שחור]

יש עולם מקביל שבו כולם כמוני?

לא, כולנו תחת אותה כיפת השמיים

אולי הפסיכולוגית היתה טובה בעיני רק כי היא היתה במחיר טוב? אולי כמו שהחברים שלי אמרו, אם אוציא 150 דולר לסשן אמצא מטפלת שבאמת תוכל לעזור לי להשתחרר ולהוציא יותר כסף ביום יום?

זה אגב טיפול נחמד, עצם העובדה שתוציאי כסף שלא "רצית" זה כבר חלק מה"תרפיה"

איך מחזיקים מערכות יחסים ככה?

איך באמת?
מחלוקת כלכלית זאת רק אחת מהסיבות שמערכות יחסים לא מצליחות, לא הסיבה העיקרית
אני מניח שפשוט ממשיכים לנסות עד שמצליחים

תודה על השיתוף

 

[Minimi]

תודה על השיתוף.
סליחה על ההכללה אבל אני חושב שחלק נכבד מהפורום חוסך ומתאמץ לעצמאות כלכלית. כפי שציינו מעלי, בהנתן סכום כסף אדיר שמספיק לכמה מחזורי חיים, רוב הציבור הזה יסגל בהדרגה אורח חיים חסכני פחות פשוט מהסיבה שלא צריך יותר לחסוך באותו אופו. למי שיש פתאום עוד 10\20\50\100 (בחרו מספר) מיליון שקל בבנק מחר, לא חושב שהוא ימשיך באותו אורך חיים.
לפי התיאור שלך, המשמעות היחידה שיש לכסף עבורך היא בתור משהו שיש לאגור ממנו. התרגלת לאורך החיים הזה וכל סטייה ממנו גורמת לך סבל.
מכר טוב שלי שטבעוני מילדות, בבגרותו ניסה פעם לטעום בשר והקיא את נשמתו. לחסכון אצלך אין את אותה מטרה שיש לרוב הקהל ולכן לעולם לא תשיגי את ה"מטרה" שלך והשאלה המרכזית היא איך זה ישפיע עליך, על ילדיך וכו. תמיד תהיי שבויה של כסף ללא שום מטרה מלבד אגירה שלו. זה בולט במחיוחד לאור העובדה שלדבריך לא "חסר" לך כסף.

זכותך להחליט מה טוב לך ומה לא תוך התעלמות מהסביבה אבל עשי זאת מעמדה של כח כשאת שולטת בכסף ולא ההיפך.

 

[אנא-אל]

שגורם לי להעריך כל דבר בו, הסדינים הלבנים, הריח של המגבות, השקט.

זה הכיף האמיתי
אני לא יודעת מה להגיד חוץ משממש נהניתי לקרוא את מה שכתבת, ושאת הרבה יותר מבסדר גמור בעיניי.
למצוא אנשים שיתאימו לנו זה לא קל כי זה לא בשליטתנו.
מאחלת לך למצוא בקרוב בן אדם שיוכל ליהנות איתך מאותם דברים שאת מעריכה.

 

[shirbi]

כשעבדתי ברפת בחליבת פרות ב 20 ש"ח לשעה (או 25 אם זה באמצע הלילה) הרעיון של אכילה במסעדה ב-80 ש"ח נראה לי מזעזע. עדיף לבשל לעצמי ולחסוך עוד חליבה מגעילה.
היום, כאשר אני עובד בהייטק ושכר הנטו הוא הרבה מעל ל 80 ש"ח לשעה והעבודה הרבה יותר נחמדה, אכילה במסעדה יכולה להיות בילוי נחמד מדי פעם.

האם את לא עברת שינוי דומה?

 

[קפה שחור]

אכילה במסעדה יכולה להיות בילוי נחמד מדי פעם.

גם חליבה יכול להיות בילוי נחמד מדי פעם
אחרי כמה שנים בהיי-טק, אפילו אפשר לבצע חליבה עוורת

 

[kemohas726]

אולי אני טועה והחיים שלי באמת יהיו טובים יותר אם "אשתחרר"? בהחלט, אבל הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש.
אני חסכן קיצוני (אבל לא כמוך כנראה, לעולם לא אגע בשאריות של מישהו אחר, בטח לא בתקופת הקורונה...), ועברתי כמה דברים רעים בחיים (כולל מוות במשפחה) ולתקופה קצרה היה נראה שהגישה שלי לכסף תשתנה, אבל בסוף חזרתי לסורי, אז אני מאשש לך את מה שחשבת, לא רואה איך תוכלי להשתנות (אבל אולי תמשיכי לברר את הכיוון של הפסיכולוגיה).
קראתי גם כמה ספרים הקשורים לפסיכולוגיה פיננסית (תבדקי לדוגמה mind over money), ובהם גם מדברים לאנשים כמונו וזה לא עזר לי.

לגבי זוגיות, זו שאלה לא פשוטה במקרה שלך, יש 2 פרטים שחסרים כאן (לא מצפה שתעני עליהם, מדובר על נושאים אישיים):
1) האם את מכוונת לגברים (לא פוליטיקלי קורקט , אבל יש הבדל גדול בין המינים), במידה שכן - רובם ירוויחו/הספיקו להרוויח פחות ממך (גם מתכנת שכיר שזה בסה"כ במצב טוב יחסית לאוכלוסיה - מרוויח פחות ממך) - האם את מוכנה לקבל את זה? נשים בד"כ לא מוכנות, גם בעידן הפמיניזם.
2) אלהורות - האם את אלהורית - כי גברים גם 10 שנים מבוגרים ממך ייתכן שירצו ילד/ים (רובם הגדול, מי שלא ולא אלהורי כנראה גרוש פלוס)

 

[יבגני_ל]

גם אני על הספקטרום של חסכן אבל לפעמים אני מחפש יותר quality ופחות value.
יש איזה טריק שאני משתמש בו הרבה כשאני לא בטוח אם שווה או לא שווה להוציא כסף על הוצאות לא חיוניות כמו שתיה במסעדה.

אם עלות השתיה במסעדה היא זניחה ביחס להכנסה שלך ואין שום סיכוי שבסיכום החודשי את תתאכזבי שאין לך עוד כמה שקלים כיוון שקנית שתיה, ואת באמת רוצה לשתות משהו טעים כמו ששותים החברים שיושבים יחד איתך, ולא בא לך להיראות שונה, תקני שתיה. זו הוצאה חיובית.

אם את יושבת בפאב עם חברים ויש לך אופציה להזמין קוקטייל ב 50 שקל או בירה ב 32, תזמיני בירה. זו שתיה מקובלת וההפרש לרוב לא שווה, וגם לא יעורך חברתית, אלא אם את ממש רוצה את הקוקטייל.

אם הלכת לאכול כנאפה וכשאוכלים כנאפה מקובל וגם רצוי לשתות מים,, ואפילו מי ברז, הרווחת

בכל מקרה, ההתעסקות בשקלים ספורים היא התעסקות לא משתלמת מבחינת זמן. יותר טוב עבורך להתעסק בהוצאות וההכנסות הגדולות. אני בטוח שאת יודעת זאת.

דבר אחרון, אם ההתעסקות בחיסכון הוא תחביב ועושה לך טוב, לא הייתי משנה זאת. כל אחד ומה שהוא אוהב.
רק תותרי על זה מידי פעם בסיטואציות חברתיות, כי מחיר החיסכון יכול להיות כבד.

 

[sj413]

1) האם את מכוונת לגברים (לא פוליטיקלי קורקט , אבל יש הבדל גדול בין המינים), במידה שכן - רובם ירוויחו/הספיקו להרוויח פחות ממך (גם מתכנת שכיר שזה בסה"כ במצב טוב יחסית לאוכלוסיה - מרוויח פחות ממך) - האם את מוכנה לקבל את זה? נשים בד"כ לא מוכנות, גם בעידן הפמיניזם.

פספסתי מאיפה ידוע לך כמה היא מרוויחה/צברה.
והיא רשמה די ברור פרטנרית ולא פרטנר...

אצא פה בהצהרה הכללתית מזעזעת, אבל מתחשק לי:
מישהיא (או מישהו) שהחברה והסביבה מצפים ממנו לא להתנהל בטבעיות המתאימה לו וכנראה סבל מדעות קדומות (להט"ב...) כנראה יהיה פתוח יותר לקבל דעות שונות ומגוונות של אחרים לגבי בחירות חייהם

 

[sj413]

גם אני על הספקטרום של חסכן אבל לפעמים אני מחפש יותר quality ופחות value.
יש איזה טריק שאני משתמש בו הרבה כשאני לא בטוח אם שווה או לא שווה להוציא כסף על הוצאות לא חיוניות כמו שתיה במסעדה.

אם עלות השתיה במסעדה היא זניחה ביחס להכנסה שלך ואין שום סיכוי שבסיכום החודשי את תתאכזבי שאין לך עוד כמה שקלים כיוון שקנית שתיה, ואת באמת רוצה לשתות משהו טעים כמו ששותים החברים שיושבים יחד איתך, ולא בא לך להיראות שונה, תקני שתיה. זו הוצאה חיובית.

אם את יושבת בפאב עם חברים ויש לך אופציה להזמין קוקטייל ב 50 שקל או בירה ב 32, תזמיני בירה. זו שתיה מקובלת וההפרש לרוב לא שווה, וגם לא יעורך חברתית, אלא אם את ממש רוצה את הקוקטייל.

אם הלכת לאכול כנאפה וכשאוכלים כנאפה מקובל וגם רצוי לשתות מים,, ואפילו מי ברז, הרווחת

בכל מקרה, ההתעסקות בשקלים ספורים היא התעסקות לא משתלמת מבחינת זמן. יותר טוב עבורך להתעסק בהוצאות וההכנסות הגדולות. אני בטוח שאת יודעת זאת.

דבר אחרון, אם ההתעסקות בחיסכון הוא תחביב ועושה לך טוב, לא הייתי משנה זאת. כל אחד ומה שהוא אוהב.
רק תותרי על זה מידי פעם בסיטואציות חברתיות, כי מחיר החיסכון יכול להיות כבד.

אני מקנא בדרך בה ניסחת את המחשבות שלי, כאשר אני לא מסוגל לעשות זאת

 

[יבגני_ל]

@sj413 הכינותי מראש
זה כבר מנוסח אצלי בראש. תודה

 

[kemohas726]

פספסתי מאיפה ידוע לך כמה היא מרוויחה/צברה.
והיא רשמה די ברור פרטנרית ולא פרטנר...

לגבי כמה מרוויחה/צברה - משרשורים אחרים.
מהודעה "עם ההתנהגות הכלכלית השגויה של הפרטנרית (רק כי זה איך שכולם מתנהגים בעולם, ואני השונה)". לא היה ברור אם היא הפרטנרית, וההתנהגות הכלכלית שלה שגויה כי היא שונה, או הייתה לה פרטנרית ולדעת פותחת השרשור הפרטנרית התנהגה בצורה כלכלית שגויה.

 

[mudale222]

כל הכבוד על השיתוף.
כולם רוצים לחשוב שהם שמים ז*ן על העולם ועושים את מה שהם רוצים, במציאות זה קשה לעשות את זה, בטח לבד נגד כולם.
נראה לי שאם תמצאי בן זוג עם אותה אידאולוגיה, תוכלו לחיות יחד בשלווה בבועה שלכם ובאמת לשים קצוץ על כל העולם.
בהצלחה במסע ותעצרי מדי פעם לנשום ולחייך

 

[wake_up]

להוציא יותר כסף ביום יום

מה לגבי תרומות? את יכולה לתרום לארגונים או למשפחות נזקקות, למשל.

אני מאבדת תקווה שמערכת יחסים תעשה לי טוב

לא כולם מתאימים למערכת יחסים וזה בסדר.

מוקפת באנשים שההתנהגות הכלכלית שלהם שגויה בעיני

אולי זה הזמן להוציא אותם מהחיים שלך, עד כמה שאפשר (למשל חברים יותר קל להוציא מהחיים מאשר משפחה). מי שלא מתאים לך, לא צריך להיות בחיים שלך.

 

[הנודדת]

תודה רבה על התגובות! שמחתי מאוד לקבל אותן. נכתב הרבה אז אענה בהודעות נפרדות כדי להחזיק את אורך ההודעה קל לקריאה.

מברוק על השרשור האישי שפתחת!

יש הבדל בין קמצנות, סגפנות והסתפקות במועט. יש בטח הגדרות מילוניות מדוייקות אבל אני אתן את ההגדרות האישיות שלי:
קמצנות - קושי לשחרר את מה שלדעתי שייך לי. זה יכול להיות כסף, הפגנת רגשות, פעולות למען הזולת, ויתור וכיוצא בזה.
סגפנות - ענישה עצמית (מאיזושהי סיבה מדומיינת), לא מגיע לי, אני לא שווה את זה, חרדות מעתיד מדומיין.
הסתפקות במועט - השיחרור האולטימטיבי מרעשי רקע- ממה יגידו, ממה נחשב בעיני אחרים, מריגושים מאולצים כדי להרגיש חי, מהצורך לעשות משהו כל הזמן.
מתאים לך ההגדרות שלי? איפה תשימי את עצמך?

הסתפקות במועט. למרות שהשתמשתי בביטויים שנשמעים כאילו לא נוח לי עם ההתנהגות הכלכלית שלי. מאוד נוח לי עם ההתנהגות הכלכלית שלי. אני נהנית ממנה, אני חושבת שהיא נכונה ואני לא רואה בה בעיה. אין לי בעיה לקחת את הכסף איתי לקבר (אני לא אקח אותו לקבר, אני אתרום אותו לדברים שאני מאמינה בהם בחיי ובמותי) ואני מאמינה שעם הזמן אני אמצא דברים שבהם הכסף שחסכתי יכול לעשות הרבה טוב למישהו אחר... ובעולם שבו יש אנשים שמתים מרעב, ושצפוי לעבור משברים חמורים עוד במהלך חיי, אני חושבת שהתכונה של הסתפקות במעט וחסכון אגרסיבי בכסף עשויה להוכיח את עצמה כנכונה.

לגבי קמצנות - אני נדיבה מאוד בדברים אחרים שמרגישים לי יעילים- למשל הזמן שלי והידע שלי, ואני מציעה עזרה לכל מי שנקרה בדרכי שאני מרגישה שיש לי מה להציע שישפר את מצבו ביעילות. פגשתי מעט אנשים שעושים את זה ברמה כזאת, יותר קל להוציא כסף על דברים מלהשקיע אנרגיות. אני אשקיע שעות בלהכין וללמד אדם שלא קרוב אליי כדי למצוא עבודה/לעבור ראיון שאני מרגישה שיקדמו אותם משמעותית בחיים בעתיד, אבל אם יבקשו ממני סכום קטן של כסף (אפילו מאית מהשווי של הזמן שהשקעתי) אני ארגיש לא בנוח עם זה כי ארגיש שההתנהגות הכלכלית של האדם שלקח ממני שגויה.

לגבי סגפנות - אני קצת מתלבטת לגבי זה. לפעמים זה מרגיש כמו ענישה עצמית (כשאני בוחרת את האלטרנטיבה הזולה והיא מתבררת כלא נוחה/נעימה) אבל התהליך שעברתי לאחרונה גרם לי להבין שלפעמים גם כשמוציאים הרבה כסף, דברים לא מסתדרים והאלטרנטיבה שבחרתי לא נוחה/נעימה לי. אני חושבת שהמודל שאני עובדת לפיו - לנסות את האלטרנטיבה הזולה ובמידה ולא נעים לי ואני צריכה יותר, להחליף לאפשרות יקרה יותר - הוא מודל נכון להתנהגות כלכלית ועוזר לי גם להעריך את הנוחות כשאני מגיעה אליה.

אני אדם ביקורתי, וכשכולם סביבי אומרים לי כל הזמן כמה זה לא בריא איך שאני חיה, זה מחלחל. אני גם מרגישה שהעקרון של התנהגות כלכלית נכונה מושרש בי כ"כ עמוק שאני כבר לא רואה חלקים ממנו (למשל, אני אוהבת דברים שמובילים אותי לחסכון כלכלי, אבל האם אני באמת אוהבת אותם או הרגלתי את עצמי לאהוב אותם ובעצם דברים לא חסכניים יהיו לי נעימים יותר?).

 

[הנודדת]

לעצמי אני תוהה לא פעם, מה יקרה במידה וייפול עלי סכום דמיוני שיהפוך אותי למולטי מליונר, כמה מההנהגות הסגפניות שלי ימשיכו איתי.

אני רואה את עצמי כגרסא של זה - ההכנסות הפאסיביות שלי גדולות משמעותית מההוצאות שלי ויכלתי בקלות לקנות מה שאני רוצה בלי להיות בבעיה כלכלית דרך זה. עברתי את כל היעדים שהצבתי לעצמי ואני יודעת שאני יכולה להוציא הרבה כסף על דברים שאני רוצה בלי שזה יפגע לי בפנסיה. זה לא שינה את ההתנהגות הכלכלית שלי. לדוגמא, אני חובבת גדולה של מכוניות חשמליות, נהגתי באחת כמה שנים ונהניתי מאוד (דגם בסיסי). יכלתי לקנות טסלה חדשה בלי שזה יזיז הרבה בתכנית שלי ועם זאת, זה עדיין לא קורץ לי. יש לי הרבה נקודות הנוסע המתמיד בתכניות שונות וקרדיט למלונות יקרים- יכלתי לטוס במחלקה ראשונה ולישון במלונות מפוארים (המשבר הנוכחי גרם לי קצת להצטער שלא עשיתי, כי אם חלק מהתכניות יפשטו רגל, למה שמרתי את הנקודות שלי? אבל זה באמת חוויות שלא היו חסרות לי) אבל זה לא מושך אותי. (פעם שדרגו אותי וויתרתי על זה/נתתי לחברה שלי)

ולך יש לי שאלה
כמה לך בעצמך טוב עם ההתנהלות שלך? לא לבן זוג או למשפחה וחברים. לדעתי זו שאלת המפתח.

בד"כ טוב לי מאוד, ודרך הטיפול שעברתי למדתי לזהות כשלא טוב לי וללכת על אלטרנטיבה נוחה יותר. הבעיה היא שאני גם רוצה זוגיות ומרגישה שזה משהו שעוצר ממני להגיע אליה.

כשאני מתמודד עם הסוגיות עליהן כתבת, עוזר לי להיזכר שההבדל בין צריכה לחסכון אינו אם להוציא כסף או לא, אלא בין צריכה בהווה לצריכה בעתיד (צריכה בהגדרה הרחבה ככוללת מתנות וירושות).

לא הבנתי, תוכל להסביר?

עוד טיפ בקשר להשקעה בקופונים / הנחות. חשוב להסתכל על הסכום שחסכת ולא רק על האחוזים ממחיר המוצר, כי אז יש פרופורציה טובה יותר. אם נסעת באופניים חצי שעה כדי להגיע לחנות שמוכרת מוצר בחצי מחיר, אבל החיסכון הוא רק 5 יורו - זה שווה את המאמץ והזמן שלך (אני מניח שאין תועלת אחרת בנסיעה)?

הסכום שחסכתי בד"כ לא שווה את זה, בעיקר לא כשאני משווה את זה לשכר השעתי שלי כשאני עובדת. אבל אני מקבלת כ"כ הרבה סיפוק והנאה מלחסוך, ולא מקבלת את אותו סיפוק והנאה מהעבודה.

 

[הנודדת]

זה נראה שעיקר ההרגשה שלך מגיע בגלל מערכת היחסים שהיית בה, מאמין שברגע שתמצאי מערכת יחסים שתבין ותהיה דומה לך בהיבט הכלכלי, תרגישי יותר שלמה עם עצמך.
אני יודע שבשביל מערכת יחסים צריך להקריב, אבל כמובן על גבול הטעם הטוב מבלי לוותר יותר מדי על מה שאנחנו מאמינים בו.

נראה לי שאם תמצאי בן זוג עם אותה אידאולוגיה, תוכלו לחיות יחד בשלווה בבועה שלכם ובאמת לשים קצוץ על כל העולם.

כל המערכות יחסים שלי היו כאלה, אף אחת מבנות הזוג שלי לא היו דומות לי בהתנהגות הכלכלית, עם כולן זו היתה בעיה. תמיד הרגשתי שאני צודקת והן טועות.
המערכת יחסים האחרונה היתה מיוחדת, הכרתי מישהי שהתאימה לי בכל אספקט של החיים חוץ מההתנהגות הכלכלית והסגפנות/נהנתנות והיתה יותר משחלמתי שקיים...
פעם היא אמרה שאם היא תמות עם מינוס 2 מיליון דולר בחשבון הבנק שלה, היא חיה את חייה נכון (כי קיבלה יותר מכמה שיכלה) ואני אמרתי שאם אמות עם פלוס 2 מיליון בחשבון שלי, חייתי את חיי נכון (כי הייתי מוכנה לכל סיכון שעשוי לבוא והיה לי כסף לשלם על טיפול רפואי שהביטוח לא היה רוצה לכסות או פתרון במשבר עולמי). זה סיכם את ההבדלים ביננו.
היא בת 40, מרוויחה המון (תפקיד בכיר בסיליקון וואלי) ומוציאה הכל. מגדירה את עצמה כחסכנית(!). סיפרה לי שבעבר שמרה על כרטיס האשראי בכוס מים במקפיא כדי למנוע מעצמה שימוש בו. משתמשת בכרטיס דביט למרות שיש לה כרטיס אשראי עם 2% בונוס (התפתלתי בכאבים כששמעתי את זה, איזה בזבוז) ששומרת בתיבה נעולה. קונה בלי הפסקה דברים שחלקם היא אפילו לא פותחת (שדרגה home automation וזרקה מוצרים חדשים שמעולם לא פתחה, אספתי בשקית מוצרים בשווי של 2000 דולר) וכמוני, עשתה טיפול כדי לשנות את ההתנהגות הכלכלית שלה, ומרגישה שעכשיו הכל בסדר (במצב הנוכחי שתיארתי, כנראה שבעבר היה חמור יותר). והחלק שהכי בלבל אותי - יש לה תואר שני בכלכלה ועבדה בבית השקעות לפני הקריירה בהייטק - מה שגרם לי לפקפק עוד יותר בהתנהגות הכלכלית שלי ולחשוב שאולי היא מבינה משהו שאני לא מבינה. היא העדיפה להיות חייבת כסף לבנק ולחלק את הכסף הזה, ויש הגיון כלשהו בזה.
היא גם הפרטנרית הכי נפלאה שהיתה לי, אתגרה אותי בכל תחום ועשתה לי המון טוב. ההבדלים ביננו היו קיצוניים אבל ניסינו למצוא דרך לגרום לזה לעבוד, הצטרפתי אליה לנסיעות עסקים במלונות מפוארים וניסינו להמנע כמה שאפשר מלעשות דברים שקשורים בלהוציא כסף(שלנו)... אבל כל דבר שעשתה היה טריגר בשבילי: בקבוק מים קטן ב6 דולר כשאפשר ללכת כמה דקות ולקנות בדולר(והצעתי לה לעשות את זה בשבילה), הזמינה המבורגר משירות חדרים ב42 דולר והשאירה טיפ של 30 דולר, העמיסה את הצלחת במלא אוכל בידיעה שלא תאכל את רובו והוא יזרק, רק כי ללכת פעם נוספת להוסיף דברים לצלחת זה 5 דקות והזמן שלה שווה יותר מהערך של האוכל. לא הבנתי את הבחירה שלה, לעבוד בעבודה שהיא אמרה שהיא היתה מעדיפה לא לעבוד בה (קנאה בי על החופש שלי לטייל בעולם) כדי לאפשר לעצמה סטנדרט חיים גבוה שממנו בקושי נהנתה (בכל מלונות הפאר שהיינו בהם, אני היחידה שהיה לה זמן להכנס לבריכה ולהנות מהמלון)

יכול להיות שאמצא מישהי שההתנהגות הכלכלית שלה תהיה יותר קרובה לשלי, אבל קשה לי להאמין שאמצא מישהי כ"כ מיוחדת, אני בכל קבוצות הFI שמצאתי, יצאתי ל38 דייטים ראשונים בשנה וקצת האחרונות, והכרתי עוד הרבה נשים אחרות, ולא הכרתי אף אחת שהתאימה לי כ"כ ואני שואלת את עצמי כל הזמן אם לוותר על זה...

1) האם את מכוונת לגברים (לא פוליטיקלי קורקט , אבל יש הבדל גדול בין המינים), במידה שכן - רובם ירוויחו/הספיקו להרוויח פחות ממך (גם מתכנת שכיר שזה בסה"כ במצב טוב יחסית לאוכלוסיה - מרוויח פחות ממך) - האם את מוכנה לקבל את זה? נשים בד"כ לא מוכנות, גם בעידן הפמיניזם.

לפעמים אני חושבת שחיי היו קלים בהרבה אם הייתי יוצאת עם גברים, מרגישה שאחוז גדול יותר מקבוצת ה"אחראיים" כלכלית הם גברים והחברוUת של גברים מכוון אותם יותר להתנהגות כלכלית נכונה מאשר נשים. אין לי בעיה עם פרטנרים שמרוויחים פחות, הבעיה היא שלרוב הגברים שהכרתי יש הרבה אגו וקשה להם עם נשים שמרוויחות יותר/מצליחות יותר/טובות יותר בחסכון והתחרותיות הזאת לא נעימה לי.

לא כולם מתאימים למערכת יחסים וזה בסדר.

אני מאוד אוהבת ונהנית מלהיות במערכת יחסים ומאוד מקווה שאמצא דרך לאפשר לעצמי לשלב מערכת יחסים עם לשמור על ההתנהגות הכלכלית שלי.