הדת מייחסת לעבר, למסורת ולתובנות שנלמדו במהלך ההיסטוריה מימד של חשיבות/קדושה
אין לי בעיה במילה חשיבות, אבל יש לי בעיה במילה קדושה, ברגע שאתה מתייחס לסיפורים האלו כמשהו קדוש, שירד אליך ישירות מהאלוהים, כאן, לדעתי, טמון שורש הבעיה, אפשר להתייחס לסיפרי הקודש כיצירות אומנות שנכתבו בידי אדם וככאלה ניתן לדון עליהם וניתן גם לבחון את הרלוונטיות שלהם לחיינו כיום, כשם שאנחנו מתייחסים לסיפורי המיתולוגיה היוונית או לסיפורי אודין מהמיתולוגיה הנורדית, הרי ברור שאנחנו לא חושבים או מאמינים בקיומם של אלים אלו כיום, אז למה אנחנו מאמינים עדיין בקיומו של אל אומניפוטנט בדת היהודית, המוסלמית או הנוצרית???
אני חוזר לנקודה הקודמת שכתבתי ל
@cypriano de rore , בגלל שאנשים מיחסים לכיתבי הקודש מימד של "קדושה" הם מאמנים שיש דבר כזה שנקרא גן עדן וגהנום וגם מוכנים להקריב את חייהם בתקווה לקבל מקום של כבוד אי שם בשמיים עם עוד X בתולות.
חשוב להכין וללמוד את ההסטוריה, להבין מאיפה באנו, אבל יש כל כך הרכב סיפורים טובים יותר מאשר התנ"ך שיכולים להעביר מסר עמוק וערכים טובים שחבל להילחם על קדושתם.
יש דוגמא מאוד יפה שסם הריס נותן לפעמים, תאר לעצמך שמחר בבוקר כל בני האדם קמים עם מחלת השיכחה וכל הספרים והמידע נעלמים מן העולם, אף אחד לא זוכר את הסיפורים, הסטוריה,מדע וכו, האם לדעתך סיפרי הקודש למינהם יחזרו להיות כמו שהיו או שיומצאו דתות אחרות?
מה שבטוח, חוקי הפיסיקה, המתמטיקה, המדעים המדוייקים יתגלו מחדש ולא ישתנו, כי הם מבוססים על הוכחות אמפיריות.
זאת, דעתי, לא מתוכוון לפגוע באף אחד, אם כן, מראש אני מבקש סליחה.