• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

פוסטדוקטורט בקליפורניה

הצטרף ב
20/11/23
הודעות
9
דירוג
27
אהלן,
אני קורא האתר והפורום כבר שנים (תודה רבה לכולם! זה לא מובן מאליו), ואני מרגיש שזאת הנקודה בה אני מעוניין לכתוב יומן מסע. הסיבה היא, כי אנחנו כמשק בית הולכים להיכנס במודע, לתקופת אי וודאות בה ההוצאות ככל הנראה יהיו מעל ההכנסות וייתכן גם בסדרי גודל שלא ידענו.
בקצרה, אני עברתי בכל מסלול האקדמיה מתואר ראשון, שני, שלישי וכעת אני מחכה להתחיל פוסט בקליפורניה בשנת המס הבאה, עם היעד לחזור חזרה לארץ (מעריכים משך של כארבע שנים בחו"ל, אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בעתיד). בת זוגתי (שכירה + עסק) הולכת ככל הנראה להמשיך להפעיל את העסק ולעבוד בישראל מרחוק מארה"ב. שנינו מאוד מאוד אוהבים את מה שאנחנו עושים ולא רואים את עצמנו עושים שום דבר אחר. ובאותה נשימה, שנינו לא כל כך רוצים לעזוב את הארץ בגלל המלחמה. רואים את עצמנו חלק ממרקם החיים כאן, מתעצבנים ומתווכחים עם דעות שונות משלנו, ומרגישים שלכל אזרח יש חשיבות מכרעת בלאן המדינה הולכת. אבל, בהחלטה משותפת, החלטנו שחמאס לא יגרום לנו לשנות את התוכניות שלנו, ולדעתנו הן המשך התקומה של הארץ הזאת. ויש לנו גם ילדים.
הפוסטדוקטורט היתה ה-מטרה שלנו כבר לפני עשור, זאת הסיבה שאנחנו חסכנו כסף והתנהלו כלכלית עד כה וכעת עומדות לפנינו שתי מטרות חדשות:
  1. איך להתנהל נכונה בחו"ל?
  2. להיערך למה יקרה אחרי הפוסט.

ההתנהלות בארץ היא חסכון של 20% מהכנסה. את כל הכסף המושקע שהיה לנו העברנו בשלוש שנים האחרונות שיחנה בקרנות כספיות. כרגע, אין לנו חשבון בבית השקעות בארץ ורק חשבונות בנק.
פיננסים בש"ח:
דירה להשקעה (שווי כ 2M, משכנתא: 578k). הכנסה חודשית מהדירה פחות משכנתא ומס הכנסה: 950
קופ"ג מסלול S&P (קופה ישנה פטורה ממס): 190k
קופ"ג מסלול בני 50 (קופה ישנה פטורה ממס): 95k
קרן השתלמות שלי ושל זוגתי מסלול כללי (נזילה): 110k
קרן כספית: 150k
עו"ש: 100k
הרציונל: לפי מקרי קיצון אנחנו הולכים להשתמש בכסף. בהתחלה עו"ש וקרן כספית. אח"כ לפתוח קרן השתלמות וקופ"ג כללית, ורק במקרה הקיצון פותחים את קופ"ג S&P או מוכרים את הדירה. ולכן מלבד קופ"ג אחת, כל המסלולים מאוד סולידים היות ואנחנו אולי נצטרך את הכסף. ולמה כל כך הרבה בעו"ש כרגע, זה בגלל ענייני ויזה שאנחנו צרכים להראות שיש לנו כסף נזיל כדי לקבל את הויזות. שאלה טובה מה עושים איתו עוד שבועיים.

הערכות הוצאות חודשיות בחו"ל, בדולרים:
הכנסה מלגה: 5570$
הכנסת בת זוג מישראל: לא ידוע
הערכת הוצאות חודשיות (יש גם הוצאה גדולה חד פעמית על המעבר):
דיור: 4500$
חינוך: 1500$
אוטו+אוכל+ביטוח: 2000$
מיסים על מלגה בארה"ב: לא ידוע עדיין, שנתיים ראשונות יש הסכם עם ישראל ורק מס מדינה.
מיסים על מלגה בארץ: בגלל שיש עסק לבת זוג חייב לדווח (משיחות שעשיתי עם המון פוסטדוקטורנטים, אף אחד לא מדווח על מילגה מחו"ל, אצלנו יש רו"ח על העסק של בת הזוג אז מוריד קצת אחריות מאתנו), כנראה שלא יהיה אירוע מס.
מיסים עבודת בת זוג בישראל: יש רו"ח שמטפל.
מיסים עבודת בת זוג בארה"ב: נעלם גדול, ומפחיד.

כלומר בהערכות מאוד אופטימיות חסר לנו בערך 30k$ ~ 120kILS בשנה. ויכול להיות שאני טועה בענק לכל כיוון.
בגדול האופי של משק הבית שלנו הוא שהוא ערוך להתמודד עם סיכון. אין לנו חובות (מלבד משכנתא ששכ"ד מחזיר אותה) אבל תמונת המצב שאני מציג כאן היא לדעתי מאוד שמרנית וזאת בעיקר כי המעבר מש"ח לדולר, ומסביבת תמיכה משפחתית ללהיות מהגרים מכניס אותנו לאי וודאות מאוד גדולה. בעצם, די יצאנו משוק ההון לטובת הרפתקאת הפוסטדוקטורט. כרגע אני שם את השאלה השניה מה יקרה אח"כ בצד, מקווה שלא נשלם על זה הרבה.

נקודות שצריך עוד לחקור (מנסח לעצמי בשאלות ותתי סעיפים):
א. כרגע לא פתחנו קרן השתלמות על העסק של בת זוגתי מתוך מחשבה שאנחנו צרכים כסף נזיל והטבת המס בעתיד לא רלוונטית עבורנו. ובעצם בגלל שסוף שנה קרב, אנחנו לכאורה מפספסים כ 40k ש"ח שאפשר לסגור בקרן השתלמות. לא בטוח לגבי זה, יש עד סוף דצמבר לחשוב.

ב. היעד העיקרי שלנו הוא לקצץ כמה שיותר בהוצאות ולנסות לחסוך כל דולר. בגלל שיש עסק בש"ח, ויהיה לנו חשבון בנק בארה"ב פתחתי היום חשבון ב IBKR שישמש צינור להמרת כסף. ובעצם, עיקר הדלימה היא איך להשקיע לטווח קצר.
ב.1 אני לא רוצה שיחסמו את החשבון ולכן צריך להשתמש בו, וזאת גם הזדמנות להכיר את הפלטפורמה הזאת. איפה מחנים את הכסף כאשר המימוש שלו הוא בטווח חודשים?
ב.2 לא ברור לי אם אקבל את כל כסף המלגה מיידית או בפעימות. אבל יכול להיות שהאסטרטגיה הנכונה היא לפתוח checking account (עו"ש) בארה"ב, ואת הכספים שלא נדרשים להוצאות חודשיות להעביר לIBKR (בעצם ישמש כ saving account).
ב.3 האם תמיד להתייחס מעכשיו להשקעות שלי כאזרח ארה"ב? מדיניות השקעת הכסף צריכה לקחת בחשבון את הPFIC (מה עם קופ"ג שאני משאיר בארץ…)?
ב.4 הסטטוס של פוסטדוקטורט על J1 שבה בשנתיים הראשונות יש הסכם מס הוא מבלבל לגמרי. לא ברור לי האם אני תושב לצרכי מס מיד עם הנחיתה, או רק אחרי שנתיים? האם אפשר להחזיק קרן כספית בשנתיים הראשונות, או שזה לא נכון? היות והמעבר יהיה רק בשנת המס הבאה, יכול להיות שעדיף להחזיק דולרים עכשיו בקרן אירית צוברת (נניח IB01), בשנה הבאה למכור לפני המעבר ולקנות קרן אמריקאית מחלקת (נניח BIL). ולמה לאמריקאים אין קרן צוברת?!

ג. מיסים מיסים מיסים, זה האירוע שיש לי חוסר ידע מאוד גדול. אני על J1 ובת זוגתי על J2. כלומר היא צריכה להוציא אישור עבודה (I-765) מיד עם הנחיתה, ואז… היא משלמת מיסים מיד והכי גבוהים על ההכנסות בארץ, בנוסף על המיסים בארץ? יכול להיות שבכלל לא משתלם להחזיק עסק בארץ שמכניס נניח 2k$ בחודש. יש סיבות אחרות להחזיק עסק ולשלם לרו"ח והן להחזיק המשכיות ולהקל על חזרה לארץ.

ד. האם אני מעוניין להשאיר כסף בש"ח בארץ, ככרית ביטחון שהיא לא השקעה לטווח ארוך, והכל רק דרך הבנק ולא בית השקעות. אם כן, מה הדרך?

ואו, רק לכתוב את כל זה עשה לי סדר.
שיהיו בשורות טובות לכולם.
 
לא הגדרת מה המטרה בלצאת לפוסט.
לחזור לאקדמיה? להמשיך באקדמיה בחו"ל אם לא יסתדר פה? סתם לחיות בחו"ל כמה שנים?
 
צודק.
ארבע מטרות אישיות שלי לפי חשיבות: (1) להמשיך להנות מעיסוק במחקר באקדמיה. (2) להמשיך להתפתח מקצועית וללמוד תחומי מחקר אחרים. (3) להיחשף למנטליות ולסביבת מחקר אחרת. (4) לחזור לאקדמיה בארץ.
מלבד זאת מבחינה משפחתית: (1) לייצר איזון בין עבודה למשפחה, דבר שאנחנו מתקשים לעשות בארץ בגלל האופי שלנו ושל המסגרות שאנחנו נמצאים בהן. (2) לחשוף את הילדים לחינוך אחר (מקווה לטובה) ולהקנות להם אנגלית.

כרגע לא רואה אותנו נשארים בחו"ל, אנחנו טסים עם רצון לחזור לכאן. בנוסף, הסיכוי לחזור לאקדמיה בארץ הוא מאוד נמוך. אני מקווה שאצליח אבל זאת לא המטרה הגדולה של הפוסט.
 
אני חושב שהשקעה לטווח קצר באמריקה שאתה עדיין לא שם לא רלוונטית כרגע.
ברגע שתהיה על השולחן יכולות להיות אלטרנטיבות אחרות ממה שיש כרגע, בקיצור שתגיע לגשר תחצה אותו במיוחד שמדובר בהשקעה קצרת טווח.

פתיחת חשבון בנק אמריקאי ובנוסף חשבון באינטרקטיב זה מעולה, הרבה אנשים עושים את זה ומעבירים ככה כספים.
אתה יכול להחנות את הדולר בחשבון בנק אמריקאי או באינטרקטיב, זה לא ממש משנה כי אפשר להעביר את הכסף מפה לשם ללא בעיה ובמהירות (כן יש קצת עמלות אבל לא קריטי).
 
תיוועץ עם רואה חשבון מומחה במיסוי ישראלי ואמריקאי. יש כמה נקודות שהעלית שעלולות להיות תאונת מס רצינית אם לא תנהל אותן נכון.
 
סוגרים שנה בארה"ב ומההודעה הראשונה שלי,
כמתוכנן, ובאופן שהוא מאוד שונה מההודעות בפורום המדהים הזה (תודה שוב לכולם) על יציאה לעצמאות כלכלית, אנחנו צועדים לכיוון ההפוך ומכניסים את עצמנו במודע למשבר כלכלי בעקבות החלטה ללכת לחויית הפוסטדוקטורט בארה"ב. עוד לא ציירנו לעצמנו מהו הקו האדום הברור לחוייה, ואני משתמש בפלטפורמת היומן מסע לעשות לי סדר פיננסי לקראת סיום שנת 2024.
מבחינת המטרות האישיות:
(1) להמשיך להנות מעיסוק במחקר באקדמיה - כרגע זה נפגם קצת, אני מקווה שאני עדיין בחבלי לידה. אקדמיה ומחקר זה קשה, וסביבת העבודה והמנטליות אחרת לגמרי מבארץ. אני צופה שזה ישתפר אבל אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד.
(2) להמשיך להתפתח מקצועית וללמוד תחומי מחקר אחרים - מצליח חלקית, לא כפי שדמיינתי איך שפוסט יראה. אני פוגש אנשים מעניינים, אבל בתחומים בהם רציתי להתחזק רמת האנשים מאוד נמוכה.
(3) להיחשף למנטליות ולסביבת מחקר אחרת - בהחלט קורה, אבל לשלילה (אופי האמריקאי / אנטישמיות גלויה / קצת יותר מדי "מכירה" מאשר מדע).
(4) לחזור לאקדמיה בארץ - לא יודע. כרגע הרצון היותר גדול שלי הוא לחזור למילואים, אני משקיט את הרצון הזה בלתרץ שכנראה יהיה לי עוד המון שנים במילואים כשנחזור וגם שחזרה תהיה כניעה לטרור.
מטרות משפחתיות:
(1) לצערי אנחנו לא מצליחים לייצר איזון בין עבודה למשפחה. יש חוסר שקט משפחתי וההגירה היא לא קלה. הטבע מדהים, אך המנטליות מאוד שונה מישראל. המחקר לא הולך חלק והוא פוגם בדברים אחרים.
(2) החינוך לילדים הוא נקודה חיובית בלתי ניתנת לעירעור. הילדים רוכשים שפה בצורה מאוד מהירה ומערכת החינוך פה מדהימה. זאת מתנה (מאוד יקרה) גדולה שאנחנו מצליחים לתת להם. הילדים בעננים.

ולכסף:
הוצאות המעבר (טיסה, רכב שכור להתחלה, קניות גדולות, וכו') היו 9000$. ממוצע הוצאה חודשי עד כה הוא 9310$ והכנסה מהמלגה כאן היא 5300$. ההכנסות בארץ מהעסק של בת זוגתי ירדו משמעותית באופן לא מתוכנן והם סביב 4000 ש"ח בחודש. הסביבה שבה אנחנו מתגוררים היא מאוד יוקרתית והיא הרבה מעל היכולת הכלכלית שלנו. האמת אני לא חושב שיש מקום בקליפורניה שהוא לא מעל היכולת הכלכלית שלנו. מבחינת משפחה, אנחנו מסתפקים במועט, לא יוצאים למסעדות או קונים מותרות, והפער הזה לא מאוד מפריע לנו ולא ניכרת בושה או חששות מהילדים. אבל כן יש חוסר הבנה של הסביבה למצבנו הכלכלי שמייצר אינטראקציות מוזרות ומצחיקות.
פירוט ההוצאות החודשיות (ב$):
אוכל 1500
שכ"ד 4000
חשבונות (חשמל, אינטרנט, מים, פלאפון, זבל, גז) 430
גן פרטי לקטן 1500
תחבורה (דלק+חניה+ליסינג) 1150
הוצאות כלליות 730

סה"כ לשנה הראשונה הבאנו מהבית ~55k$ (כן, מעל 200k ש"ח…) ואני משער שזאת בערך הערכה גם לשנה הבאה.

עוד נק':
א. מרגיש לנו שיש מקומות שאפשר לחסוך אבל המחיר האישי והמשפחתי יהיה מאוד כבד. לדוגמה לעבור למגורים "זולים" ורחוקים יותר שיעלו בהתארכות זמן נסיעה לעבודה ובחינוך פחות טוב לילדים (כך אומרים). ובנוסף ישנם הוצאות כלכליות גבוהות שבחרנו מתוך חוסר ניסיון כמהגרים ואנחנו לא מצליחים להתייעל מאוד כלכלית.
ב. אני מופתע לחיוב מכך שההוצאות הכלכליות לא מכניסות אותנו לחרדות. אנחנו רואים את ההון יורד וסה"כ פועלים בצורה שקולה. כן מרחפת השאלה מתי לעצור את החוויה כאן ולראות שאנחנו לא נכנסים לחובות.
יש נעלם מאוד גדול וזה תוצאות דיווחי המס שנדע את המשמעויות רק בחודשים הבאים.
ג. אנחנו משתמשים בIBKR למעבר הכספים. עם הנחיתה כאן ומשיכת 15k$ קיבלנו הודעת אזהרה מפחידה שהחשבון לא נועד לפעולות כאלה. לשמחתנו משכנו מספיק כסף להחזיק אותנו חודשיים ולא היינו צריכים לעשות עוד משיכות קטנות. בזמן הזה, חיברנו את הבנק כאן לIBKR והחזרנו אפילו כסף, וגם קיבלנו SSN ועידכנו את החשבון בIBKR. לא יודע אם זה עזר, אבל עדיין החשבון קיים, ואנחנו מפקידים ש"ח כל שלושה חודשים וממירים, ומנסים למשוך כל חודשיים דולרים. רוב הכסף נמצא כcash ומקבלים קצת ריבית. והייעוד של רובו הוא להיות מנוצל למחייה שלנו כאן, כך שאני לא רואה אותנו בכלל פנויים (כלכלית או ריגשית) לבצע השקעות.

נקודות שצריך להבין עד סוף 2024 האם יש צורך לעשות פעולות, בעיקר מבחינת מיסוי בארה"ב:
ד.1. אנחנו מחזיקים IB01 ב IBKR, וברגע שעדכנו את הSSN קיבלנו הערה:
NT: Restricted US resident may not open positions in this contract
האם כדאי למכור הכל עוד ב 2024 (ואז לקנות SGOV) ובהגשת הדו"ח לראשונה בארה"ב שלא יהיה לנו אחזקות ב IB01 בהנחה שנשתמש בכסף הזה בשהות שלנו כאן?
ד.2. יש לנו קרן כספית בארץ של בערך 80k ש"ח (כרגע נראה שנשתמש לפחת בחלק מהכסף לשהות שלנו פה), האם כדאי למכור אותה לפני סוף השנה לפני הדיווח הראשוני בארה"ב?


אני לא חושב שאפשר להסיק מהסיפור שלנו על רילוקשיין בארה"ב, האקדמיה זה מקום מאוד לא כלכלי, לפחות הפוסטדוקטורט. בכל אופן זה המצב שלנו, אולי זה נותן נקודת מבט שעוזרת למישהו. ואני מקווה שעוד שנה אוכל להמשיך לכתוב באופטימיות.
 
סוגרים שנה בארה"ב ומההודעה הראשונה שלי,
כמתוכנן, ובאופן שהוא מאוד שונה מההודעות בפורום המדהים הזה (תודה שוב לכולם) על יציאה לעצמאות כלכלית, אנחנו צועדים לכיוון ההפוך ומכניסים את עצמנו במודע למשבר כלכלי בעקבות החלטה ללכת לחויית הפוסטדוקטורט בארה"ב. עוד לא ציירנו לעצמנו מהו הקו האדום הברור לחוייה, ואני משתמש בפלטפורמת היומן מסע לעשות לי סדר פיננסי לקראת סיום שנת 2024.
מבחינת המטרות האישיות:
(1) להמשיך להנות מעיסוק במחקר באקדמיה - כרגע זה נפגם קצת, אני מקווה שאני עדיין בחבלי לידה. אקדמיה ומחקר זה קשה, וסביבת העבודה והמנטליות אחרת לגמרי מבארץ. אני צופה שזה ישתפר אבל אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד.
(2) להמשיך להתפתח מקצועית וללמוד תחומי מחקר אחרים - מצליח חלקית, לא כפי שדמיינתי איך שפוסט יראה. אני פוגש אנשים מעניינים, אבל בתחומים בהם רציתי להתחזק רמת האנשים מאוד נמוכה.
(3) להיחשף למנטליות ולסביבת מחקר אחרת - בהחלט קורה, אבל לשלילה (אופי האמריקאי / אנטישמיות גלויה / קצת יותר מדי "מכירה" מאשר מדע).
(4) לחזור לאקדמיה בארץ - לא יודע. כרגע הרצון היותר גדול שלי הוא לחזור למילואים, אני משקיט את הרצון הזה בלתרץ שכנראה יהיה לי עוד המון שנים במילואים כשנחזור וגם שחזרה תהיה כניעה לטרור.
מטרות משפחתיות:
(1) לצערי אנחנו לא מצליחים לייצר איזון בין עבודה למשפחה. יש חוסר שקט משפחתי וההגירה היא לא קלה. הטבע מדהים, אך המנטליות מאוד שונה מישראל. המחקר לא הולך חלק והוא פוגם בדברים אחרים.
(2) החינוך לילדים הוא נקודה חיובית בלתי ניתנת לעירעור. הילדים רוכשים שפה בצורה מאוד מהירה ומערכת החינוך פה מדהימה. זאת מתנה (מאוד יקרה) גדולה שאנחנו מצליחים לתת להם. הילדים בעננים.

ולכסף:
הוצאות המעבר (טיסה, רכב שכור להתחלה, קניות גדולות, וכו') היו 9000$. ממוצע הוצאה חודשי עד כה הוא 9310$ והכנסה מהמלגה כאן היא 5300$. ההכנסות בארץ מהעסק של בת זוגתי ירדו משמעותית באופן לא מתוכנן והם סביב 4000 ש"ח בחודש. הסביבה שבה אנחנו מתגוררים היא מאוד יוקרתית והיא הרבה מעל היכולת הכלכלית שלנו. האמת אני לא חושב שיש מקום בקליפורניה שהוא לא מעל היכולת הכלכלית שלנו. מבחינת משפחה, אנחנו מסתפקים במועט, לא יוצאים למסעדות או קונים מותרות, והפער הזה לא מאוד מפריע לנו ולא ניכרת בושה או חששות מהילדים. אבל כן יש חוסר הבנה של הסביבה למצבנו הכלכלי שמייצר אינטראקציות מוזרות ומצחיקות.
פירוט ההוצאות החודשיות (ב$):
אוכל 1500
שכ"ד 4000
חשבונות (חשמל, אינטרנט, מים, פלאפון, זבל, גז) 430
גן פרטי לקטן 1500
תחבורה (דלק+חניה+ליסינג) 1150
הוצאות כלליות 730

סה"כ לשנה הראשונה הבאנו מהבית ~55k$ (כן, מעל 200k ש"ח…) ואני משער שזאת בערך הערכה גם לשנה הבאה.

עוד נק':
א. מרגיש לנו שיש מקומות שאפשר לחסוך אבל המחיר האישי והמשפחתי יהיה מאוד כבד. לדוגמה לעבור למגורים "זולים" ורחוקים יותר שיעלו בהתארכות זמן נסיעה לעבודה ובחינוך פחות טוב לילדים (כך אומרים). ובנוסף ישנם הוצאות כלכליות גבוהות שבחרנו מתוך חוסר ניסיון כמהגרים ואנחנו לא מצליחים להתייעל מאוד כלכלית.
ב. אני מופתע לחיוב מכך שההוצאות הכלכליות לא מכניסות אותנו לחרדות. אנחנו רואים את ההון יורד וסה"כ פועלים בצורה שקולה. כן מרחפת השאלה מתי לעצור את החוויה כאן ולראות שאנחנו לא נכנסים לחובות.
יש נעלם מאוד גדול וזה תוצאות דיווחי המס שנדע את המשמעויות רק בחודשים הבאים.
ג. אנחנו משתמשים בIBKR למעבר הכספים. עם הנחיתה כאן ומשיכת 15k$ קיבלנו הודעת אזהרה מפחידה שהחשבון לא נועד לפעולות כאלה. לשמחתנו משכנו מספיק כסף להחזיק אותנו חודשיים ולא היינו צריכים לעשות עוד משיכות קטנות. בזמן הזה, חיברנו את הבנק כאן לIBKR והחזרנו אפילו כסף, וגם קיבלנו SSN ועידכנו את החשבון בIBKR. לא יודע אם זה עזר, אבל עדיין החשבון קיים, ואנחנו מפקידים ש"ח כל שלושה חודשים וממירים, ומנסים למשוך כל חודשיים דולרים. רוב הכסף נמצא כcash ומקבלים קצת ריבית. והייעוד של רובו הוא להיות מנוצל למחייה שלנו כאן, כך שאני לא רואה אותנו בכלל פנויים (כלכלית או ריגשית) לבצע השקעות.

נקודות שצריך להבין עד סוף 2024 האם יש צורך לעשות פעולות, בעיקר מבחינת מיסוי בארה"ב:
ד.1. אנחנו מחזיקים IB01 ב IBKR, וברגע שעדכנו את הSSN קיבלנו הערה:
NT: Restricted US resident may not open positions in this contract
האם כדאי למכור הכל עוד ב 2024 (ואז לקנות SGOV) ובהגשת הדו"ח לראשונה בארה"ב שלא יהיה לנו אחזקות ב IB01 בהנחה שנשתמש בכסף הזה בשהות שלנו כאן?
ד.2. יש לנו קרן כספית בארץ של בערך 80k ש"ח (כרגע נראה שנשתמש לפחת בחלק מהכסף לשהות שלנו פה), האם כדאי למכור אותה לפני סוף השנה לפני הדיווח הראשוני בארה"ב?


אני לא חושב שאפשר להסיק מהסיפור שלנו על רילוקשיין בארה"ב, האקדמיה זה מקום מאוד לא כלכלי, לפחות הפוסטדוקטורט. בכל אופן זה המצב שלנו, אולי זה נותן נקודת מבט שעוזרת למישהו. ואני מקווה שעוד שנה אוכל להמשיך לכתוב באופטימיות.
שאלת השאלות: אתה חושב/מאמין שתקבל משרה באקדמיה בישראל?

אם כן, הגרעון בשנתיים האלה עשוי להיות השקעה טובה. אם לא, צריך לחשוב על הגרעון כמו הוצאה צרכנית (כמו טיול בחו"ל).

בכל מקרה, המון בהצלחה!
 
אני עברתי מסלול קצת דומה לשלך שבסופו נשארתי בארה"ב (גם בקליפורניה) אבל חזרתי לארץ לאחר שנים ארוכות (מאוד). מצבי התחיל להשתפר רק אחרי שהתחלתי לעבוד בארה"ב מחוץ לאקדמיה ואז הוא השתנה לטובה מאוד. כפי שאמרת - העיסוק באקדמיה טרום קבלת משרה קבועה הוא לא כלכלי בהחלט.
מציע לעשות הערכת מצב מפוכחת לגבי הסיכויים לתעסוקה בארץ (או בארה"ב - אם תשארו) באקדמיה. הסיכויים כפי שאתה יודע אינם גדולים ותלויים במידה רבה בהיכרות עם האנשים הנכונים בממסד האקדמי.
החיים - ובהם פרנסת משפחה, הם מהרבה בחינות ניהול עסק - והוא לא יכול להיות גרעוני לאורך זמן...
 
מאוד מעניין לקרוא

העלתה שאלה ״מתי לעצור את החוויה?״
מה ההשלכות של זה לגבי הפוסט? זה כמו לעצור תואר באמצע? פשוט אומרים לאוניברסיטה שנגמר הכסף וחוזרים הביתה?
 
לפני כשנה רשמת מהן המטרות. תעבור עליהן, ותשאל את עצמך איפה אתם עומדים, מה צפוי בשנה הבאה ובשאיפה שאתם בכיוון הנכון
 
שאלת השאלות: אתה חושב/מאמין שתקבל משרה באקדמיה בישראל?
אם כן, הגרעון בשנתיים האלה עשוי להיות השקעה טובה. אם לא, צריך לחשוב על הגרעון כמו הוצאה צרכנית (כמו טיול בחו"ל).

העלתה שאלה ״מתי לעצור את החוויה?״
מה ההשלכות של זה לגבי הפוסט? זה כמו לעצור תואר באמצע? פשוט אומרים לאוניברסיטה שנגמר הכסף וחוזרים הביתה?

אני לא יודע אם אקבל משרה בארץ ואני גם לא יודע האם ארצה בכלל. אני משתמש בביטוי "חוויה" כי ההוצאה באמת נעה בין השקעה (בחינוך ותעסוקה פוטנציאלית) לבין הוצאה צרכנית.

זה קצת מוזר לאנשים מבחוץ, אבל אין השלכות לעצירת הפוסטדוקטורט. יש כבר תואר דוקטור וכרגע זה לעבות את הCV שלך. למי שרוצה לחזור לאקדמיה לארץ זאת דרישת חובה "להביא ידע מבחוץ". ואין חוקים ברורים איך ה"ידע" הזה נראה. בגדול היעד הוא להצליח לפרסם מאמר ואז להגיש למשרות בארץ בתקווה שהתחום האקדמי שלך יעניין איזשהיא אוניברסיטה. האוניברסיטה מצידה צריכה שיהיה לה כסף לפתוח משרה (מעניין מאוד מה יקרה בשנים הקרובות עם זה), ומכל המועמדים שמגישים מכל העולם, התחום שלך יהיה זה שיבחר. בשנים האחרונות חזרו אנשים משהות ארוכת שנים עם המון מאמרים, וכאלה עם שהות קצרה ובלי מאמרים. ובכלל המצב בשנה האחרונה (ויש יאמרו מהקורונה והתחלת ההפגנות) טרף את הקלפים לגמרי באקדמיה. מי שחזר והעמיתים שלי בפוסטדוקטורט מאוד טובים בתחומם, זאת תחרות מאוד קשה.

אני מזהה מקרבה ראשונה שתי מגמות מאוד חזקות (מה שנקרא בריחת המוחות) שאולי ישפיעו עלינו בלעצור את החוויה:
1. מגמת הכסף. כפי שאני מתאר הפוסטדוקטורט מאוד גרעוני והמשך שלו הוא בין 3-6 שנים. יש שתי דרכים לצלוח אותו (ולדעתי בגדול גם את האקדמיה בארץ) או לבוא ממשפחה עשירה תומכת, או לדעת לחיות בעוני (אין לנו משפחה עשירה). לכן, במהלך הפוסט רבים נשארים לעבוד בשוק העולמי כדי להתייצב כלכלית וכנראה לא יחזרו לארץ. צריך גם לזכור שההבדל במשכורת באקדמיה הוא לפחות פי שניים, בארץ סביב 240kש"ח~66k$ לשנה ופה סביב 150k$ בהתחלה וגדל, אז חזרה לארץ זאת מכה כלכלית רצינית.
2. מגמת המשפחה בדגש על ילדים. מרגיש לי שמשפחה שיש לה ילד בחינוך היסודי והם בפוסט לפחות שלוש שנים לא תחזור. החינוך היסודי כאן לא בר השוואה לארץ. אני בכוונה מדגיש יסודי כי אני לא בטוח לגבי התיכון, אבל אם נשארים בשביל היסודי בזמן התיכון כבר לא עוברים. משך הזמן הזה שלדעתי הוא שלוש שנים הוא מאוד חשוב כי המדינה נותנת הטבות לחוזרים לאחר חמש שנים (יכול להיות שאני ממש מדבר שטויות כאן, אני עדיין לא מסתכל על זה). ואז בגלל הסעיף הראשון רוב המשפחות מושכות לעבור את החמש שנים ולא חוזרות.

יש עוד נקודות קטנות כמו מדע "גדול" יותר, ונגישות לידע ולמשאבים מהירה, אבל בגדול מי שחוזר לארץ לאקדמיה עושה את זה כי הוא ציוני. זה מהלך הפוך כלכלית ומנוגד להתפתות אקדמית אישית, לפחות לדעתי.

אני לא יודע למקם אותנו כמשפחה איפה נהיה בעתיד. מנסה לחשוב על יעדים קצרי טווח כרגע ולעבור את דיווח המיסים הראשון שלנו כאן בכמה שפחות עלות.
 
אני לא יודע אם אקבל משרה בארץ ואני גם לא יודע האם ארצה בכלל. אני משתמש בביטוי "חוויה" כי ההוצאה באמת נעה בין השקעה (בחינוך ותעסוקה פוטנציאלית) לבין הוצאה צרכנית.

זה קצת מוזר לאנשים מבחוץ, אבל אין השלכות לעצירת הפוסטדוקטורט. יש כבר תואר דוקטור וכרגע זה לעבות את הCV שלך. למי שרוצה לחזור לאקדמיה לארץ זאת דרישת חובה "להביא ידע מבחוץ". ואין חוקים ברורים איך ה"ידע" הזה נראה. בגדול היעד הוא להצליח לפרסם מאמר ואז להגיש למשרות בארץ בתקווה שהתחום האקדמי שלך יעניין איזשהיא אוניברסיטה. האוניברסיטה מצידה צריכה שיהיה לה כסף לפתוח משרה (מעניין מאוד מה יקרה בשנים הקרובות עם זה), ומכל המועמדים שמגישים מכל העולם, התחום שלך יהיה זה שיבחר. בשנים האחרונות חזרו אנשים משהות ארוכת שנים עם המון מאמרים, וכאלה עם שהות קצרה ובלי מאמרים. ובכלל המצב בשנה האחרונה (ויש יאמרו מהקורונה והתחלת ההפגנות) טרף את הקלפים לגמרי באקדמיה. מי שחזר והעמיתים שלי בפוסטדוקטורט מאוד טובים בתחומם, זאת תחרות מאוד קשה.

אני מזהה מקרבה ראשונה שתי מגמות מאוד חזקות (מה שנקרא בריחת המוחות) שאולי ישפיעו עלינו בלעצור את החוויה:
1. מגמת הכסף. כפי שאני מתאר הפוסטדוקטורט מאוד גרעוני והמשך שלו הוא בין 3-6 שנים. יש שתי דרכים לצלוח אותו (ולדעתי בגדול גם את האקדמיה בארץ) או לבוא ממשפחה עשירה תומכת, או לדעת לחיות בעוני (אין לנו משפחה עשירה). לכן, במהלך הפוסט רבים נשארים לעבוד בשוק העולמי כדי להתייצב כלכלית וכנראה לא יחזרו לארץ. צריך גם לזכור שההבדל במשכורת באקדמיה הוא לפחות פי שניים, בארץ סביב 240kש"ח~66k$ לשנה ופה סביב 150k$ בהתחלה וגדל, אז חזרה לארץ זאת מכה כלכלית רצינית.
2. מגמת המשפחה בדגש על ילדים. מרגיש לי שמשפחה שיש לה ילד בחינוך היסודי והם בפוסט לפחות שלוש שנים לא תחזור. החינוך היסודי כאן לא בר השוואה לארץ. אני בכוונה מדגיש יסודי כי אני לא בטוח לגבי התיכון, אבל אם נשארים בשביל היסודי בזמן התיכון כבר לא עוברים. משך הזמן הזה שלדעתי הוא שלוש שנים הוא מאוד חשוב כי המדינה נותנת הטבות לחוזרים לאחר חמש שנים (יכול להיות שאני ממש מדבר שטויות כאן, אני עדיין לא מסתכל על זה). ואז בגלל הסעיף הראשון רוב המשפחות מושכות לעבור את החמש שנים ולא חוזרות.

יש עוד נקודות קטנות כמו מדע "גדול" יותר, ונגישות לידע ולמשאבים מהירה, אבל בגדול מי שחוזר לארץ לאקדמיה עושה את זה כי הוא ציוני. זה מהלך הפוך כלכלית ומנוגד להתפתות אקדמית אישית, לפחות לדעתי.

אני לא יודע למקם אותנו כמשפחה איפה נהיה בעתיד. מנסה לחשוב על יעדים קצרי טווח כרגע ולעבור את דיווח המיסים הראשון שלנו כאן בכמה שפחות עלות.
אם מה שמניע אותך בחיים זה מחקר ויש לך אפשרות להיקלט כסגל באונ' עילית בארה"ב, לך על זה. לעניות דעתי, ותלוי במקצוע כמובן, אם האופציה זה טיר B אז אולי אפשר לעשות מחקר יותר טוב באונ' בארץ.

אבל אם ההיבט הכלכלי חשוב גם כן - המספר 240k לא מדויק למיטב ידיעתי. כחבר סגל יש לך כמה אפיקי הכנסה - שכר בסיס, תוספות התלויות באונ', גרנטים וייעוץ. שכר הבסיס + תוספות מגיע ל 25-28 במקצועות ההנדסה לחברי סגל חדשים (ושוב למיטב ידיעתי). גרנטים - ISF נותן לך עוד 4k בחודש בדרגת מרצה בכיר (לא ישירות, אבל לא חשוב לצורך הפוסט). ERC מעביר אותך לפלנטה אחרת. גרנטים מהתעשייה יכולים לתת לך עוד 20% מהמשכורת. וייעוץ - השמיים הם הגבול... שכר בסטנפורד של assistant professor לא שם אותך ברמת חיים אחרת פשוט כי ההוצאות והמחייה באיזור גבוהות גם כן. אם אתה מאוד מופקס על שכר חודשי, אין לך מה לחפש באקדמיה (אלא אם אתה במדעי הרוח ואז כל ההודעה שלי לא רלוונטית)

אגב, לא מעט אנשים בתחומי ההנדסה פונים לעשות פוסט בתעשייה בחו"ל. בתחומי ה ML, למועמדים חזקים אין מה לחפש באקדמיה. על אף שחלקם יחזור לאקדמיה לאחר מכן.

לטעמי, בגלל שבאקדמיה קבועי הזמן מאוד גדולים, כדאי להיות מאוד אסטרטגיים - להבין מה אתה רוצה ולמצוא את הנתיב הנכון.
 
נערך לאחרונה ב:
כדאי להיות מאוד אסטרטגיים - להבין מה אתה רוצה ולמצוא את הנתיב הנכון.
מצטרפת לנאמר ואוסיף - הנתיב הנכון הוא לא רק ההיבט האקדמי, לא רק הפיננסי אלא זה שכולל גם את מה שנכון לך כאדם ולמשפחתך. הנתיב גם יכול להיות מתאים לשנתיים הקרובות, ואז בדגש אחר אחר כך.
עלו והצליחו!
 
תודה רבה!
אני מסכים עם כל מה שרשמתם. כפי שאפשר להבין מהודעות, ההיבט הכלכלי חשוב, אבל נועד לשרת חוויה, הנעלם הוא מתי והאם לעצור את הפוסט לפני שיהיה אסון כלכלי שההשתקמות ממנו תשפיע לרעה על אורך החיים שלנו.
לטעמי, בגלל שבאקדמיה קבועי הזמן מאוד גדולים, כדאי להיות מאוד אסטרטגיים - להבין מה אתה רוצה ולמצוא את הנתיב הנכון.
זאת נקודה מאוד חשובה, כרגע אנחנו עדיין בחבלי לידה, אני מקווה שיהיה לי פניות לבחון את העתיד בשנה השניה.
 
אשמח לכמה שאלות.
1. למה לקחתם ליסינג ולא קניתם רכב יד2 בהינתן והיו לכם חסכונות ואתם לתקופה ארוכה?
2. אשתך בסוף הגישה בקשה להיתר עבודה לJ2? אם כן כמה זמן זה לקח? (ברור שהפרט לא מעיד על הכלל)
3. אם הבנתי אותך נכון, 2 שנות מס ראשונות J1 יכול להמשיך להחזיק קרנות איריות ואז הוא חייב למכור?
4. כתבת שאתם מוציאים 1500$ על אוכל ומצד שני שאתם לא יוצאים הרבה, נשמע הרבה מאוד בסטנדרטים ישראלים. האוכל שם מאוד יקר או שיש שם עוד הוצאות לבית שמתחבאות?
 
1. מגמת הכסף. כפי שאני מתאר הפוסטדוקטורט מאוד גרעוני והמשך שלו הוא בין 3-6 שנים
למה אשתך לא מנסה למצוא עבודה? נראה לי הזוי קצת שאתה משלים עם העובדה שאתה הולך לשרוף רבע מיליון דולר ב5 שנים הקרובות. נשמע שיש לה סט כישורים שיאפשר לה למצוא עבודה שלפחות תכסה את הגרעון שלכם.
 
אני יודע שזו סטייה קצת מהנושא, אבל אם אפשר לשמוע קצת על חווית הילדים - חינוך טיולים וכו', ממש אשמח לשמוע (ואם אפשר לדעת באיזה אזור).
בתודה, מישהו שרוצה לרדת וכרגע עושה יותר מדי מילואים.
 
  • אהבתי
Reactions: HHH
למה אשתך לא מנסה למצוא עבודה? נראה לי הזוי קצת שאתה משלים עם העובדה שאתה הולך לשרוף רבע מיליון דולר ב5 שנים הקרובות. נשמע שיש לה סט כישורים שיאפשר לה למצוא עבודה שלפחות תכסה את הגרעון שלכם.
לא מצאתי שכתוב שהיא לא מנסה למצוא עבודה. בכל אופן, גם אם היא לא מחפשת, זו בחירה.

happy wife, happy life
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
לא מצאתי שכתוב שהיא לא מנסה למצוא עבודה. בכל אופן, גם אם היא לא מחפשת, זו בחירה.

happy wife, happy life
היה כתוב שיש עסק בישראל שהכניס בחודשים האחרונים 4000 שקל בחודש.
זו בחירה אין ספק אבל לשרוף רבע מיליון דולר ב-5 שנים הקרובות בטוח לא יעשה אותה שמחה גם.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
C טיפים לטיול סולידי בקליפורניה צרכנות פיננסית 20

נושאים דומים

Back
למעלה