• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

פוסטדוקטורט בקליפורניה

זו בחירה אין ספק אבל לשרוף רבע מיליון דולר ב-5 שנים הקרובות בטוח לא יעשה אותה שמחה גם.
נוטה שלא להסכים ול זה; יש מי שבוחרים לא לעבוד, והם בסדר אפילו עם בור כלכלי בשלב מסויים בחיים. יש לפניה עוד כ 30+ שנים עד לגיל הפרישה.
 
יש המון פוסטים באינטרנט של אזרחים אמריקאים שמסבירים למה ממש קשה למי שלא מקבל תמיכה כספית מהמשפחה להתקיים בתקופת הפוסטדוק. גם מי שמסיים את הפוסטדוק ורוצה להמשיך קריירה באקדמיה בארה"ב מתקשה מאוד לפרנס את המשפחה. לכן עם כל הצער הם נאלצים לעזוב את האקדמיה ולעבור להתפרנס בתעשייה
 
אשמח לכמה שאלות.
1. למה לקחתם ליסינג ולא קניתם רכב יד2 בהינתן והיו לכם חסכונות ואתם לתקופה ארוכה?
זה אולי לא היה צעד כלכלי (אדע רק עוד כמה שנים) ואחד המקומות שאולי היה אפשר לחסוך. השיקול היה שקיבלנו הודעה מIBKR שהם מזהירים ממשיכת הכסף והיה לנו חשש שלא יהיה לנו תזרים להתחלה. בנוסף לכך לא הרגשנו בטוח לקנות רכב יד שנייה עם סיכון שהוא יתקלקל במדינה זרה. קנינו רכב יד שניה מcarmax שמאפשרים להחזיר את האוטו אם לא מבסוטים ממנו ומייד איך שקנינו היו לו תקלות. שוק יד השניה כאן מאוד שונה מהארץ, ואני לא מצליח להבין את ירידת הערך. יד שניה כמעט עולה כמו רכב חדש.

למשפחות עם סגנון חיים אחר זאת אולי החלטה לא כלכלית. בהחלטה הזאת הורדנו מעמסה בירוקרטית ואנחנו נוסעים בשקט בלי לחשוש שהאוטו יתקע.

2. אשתך בסוף הגישה בקשה להיתר עבודה לJ2? אם כן כמה זמן זה לקח? (ברור שהפרט לא מעיד על הכלל)
שלושה חודשים.

3. אם הבנתי אותך נכון, 2 שנות מס ראשונות J1 יכול להמשיך להחזיק קרנות איריות ואז הוא חייב למכור?
אין לי מושג.
אני יודע רק שהסטטוס שלי הוא J1 ואני תושב לצורכי מס, ובשנתיים הראשונות בגלל הסכמים בין ישראל לארה"ב אני יכול לשלם חלק מהמיסים בארץ ולא בארה"ב. אני כן יודע שIBKR חסמו לי את האפשרות להוסיף כסף ל IB01 אבל פתחו לי את האפשרות להשקיע בSGOV שהייתה חסומה לי בארץ.

4. כתבת שאתם מוציאים 1500$ על אוכל ומצד שני שאתם לא יוצאים הרבה, נשמע הרבה מאוד בסטנדרטים ישראלים. האוכל שם מאוד יקר או שיש שם עוד הוצאות לבית שמתחבאות?
אם להיות מדויק ה1500$ הם הוצאות סופרמרקט+מכולת+מסעדות.
סעיף המסעדות כולל בתוכו fast food, קפה, ומסעדה ויוצא לנו 120$ בחודש. הסיבה שאנחנו מוציאים אותו לרוב הוא לחץ חברתי כשנפגשים עם אנשים אחרים או מטיילים עם ילדים - סה"כ נסבל.
בתוך הסופרמרקט מתחבאים גם לפעמים בגדים, אביזרי בית, וחשמל (coscto...) אבל הם חלק מאוד קטן.

הכל פה מאוד יקר.

למה אשתך לא מנסה למצוא עבודה? נראה לי הזוי קצת שאתה משלים עם העובדה שאתה הולך לשרוף רבע מיליון דולר ב5 שנים הקרובות. נשמע שיש לה סט כישורים שיאפשר לה למצוא עבודה שלפחות תכסה את הגרעון שלכם.
שאלה מעולה, ואנחנו גם מתלבטים איך לגשת לנושא הזה.
הכיוון הכללי כרגע הוא לחזור לארץ, ולכן המחשבה היא לשמר את העסק בארץ על אף התמורה המאוד נמוכה בכדי שכשנחזור לא יהיה צריך להתחיל מאפס. על זה, אנחנו (בעיקר היא) מנסים לייצר קשרים ולראות האם יש הזדמנויות כאן. כרגע, אנחנו לא רואים כסף מזה אבל כן מזהים פוטנציאל.

ואם כך למה מתלבטים:
1. יש תינוק בבית וכרגע יותר כלכלי שתעזוב הכל ותהיה איתו. אבל זה בא על חשבון דברים אחרים.
2. המון זוגות (קשה לי להדגיש את ה-"המון") חווים משבר רציני בפוסטדוקטורט. עד עכשיו שנינו עסוקים מאוד, והעבודה הזאת מייצרת לפחות כרגע זוגיות בריאה. אנחנו לא בטוחים שאנחנו רוצים עוד יותר לזעזע את המשפחה.
 
אני יודע שזו סטייה קצת מהנושא, אבל אם אפשר לשמוע קצת על חווית הילדים - חינוך טיולים וכו', ממש אשמח לשמוע (ואם אפשר לדעת באיזה אזור).
בתודה, מישהו שרוצה לרדת וכרגע עושה יותר מדי מילואים.
אני מעדיף לא לפרט יותר מדי על המיקום שלנו.

הילדים הגיעו בלי לדעת אנגלית ואני חושב שהמסלול של רוב המהגרים בנושא הזה מאוד דומה. בהתחלה הילדים הולכים להיבחן לרמת האנגלית ומקבלים ציון מאוד נמוך ואז במימון המדינה המערכת מלמדת אותם אנגלית. כיום לכולם יש מבטא אמריקאי וביניהם הם כבר מדברים אנגלית.

אצלנו הלימוד אנגלית כלל שיעורים פרטנים (מורה אחד על ילד אחד) במהלך שעות ביה"ס, צהרון חינם מיועד לתגבור אנגלית שבעיקר משמש עוד זמן שהם שומעים ומשחקים באנגלית, ובקיץ הייתה קיטנה חינם לשיפור האנגלית. שמעתי מעמיתים שאצלם היה בהתחלה שלב שהילדים לא רצו ללכת לביה"ס, אצלנו לא היה כזה שלב והם מאוד נהנים.
השוני הגדול שאני רואה מבארץ הוא:
1. יש שקט בביה"ס ובמהלך הכיתה. יש חינוך מאוד חזק לשמר את השקט הזה ולכבד אנשים אחרים. המורים מחייכים בבוקר ויש אווירה מאוד נינוחה.
2. אין גדרות מסביב לביה"ס, והמבנים מבריקים, מסודרים ונקיים תמיד (השירותים אימת ביה"ס הקודם מבריקים פה).
3. יש המון חיזוק חיובי, יש דגש על איך להתבטא, איך לעמוד ולהתנהג.
4. הרמה בחשבון היא נמוכה מבארץ מה שהקנה לילדים שלי מקום שבו על אף השפה הם נמצאים מקדימה.
5. כשיש מטלה, היא מאוד ברורה. רשום מה צריך לעשות, למה עושים אותה, והיכן הדגשים. הערות המורה אישיות ובהתאם.
6. הכל ממוחשב ברמה שעתית. נוכחות, מטלות, ציונים, קשר עם ההורים.
7. יש כאן שנורר מטורף וכל הזמן ביה"ס מבקש תרומות מההורים. אנחנו לא חלק מהמשחק הזה ולמערכת זה לא מפריע (לפחות לא אומרים לנו).
8. יש אוכל בביה"ס. האמריקאים מתלוננים שהוא לא איכותי, אני חושב שהוא כמה רמות מעל הצהרונים של הארץ.

אני לא חושב שיש נק' השוואה אחת למערכת בארץ. באופן אישי לפרא שגידלנו בארץ המערכת הזאת נותנת איזון טוב.
 
הכיוון הכללי כרגע הוא לחזור לארץ, ולכן המחשבה היא לשמר את העסק בארץ על אף התמורה המאוד נמוכה בכדי שכשנחזור לא יהיה צריך להתחיל מאפס. על זה, אנחנו (בעיקר היא) מנסים לייצר קשרים ולראות האם יש הזדמנויות כאן. כרגע, אנחנו לא רואים כסף מזה אבל כן מזהים פוטנציאל.

ואם כך למה מתלבטים:
1. יש תינוק בבית וכרגע יותר כלכלי שתעזוב הכל ותהיה איתו. אבל זה בא על חשבון דברים אחרים.
2. המון זוגות (קשה לי להדגיש את ה-"המון") חווים משבר רציני בפוסטדוקטורט. עד עכשיו שנינו עסוקים מאוד, והעבודה הזאת מייצרת לפחות כרגע זוגיות בריאה. אנחנו לא בטוחים שאנחנו רוצים עוד יותר לזעזע את המשפחה.
אם יש תינוק זה מן הסתם משנה את העניינים. אבל יחד עם זה - לא שיתפת במה אשתך עוסקת אבל אם זה משהו שיכול להיות רלוונטי גם בארה"ב בלי רישיונות וכדומה אז אולי באמת כדאי כן להסיט את תשומת הלב כלפי ארה"ב? מן הסתם הפוטנציאל בלתת שירות בארה"ב גבוהה בהרבה מהארץ. אני גם הייתי במצבך (רק שאשתי באקדמיה) ולקח אחד שלמדתי מאיתנו ומהסובבים איתנו שבטווח הבינוני, יש שני דברים חשובים - לא להיכנס לבור כלכלי ושכל אחד מבני הזוג ירגיש מסופק מקצועית ושהוא לא היה צריך להקריב את הקריירה. בעוד שבטווח הקצר בהחלט יותר נוח להיות עם התינוק ולהחזיק את העסק בארץ עם מחזור יותר נמוך, בטווח הבינוני יכול להיות שעדיף שאישתך תתמקד בפיתוח הקריירה בארה"ב והפניית האנרגיות לתת שירות בארה"ב. סביר להניח שתרגיש שהיא מתקדמת מקצועית וגם כלכלית זה יקל עליכם מאוד.
 
2. המון זוגות (קשה לי להדגיש את ה-"המון") חווים משבר רציני בפוסטדוקטורט.
מאוד מעניין אותי, בתור אחד שמכיר גם אנשים שנמצאים ברילוקיישן לצורך עבודה (בהייטק נניח) או לצורך אקדמיה (פוסטדוק), אתה חושב שיש אתגרים זוגיים קשים יותר לפוסטדוקים?
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
מאוד מעניין אותי, בתור אחד שמכיר גם אנשים שנמצאים ברילוקיישן לצורך עבודה (בהייטק נניח) או לצורך אקדמיה (פוסטדוק), אתה חושב שיש אתגרים זוגיים קשים יותר לפוסטדוקים?

כן, אני חושב שמדובר בשני מקרים מאוד שונים. בשני המקרים יש מוביל ומובל, ועיקרי השוני אצל המוביל זה אי וודאות מקצועית, ופיננסי (וסעיף קטן לגבי ויזות בארה"ב).

1. פוסטדוקטורט הוא שלב הכרחי בכדי להמשיך קריירה אקדמית למי שרוצה, או ניסיון להיות מתמחה בכדי לקפוץ למשרה מדעית. בשני המקרים הולכים אל הלא נודע עם קצת ידע אקדמי, מתחילים מאפס וצוברים הכרה לאט לאט. בתחומים מסוימים אתה חוזר להיות עובד מעבדה פשוט עם אפס אחריות והשפעה. המצב הוא overqualified במודע בתקווה שאי שם בעתיד הבחירה לצאת לפוסטדוקטרט תיטיב עם הבחירות התעסוקתיות להמשך החיים. לרוב מי שהגיע לפוסטדוקטורט, מעולם לא יצא לשוק העבודה ועבד, ורובנו עדיין לא יודעים מה אנחנו רוצים לעשות כשנהיה גדולים. מי שיוצא לרילוקשיין מהעבודה, לרוב המשרה תתאים לכישורים שלו, והיא חלק התפתחותי ממסלול הקריירה שבחר. האתגרים האישיים מאוד שונים.

2. מבחינה פיננסית (רק ארה"ב, לא יודע לגבי שאר העולם), פוסטדוקטורט מקבל שכר מינימום שלרוב לא תואם את הגיל והניסיון לעומת הסביבה. כמו שאפשר לראות מההודעות שלי, אנחנו גירעונים, ובאלפי דולרים. שלא לדבר על הוצאות הרילוקשיין והעזרה שלא קיימים בכלל באקדמיה. ברגע שיצאת לרילוקשיין מטעם העבודה, השכר תואם את הניסיון שלך, ולרוב הוא יהיה אפילו שיפור לעומת המצב הקודם.

סעיף קטן. פוסטדוקטורנט מוביל יהיה על J1 והמובל יהיה על J2. זהו מצב ארעי שבו J2 תלוי בJ1, וJ1 תלוי במעסיק שלו. צריך להוציא אישור עבודה לJ2 בשביל לעבוד (ואז לחדש כל הזמן), והאפשרויות לשנות דברים תוך כדי מאוד מפחידות. זה חרא בירוקרטי שלא תורם לשלווה.

כלומר המובל, צריך לא רק להסתגל כמהגר למדינה חדשה, אלא להצטמצם כלכלית וגם לתמוך נפשית בהחלטות על המשך הדרך של המוביל. לרוב, יש יותר פוסטדוקטורנטים שיוצאים מאשר משרות לאקדמיה או תעשיה ולכן יהיה משבר גיל ה##, בלי תמיכת משפחה וחברים בארץ זרה. וגם לרוב, המובל שם את החיים המקצועים שלו על מצב המתנה.
לתוך זה המובל שנמצא לרוב בבית נחשף לישראלים ואמריקאים אחרים שנמצאים בסטטוס אחר לגמרי בחיים וזה פער שהוא לא נעים לחלק מהאנשים. אנחנו למשל נמנעים לפעמים מפגישות או אטרקציות עם אנשים כי אין לנו את האמצעים הכלכליים שיש לכולם. זה מאוד קשה.

יחד עם זאת, אני מזהה מהפריזמה הצרה שלי שיש הבדל בין פוסטדוקטורנטים לפני שנתיים-שלוש ואחרי. הרבה מאוד אנשים כרגע לא מעוניינים לחזור לארץ. יכול להיות שברגע ששני בני הזוג מגיעים באותה גישה של "מתחילים חיים מחדש" אז יש יותר זהות זוגית לרילוקשיין מהעבודה.

באופן אישי, כן יש לנו שיחות ולילות ללא שינה לגבי מה עשינו, האם זה משתלם, ואיך מתקדמים מפה. אני חושב שבאנו מוכנים מבחינה פיננסית, אבל לא מבחינת הפאן המקצועי שמערער את הכיוון התעסוקתי שלי ומסלול המשפחה להמשך החיים. אין לי משהו חכם להגיד יותר מזה כרגע.
 
נושאים דומים
פותח הנושא כותרת פורום תגובות תאריך
C טיפים לטיול סולידי בקליפורניה צרכנות פיננסית 20

נושאים דומים

Back
למעלה