כאדם דתי, אני מוחהלגירושים כנראה שלא. כמו שאתה יודע אנחנו חיים במדינת דת והדת שולטת בכל פינה, אם תרצה או לא.
כפי שישעיהו ליבוביץ ציטט את בן גוריון 'אתה דורש את הפרדת הדת והמדינה כדי שהדת תשוב להיות גורם עצמאי אשר השלטון המדיני יצטרך להתמודד עמו. אני שולל הפרדה זו – אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה.'
תודה. מעניין, אקרא בהזדמנות.אם מאוד מעניין אותך אתה יכול לקרוא קצת חוקים שקשורים בנושא, ברובם רשום שמה שקובע הוא החוק הדתי של אותו אדם, ואם הוא מוגדר חסר-דת (הכוונה ברישומי משרד הפנים) אזי הולכים לפי איזה חוק גנרי שרשום.
יוצא הדופן היחיד שאני נתקלתי בו הוא גירושין, ששם רשום במפורש שגם אם האדם הוא חסר דת עדיין צריך אישור של כל גורמי הדת בארץ (אפילו אם רק יגידו שהוא חסר דת ולא מעניין אותם)
נשמע כמו שאפשר לקצר, כל עוד הרבנות היא רק גורם לחוסר נוחות יש דרך לוותר עליה. כשהם הופכים להיות באמת בעייה (גירושין), תקועים איתם