*בסדר, נפסיק עם ההטרלות*.
אני באמת ובתמים משתאה לנוכח המצב במדינה. אני לא מכחיש שיש נגיף קטלני שהורג בני אדם. אני גם לא מזלזל בכך שמדובר לרוב בקהל מבוגר, למרות שאני כן סקפטי לגבי הסיבה הספציפית שבגינה מתו חלק מהנפטרים. אין ספק שחלקם לא מתו בגלל הקורונה, אלא עם קורונה. ובכל זאת, הרבה אנשים מתו בגלל הקורונה בעולם. וכן, גם כמה בישראל.
הייתי נגד סגר מלכתחילה, אבל בהתחלה עוד היה היגיון בהגבלות ואולי אף בסגר. היה אפשר להבין, הרי מדובר בנגיף חצי-חדש. ניחא. יאללה.
אבל היום אנחנו יודעים מספיק, והצטברו מספיק נתונים אחרי שהשד יצא מהבקבוק, בשביל לראות שהשד לא נורא כל-כך, ושאפשר להתמודד איתו גם בלי לטחון את הכלכלה. אנחנו שופכים את התינוק עם המים. מסכן התינוק, לא חראם?
המדינה מוציאה על המשבר הזה, נניח, 100 מיליארד ש"ח או יותר. לא משנה הסכום המדויק, שמן הסתם טרם ידוע.
עסקים רבים קורסים ויקרסו. משקי-בית ובתי-אב רבים סובלים ויסבלו מבעיות כלכליות ונפשיות קשות בעקבות האירוע הגדול הזה - עצמאים ושכירים כאחד.
יש באוכלוסייה תחלואה לא רק של קורונה, אלא גם של סוגיות אחרות, שחלקן מובילות לעיתים גם למוות, כמו חרדה ודיכאון.
מציגים לנו כל הזמן את הנתונים על תחלואת הקורונה (שלוקים בחסר, כמובן, הרי התחלואה גבוהה פי 3-10 מהמדווח ומהידוע). לא מציגים לנו את הנתונים הקשים באמת - את המחיר האמיתי של המשבר - כמו שכתבתי לעיל. זה המחיר של הקורונה. לי אין ספק קלוש שמדובר במחיר לא פרופורציונאלי בעליל ובאופן מאוד קיצוני. אופן שמעורר השתאות ותדהמה. הרי כל שנה מתים 45,000 ישראלים, והנגיף הזה לא מחולל שום שינוי סטטיסטי, ולא נראה שזה באופק, הרי הסגר מזמן כבר נעלם ממחוזותינו ולא נראה שהגופות מתגלגלות ברחובות. צריך לחיות עם הנגיף. אין לי בעיה עם מגבלות מינימאליות מאוד. אבל הטירוף שמתחולל לא פרופורציונאלי. זהו טירוף מערכתי כולל, שאי אפשר להתכחש אליו ואי אפשר להצדיק אותו בשום אופן, כאשר עברו כמעט 5 חודשים מאז שהנשא הראשון התגלה בישראל.
מוות זה חלק מהחיים. מחלות הן חלק מהחיים. האדם הקרוב אליי ביותר נמצא בקבוצת סיכון. אני בא איתו במגע יום-יומי. זה מה יש. אי אפשר לברוח כל הזמן. אז היינו בסגר, ויצאנו, ושוב הדבקה. מה לעשות. יש נגיף. אי אפשר לשלוט בו יותר. רוב הנדבקים בכלל לא ידועים. המרצע יצא מן השק. תיבת פנדורה נפתחה. אפשר מקסימום לשמור על ריחוק והיגיינה בסיסית ולקוות לטוב. הנגיף הזה לא הולך לשום מקום, ואין סיבה להמשיך להרוס ולהחריב עסקים ומשפחות בישראל (וזה נאמר בעדינות רבה). לא יודע מתי הקורונה תעלם מכאן, אם בכלל, אבל עם נזקיה הכלכליים, החברתיים והפסיכולוגיים נתמודד עוד זמן רב מאוד. מאוד מאוד. וזה הרבה יותר מפחיד מהנגיף.
גילוי נאות, כותב זאת אחד שלא סבל כלכלית מהקורונה, רק נדהם מהתגובות אליה. יום-יום אני נדהם מההיסטריה, הטירוף והגוזמה. אוי, הגוזמה.
