אותו דבר מבחינתי.
אלה אותם 12,000 שביומיים יכולים להדביק עוד 24,000.
נשאים, חולים, אנשים שצריכים להכנס לבידוד, מה זה משנה?
אפשר לקרוא להם מפיצי הנגיף. וזה מה שחמור פה.
בשביל להכיל את הקורונה לא מעניין אם יש חולה קל, או חולה קשה. או חולה מונשם.
זה תפקיד בית החולים לרפא אותו. ובנתיים יש מענה
אותי מעניין איך אני מצמצם שאותו חולה לא ידביק לנו עוד 10 אנשים אחרים!
לכן זה ממש לא מעניין אותי אם קוראים לו נשא, חולה קל, אסימפטומטי וכו...
אני מסתכל על התמונה המלאה. אני לא חושב שנכון לקחת פעולה אחת, לבודד אותה ולהגיד שהיא הצליחה. המטרה היא למזער את הנזק הכולל של אזרחי המדינה. הסגר גרם נזק כלכלי גדול מאוד ולאחר שהסתיים התחיל נזק בריאותי (או לפחות נראה שלשם אנחנו הולכים). אז אפשר להגיד שהסגר בבידוד מהסיטואציה עזר מבחינה רפואית אבל כל המדיניות היא הובילה לכישלון (לפחות נראה כך) והסגר, כפי שבוצע, הוא חלק מהמדיניות.
דיברנו או דיברתי על סגר בלבד.
אבל כן, בתמונה המלאה אנחנו בצרות. לא כלכלי לא חברתי ולא בריאותי.
דעתי האישית? שאי אפשר לתפוס את החבל מכל הקצוות לכן כולנו הולכים לסבול בתקופה הקרובה.
כי אין פתרון לאף אחד.
אפשר להגיד שזה כישלון,
אבל אף אחד אחר לא היה מצליח (גם בעולם) אז זה סוג של כישלון כולל. לא משהו פרטני.
אוקיי. וכמה מונשמים יהיו לדעתך?
ביום? נניח ש20,
אפשר לנפנף באחוזים וכו...
אבל אם נגיע לנקודה של 100,000 חולים? (כרגע אנחנו על 20,000 בערך)
כמה מונשמים כבר לא תהיה הבעיה שלנו.
איך נכיל את כולם? זה לא שמערכת הבריאות שלנו היתה פצצה לפני הקורונה
גם לפני הקורונה היו חולים במסדרונות.
איפה נדחוף עוד 100,000? באוהלי קורונה?