יש כמה דברים עקביים שאני מצליח לזהות במציאות שלנו בתקופה האחרונה:
1. אין ניהול נכון של האירוע (אין ניהול בכלל) ולכן אין אסטרטגיה.
2. מכיון שאין אסטרטגיה, הטקטיקה משתנה מדי יום בהתאם להערכות המצב השונות.
מטרת הטקטיקה היא הקטנה של כמות הצבע האדום בגרפים השונים בדגש על כמות המאובחנים.
הקריטריונים העיקריים לשינויי הטקטיקה: מידת הלחץ של הציבור, אינטרסים מגזריים, מידת הפאניקה בקבינט.
טקטיקה כלכלית - לנסות לשמור על מובטלים שלא יקרסו, מי שצועק יותר חזק עשוי לקבל ממתקים.
3. משרד הבריאות ופקידיו הבכירים נלחמים כמו אריות כדי שמערכת הבריאות לא תתקרב אפילו לקצה יכולת הקיבול שלה.
זה נעשה תוך התעלמות מוחלטת מאסטרטגיות שונות של ניהול סיכונים והתנהלות לא שקופה מול הציבור ומול דרג מקבלי ההחלטות.
נערך לאחרונה ב:
