אז מה? אז כולם עם מחלות רקע, האם זה אומר שאפשר סתם לתת כל בעלי מחלות הרקע למות בחודש הקרוב?
לא. אבל צריך להבין לאיזה
תמותה עודפת המגפה גורמת, כלומר בכמה התמותה תעלה. אם ברזולוציה שנתית~ דו שנתית העלייה זניחה, אז צריך לשאול האם זה שווה את המחיר של הסגר, והבידוד החברתי.
לחץ דם, וסוכרת, אצל שחורים בניו יורק ופלורידה, משמעותית יותר מאשר באוכלוסיה הכללית (שגם אצלהם המצב קטסטרופה)
יש פאנל מומחים עם אחריות ביצועית, כלומר, יש משקל ביצועי להחלטות שלו, ואם הוא טועה הרבה ימותו.
ויש פאנל מומחים ללא כל אחריות, כלומר, אין שום משקל ביצועי לאמירות ולהחלטות שלו.
יתכן בהחלט שפאנל א טועה ופאנל ב צודק, אבל עצם השוני בפוזיציה גורם לזמירות שונות.
אז... בעצם... לאיזה פאנל עדיף להקשיב? לפאנל שנצמד למדע, ומעניין אותו היוקרה המקצועית שלו? או לפאנל שמעניין אותו לגדר טעויות?
מצד שני אתה מרוויח זמן יקר בו אולי ימצאו חיסון.
לא יהיה חיסון. לפחות לא בחלון זמן רלוונטי.
פיתוח חיסון, בדיקה והערכת בטיחות תיקח שנים. לחיסונים יש סיכונים בריאותיים לא מבוטלים. הסיבה, שבחיסוני השגרה הסיכונים האלה יחסית נמוכים (גם אם רחוקים מלהיות זניחים), היא עשורים של פיתוח, מחקר, ניסוי, וטעייה.
האפשרות, שעד החורף הבא יפתחו חיסון, שתוכל להיות בטוח, שהסיכון ממנו עדיף על לחלות במחלה, נמוך עד בלתי קיים.
ככל שנכנסים יותר נתונים אני הולך ומשתכנע שאסטרטגיית הסגר כמו שבוצע הייתה לא נכונה,
זה מה שנקרא חכמה בדיעבד...
וזה גם לא ממש נכון...
1. כשהמגפה החלה, לאף אחד לא היה מושג עם מה אנחנו מתמודדים. בידוד חברתי, וסגר, כצעד בלימה ראשון, יש בו המון הגיון, והוא יותר אפקטיבי ככל שפועלים יותר מוקדם ויותר באגרסיביות. זה קל להגיד היום, שהסגר, והבידוד החברתי הם בעייתיים. אבל, ככל שמחלה מסוכנת יותר, ומתפשטת מהר יותר, כך זה מצדיק את הסגר.
2. לסגר יש גם הגיון בתור צעד לקניית זמן עבור מערכת הבריאות להיערך למשבר.
השאלה... מה עושים הלאה...