וואו, זה ממכר.
פעם ראשונה בחיים שאני כותבת בפורום(יותר מהודעות פעם ב.. עם שורות בודדות) וכל התשומת לב והעניין והפידבקים החיוביים נעימה לי והתחושה שלא-הסברתי-את-עצמי לגמרי גרמה לי להאריך ולפרט ולהוסיף ולהסביר. שמחה שמצאתי אנשים שמעניין אותם הסיפור שלי ואנשים שמעניין אותם חסכון, אבל פתאום קצת נלחצת מזה שפירטתי המון דברים אישיים שאפשר לזהות אותי לפיהם ושאיבדתי קצת מהאנונימיות.
אגביל את הזמן שאני מעבירה בפורום, ואתמקד באיך-לחסוך-כסף-לשיטת-הנודדת
אפצל את השרשור הזה לשרשורים נוספים שבו אתעד את מה שכתבתי כבר פה בצורה יותר קריאה ומסודרת, עם לינקים כמו שיבגני הציע, ושם תוכלו לשאול אותי לגבי דברים נוספים שקשורים בחסכון כסף.
תודה הרבה על ההמלצה, קיבלתי המלצה נוספת על NLP בפרטי וזה גם מה שהאקסית רצתה שאעשה (אמרה שאנשים התגברו על טראומות גדולות משלי ושאני סתם סובלת). יש לך המלצה על מטפלים? אשמח לדעת ואחרת אחפש ואשאל בפורומים יעודיים. אנסה כל דבר פעם אחת
מישהו אחר (החברים שהיו לי בנעורים) עם נסיבות דומות לקח את זה לכיוונים הרסניים יותר (alchohol/dr*gs abuse או לא לברוח מהאלימות) אז אין לי דוגמא למישהו שלקח את זה למחוזות חיוביים יותר. אם בית דרור(בית מחסה זמני לבני נוער הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) היה קיים כשהייתי נערה, הרבה מהטראומות היו נחסכות והייתי כנראה בריאה יותר נפשית אבל פחות הרפתקנית(ולכן לא מתחרטת על מסלול החיים שלי).
אני משייכת את הסבל למשהו חיצוני כי אני יודעת שהרבה פעמים להכיר בבעיה הזאת ולפתור אותה זה לא קשה ויעשה לאנשים טוב. כשאני פוגשת מישהו שה"מערכת" אמרה לו שהוא דכאוני וש"אין מה לעשות", ומסבירה לו שלדעתי אם יהיה לו חופש הוא ירגיש יותר טוב, מכוונת אותו לדרך להרוויח כסף ולהשתחרר מהסיבות החיצוניות שמכאיבות לו אני מעודדת אותו לצמוח במקום לקבל את זה ש"ככה זה".
אני לא חושבת שזה משהו שצריך לעשות כל הזמן, אם האשמתי בעיה חיצונית בזה שרע לי, וטיפלתי בה, וזה לא השתפר, וזה קרה כמה פעמים ברצף, זו כנראה לא הבעיה והבעיה בפנים.
אני אתן דוגמא - כשגרתי במערב גרמניה הייתי מאוד בודדה ואומללה, אבל לא רציתי לוותר ולהאשים את הבעיה החיצונית (השמרנות במקום שבו גרתי) - המשכתי לנסות למצוא חיבורים, המשכתי לנסות כל כיוון אפשרי. לבסוף, עברתי בחזרה לברלין ו"בין לילה" החיים שלי השתפרו משמעותית, אנשים הבינו אותי, אנשים אהבו את מי שאני, היו לי חיבורים עמוקים ואמיתיים עם אנשים.
אני לא אחכה 4 שנים שוב, עכשיו כשאני מרגישה שסיבה חיצונית היא הסיבה לזה שלא טוב לי (למשל הגעתי לעיר חדשה ואני לא מוצאת אנשים שאני מתחברת אליהם ומרגישה בודדה) אני משקיעה אנרגיה בלנסות לפתור את זה (כמה ימים של לעבור על כל המאצ'ים בטינדר, לכתוב לכולם, ללכת למפגשים) ואם אני לא מצליחה, אני חושבת על מה אני צריכה ואיפה אני יודעת שאוכל לקבל את זה - והולכת למקום כזה. עבד לי עד עכשיו די טוב והוכחה לזה היא החיוך שלא יורד לי מהפנים.
אבל אני לא אוגרת כסף ולא מרשה לעצמי להשתמש בו. אני בוחרת לא לעבוד ולא להרוויח כסף ובמקום זה להוציא את החסכונות שלי על טיולים בעולם וחוויות.
בדוגמא שנתת, האנלוגיה תהיה : אוגרת אוכל שמספיק להרבה חודשים (לכל סיכון אפשרי++) ואוכלת מנות בסיסיות שטעימות לי ושמספקות את כמות האנרגיה שאני צריכה ביום ומחזיקות אותי בריאה ומסופקת (אבל לא עושה ארוחות פאר ומשתה עם קוויאר). קצת כמו הסולידית.
ושוב, תודה על הפידבק ובבקשה call me out אם את רואה דברים שאני לא רואה ("הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו" - משהו שחשבתי עליו גם הרבה לאחרונה), מאוד מעריכה את זה.
בדיוק, פעם היתה משיכה לנשים מלאות ופעם לנערים מטופחים (יוון העתיקה). מה שאומר שזה חברתי ולא פיזיולוגי, כלומר, לא "נולדנו ככה" אלא "גדלנו ככה" בניגוד לבעלי חיים שבחלקם הומוסקסואליות היא פיזיולוגית(אני חושבת, לא התעמקתי, סתם תיאוריה שלי).
זו הדיעה הנפוצה (סולם קינסי) אבל לדעתי זו רוב הפעמים בחירה שאנחנו עושים במודע או לא במודע.
בשמחה! ה5 יורו זה כי הזמנתי דרך האתר הגרמני שסיפרתי עליו, את היית משלמת 10 יורו (שזה גם סבבה, נכון?)
