חוק הגיוס. נחקק חוק ל"רעת" החרדים. החרדים יוצאים הקמפיין לקראת הבחירות ומשיגים הרבה מנדטים ומצליחים ברוב גדול לחוקק חוק חדש, בא בגץ ופוסל אותו.
מי החליט מה טוב ונכון? אני לדוגמא חושב שזה תהליך שאסור ללכת איתו ראש בראש עם החרדים. בא בגץ ומבטל את החוק. שיקול הדעת שלו טוב יותר משלי? הוא יותר מוסרי ממני?
חוק המסתננים. אצל רוב מוחלט של המסתננים אין שום הצדקה מוסרית לתת להם להשאר. אין שום מניעה שיחזרו לארצות מוצאם כמו שהחליטו רוב עמי אירופה וכמו העמדה (הרשמית לפחות) של מדינת המוצא שהם יכולים לחזור בנחת.
ליתר בטחון אנחנו לא מגרשים אותם אלא עוצרים אותם בתנאים נוחים כדי למנוע מהם מלעבוד עד שהם ייצאו מרצונם ויקבלו מענק כספי מהמדינה לעבוד זה. ואפילו היה ניסיון לאפשר להם לחזור למדינת צד שלישי.
בא בגץ ואמר זה לא מוסרי שיהיו עצורים 36 חודשים, המוסר הנכון והצודק אומר 12 חודשים. האם זה יותר מוסרי? מה עם המיעוט שחי בדרום תל אביב? מה עם ההשפעה לטווח ארוך על החברה?
כל עתירה שקשורה להתיישבות היהודית זוכה ליד נוקשה עד כדי גיחוך ועתירה שקשורה להתיישבות הבדואית זוכה ליד מקילה עד כדי ביזוי. זה מוסרי? זה שיקול דעת?
אני חושב שאתה קצת מפספס את האופן שבו המשפט בישראל עובד.
בגדול - ולמעט מקרים חריגים מאוד - בית המשפט פוסק לפי חוק: החוק הוא שמכתיב מה הפסיקה, ותפקידו של בית המשפט לקחת את
מכלול החוקים השונים, התקנות, וכו', לקחת את כל העובדות של המקרה - כולל כל הנסיבות הספציפיות, המניעים השונים, ההיסטוריה הפריטקולרית של המקרה, כמו גם ההשלכות של הפסיקה לכאן או לכאן - ובסוף לגבש פסיקה שגם תואמת לחוק וגם מאזנת את כל השיקולים הנ"ל - לתוצאה שהיא עד כמה שאפשר "צודקת" או לכל הפחות מועילה.
המקרים החריגים הם מקרים שיש לדוגמא לקונה בחוק (כלומר, מקרה שהחוק לא באמת צפה, או שהחוק היבש בבירור לא מתאים -- כך למשל אופייני להתקל במקרים שבהם חוקי פרטיות שונים ומשונים לא תואמים למציאות החדשה שמתפתחת באינטרנט, רשתות חברתיות, וכו') - כמו גם מקרים שבהם יש התנגשות לכאורה בין שני חוקים במעמד זהה (או במעמד שונה) - למשל - בין שני חוקים רגילים, או בין חוק רגיל ובין חוק יסוד, או בין שני חוקי יסוד, או בין חוק יסוד ובין מגילת העצמאות או עצם אושיות המשטר והשיטה הדמוקרטית.
אתה מדמיין שיושב לו איזה שופט ומחליט מה "מוסרי". אין לזה שום קשר למציאות. הרבה פעמים הפסיקה של בית המשפט לא "מוסרית" בעליל אלא פשוט מגשימה את החוק - וממקסמת את הנכונות המשפטית בהינתן המצב הקיים. ידיהם של השופטים במקרים האלה כבולות : הם לא יכולים "להמציא" פתרונות משלהם או להכתיב בעצמם מה נכון או מה צריך להיות - הם בסה"כ יכולים לתת את הפרשנות הצודקת והמדוייקת ביותר לחוק האפשרית, שתואמת גם לערכי היסוד של המדינה והתקופה.
אז, למשל - בנושא גיוס החרדים: דוגמא מעולה. שום רוב, לא משנה כמה גדול, במדינה דמוקרטית, לא יכול להחליט שהוא פשוט שולל ממיעוט את זכויותיו - לדוגמא. או לחילופין, מעניק יתרון לרוב - שהמיעוט לא נהנה ממנו. דמיין למשל חוק שאומר שכל יהודי יקבל מהממשלה 1000 ש"ח בחודש. מה הבעיה, יש לזה רוב לא? מי שם את בית המשפט לקבוע שחוק כזה דינו להתבטל? ובכן - עצם היותה של המדינה מדינה דמוקרטית, המושתתת על ערכים של שוויון, חירות וכו' - די בכך כדי לפסול חוק מפלה שכזה, אבל - למזלנו - יש גם חוק יסוד שפשוט אוסר על אפליה מהסוג הזה, והוא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (למשל).
כמובן שהנ"ל תקף גם במקרה שאותו "רוב" רוצה להעניק יתרון או פטור מיוחד למיעוט קטן - כלומר, גם אם אותו "רוב" שהעביר את החוק הוא לא הנהנה הישיר ממנו.
אז שום "רוב" - גם של 119 מנדטים, לא יכול להחליט שהמיעוט הצ'רקסי שנמנה על מנדט אחד בלבד - צריך לשלם "מס גולגולת" של 100,000 שח בשנה וכו'.
אם יהיה כזה חוק - הוא יהיה לא חוקתי, ודינו להיפסל.
למוסר אין קשר לעניין.
כנ"ל מסתננים - השאלה היא לא מה מוסרי - אלא החוק עצמו והאמנות שישראל. מחוייבת אליהן וכו' - הוא זה שמגביל את הממשלה. בית המשפט פשוט "מזכיר" לממשלה מה החוק במקרה הזה. אם אתה חושב שיש לך איזושהי דוגמא קונקרטית יותר שאתה רוצה לעמת אותנו איתה --- בבקשה.
עד כמה שידוע
לי בית המשפט לא מנע מהממשלה או מהכנסת שום פתרון ריאלי לבעיה - הוא פשוט מנע מהם פתרונות בסגנון של כליאה ללא הגבלת זמן וכיו"ב.
למדינה פשוט היה נח שאפשר יהיה לכלוא מסתננים ללא הגבלת זמן וגם לא לבדוק את הזכאות שלהם למעמד של פליט (כי אז ישראל הייתה מחוייבת, ע"פ האמנה שהיא חתומה עליה - לקבלם כפליטים). לכן היא העדיפה את ה-"לימבו" הזה שבו הם מצד אחד כלואים לנצח ומצד שני לא מגרשים אותם כדי שלא להפר אמנות בינ"ל וכיו"ב.
לכלוא אדם לשלוש שנים (שלא לדבר על כליאה ללא הגבלת זמן) רק כי נכנס למדינה שלא כחוק (ובמיוחד אם יש סיכוי שמדובר בפליט - שנרדף בארץ מולדתו - בדיוק כשם שהיהודים נרדפו בזמנו בארצותיהם באירופה) זה אכן לא מידתי - אין לזה אח ורע במדינות דמוקרטיות אחרות.
לא תפקידו של בית המשפט לתת סעד לתושבי דרום ת"א במשפט שעוסק בכליאתם של מסתננים (הוא כמובן יכול לקחת את עצם הבעיה הנגרמת מהמסתננים כשיקול בהחלטתו - אבל לא תפקידו למצוא פתרון כלשהו לתושבי ת"א). מי שתפקידו למצוא את הפתרון לתושבי דרום ת"א היא
הממשלה - שתתכבד ותשקיע משאבים בהגברת השיטור, אולי בפיזור של האוכלוסיה הזו של המסתננים ברחבי הארץ, אולי בהענקת אשרות זמניות של שהיה שמותנות בתנאים א,ב,ג, אולי בכך שתהפוך את דרום ת"א לפחות מזבלה ממה שהיא כיום, אולי בכך שתואיל בטובה לפנות את התחנה המרכזית הישנה משם, וכו' וכו' וכו' דברים שיכולים היו לשפר את מצבם של תושבי דרום ת"א.
כמובן שזה לא הפתרון הקל, וגם לא הזול: הרבה יותר קל וזול לעשות פתרון פופוליסטי שמתעלל בחלשים וחסרי מעמד ונהנה מתמיכה של האספסוף הנבער.
לגבי הבדואים: זו למעשה בעיקר אוזלת יד של הממשלה עצמה שמפחדת לגעת בעניין, ללא שום קשר לבית המשפט.
בית המשפט - שופט במקרים נקודתיים - כאמור, בהתאם לחוק.