הפחד להגיד ש ...

[Koby Paris]

@מתכנת זה תמיד היה חשש רקע שלי, והנחת העבודה מהיום הראשון היתה שלא תהיה לי עבודה כמתכנת אחרי גיל 40. הנחתי שהפתרון הוא הסבת מקצוע בתרחיש שכזה, אבל עכשיו האסטרטגיה השתנתה לחלוטין. אם כי אפשר לומר שלהיות "סולידי" זה גם סוג של מקצוע - צריך ללמוד לחסוך ולהשקיע. מה גם שברגע שיש קרן בטחון שכזאת, יש הרבה יותר חופש פעולה ופחות חשש באמת לבצע הסבת מקצוע (לעומת כאשר הקיום הכלכלי שלך ושלך המשפחה שלך תלוי בזה).

אני בדיוק מתמודד עם המצב שתיארת ... ההנהלה שלי מלונדון התחלפה , וכנראה הגיעה השעה להחליף את כל המנהלים ..אז נרמז לי בנימוסין בריטיים אופייניים שגם אני על הכוונת, רק שבצרפת אי אפשר לפטר ככה סתם. מייד קפצתי על המציאה והצגתי תג מחיר מאוד גבוה לעזיבתי בדרכי נועם והם הסכימו לשלם צ'ק גדול מאוד כדי שאחתום על עזיבה מרצון...זה נקרא טרנזקצייה. דרך אגב הצ'ק הזה פטור ממס הכנסה והורדות סוציאליות , נטו , נטו.

בזכות הפוסטים של הסולידית וחברי הפורום אימצנו כמה תובנות וכמה שינויים, בנוסף הבנו שאנחנו כבר עצמאיים כלכלית ושיש לנו את הפאק יו מוני. עובדה זאת עוזרת לי להתמודד עם המצב. ומה עוד שהצ'ק הנכבד יקרב אותנו לעצמאות כלכלית לפי כלל 3% (כרגע עצמאיים כלכלית לפי כלל 4% בלי התכלבנות + דירה ללא משכנתא ובלי שום חובות).

בכל מקרה אין לנו צורך לגעת בהשקעות למחייתנו מכיוון שמצפים לי שנתיים דמי אבטלה עם קצבה חודשית גבוהה (יחי הסוציאליזם לפחות יש תמורה בעד האגרה וכל המיסים שמשלמים פה) מה גם שבן זוגי עובד .

הכי מצחיק זה שהחלק היותר קשה זה להסביר לחברים ומשפחה למה אני לא מסכן ושאני לא חי בחרדה ושלא חרב עליי עולמי, למרות שהם חושבים שכך אני אמור לחוש. הם כנראה מצפים לשמוע על בכי והתקרבנות אז כדי לרצות אותם התחלתי לקשקש שנורא קשה לי המצב ושאני באמת לא יודע מה אני אעשה. רק חסר שיתחילו לעשות מגבית ולשלוח לי תרומות
חברי הפורום כבר בטח יודעים שאם מגיעות תרומות הם ישר נכנסות לוונגרד האירית ETF All World.

לחברים ולסביבה בצרפת לא צריך לספר סיפורים מכיוון שהם לא שואלים שאלות חטטניות .

בהזדמנות זאת אומר תודה לסולידית ולחברי הפורום על תרומתכם להיחשפותי לעולם הנפלא הזה של עצמאות כלכלית והחירות שנלוית לעצמאות זאת. ותודה על כל החיזוקים שאני מוצא לאימוץ דרך חיים המבוססת על פשטות, חיסכון , השקעות והחופש לבחור אם לעבוד או לא.

כנראה שאחפש עבודה חדשה בלי לחץ, אבל רק משהו שמעניין אותי, תפקיד מאתגר עם סיפוק ורק אם אני ארגיש שיש לי מה לתרום, או משרה חלקית והתנדבות בקהילה ... נראה כבר ...
עד אז אעביר שעות נוספות בחדר כושר , קריאה , ללמוד עוד שפה, ללמוד קצת לבשל , והרשימה עוד ארוכה ...

 

[MMM]

גם מי שכבר מדבר איתי על חיסכון אני מסביר שהרבה מאוד מתכנתים עם קריירה מצליחה איבדו את פרנסתם בגיל 40-50 כי כך השוק הזה בנוי, מי יודע אולי אז אהיה מובטל ולכן חובה עלי לשמור כסף ליום סגריר ולא לחיות ברמת חיים לפי השכר הנוכחי כי הוא לא מובטח לנצח, מצאתי שזה טיעון שדי משכנע אנשים. (מה גם שזה נכון)

זו טקטיקה מצוינת שנתנה לי סיפור כיסוי במשך התקופה בה עבדתי ומאז שפרשתי אני משתמש בה אפילו עוד יותר.
האדם הנורמלי לא מוכן לקבל את הרעיון של פרישה מוקדמת אבל מאוד מבין את הנושא של פיטורים ואי מציאת עבודה אז אחרי שבהתחלה סיפרתי שאני פורש כי הגעתי לעצמאות כלכלית וזה התקבל רע מאוד עברתי לסיפור שאני פוטרתי ועכשיו נמצא בין עבודות "כי ככה זה בהיטק" וזה מתקבל בהבנה ואפילו בסימפטיה.

 

[Lali]

הסולידים הם מיעוט שנתפס על ידי הרוב כחריגים, שרוטים וקמצנים.

יש לסולידים בעיה חברתית בעבודה כי הם צריכים לחמוק מארוחת הצהריים היומית במסעדה היקרה שכולם בוחרים לאכול שם,

יש לסולידים בעיה חברתית בחוג החברתי שלהם כי הם לא מצטרפים לטיולי שופינג בניו יורק, מילאנו ולונדון כל שנה וגם לא מצטרפים לסופי השבוע באילת או בחו"ל.

יש לסולידים בעיה חברתית גם עם בת או בן הזוג שלא מתחבר/מתחברת לקמצנות של לא לקחת עוזרת שתסדר ותנקה את הבית פעמיים בשבוע וגם לקמצנות של לא להפעיל את המזגן ברציפות 24 שעות כל הקיץ כי חם וכל החורף כי קר וגם לקמצנות של לא להחליף פלאפון משוכלל כל שנה ורכב חדש כל שנתיים כמו כל המשפחה והחברים ובמיוחד זה מעצבן כי הרי זה לא שאין לנו כסף ולא יכולים להרשות לעצמנו...

רוב הסולידים שיצא לי להכיר פיתחו לעצמם עור עבה, מנגנוני חמיקה וכמובן פלסטר על הפה בשיחות סלון. אפילו באתר הבית שלהם הם מסתתרים מאחורי שמות בדויים שחס וחלילה לא יחשפו את המחלה שלהם

תשמע, אף אחד בסביבתי לא נוהג כך או מדבר כך. אני באמת מופתעת שאתם מרגישים כל כך שונים. יש הבדל משמעותי בין לפרוש בגיל צעיר, לבין הדברים שאתה כותב כאן, מבחינת מה שמקובל. אנשים מסביבי מרויחים היטב ועדיין מאד שקולים עם הכסף שלהם, למרות שרובם לא חושבים על תיקי השקעות לטווח ארוך, זה נכון. רוב האנשים סביבי לא במינוס, יש להם רכב יחסית ישן ובית עם משכנתא שולית, אם בכלל. הם לא גרים במקומות מאד יוקרתיים ולכן לא מדובר בעלות משמעותית, הרבה פחות מדירה קטנה במרכז. אין תרבות של מסעדות יקרות בצהריים. אין טיולי שופינג. בהחלט יש נסיעות משפחתיות לחו"ל, שרובן לא כוללות שופינג. איפה זה, כל הדברים האלה? בלה לה לנד? (שואלת בלי ציניות)

 

[MMM]

תשמע, אף אחד בסביבתי לא נוהג כך או מדבר כך. אני באמת מופתעת . איפה זה, כל הדברים האלה? בלה לה לנד? (שואלת בלי ציניות)

את מוזמנת למתחמי המסעדות ברמת החייל ובהרצליה כל יום בצהריים. רק לשבת ולהקשיב. תשבי ותחזיקי חזק שלא תפלי מהכסא

 

[נולי]

יש לסולידים בעיה חברתית גם עם בת או בן הזוג שלא מתחבר/מתחברת לקמצנות של לא לקחת עוזרת שתסדר ותנקה את הבית פעמיים בשבוע וגם לקמצנות של לא להפעיל את המזגן ברציפות 24 שעות כל הקיץ כי חם וכל החורף כי קר וגם לקמצנות של לא להחליף פלאפון משוכלל כל שנה ורכב חדש כל שנתיים כמו כל המשפחה והחברים ובמיוחד זה מעצבן כי הרי זה לא שאין לנו כסף ולא יכולים להרשות לעצמנו...

מההה?
נראה לי שאתה צריך להחליף חוג חברתי.. בחיי.. אתה גר בכפר שמריהו?

אז אני כן מגדירה את עצמי סולידית, למרות שבתחומים מסויימים תקראו לי פזרנית.
בכל מקרה מצאנו לנו את האיזון שמתאים לנו, וטוב לנו איתו.
אנחנו חוסכים רק 20-25% מההכנסה, ונדמה לי שאנחנו נחשבים עשירון 8-9 מבחינת ההכנסות.
כן יש לנו מנקה (היא מרוויחה פחות ממני לשעה, זה כלכלי), טסים לחול פעם בשנה, לפעמים פעמיים, אבל מהנדסים את הטיול כך שיצא כמה שיותר זול.
בארץ כמעט ולא נופשים.. אולי לילה או שניים בשנה, כשזה מסתדר עם עוד איזה בילוי שאנחנו רוצים לתפוס והוא מרוחק מאיתנו, כי אנחנו מרגישים שאין תמורה בעד האגרה. לא משתלם לנפוש בארץ.
יש לנו כרגע רק רכב אחד.
(אם כי אני מודה שאני ממש שוקלת בחיוב לקנות אחד לעצמי.. רכב יחסוך לי בערך שעה שלמה של יוממות בכל יום, שתתווסף למשכורת, ותגאל אותי מיסורי התחבורה הציבורית)

בכל מקרה, לא נראה לי שאלה גורעים מהסולידיות שלנו, כי סולידיות היא בעיקר תפיסת עולם, לפחות איך שאני רואה אותה.

מה שכן מוזר לאנשים זה התשוקה שלנו (או קיי, שלי) ליד 2 ולאיסוף דברים מהרחוב (בן הזוג שלי כבר לא מאמין לי כשאני מבטיחה שאני תיכף מפנה את כל הג'אנק שאספתי ולא מתכוונת לשפץ).
סיפרתי בפוסט אחר שעשינו המון שיפורים לדירה שאנחנו שוכרים, ואנשים חושבים שזה ממש הזוי שאנחנו נשקיע כל כך הרבה עבודה בדירה שהיא לא שלנו.
אנשים מוצאים את זה מוזר שאני הגזבר של המשפחה, שאני מתעניינת בנדל"ן, בשוק ההון, שאני מחליטה על הפנסיות וקרנות ההשתלמות, זה עדיין עולם של גברים כנראה.

אין שום דבר שאני באמת מתביישת לספר לאנשים, בעיקר כי כולם סביבי סולידיים במידה זו או אחרת.
לעשות קניות מרוכזות, לקנות בזול, לחפש קבוצות רכישה כשכן מחפשים משהו יותר יקר - זה ממש צפוי ומצוי וכולם סביבי נוהגים ככה.
אנחנו שותפים עם החברים שלנו בכל מועדוני הצרכנות, וכשרוצים לקנות כרטיסים לאנשהו, עושים סבב בדיקות איזה מועדון מציע את הדיל הכי טוב.
נכון להיום הרבה חברים ניגשים אפילו להתייעץ איתי בכל מיני סוגיות של חיסכון והחלטות פיננסיות.. גם אם הם לא תמיד מבינים את הראציונאל שלי.

 

[פריכיהו]

יש לסולידים בעיה חברתית בעבודה כי הם צריכים לחמוק מארוחת הצהריים היומית במסעדה היקרה שכולם בוחרים לאכול שם,

יש לסולידים בעיה חברתית בחוג החברתי שלהם כי הם לא מצטרפים לטיולי שופינג בניו יורק, מילאנו ולונדון כל שנה וגם לא מצטרפים לסופי השבוע באילת או בחו"ל.

יש לסולידים בעיה חברתית גם עם בת או בן הזוג שלא מתחבר/מתחברת לקמצנות של לא לקחת עוזרת שתסדר ותנקה את הבית פעמיים בשבוע וגם לקמצנות של לא להפעיל את המזגן ברציפות 24 שעות כל הקיץ כי חם וכל החורף כי קר וגם לקמצנות של לא להחליף פלאפון משוכלל כל שנה ורכב חדש כל שנתיים כמו כל המשפחה והחברים ובמיוחד זה מעצבן כי הרי זה לא שאין לנו כסף ולא יכולים להרשות לעצמנו...

אולי זה נכון לסולידים שעובדים בהייטק/מקום אחר שמרוויחים משכורות דומות (אגב איפה נרשמים? הלוואי עלי ה"בעיות" האלה...).

מבחינתי זה בסדר להגיד לאנשים שאנחנו "איכשהו" מצליחים לא להיכנס למינוס, אבל לא שאנחנו מצליחים לחסוך, כדי שלא יחשבו שיש לנו כסף ויבקשו הלוואה או תרומה או משהו אנשים דווקא מקבלים מאוד בהבנה (וברחמים) שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דברים, למרות שתכלס לפעמים אנחנו כן יכולים אבל לא רוצים או מעדיפים לחסוך. וכן, לצורך העניין גם מקטרים די הרבה ולא רק בשביל הרושם. עדיין יש המון הוצאות והכל נורא יקר והמשכורות נמוכות וכו' וכו'.

 

[סולידי]

אני כבר עברתי את גיל 50, אז אין לי בעיה לומר שסיימתי את המשכנתא.
כמו כן אני עובד בחברת הייטק עם שכבה ותיקה של הדור הראשון של המייסדים והעובדים שעשו הרבה כסף ומחצינים אותו - בעיקר מכוניות פאר.
למרות זאת, אני לא מדבר על השכר שלי, לא על החיסכון שלי, והכי חשוב על הקצב שבו גדל ההון שלי. הנתון האחרון הוא פשוט משהו שקשה לאנשים לתפוס.
חלק גדול מהסביבה שלי יודע שאני עצמאי כלכלית, אבל שמתי לב שאנשים מיד מתייגים אותי והרבה פעמים נוצר איזה פער בין איך שאנשים חושבים עלי "כעשיר" לבין איך שאני תופס את עצמי ואיך הייתי מעדיף להצטייר.

בשורה התחתונה, מחוץ לפורום הזה יש נושאי שיחה הרבה יותר מענינים והרבה פחות טעונים.

 

[מרק עוגיות]

אני מכירה לא מעט אנשים שבאמת נאבקים כלכלית, לא כי הם פזרנים אלא כי הם לא עובדים בהייטק, יש להם כמה ילדים, אין להם משפחה שתעזור עם הילדים כך שמסגרות ועזרה עם הילדים עולים להם המון, יש לילדים שלהם צרכים מיוחדים, וכולי. או שהם נשים גרושות שלא מקבלות מזונות ובקושי מצליחות להתפרנס במקביל לטיפול בילדים לבד. אני לא אגיד ליד האנשים האלו מה מצבי הכלכלי כי זה סתם חוסר התחשבות, ולא עוזר לכלום. ואם הם יתלוננו על הבעיות הכלכליות שלהם אני אנסה לעזור להם כמיטב יכולתי בעצות שאולי יוכלו לשפר את מצבם, אם יש לי, אבל אני לא רואה איך זה יעזור למישהו שאספר להם על מצבי. מספיק שאני לא מתלוננת, אני חושבת שמי שזה מעניין אותו יכול להסיק מזה שאין לי בעיה כלכלית.

אין לי חברים שנוסעים כל חמש דקות לחו"ל (אבל כן בקיץ, כמו שגם אני נוסעת). ואין לי חברים שקונים רכבי יוקרה ואז מתלוננים על המינוס. בכלל, אין לי חברים שמשוויצים בכסף ולא הייתי בוחרת אנשים כאלה כחברים. בעבודה מעולם לא נתקלתי בהערה ממישהו על זה שאני לפעמים נוסעת בתחבורה ציבורית לעבודה או על זה שיש לנו רק רכב אחד. ואנשים אצלנו מרוויחים מאד יפה. כל החברים שלי והקולגות שלי ישמחו לקנות דברים יותר בזול ויעריכו מי שיתן להם טיפ על מבצעים או איך לשלם פחות לסלולרי. כמו @נולי, אני חושבת שמה שאתם מתארים הוא ממש לא תאור גורף של החברה הישראלית.

 

[מתכנת]

אני חושבת שמה שאתם מתארים הוא ממש לא תאור גורף של החברה הישראלית

אבל הוא מאוד מושרש בקרב מעמד הביניים ובפרט אצל הייטקיסטים.

 

[Lali]

אבל הוא מאוד מושרש בקרב מעמד הביניים ובפרט אצל הייטקיסטים.

מסכימה עם "בפרט אצל הייטקיסטים", וזה נראה לי חלק מהריטואל של לעבוד במקומות שבהם, אחרי שהתבסמנו מההצלחה שלנו להרויח יפה, כל מה שנשאר לנו זה הפוליטיקה הפנימית והחצנת סמלי סטטוס. עם כל הכבוד להייטקיסטים, הם לא היחידים שמרויחים יפה בארץ הזו, וחלקם, אולי הקבוצה שעליה אתה מדבר, הם אנשים שמתנהלים כמו נובורישים.

מה שכן, אתה צודק, ברמת החייל ובהרצליה לא הייתי בשעות העבודה. אני יכולה לדמיין את עצמי לעצמי מאד סקרנית, ויש מצב שאני באמת (!) אלך לשם הבידור להקשיב. זו באמת מדינת תל אביב ומחאת העגלות ב- 5000 ש"ח.

 

[מתכנת]

מה שכן, אתה צודק, ברמת החייל ובהרצליה לא הייתי בשעות העבודה.

לא אני כתבתי אלא @MMM
מסכים איתו.

מסכימה עם "בפרט אצל הייטקיסטים", וזה נראה לי חלק מהריטואל של לעבוד במקומות שבהם, אחרי שהתבסמנו מההצלחה שלנו להרויח יפה, כל מה שנשאר לנו זה הפוליטיקה הפנימית והחצנת סמלי סטטוס. עם כל הכבוד להייטקיסטים, הם לא היחידים שמרויחים יפה בארץ הזו, וחלקם, אולי הקבוצה שעליה אתה מדבר, הם אנשים שמתנהלים כמו נובורישים.

לדעתי ההבדל בין "הייטקיסטים" לבין "אחרים בארץ שמרווחים יפה" הוא כזה,
כמעט בכל עסק/חברה שיש שם עובדים עם רמת שכר זהה להייטק העובדים הללו די בודדים, כלומר קיימים פערי שכר משמעותיים בין העובדים ויש שם הרבה עובדים שמקבלים משכורת חציונית במקרה הטוב, אין כל כך תחרות על סמלי סטטוס בין העובדים ממדרגות שכר שונות אלא רק בתוך אותה מדרגת שכר, אם מדובר על אנשי שטח אז גם בקושי נפגשים ביומיום.
בהייטק לעומת זאת מדובר על צוותים, מחלקות שלמות של אנשים שמשתכרים גבוה וזוהי סביבתם החברתית בה מבלים/אוכלים/מפטפטים 9 שעות+, כשיש גדודים של אנשים כאלה עם יכולת כלכלית התחרות על סמלי סטטוס בלתי נמנעת. (וזה נכון במידה מסוימת גם לחברה קטנה עם צוות של 10 מפתחים)

 

[נולי]

מעמד הביניים ובפרט אצל הייטקיסטים.

לא בטוחה, אנחנו מעמד הביניים, והבנזוג ורוב חברנו הייטקיסטים.. ובחיי שלא נתקלתי בכאלה תופעות.

 

[סולידי]

כל מה שנשאר לנו זה הפוליטיקה הפנימית והחצנת סמלי סטטוס.

זו הסתכלות מאוד פשטנית, ובלשון המעטה חוטאת לאמת.
הרוב המוחלט של עובדי הייטק שפגשתי במהלך 35 השנים האחרונות חיפשו עניין בעבודה. התנאים הם משהו נלוה אבל רחוק מלהיות הסיבה לעבודה דוקא במקום מסוים.
אנשים מחפשים אתגר מקצועי, תחום שמושך אותם וכדומה.
מעטים הם אלה שמתענינים בעיקר בפוליטיקה אירגונית או בתנאי שכר וסמלי סטטוס.

 

[מתכנת]

לא בטוחה, אנחנו מעמד הביניים, והבנזוג ורוב חברנו הייטקיסטים.. ובחיי שלא נתקלתי בכאלה תופעות.

לא תמיד זה מאוד בולט כלפי חוץ כפי שמתארים את זה כאן.

 

[איש(3718)]

בתור מי שעבד עשרות שנים באזורי ההייטק, לדעתי החצנת הבזבזנות לא נובעת מהעובדים אלא מהחברות . רוב העובדים באים במקור ממשפחות מעמד ביניים חסכניות ולא למדו את זה מהבית.
יש 3 סיבות לדעתי לנושא:

1) חברות הייטק משלמות לעובד הרבה כדי שיתמחה ולא יהיה רב תכליתי, כלומר שיביא אינסטלטור או מטפלת או מנהל השקעות כשצריך, ולא יעשה דברים בעצמו, וכל זה כדי שיתרכז ב 100% בעבודת ההייטק 24\7 . כשהייתי מספר שהייתי מתקן אינסטלציה לבד, היו מסתכלים עלי בצורה מוזרה, והרגשתי שהמחשבות שרצו לבוס בראש היו " על זה אתה מבזבז זמן? אנו משלמים לך כדי שלא תתעסק בזה אלא רק בעבודה. אם יש לך זמן פנוי, תתקן בגים "

2) החברה לא רוצה שהעובד יהיה עמיד(מינוח הסולידית), כי אם יהיה עמיד אי אפשר יהיה לתמרן אותו באותה הקלות שבה מתמרנים עובד עם משכנתא גדולה ואורח חיים בזבזני.

3) אורח החיים הבזבזני (רכב\חו"ל\מסעדות) מהווה גורם משיכה צבעוני וגדול לצעירים לבוא להייטק.

ולכן, התחושה שלי תמיד היתה שהחברות מעודדות את זה, ולא העובדים.

 

[מתכנת]

1) חברות הייטק משלמות לעובד הרבה כדי שיתמחה ולא יהיה רב תכליתי, כלומר שיביא אינסטלטור או מטפלת או מנהל השקעות כשצריך, ולא יעשה דברים בעצמו, וכל זה כדי שיתרכז ב 100% בעבודת ההייטק 24\7 . כשהייתי מספר שהייתי מתקן אינסטלציה לבד, היו מסתכלים עלי בצורה מוזרה, והרגשתי שהמחשבות שרצו לבוס בראש היו " על זה אתה מבזבז זמן? אנו משלמים לך כדי שלא תתעסק בזה אלא רק בעבודה. אם יש לך זמן פנוי, תתקן בגים "

+1

 

[Lali]

זו הסתכלות מאוד פשטנית, ובלשון המעטה חוטאת לאמת.
הרוב המוחלט של עובדי הייטק שפגשתי במהלך 35 השנים האחרונות חיפשו עניין בעבודה. התנאים הם משהו נלוה אבל רחוק מלהיות הסיבה לעבודה דוקא במקום מסוים.
אנשים מחפשים אתגר מקצועי, תחום שמושך אותם וכדומה.
מעטים הם אלה שמתענינים בעיקר בפוליטיקה אירגונית או בתנאי שכר וסמלי סטטוס.

אה, לא טענתי שכל ההייטקיסטים הם כאלה ניסיתי לטעון שההתנהגות הזו היא אופיינית יותר לסביבות האלה, משהו בתרבות העבודה, סוג האנשים שעובדים שם וכמובן המשכורות הגבוהות. חברים של ההורים סיפרו לי משהו דומה על שכונת זוגות צעירים מסויימת בראשון של תחילת שנות השבעים, שם היה לחץ חברתי לעשות ולהיות ולהראות, וכל דבר הדהד בגינת השעשועים. צריך רק לעשות סוויץ' ונרמול למה שחשבו אז למותרות היסטריים.

 

[__________]

מאיפה אתם מביאים את כל הסטיגמות האלה? אני עובד בחברת הייטק קטנה בהרצליה פיתוח, כולם מרוויחים יפה מאוד מאוד, כי כולם כמעט מתכנתים.
אין מכוניות של סמל סטטוס בכלל, האוטו הכי מרשים הוא דווקא שלי עם הפיאט 500 שלי... יש 3 ליסינג שבאים מרחוק ומשתלם להם, 2 יונדאי גטס של 10 אלף שקל, 2 אופנועים ועוד איזה 10+- שבאים בתחבורה ציבורית / אופניים ואוהבים את זה, אנשים מבוגרים וצעירים שבכיף יכולים לקנות רכב, הם לא אוהבים את העניין ולא קונים מבחירה.
בכלל עברנו למשרד חדש עם מקלחת והחדרון של האופניים מתפוצץ, כולם רוצים לבוא באופניים.

כן אוכלים במסעדות כי פשוט זה במשכורת, מקבלים תן ביס. בכל מקרה ארוחה ב50 שקל כפול 20 ימים זה בסך הכל 1000 שקל לא הרבהההה יותר מלהכין את האוכל לבד. למי שמרוויח 25 ולא 8 זה הוצאה סבירה.

כולם מנסים לשפר את תנאי הפנסיה

אז כן הם לא סולידיים לגמרי, כולם בסוף קונים דירה בזבזנית, אבל עומדים במחיר לא קונים דירות יוקרה אלא משהו "רגיל", ובשיחות על הבחירות מטבח/ריצוף/רהיטים בעיקר שומעים על נסיונות לחסוך תוך כדי הרצון שזה יהיה משהו שהם אוהבים.

גם הרוב באים מוקדם, ב8 כבר חצי משרד נמצא, ב9 כולם, כדי ללכת מוקדם ולחיות את החיים שלהם. כנראה כל הנשארים עד 9 בערב ששומעים עליהם ב"הייטק" הם לא באמת בהייטק אלא כלמני אנשי תמיכה ומכירות שבאים ב11.

 

[מתכנת]

כנראה כל הנשארים עד 9 בערב ששומעים עליהם ב"הייטק" הם לא באמת בהייטק אלא כלמני אנשי תמיכה ומכירות שבאים ב11.

לא נכון.

ואגב 11:00-21:00 זה 11 שעות עבודה ולא 9

 

[Edward]

סיימנו עם המשכנתא.
שאנחנו חוסכים יותר מ-50%.
ושלא היינו במינוס מימינו.

אני בודד בעניין הזה ?

רוב האנשים לא נמצאים במקום טוב מבחינה כלכלית ולכן אין להם איך להתחבר למה שאתה מתאר. זה כמו מיסיונר נוצרי שמגיע לשבט פראים באמזונס ומנסה למכור להם את המהפכה התעשייתית.

לדעתי יש לזה כמה פתרונות:

1. דוגמא אישית. כשאנשים רואים הצלחה הם מזהים אותה בשלב מסויים ומתחילים לשאול שאלות. כל מה שצריך לעשות זה לא להתבייש במה שאתה עושה אבל גם לא לדחוף את זה אקטיבית, ואנשים כבר ישאלו אותך מספיק שאלות כדי לפתוח את הנושא ואולי הם גם ילמדו משהו. אי אפשר ללמד אנשים עד שהם לא מוכנים ללמוד.

2. לא יזיק להתחבר עם מעגל חברתי של סולידיים שיפיג מעט את הבדידות בעניין. רוב חבריי באופן אישי הם כאלה.

3. לתת קצת צדקה או להתנדב זה גם רעיון לא רע.