התנדבתי שנה אחת בתור חובש בשיא תקופת הקורונה ובסך הכל היה בסדר, האחראי מתנדבים היה ממש נחמד, דאג לי ולמתנדבים באופן כללי, היה ״שומר הסף״ שלנו מניצול של המערכת. יש המון דעות ופוליטיקות בתוך הארגון ולדעתי זה תלוי המון באיזו תחנה תתנדבי.
אם להתנדב זה משהו שמעניין אותך אני חושב שאפשר לשים את הדברים הרעים בצד ולחיות בשלום בהתנדבות של פעם בשבוע-שבועיים למשמרת אחת.
מבחינת עבודה, מד״א כמו שאר מערכת הבריאות בישראל סובל מהמון מחלות, נתחיל בדברים היבשים:
1. חלק מהזמן עבודה מאוד פיזית וקשה והשכר גרוע מאוד.
2. רפואת החירום עוברת שיפט מטיפול במקרי חירום להמון, אבל המון רפואת שגרה וייצוב של חולים כרוניים.
3. גם זה זה תלוי מרחב, אבל לדוגמה באיילון, לא תמיד מסיימים את המשמרת בזמן, זאת אומרת לא מגיעים ב 15:00 לתחנה, מחתימים כרטיס והולכים.
4. הרבה פעמים כדי להגיע למצב שמגיעים ב-15:00 לתחנה ויוצאים ״מתקתקים״ את המקרה האחרון, הרבה פעמים ממש לא אהבתי את התנהלות הזאת, לא שהיא פוגעת במטופל, בסופו של דבר מביאים אותו לבית החולים ממש מהר אבל זה תמיד הרגיש לי התנהלות של עובדים שחוקים שאין להם כח כבר.
5. המון משחקים של חתול ועכבר של העובדים מול המוקד, יוצא לפעמים שמגיעים למיון, מורידים את המטופל ויוצאים להפסקה של 40 דקות למרות שיש עבודה במרחב ואז מתחיל המשחק של חפש את הנהג
6. עובדים שחוקים, לצערי לא חסרים כאלה, אני לא זוכר אם יש מחקר עדכני בנושא אבל ממוצע החיים של פראמדיק בארגון הוא בסביבות השלוש שנים.
עברתי דרך ארוכה של הבנה שזה לא מה שארצה לעשות בחיים, כשהתחלתי את הקורס כבר ידעתי שזה יהיו נטו לתחביב, להתנדבות, לא קריירה.
אבל כבר בקורס עצמו הבנתי שגם להתנדב אני לא ארצה, אני עמוס מספיק מהעבודה בתור אח.
האם כשאמשיך הלאה ואעזוב את מערכת הבריאות ארצה לחזור להתנדב פעם בשבוע במד״א? יכול להיות שהגוק יהיה חסר לי כשכבר לא יהיה חלק מהמערכת, אני לא יודע להגיד.
בשורה התחתונה, אפשר למצוא המון רע וגם לא קשה לעשות את זה בכמה שיחות קצרות עם עובדים במערכת, מנגד כל זה אני כן חושב שאפשר להתנדב ולהנות מאוד מההתנדבות (במינון נמוך) אם את לא עובדת ביום יום בעולם הזה, לא יודע אם הייתי טורח לעשות קורס פראמידיקים בשביל להתנדב, אפשר להתקדם בהמשך לקורס חובשים בכירים ועלות על האט״נים.
קלייר מ"זרה" מן מודל שכזה, משהו ברוח התקופה גורם לי להאמין שהעורף זקוק לאנשיי רפואה יותר מתמיד, גם אם כאילו חזרנו לשגרה.
? וצה"ל , ברברים ? אני זוכר את השימוש שלך במילה הזאת גם בהקשר של רוכבי אופנועים בשטח. תרגיעי בבקשה. יש פה ילדים שקוראים.