הנועזת
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 1,819
- דירוג
- 3,529
משל מסכת החמצן
אתמול טיילתי טיול כלבים לאור ירח עם חבר טוב הייטקיסט (בן 50), כמו עוד אלפי אנשים גם הוא בתהליך מכאיב של גירושים.
תוך כדיי שהוא גולל בפניי את פריסת העוגה הלא השיוויונית עם גרושתו לעתיד,
התברר לי שבנוסף לאיבוד ההון האגרסיבי שצפוי לו, הבחור חתם במסגרת חוזה ממון על מס סמוי אותו הגדירה האקס כ- "השקעה לילדים",.
הסתבר שכשעוד הזוג היה זוג הם רכשו קרקע חקלאית שכרגע היא אפילו לא בתהליך הפשרה בסכום משמעותי,
עכשיו שכנעה אותו הגרושה לעתיד כי לטובת הילדים הקרקע תועבר על שמם ולא תמכר.
מבלי להכנס לדעתי על קרקעות חקלאיות, במידה והסכום שנותר לבחורינו הסולידי היה מאפשר לו רמת חיים סבירה וטובה, הייתי אומרת שוין. אבל בהתחשב ששנותיו בעולם ההייטק נספרות לאחור הסעיף הזה קומם אותי, הוא לא לקח בחשבון את התמונה בה ילדיו שגרו כל חייהם בווילה מפנקת בשרון יצטרכו לבקר את אביהם בדירה שיכון דלוחה איי שם אלוהים יודע איפה אם לא היום אז עוד עשר שנים, שכן לקחת משכנתה משמעותית מבחינתו יהיה מהלך מסוכן ולא מגודר.
כדיי להעביר את ההגיון שבדבר, הזכרתי לו את תדריך הדיילת הקבוע כשיוצאים לטיסה, כשמתרחש מקרה חירום במטוס בו נופלת מסכת החמצן- ההנחיה היא לעולם, קודם כל לשים מסכה להורים ורק אחר כך לעזור לילדים, זאת בניגוד גמור לדחף ההורי. חשיבה הנובעת מתוך ההגיון שההורה חייב להשאר כשיר פיזית על מנת לסייע לילדיו. אותו הדבר בעולם הפיננסי, הילדים לעולם יהיו מושפעים מנטלית ואף כלכלית מהוריהם, ההורים לעולם יהיו דוגמה אישית לילדים שלהם ובאופן מודע או לא מודע יעבירו מטען פסיכוגנטי לילדייהם, ברמת החיים שלהם ובהתנהלות שלהם עם כסף- דלות של ההורה לא רק שלא תועיל לילד אלא תקלקל.
אתמול טיילתי טיול כלבים לאור ירח עם חבר טוב הייטקיסט (בן 50), כמו עוד אלפי אנשים גם הוא בתהליך מכאיב של גירושים.
תוך כדיי שהוא גולל בפניי את פריסת העוגה הלא השיוויונית עם גרושתו לעתיד,
התברר לי שבנוסף לאיבוד ההון האגרסיבי שצפוי לו, הבחור חתם במסגרת חוזה ממון על מס סמוי אותו הגדירה האקס כ- "השקעה לילדים",.
הסתבר שכשעוד הזוג היה זוג הם רכשו קרקע חקלאית שכרגע היא אפילו לא בתהליך הפשרה בסכום משמעותי,
עכשיו שכנעה אותו הגרושה לעתיד כי לטובת הילדים הקרקע תועבר על שמם ולא תמכר.
מבלי להכנס לדעתי על קרקעות חקלאיות, במידה והסכום שנותר לבחורינו הסולידי היה מאפשר לו רמת חיים סבירה וטובה, הייתי אומרת שוין. אבל בהתחשב ששנותיו בעולם ההייטק נספרות לאחור הסעיף הזה קומם אותי, הוא לא לקח בחשבון את התמונה בה ילדיו שגרו כל חייהם בווילה מפנקת בשרון יצטרכו לבקר את אביהם בדירה שיכון דלוחה איי שם אלוהים יודע איפה אם לא היום אז עוד עשר שנים, שכן לקחת משכנתה משמעותית מבחינתו יהיה מהלך מסוכן ולא מגודר.
כדיי להעביר את ההגיון שבדבר, הזכרתי לו את תדריך הדיילת הקבוע כשיוצאים לטיסה, כשמתרחש מקרה חירום במטוס בו נופלת מסכת החמצן- ההנחיה היא לעולם, קודם כל לשים מסכה להורים ורק אחר כך לעזור לילדים, זאת בניגוד גמור לדחף ההורי. חשיבה הנובעת מתוך ההגיון שההורה חייב להשאר כשיר פיזית על מנת לסייע לילדיו. אותו הדבר בעולם הפיננסי, הילדים לעולם יהיו מושפעים מנטלית ואף כלכלית מהוריהם, ההורים לעולם יהיו דוגמה אישית לילדים שלהם ובאופן מודע או לא מודע יעבירו מטען פסיכוגנטי לילדייהם, ברמת החיים שלהם ובהתנהלות שלהם עם כסף- דלות של ההורה לא רק שלא תועיל לילד אלא תקלקל.
