הנועזת
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 1,421
- דירוג
- 2,892
האם לחזור לעבוד בפול טיים?
מאז גירושיי ב 2007, עברתי למסלול עבודה לייט, בחברה משפחתית.
כשכירה הבאתי אולי תועלת לא רעה, אבל מבחינת שעות העבודה נדרשתי למעט מאוד שעות.
הכנסותיי מנדל"ן כחלק עיקרי בתזרים ,העדר התלות בהכנסה מהמשכורת הלא גבוהה הזו והחופש על הזמן, יצרו מצב בו דה פאקטו של יציאה ממרוץ העכברים .
למעלה בשרשור סיפרתי על היציאה מהמטריקס האישית שלי ומשבר הצפיות שהגיע בעקבותיו,
האחריות על ייצור התוכן הפנימי כדלק להמשך ההתפתחות האישית מבלי להסתמך על מסגרת כלשהי, כאמור זה אתגר לא פשוט.
בימים אלו, אני בוחנת אפשרות של חזרה לעבודה בפול טיים לא מי יודע מה מתגמלת כספית וסופר תובענית, בעמותה שתתפוס חלק ניכר מהזמן הפנוי שלי.
שני שיקולים מניעים אותי לעבר הבחירה הזו,
הגדלת ההכנסה הפנויה כמנוף כלכלי לרכישת נכסים נוספים,
ושיקול נוסף חשוב מקודמו , הוא עניין והליכה אחר נטיותיי הסוציאליות.
ככל שהתנדבתי יותר נחשפתי לעובדה, שיש סיפוק לא פרופורציוני בפשוט לעזור לאנשים.
לא מזמן נכחתי בלוויה של אדם שמת מוות פתאומי, הוא מת בגיל צעיר והותיר אחריו אישה וילדים.
זו היתה לוויה עצובה מאוד, אך מה שחרט בי את הרושם העמוק של האירוע הזה, היה שעל קברו הטרי עלה אב לילד אוטיסט והקריא לו הספד,
הסתבר שאותו אדם שעבד כשכיר כל יום בבוקר היה לוקח את הילד להסעה שלו לבית הספר. לכאורה עניין פעוט של חצי שעה כל יום.
בין הילד ואותו אדם נרקמה מערכת יחסים מיוחדת, ששינתה לילד הזה את חייו.
אולי דווקא אחריי שהמרכיב הכלכלי-השרדותי כבר פחות משחק תפקיד, רקימת משמעות לחיים, היא זו שנותרת.
מאז גירושיי ב 2007, עברתי למסלול עבודה לייט, בחברה משפחתית.
כשכירה הבאתי אולי תועלת לא רעה, אבל מבחינת שעות העבודה נדרשתי למעט מאוד שעות.
הכנסותיי מנדל"ן כחלק עיקרי בתזרים ,העדר התלות בהכנסה מהמשכורת הלא גבוהה הזו והחופש על הזמן, יצרו מצב בו דה פאקטו של יציאה ממרוץ העכברים .
למעלה בשרשור סיפרתי על היציאה מהמטריקס האישית שלי ומשבר הצפיות שהגיע בעקבותיו,
האחריות על ייצור התוכן הפנימי כדלק להמשך ההתפתחות האישית מבלי להסתמך על מסגרת כלשהי, כאמור זה אתגר לא פשוט.
בימים אלו, אני בוחנת אפשרות של חזרה לעבודה בפול טיים לא מי יודע מה מתגמלת כספית וסופר תובענית, בעמותה שתתפוס חלק ניכר מהזמן הפנוי שלי.
שני שיקולים מניעים אותי לעבר הבחירה הזו,
הגדלת ההכנסה הפנויה כמנוף כלכלי לרכישת נכסים נוספים,
ושיקול נוסף חשוב מקודמו , הוא עניין והליכה אחר נטיותיי הסוציאליות.
ככל שהתנדבתי יותר נחשפתי לעובדה, שיש סיפוק לא פרופורציוני בפשוט לעזור לאנשים.
לא מזמן נכחתי בלוויה של אדם שמת מוות פתאומי, הוא מת בגיל צעיר והותיר אחריו אישה וילדים.
זו היתה לוויה עצובה מאוד, אך מה שחרט בי את הרושם העמוק של האירוע הזה, היה שעל קברו הטרי עלה אב לילד אוטיסט והקריא לו הספד,
הסתבר שאותו אדם שעבד כשכיר כל יום בבוקר היה לוקח את הילד להסעה שלו לבית הספר. לכאורה עניין פעוט של חצי שעה כל יום.
בין הילד ואותו אדם נרקמה מערכת יחסים מיוחדת, ששינתה לילד הזה את חייו.
אולי דווקא אחריי שהמרכיב הכלכלי-השרדותי כבר פחות משחק תפקיד, רקימת משמעות לחיים, היא זו שנותרת.
נערך לאחרונה ב:
