גישות לקריירה

[בת העמק]

אני מודה שזה נשמע מיושן

עבש לחלוטין

אבל מישהו צריך לדאוג לפרנסה

מישהו ומישהי, או רק מישהו או רק מישהי.

אם מישהו במשפחה צריך לאסוף את הילדים מהמסגרות ומישהו צריך להישאר שעות ארוכות בעבודה, מה לרוב יקרה?

אצל בני וכלתי זה מתחלק בין שניהם, ולפעמים יש מטפלת ולפעמים סבא או סבתא. נראה לי שהם ממש לא מיוחדים כיום.

 

[EOFibz]

הרבה מבני גילך כבר ב- burn out

מה הכוונה?

5 שנים זה בערך הזמן שלוקח עד שהנזק הנפשי המצטבר שנובע מהסטרס במקצוע מתחיל לפגוע בביצועים של העובד, וכמובן גם בחייו הפרטיים.
אני מניח שזה פחות רלוונטי למגזר הציבורי, היות והסטרס נובע בעיקר מהאופי הגחמתי של תעשיית הטק (אופי העבודה משתנה כל הזמן בהתאם לטרנדים קצרים וחולפים, ובעקבות כך גם תחושה של חוסר תרומה ארגון וחוסר הערכה מהמנהלים) שזה מאפיין את המגזר הפרטי יותר.
בכל מקרה, כמובן שזה קריטריון שחשוב לקחת בחשבון כשבוחרים מקום עבודה.

אבל מה זה בעצם אומר?
כמה זה טוב? השכר הממוצע? כפול ממנו?

שכר שיכסה את ההוצאות שלך ויאפשר לך לעבור בשלום בלת"ם שישאיר אותך בלי הכנסה ל 3-6 חודשים.
כל השאר בונוס.

מה זה אומר לא לסבול? בלי בוס מעצבן? בלי קולגות מציקות? שעות עבןדה מוגדרות שברגע אחד מפילים את העט וסוגרים את המחשב? כמה עבודות כאלה כבר יש?
אולי דווקא זה - שטויות שמקורן בסרטים?

השניים הראשונים. בלי בוס מעצבן (וגם בלי לקוחות מעצבנים) ועם קולגות סבבה.
כמה עבודות כאלה יש? מעט. אבל זה לא כל כך קשה להשיג אותן. כמו שכבר אמר @משה מעליי - להתנסות בדברים שונים. זה מדהים עד כמה אנשים לא מעיזים להתנסות בכלום מלבד דבר אחד צר שהם הוסללו אליו. משום כך אין ביקוש לעבודות השוות באמת כי לא הרבה אנשים נחשפים אליהן.

מזל, אתגר, הרגשת שייכות, עניין, הנאה, נוחות, כסף, סיפוק (בסדר אקראי)

כולם רוצים אתגר, עניין, נוחות וכסף.

לא חושב. לא. כולם מדקלמים בעל-פה שזה מה שהם רוצים. אבל הם לא רוצים את זה באמת.
אילו הם באמת היו רוצים את כל הדברים ברשימה הזו אז הם היו שמים לב שיש שם דברים שסותרים אחד את השני.
גם אתגר וגם מזל?
גם סיפוק וגם נוחות?

זה כמו שמישהו ירצה להפסיק לעשן ובאותו זמן ירצה סיגריה...

איך הם תורגמו בפועל בצמתי קבלת ההחלטות בקריירה שהיו לך?

אני לא יכול לענות בשמו,
אבל כניראה שהתשובה היא לזהות את הסתירות, לזהות אילו מהדברים ש"כולם רוצים" הם נמצאים בטרייד-אוף אחד עם השני ואז להתחיל לתעדף מה יותר חשוב לך.

 

[אוכמנית]

קל לקבל החלטה.

בהינתן ואתה יודע לתת פרמטר נכון למשקל של כל מאפיין - כשאתה עוזב תפקיד ושוקל לעבור למקום עבודה אחר לגמרי, אתה לא תמיד תדע מראש כמה עניין ונוחות תמצא שם, או אם מה שחשבת שמעניין אותך אכן מעניין אותך.
כלומר, במקרים כאלה צריך להכניס גם אלמנט מסויים של אי ודאות...

זה עוזר להפוך את ההתלבטות האמורפית של איזו עבודה לקחת לשאלה מספרית שמקלה על ההשוואה.

אשמח שתשתף את המשוואות שלך - והאם בסוף פעלת לפי התוצר?

בין 35 ל45, אלה שנות הזהב

ברור לי שהחלוקה הזו חדה, ושנה לפה או לשם היא כנראה לא קריטית ותלויית סיטואציה, ובכל זאת - אני כבר עברתי את גיל 30, ואני מניחה שההתנסות הבאה שלי תארוך קרוב ל-5 שנים. אם לא אהיה מרוצה, אצטרך לשנות מסלול סביב גיל 35 ("לפה או לשם", 34 או 36).
רוצה לומר - על פי החלוקה הזו, ההבחנה מחייבת להיסגר על מסלול עד גיל 35 כדי לעלות על שביל הזהב בזמן

הנדסת מכונות

באיזור הזה

5 שנים זה בערך הזמן שלוקח עד שהנזק הנפשי המצטבר שנובע מהסטרס במקצוע מתחיל לפגוע בביצועים של העובד, וכמובן גם בחייו הפרטיים.

מעניין. אני לא מתרשמת ככה מהסביבה החברתית שלי (בגיל שלי) אבל אולי זה לא מובהק או פשוט מוסתר היטב כרגע

משום כך אין ביקוש לעבודות השוות באמת כי לא הרבה אנשים נחשפים אליהן.

אשמח להסבר

זה כמו שמישהו ירצה להפסיק לעשן ובאותו זמן ירצה סיגריה...

בראייתי זו לא דוגמה טובה - אי אפשר לקום כל בוקר מחדש ל"אתגרים" בעבודה. זה שוחק ומתיש. אבל גם עבודה משעממת ולא מאתגרת מנוונת את הנפש והמוח. לכן, זה לא דיכוטומי כמו עישון והפסקת עישון. זה צריך להיות תמהיל מסויים, כשהאחוזים משתנים בין אנשים (יש כאלה שמחפשים קצת יותר אתגרים מאחרים).


שוב תודה לכולם! תודה על דיון מעניין עם גישות שונות (גם אם לא פופולאריות, זה בסדר)

 

[משה]

אשמח שתשתף את המשוואות שלך - והאם בסוף פעלת לפי התוצר?

זה לא עד כדי כך פורמלי. אם אני זוכר נכון נתתי ציון בין 1-5 לפרמטרים: התפתחות מקצועית, שכר, נוחות (זמני עבודה, נסיעות וכו') ואז ניסיתי להבין מה בערך הציון שאני נותן לתפקידים שונים.

זה לא מדע מדויק אבל המטרה היא ציון יחסי לא ערך מספרי.

נניח עבודה א' נוחות - 3, שכר 4, פיתוח מקצועי 5.
עבודה ב' נוחות - 5, שכר 2 ופיתוח מקצועי 4.

במצב כזה עבודה א' תהיה עדיפה על עבודה ב'.

אפשר כמובן להגדיר שבשלב מסוים בחיים פיתוח מקצועי מהווה את הפרמטר המרכזי ולתת לו את מירב הנקודות. או להתמקד בנוחות או בשכר, או באווירה החברתית בעבודה וכו'.

השתמשתי בזה כשחל שינוי משמעותי בהגדרת התפקיד שלי בעבודה והעדפתי פיטורין על פני המשך בעבודה ללא אופק מקצועי.

ה"חישוב" הזה עזר לי להיות יותר שלם עם ההחלטה שקיבלתי.

 

[איניגו מונטויה]

5 שנים זה בערך הזמן שלוקח עד שהנזק הנפשי המצטבר שנובע מהסטרס במקצוע מתחיל לפגוע בביצועים של העובד, וכמובן גם בחייו הפרטיים.
אני מניח שזה פחות רלוונטי למגזר הציבורי, היות והסטרס נובע בעיקר מהאופי הגחמתי של תעשיית הטק (אופי העבודה משתנה כל הזמן בהתאם לטרנדים קצרים וחולפים, ובעקבות כך גם תחושה של חוסר תרומה ארגון וחוסר הערכה מהמנהלים) שזה מאפיין את המגזר הפרטי יותר.

לגבי נזק נפשי מצטבר -
ייתכן שאכן קיים כזה (בכל עבודה), אבל קיימים גם רווחים נפשיים.
למשל "אופי עבודה משתנה" שהזכרת אכן קשה ומוציא מאזור הנוחות,
אבל לפחות אני אישית מרגיש שזה ממשיך לפתח אותי כל הזמן, וגורם לי להיות יותר גמיש וחסין נפשית.

לגבי הטענה המכלילה ש"בתעשיית הטק" יש סטרס גבוה יותר מבמגזר הציבורי -
אני בטוח שעובדת סוציאלית / רופא / אחות ועוד ועוד מקצועות חווים הרבה יותר סטרס מעובד הייטק,
וגם שאר התופעות שהזכרת אינן מוגבלות להייטק.

למשל ספר לרופא או לאחות במחלקה פנימית על אופי עבודה שמשתנה כל הזמן כשהחולים מתחלפים כל כמה שבועות, ומקרי חירום של חיים או מוות קורים כל הזמן...
ובבית חולים אין גמישות בשעות עבודה, אין עבודה מהבית באופן קבוע, לא לוקחים חופש מעכשיו לעכשיו, ועוד.

לפעמים חלק מהעובדים בהייטק כל כך מתרגלים לתנאים המדהימים שלהם,
שהם מתחילים לשכוח עד כמה מצבם טוב.

 

[EOFibz]

אי אפשר לקום כל בוקר מחדש ל"אתגרים" בעבודה. זה שוחק ומתיש.

אוקיי. אז את כן מבינה מה זה burnout למרות שאת טוענת שלא...

אבל גם עבודה משעממת ולא מאתגרת מנוונת את הנפש והמוח.

לא צריך להגזים. את לא פועל מפעל במאה ה-19. יש חוקי העסקה, יש זכויות לעובדים. עבודות שמנוונות את המוח ואת הנפש הן לא חוקיות בישראל.
רוב האנשים עובדים בעבודות משעממות, ולרוב האנשים זה לא אכפת כי יש להם חיים מחוץ לעבודה בשביל לשמור על נפש שלהם (יש להם ילדים לפרנס, יש להם חברים, תחביבים וכו').

אני בטוח שעובדת סוציאלית / רופא / אחות חווים הרבה יותר סטרס מעובד הייטק,

אבל פותחת השרשור היא לא עובדת סוציאלית / רופאה / אחות, כך שאינני מבין מה הנקודה שלך. השוואתי בין עבודה כמהנדסת במגזר הציבורי לבין מקבילה במגזר הפרטי היות וזה התחום שהיא עובדת בו.

 

[איניגו מונטויה]

השוואתי בין עבודה כמהנדסת במגזר הציבורי לבין מקבילה במגזר הפרטי היות וזה התחום שהיא עובדת בו.

אם זה מה שניסית לומר אז לפחות אני לא הבנתי את זה מהתגובה שלך,
ואני גם לא מבין איך זה קשור למקרה הספציפי שמדברים עליו כאן.

לפי מה שהבנתי מהפוסט הפותח ומתגובה נוספת של פות"ש בהמשך זה שהיא משווה בין שתי משרות במגזר הציבורי, אחת "בתחום ספציפי במגזר הציבורי שאינו קשור באופן ישיר לעולם ההנדסה אותו למדתי (=פחות ניסיון בעולם ההנדסי)" והשנייה גם כן במגזר הציבורי, אבל עם מאפיינים שונים (עוד פחות קשר לעולם ההנדסה, ומצד שני הזדמנות ייחודית).

בכל אופן, (גם אם אתה משווה עבור אותו תחום ולא בהכללה, כמו שהבנתי כנראה בטעות) -
עדיין אני חושב שלא ניתן לומר באופן גורף שעבודה במגזר הפרטי היא עם יותר סטרס מאשר עבודה באותו תחום במגזר הציבורי.

לדעתי (עבור כל אדם נתון) עוצמת הסטרס מושפעת הרבה יותר מהמנהל הישיר, רשת תמיכה חברתית ובעבודה ומחוצה לה, אופי העבודה ועוד.

עריכה: אגב, אם אתה מתכוון לקביעות (שאני לא חושב שיש היום לכולם במגזר הציבורי),
אז כדאי לדעת שלפעמים זה דווקא יכול לגרום בעיות (כולל סטרס) במקום להפחית אותן.

נזכרתי למשל במקרה שתיארתי כאן שבו הקביעות דווקא הזיקה למורה שנשארה בניגוד לרצון המנהל.
ראה שם גם תגובות אחרות בשרשור שמתארות מצבים לפיהם אנשים רעילים נשארים במקום העבודה רק בגלל הקביעות, ואז סיוט לעבוד איתם.

בגדול, המגזר הציבורי אינו גן של שושנים כמו שאולי נראה לחלק מהאנשים מהצד.

 

[EOFibz]

מה שהפריע לי זה בעיקר מה שאני הבנתי כהכללה לגבי המגזר הציבורי.

אני לא ערב לאופן שבו אתה מבין דברים שאתה קורא ברשת.
הבהרתי את מה שלא הובן כראוי, אין צורך להמשיך להתעקב על זה.

לדעתי (עבור כל אדם נתון) עוצמת הסטרס מושפעת הרבה יותר מהמנהל הישיר, רשת תמיכה חברתית ובעבודה ומחוצה לה, אופי העבודה ועוד.

אז תכתוב תגובה מועילה לשם שינוי, ותפרט לגבי כל אחד מהסעיפים שרשמת כאן. תתרום קצת מהידע שלך איך לקבל בחירות בריאות בקריירה.
בכל זאת, זו כל המטרה שלשמה נפתח השרשור....

 

[איניגו מונטויה]

אז תכתוב תגובה מועילה לשם שינוי, ותפרט לגבי כל אחד מהסעיפים שרשמת כאן. תתרום קצת מהידע שלך איך לקבל בחירות בריאות בקריירה.

אחרים כבר כתבו תגובות מועילות למעלה, והסכמתי איתן.

גם בתגובות שלי למעלה ניסיתי להיות מועיל,
למשל להפנות את תשומת הלב גם לרווחים הנפשיים מעבודה ולא רק לנזק.

בכל אופן, לגבי השאלה הפותחת בשרשור:
השאלה על "מסלול קריירה" וזה שיש כאן התלבטות בין שתי משרות שאחרת מהן "היא ייחודית למציאות הישראלית ולא הרבה זוכים לעבוד בה",
העלו לי אסוציאציה לשיר של רוברט פרוסט "הדרך שלא נבחרה" והבחירה שלו בדרך שהלכו בה פחות.

בכל אופן, הטיפ שלי הוא לא להתלבט יותר מדי על כל בחירה בקריירה,
כי ממילא אי אפשר לצפות את כל המסלול בעתיד (למשל אפשר לבחור מקום טוב, ואז פתאום מגיע מנהל או קולגה רעילים).

ברור שצריך לקבל החלטה מושכלת (ואהבתי את מה ש @משה כתב למעלה על בחירת פרמטרים חשובים, ולסכום את הציון שלהם לפי המשקל שאני נותן להם),
ואחרי שמקבלים אותה, לא כדאי לחשוב על הדרך שלא נבחרה אלא להתעסק בהפיכת הדרך שנבחרה לדרך הנכונה,
וכמובן, אם רואים שהדרך כבר לא מתאימה - אפשר פשוט לשנות כיוון בהמשך.

 

[אוכמנית]

לפי מה שהבנתי מהפוסט הפותח ומתגובה נוספת של פות"ש בהמשך זה שהיא משווה בין שתי משרות במגזר הציבורי, אחת "בתחום ספציפי במגזר הציבורי שאינו קשור באופן ישיר לעולם ההנדסה אותו למדתי (=פחות ניסיון בעולם ההנדסי)" והשנייה גם כן במגזר הציבורי, אבל עם מאפיינים שונים (עוד פחות קשר לעולם ההנדסה, ומצד שני הזדמנות ייחודית).

נכון

אז תכתוב תגובה מועילה לשם שינוי

אין צורך בתקיפות

לא להתלבט יותר מדי על כל בחירה בקריירה

אוקיי, אז אם כך - באיזה תרחישים (בקריירה) כן מומלץ להתלבט יותר?
לצורך העניין, בחירת תואר היא בחירה קריטית בקריירה שהרי היא פותחת דלתות בעולם תוכן מסויים, אבל סוגרת את כל יתר הדלתות.
וגם כאן - ניתן ללמוד תואר בעולם תוכן אחר, לאחר סיום תואר ראשון (יש את הסיפורים של ההיא שהלכה ללמוד רפואה אחרי שסיימה תואר בהנדסה, או את ההוא שהלך ללמוד תואר שני בהנדסה מסויימת אחרי שהשלים תואר בהנדסה אחרת), או אפילו תוך כדי הלימודים (אלה שהבינו כבר בסוף שנה א' או ב' שזה פחות מתאים להם).
הקאץ' - "זמן שבוזבז". ואני חושבת שאלמנט הזמן פה הוא המרתיע (לפחות מבחינתי, כרגע, בשלב הזה של החיים) - כל חזרה לאחור (במידת הצורך...) מבחירה בתפקיד/במקום עבודה בקריירה תידרוש זמן להתמקצעות מחדש (וגם, המשמעות היא זמן שבוזבז... או שלא...)

 

[SolidAce]

נקודת מבט של צעיר , אני כמעט בן 50, וגיל 30 זה צעיר מספיק להתנסות ולהספיק לשנות כיוון אם זה לא הולך. היא לא התחילה לעבוד בגיל 0, והפרישה היא לא סוף החיים, בגיל 30 היא צברה פחות מ10 שנות ניסיון, ויש לה בכיף עוד 45 או 50 שנה בהן היא תצטרך למצוא סיפוק והנאה מהחיים.
מניסיוני וממה שראיתי בשוק, עד גיל 35 אפשר להתנסות בכל מיני דברים, בין 35 ל45, אלה שנות הזהב להתקדם באפיק שבחרת לעצמך, את מספיק מנוסה, ועדיין מספיק צעירה בשביל לטפס למעלה, אחרי גיל 45 יותר מורכב ויותר קשה. גם יש מחויבות כלכלית גדולה יותר גם מעסיקים מהססים לקחת אותך, וגם את לא בהכרח תתפשרי על "ירידה לצורך עליה".

ממש מעניין מה שאתה כותב, ונראה שהרבה מסכימים איתך
דווקא בין 35 ל45 אלו השנים שאני תופס שיהיו לי יותר מאתגרות מקצועית - יש ילדים קטנים, צריך לגנל בין זה לבין החיים המקצועיים… אנשים במשרד יוצאים כי הילד חולה/בייביסטר/תור לרופא. ודווקא אולי אפילו אחרי 45 המחויבות הכלכלית יורדת קצת (הילדים כבר לא צריכים בייביסיטר, מעון..)
אבל אני לפני, אז אולי פשוט אני לא מבין עדיין

 

[Homer]

ממש מעניין מה שאתה כותב, ונראה שהרבה מסכימים איתך
דווקא בין 35 ל45 אלו השנים שאני תופס שיהיו לי יותר מאתגרות מקצועית - יש ילדים קטנים, צריך לגנל בין זה לבין החיים המקצועיים… אנשים במשרד יוצאים כי הילד חולה/בייביסטר/תור לרופא. ודווקא אולי אפילו אחרי 45 המחויבות הכלכלית יורדת קצת (הילדים כבר לא צריכים בייביסיטר, מעון..)
אבל אני לפני, אז אולי פשוט אני לא מבין עדיין

לא אמרתי שהעשור הזה קל, אמרתי שזה העשור שבו יש את רוב ההזדמנויות המקצועיות להתקדם בעבודה. כשאתה צעיר מדי, אתה מוגבל למשרות התחלתיות, כשאתה מבוגר מדי, או שלא ייקחו אותך, או שאתה לא תרצה לרדת למשרה של בוגר טרי. בגיל 35-45 אתה עם מספיק ניסיון מקצועי שייקחו אותך ועדיין צעיר מספיק בשביל שלא יפלו אותך על רקע גיל.
עד גיל 35 עוד אפשר להתנסות ולתקן אם בחרת מסלול לא נכון. זה ישפיע על קורות החיים שלך ("אני רואה שהיית אמן קרקס 5 שנים, ספר לי איך זה רלבנטי למשרה שאתה מתראיין אליה היום") אבל עדיין יש זמן לתקן מסלול, ובמקרה הכי גרוע לרדת במשרה לצורך עליה עתידת. גם היכולת שלך להתאושש ממשברים גדולה יותר כי יש לך פחות מחויבות. לדוגמה, רווק בן +30 בדירה שכורה יכול במקרה של אבטלה לחזור לגור אצל ההורים. אולי זו מכה לאגו, אולי זה מבאס, אבל זה אופציה שאפשר להוציא לפועל בקלות. אם אתה נושק לחמישים, עם שני ילדים טינאייג'רים לחזור לגור אצל ההורים פחות נוח , גם אם זו תמיד אופציה.
כמאמר הפתגם "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות" - גידול פעוטות נראה להרבה אנשים מסובך ודורש זמן ומאמץ. ילדים גדולים אולי לא צריכים שתקלח אותם, אבל הם שותים ממך זמן וכסף לא פחות

 

[איניגו מונטויה]

אוקיי, אז אם כך - באיזה תרחישים (בקריירה) כן מומלץ להתלבט יותר?
לצורך העניין, בחירת תואר היא בחירה קריטית בקריירה שהרי היא פותחת דלתות בעולם תוכן מסויים, אבל סוגרת את כל יתר הדלתות.

קודם כל, רוצה להדגיש שאני לגמרי מבין את העניין של התלבטות לפני החלטה גדולה -
הייתי שם בעצמי לא מעט פעמים, וכל פעם היו לי לא מעט ספקות והתלבטויות.

הנקודה שלי לא הייתה לא להתלבט כלל,
אלא להתלבט (אבל לא יותר מדי), לקבל החלטה מושכלת, ולעבוד כדי שהיא תהיה החלטה נכונה.

ניסיון לחשוב מראש על כל ההשלכות (ועל כל הדלתות שנסגרות בכל החלטה) הוא די עקר (כאמור למעלה - לרוב בכלל אין לנו את כל הנתונים לגבי העתיד),
וגם עלול להוביל למה שנקרא בלעז analysis paralysis.

כשיש כמה חלופות סבירות, כל בחירה מביניהן עדיפה על פני התלבטות בלתי נגמרת שמובילה לעומס קוגניטיבי ולשיתוק.

הקאץ' - "זמן שבוזבז". ואני חושבת שאלמנט הזמן פה הוא המרתיע (לפחות מבחינתי, כרגע, בשלב הזה של החיים) - כל חזרה לאחור (במידת הצורך...) מבחירה בתפקיד/במקום עבודה בקריירה תידרוש זמן להתמקצעות מחדש (וגם, המשמעות היא זמן שבוזבז... או שלא...)

אם מתייחסים לזה כך, אפשר לומר שגם מי שנשאר באותו מקום ולא בחר לשנות עדיין "בזבז זמן",
למשל התמקצע בשפות תוכנה / כלים / נהלים שהיו קיימים פעם ולא קיימים כיום...

אני משתדל לא לחשוב על זה ככה,
אלא לראות את הרווחים שנצברו מכל התנסות שהייתה לי בחיים.

גם כישורים (כולל מה שנקרא "כישורים רכים") שרכשתי ואפשר להשתמש בהם בעבודה החדשה
(וכן, אני רואה את זה גם אצל אנשים שהחליפו מקצוע לגמרי - זה לא שהם לא רכשו כישורים בעבודה הקודמת...),
גם קשרים שלפעמים מתגלים כשימושיים בהמשך החיים,
ובעיקר - חוויות וחברויות שיישארו איתי לנצח.

 

[Cat]

אם את מתכננת להביא ילדים הדבר האחרון שהייתי הולכת עליו זה מסלול עבודה תובעני. הזמן עם הילדים, בעיקר בשנים המוקדמות לא חוזר ולדעתי זה לא שווה אף קריירה משגשגת.