גישות לקריירה

[אוכמנית]

כבר זמן רב שאני תוהה לעצמי איך יוצרים מסלול קריירה. אין לי משרת חלומות, אני לא יודעת מה היעד (בבקשה אל תשימו פה ציטוטים מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות") מעבר לזה שאני כמובן רוצה להרוויח מספיק טוב ולא לסבול בעבודתי - שזה בגדול מה שקורה היום אבל נראה לי שמדובר בשאיפות בסיסיות למדי.

אני מהנדסת, אבל עוסקת בתחום ספציפי במגזר הציבורי שאינו קשור באופן ישיר לעולם ההנדסה אותו למדתי (=פחות ניסיון בעולם ההנדסי).
נפתחה בפניי ההזדמנות לעבוד במשרה שדוחקת אותי יותר לתחום הספציפי ומרחיקה אותי עוד יותר מהעולם ההנדסי (=עוד פחות פחות ניסיון בעולם ההנדסי). מדובר במשרה שהיא ייחודית למציאות הישראלית ולא הרבה זוכים לעבוד בה ואני שואלת את עצמי "מה כבר יקרה?" אם אקדיש עוד כמה שנים מחיי (נניח 5 שנים) לעבודה שהיא מעניינת ושונה, גם אם לא מספיק רווחית (אני לא מתקדמת בשכר, הוא נשאר די זהה לעכשיו)

נכון? לא נכון?
5 שנים זה הרבה או מעט? אני בתחילת ה-30, רווקה. מצד אחד "כל החיים עוד לפניי" כך שאין לי בהילות להביא לחם הבייתה, ומצד שני ב-5 שנים האלה יתכנו תהפוכות מטלטלות (נישואים ואפילו ילדים, הורים מזדקנים וכו') ודווקא עכשיו זה הזמן גם להרוויח הרבה ולחסוך עוד יותר הרבה.

ובכלל - איך מגבשים מסלול קריירה?
עבודה לשם העבודה, לסיים ב-16:00 ואז להתחיל לחיות או עבודה תובענית אבל עם משמעות ומספקת תחושה של עניין?
עבודה "רוחבית" (כמו ניהול פרוייקטים) או עבודה נישתית ומיוחדת?
האם התפתחות אישית היא רק התפתחות כלכלית?

ספרו לי מה דעתכם/ן על ההזדמנות שציינתי ובאופן כללי - מה הוביל אתכם/ן בקריירה?

 

[יובל ממודיעין]

אם את מהנדסת והשקעת כמה שנים ללמוד את המקצוע, אני מציע שתנסי למצוא עבודה בתחום. ככל שיעבור הזמן הסיכוי שתוכלי להשתלב בתחום הולך ויורד.
לגבי עבודה במגזר הציבורי, האם בעבודה שאת כרגע עושה יש אופק לקידום והתפתחות בקריירה? האם זו משרה שתוכלי להשתמש בה כמקפצה למשרות מכניסות יותר בעתיד?
המשרה ייחודית ומעניינת, האם הניסיון שתצברי יתאים למשרה מכניסה יותר במגזר העסקי?

אם את מסתכלת בדיעבד חמש שנים אחורה, האם היית בוחרת לעבוד בתחום הלימודים שלך מאשר בתחום בו עסקת בפועל? אם התשובה היא כן, אז תעשי את אותו תרגיל מחשבתי מנקודה עתידית בעוד חמש שנים כלפי היום.

 

[Bear]

אני כמובן רוצה להרוויח מספיק טוב ולא לסבול בעבודתי - שזה בגדול מה שקורה היום אבל נראה לי שמדובר בשאיפות בסיסיות למדי.

"מה כבר יקרה?" אם אקדיש עוד כמה שנים מחיי (נניח 5 שנים) לעבודה שהיא מעניינת ושונה, גם אם לא מספיק רווחית (אני לא מתקדמת בשכר, הוא נשאר די זהה לעכשיו)

נכון? לא נכון?

"להוויח מספיק טוב ולא לסבול בעבודה" זה כבר התחלה טובה ליעדים ומטרות.
אם יש לך הזדמנות למשהו חדש, מעניין ושונה זה אכן משהו שכדאי לשקול. (ואולי שכר גבוה יותר ניתן להשיג בסוג העבודה הזה בעתיד)

5 שנים זה הרבה או מעט? אני בתחילת ה-30, רווקה. מצד אחד "כל החיים עוד לפניי" כך שאין לי בהילות להביא לחם הבייתה, ומצד שני ב-5 שנים האלה יתכנו תהפוכות מטלטלות (נישואים ואפילו ילדים, הורים מזדקנים וכו') ודווקא עכשיו זה הזמן גם להרוויח הרבה ולחסוך עוד יותר הרבה.

זה תלוי ביעדים שלך, אם פרישה לא מתוכננת בזמן הקרוב אז כמו שאמרת, כל החיים עוד לפנייך, אז תרגישי חופשי עם ללכת אחרי הלב והעניין שלך.

ובכלל - איך מגבשים מסלול קריירה?
עבודה לשם העבודה, לסיים ב-16:00 ואז להתחיל לחיות או עבודה תובענית אבל עם משמעות ומספקת תחושה של עניין?
עבודה "רוחבית" (כמו ניהול פרוייקטים) או עבודה נישתית ומיוחדת?

תלוי בבן אדם והעדפות שלו. אין נכון או לא נכון.
בין אם מדובר בסוג הקריירה - האם מישהו רוצה לנהל או שלא, ליצור וליזום משהו משלו או להיות חלק ממשהו שמישהו אחר הקים.
ובין אם מדובר בניהול הזמן ומאשבים בין עבודה לתחביבים.

האם התפתחות אישית היא רק התפתחות כלכלית?

לא.

מה הוביל אתכם/ן בקריירה?

מזל, אתגר, הרגשת שייכות, עניין, הנאה, נוחות, כסף, סיפוק (בסדר אקראי)

 

[EOFibz]

נפתחה בפניי ההזדמנות לעבוד במשרה שדוחקת אותי יותר לתחום הספציפי ומרחיקה אותי עוד יותר מהעולם ההנדסי (=עוד פחות פחות ניסיון בעולם ההנדסי). מדובר במשרה שהיא ייחודית למציאות הישראלית ולא הרבה זוכים לעבוד בה ואני שואלת את עצמי "מה כבר יקרה?"

נכון? לא נכון?

אם לא תנסי את תתחרטי כל החיים שלא ניסית. ואם תנסי ולא ימצא-חן, אז כמו שאמרת, מה כבר יקרה?

ובכלל - איך מגבשים מסלול קריירה?

אני תוהה לעצמי כמה קרייריסטים אשכרה ישבו ותכננו את ה"מסע" שלהם כמו שאת מנסה לעשות, וכמה מהם פשוט נתנו לגלים לסחוף אותם עד שהגיעו לאן שהגיעו, ואולי בדיעבד המציאו סיפור חביב שיהיה להם מה לספר למי שמבקש מהם עצות.
אז מצאת לעצמך גל אחד שיהיה לך כיף לגלוש עליו ב-5 שנים הקרובות. אחלה. פשוט תהני ממנו, עם כל המחשבה והתכנון בסוף את סתם תפספסי אותו.

תהפוכות מטלטלות (נישואים ואפילו ילדים, הורים מזדקנים וכו')

זה 'מטלטלות'? זה ליטרלי מה שכולם עושים.
Come on, את יכולה לחשוב על תהפוכות מטלטלות באמת, ואז לשאול את עצמך האם שווה לחיות בחרדה מתמדת מפניהן במקום להנות ממה שאת עושה.

 

[מתחיל צעיר :)]

אני מאמין גדול בלעבוד במשהו שאתה אוהב גם אם המשמעות הוא להרוויח מעט.

כ8 שעות ביום אנשים עובדים נניח, כ7-8 שעות ישנים, כלומר כמעט שליש ויותר מזה (נסיעות וכו) תלוי בעבודה שלך.
כסף לא באמת שווה כזה הרבה במונחי אושר (בעיני)

 

[בת העמק]

אין לי משרת חלומות, אני לא יודעת מה היעד (בבקשה אל תשימו פה ציטוטים מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות") מעבר לזה שאני כמובן רוצה להרוויח מספיק טוב ולא לסבול בעבודתי

נשמע לי סבבה גמרי. ואם תצליחי גם להנות/לתת ערך בעבודה, ולא רק "לא לסבול" אז בכלל שיחוק אמיתי.
אני כבר בגיל הפנסיה ומעולם לא היתה לי משרת חלומות ולא יעד קרייריסטי להגשים שפינטזתי בגיל צעיר. כל פעם שהרגשתי מיצוי עזבתי לדבר הבא גם כשהיו לי ילדים קטנים ומחויבות גדולה. זה כנראה גם תלוי אישיות וציפיות הסביבה החברתית-משפחתית שלך.

 

[גרביל מרוץ]

במגזר הציבורי

אם המשרה אכן תספק ותאתגר אותך אז זו ברכה גדולה, הרבה מבני גילך כבר ב- burn out מהעבודה כמו שאת מרגישה במשרה הנוכחית, ואלה שלא כנראה יהיו שם עוד חמש שנים כשאת עוד תהני מהעבודה.

ויש גם שאלה למה הכוונה ב- "מגזר ציבורי", זה מונח מאד רחב אז לא בטוח שאכוון למקרה הספציפי שלך. אבל מהיכרות עם קרובי משפחה שהם עובדי מדינה, למרות שהשכר שלהם נמוך יחסית לעומת מה שהיו מקבלים במגזר הפרטי אני חושב שכשמשקללים את כל התנאים מדובר במשרות מאד אטרקטיביות. מסביב לשכר היבש יש הטבות ותנאים שהשווי שלהם אמנם לא מופיע בתלוש השכר אבל מדובר בשווה ערך של עשרות אלפי שקלים בשנה. בנוסף יש להם ביטחון תעסוקתי ומסלולי התקדמות בשכר עד לפנסיה שאף מעסיק פרטי לא נותן. ככל הידוע לי יש הרבה מאפיינים דומים גם במשרות במגזר הציבורי שהן לא בשירות המדינה (רשויות מקומיות, אוניברסיטאות, וכו'). לא לכל אחד זה מתאים אבל למי שכן אני בהחלט ממליץ לא להסתכל רק על הברוטו. כאמור, לא ברור מהשאלה אם זה המקרה שלך.

 

[משה]

שני ספרים ששווים קריאה בהקשר הזה:

So good they can't ignore you - אמל"ק תתמקדי ברכישת כישורים נדירים ובפרסום מוצלח שלהם. תשוקה זה overrated כישורים הם underrated.

The squiggly career - טרם קראתי אבל ממה שהבנתי מהפודקאסט שלהם הם מדברים על דרכים לחשוב על עיצוב קריירה בעולם הכאוטי של היום שבו הקריירה שונה מאוד מכפי שהייתה בדורות הקודמים.

בהצלחה. אני מאמין שהדרך הכי טובה ללמוד על עצמנו ומה מתאים לנו היא להתנסות בדברים שונים.

 

[ינשוף חסכני]

מדובר במשרה שהיא ייחודית למציאות הישראלית ולא הרבה זוכים לעבוד בה ואני שואלת את עצמי "מה כבר יקרה?" אם אקדיש עוד כמה שנים מחיי (נניח 5 שנים) לעבודה שהיא מעניינת ושונה, גם אם לא מספיק רווחית (אני לא מתקדמת בשכר, הוא נשאר די זהה לעכשיו)

בעיניי, חיים רק פעם אחת. את לא יודעת מה יקרה עוד 5 שנים ועדיף להיות פתוח להזדמנויות שבהווה, גם אם בכיוונים לא צפויים. אם זה מעניין אותך מאיזשהי סיבה, תני לזה צ'אנס ומקסימום תמיד אפשר להתחרט ולשנות כיוון שוב.

 

[Arik Aharon]

כבר זמן רב שאני תוהה לעצמי איך יוצרים מסלול קריירה. אין לי משרת חלומות, אני לא יודעת מה היעד (בבקשה אל תשימו פה ציטוטים מתוך "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות") מעבר לזה שאני כמובן רוצה להרוויח מספיק טוב ולא לסבול בעבודתי - שזה בגדול מה שקורה היום אבל נראה לי שמדובר בשאיפות בסיסיות למדי.

אני מהנדסת, אבל עוסקת בתחום ספציפי במגזר הציבורי שאינו קשור באופן ישיר לעולם ההנדסה אותו למדתי (=פחות ניסיון בעולם ההנדסי).
נפתחה בפניי ההזדמנות לעבוד במשרה שדוחקת אותי יותר לתחום הספציפי ומרחיקה אותי עוד יותר מהעולם ההנדסי (=עוד פחות פחות ניסיון בעולם ההנדסי). מדובר במשרה שהיא ייחודית למציאות הישראלית ולא הרבה זוכים לעבוד בה ואני שואלת את עצמי "מה כבר יקרה?" אם אקדיש עוד כמה שנים מחיי (נניח 5 שנים) לעבודה שהיא מעניינת ושונה, גם אם לא מספיק רווחית (אני לא מתקדמת בשכר, הוא נשאר די זהה לעכשיו)

נכון? לא נכון?
5 שנים זה הרבה או מעט? אני בתחילת ה-30, רווקה. מצד אחד "כל החיים עוד לפניי" כך שאין לי בהילות להביא לחם הבייתה, ומצד שני ב-5 שנים האלה יתכנו תהפוכות מטלטלות (נישואים ואפילו ילדים, הורים מזדקנים וכו') ודווקא עכשיו זה הזמן גם להרוויח הרבה ולחסוך עוד יותר הרבה.

ובכלל - איך מגבשים מסלול קריירה?
עבודה לשם העבודה, לסיים ב-16:00 ואז להתחיל לחיות או עבודה תובענית אבל עם משמעות ומספקת תחושה של עניין?
עבודה "רוחבית" (כמו ניהול פרוייקטים) או עבודה נישתית ומיוחדת?
האם התפתחות אישית היא רק התפתחות כלכלית?

ספרו לי מה דעתכם/ן על ההזדמנות שציינתי ובאופן כללי - מה הוביל אתכם/ן בקריירה?

הנה הזווית שלי, ממה שראיתי, קצת שונה.

להרוויח טוב ולא לסבול - לטעמי זו לא שאיפה בסיסית , אלא שאיפה נכונה. כל שטות אחרת מקורה בסרטים או בשטיפת מוח.

מעניין לדעת מהנדסת של מה, אבל אין ספק שלמהנדסת יש אפשרות לעבודה טובה אשר עונה על הדרישות שלך.
לרוב, כאשר מתקצעיים בנישה סיפיציפית עושים את זה לאחר זמן מה, כאשר המטרה העיקרית היא כסף.
אין טעם בלהיות בנישה אם את לא רואה מזה כסף עכשווי/עתידי.
עניין לפי דעתי לא מוצאים בעבודה, אלא בתחביבים. אני מכליל 'עניין' כמו שאני מכליל 'משפחתיות' או 'התנדבות'. דרכים של העולם העסקי לגרום לך לעבוד בשכר נמוך ממה שאת יכולה להרוויח.

5 שנים זה המון. למעשה, כל דקה היא חשובה.

החיים לא לפניך. 30 זה גיל מבוגר יחסית. נניח ואת רוצה לפרוש בגיל 60. תחשבי, עברת חצי דרך. לאן הגעת?
זה שאת רווקה לא אומר שאת לא צריכה להיות בבהלה. לטעמי, כל אדם מעל גיל 18 חייב להיות בבהלה לעצמאות.
עצמאות זה כולל שכר טוב אשר מאפשר גידול משפחה והשגת המטרות - לבד.
לגבי עבודה נוחה או תובענית, לטעמי אין קשר בבחירת המקצוע. יש קשר ישיר למצב הנתון כרגע.
כרגע את רווקה. קחי עבודה תובענית. כאשר יהיה ילדים ותרצי לקחת צעד אחורה, השנים האלה ישתלמו לך.

לגביי,
אותי הוביל נושא העצמאות (כסף).
בתחילת הקריירה בחרתי להתקמצע ישר במקצוע מאוד נישתי, אשר היה נראה כמו כסף טוב באותו זמן (הכי גבוה שיכלתי לחשוב).
הבעיה היא שלאחר שנה הבנתי שאין אופק להרוויח יותר כסף.
בחרתי לעבור למקצוע רחב יותר, עם הורדה משמעותית בשכר.
שם טיפסתי גבוה גבוה, הגעתי לרמות שכר מאוד גבוהות, ומאוד מהר.
היום, עם ילדים, לקחתי צעד אחורה.
עושים טעויות בחיים. חשוב ללמוד להיכשל מהר.
בדיעבד, מצטער שלא דחפתי את עצמי יותר (ליזמות) בגיל צעיר.

 

[אוכמנית]

האם בעבודה שאת כרגע עושה יש אופק לקידום והתפתחות בקריירה?

כן אבל במגזר הציבורי זה עניין של מכרזים...

האם זו משרה שתוכלי להשתמש בה כמקפצה למשרות מכניסות יותר בעתיד?

קשה לדעת בשלב הזה

האם הניסיון שתצברי יתאים למשרה מכניסה יותר במגזר העסקי?

שאלה מעולה. כאמור - משרה מאוד ייחודית וגם אם כן, זה לתפקידים מאוד ספציפיים... אין מגוון...
הת

אם התשובה היא כן

התשובה היא דווקא לא אבל כפי שכתבתי - המציאות העתידית עשויה להיות מורכבת יותר...

מזל, אתגר, הרגשת שייכות, עניין, הנאה, נוחות, כסף, סיפוק

אלה באזוורדז. כולם רוצים אתגר, עניין, נוחות וכסף. אף אחד לא רוצה ללכת לעבוד בסבל ובשכר עבדות... איך הם תורגמו בפועל בצמתי קבלת ההחלטות בקריירה שהיו לך? העדפת תפקיד שהמשכורת גבוהה יותר או אפיק פיתוח ברור יותר על פני עניין וסיפוק בהצעה לתפקיד אחר?

אני תוהה לעצמי כמה קרייריסטים אשכרה ישבו ותכננו את ה"מסע" שלהם כמו שאת מנסה לעשות

ומה איתך? מה היה ה"מסע" שלך?

הרבה מבני גילך כבר ב- burn out מהעבודה כמו שאת מרגישה במשרה הנוכחית

מה הכוונה? לא מכירה הרבה כאלה, אם הבנתי נכון

טרם קראתי

לאחר שתקרא אשמח לרשמים שלך

להרוויח טוב ולא לסבול

אבל מה זה בעצם אומר?
כמה זה טוב? השכר הממוצע? כפול ממנו?
מה זה אומר לא לסבול? בלי בוס מעצבן? בלי קולגות מציקות? שעות עבןדה מוגדרות שברגע אחד מפילים את העט וסוגרים את המחשב? כמה עבודות כאלה כבר יש?
אולי דווקא זה - שטויות שמקורן בסרטים?

אין ספק שלמהנדסת יש אפשרות לעבודה טובה אשר עונה על הדרישות שלך

לא חשמל ולא תוכנה


תודה רבה לכל המגיבים/ות
גם לאלו שלא ציטטתי
תודה על המחשבות שמאתגרות ולא מתפשרות
אשמח לקבל עוד הערות והארות

 

[Bear]

אלה באזוורדז. כולם רוצים אתגר, עניין, נוחות וכסף. אף אחד לא רוצה ללכת לעבוד בסבל ובשכר עבדות... איך הם תורגמו בפועל בצמתי קבלת ההחלטות בקריירה שהיו לך? העדפת תפקיד שהמשכורת גבוהה יותר או אפיק פיתוח ברור יותר על פני עניין וסיפוק בהצעה לתפקיד אחר?

אני רואה את זה כמשוואה עם פרמטרים ומשקלים.
לדוגמא: עניין(חברה א')*X+נוחות(חברה א')*Y+כסף(חברה א')*Z
ומשווה את זה לשל חברה ב'. כאשר המשקלים יכולים להשתנות עם הזמן וכמו כן גם הפרמטרים. ואז כשיש הבדל גדול מספיק, קל לקבל החלטה.
לדוגמא היו תקופות שנוחות הייתה עם משקל גבוה מכסף וההפך.

 

[משה]

אני רואה את זה כמשוואה עם פרמטרים ומשקלים.
לדוגמא: עניין(חברה א')*X+נוחות(חברה א')*Y+כסף(חברה א')*Z
ומשווה את זה לשל חברה ב'. כאשר המשקלים יכולים להשתנות עם הזמן וכמו כן גם הפרמטרים. ואז כשיש הבדל גדול מספיק, קל לקבל החלטה.
לדוגמא היו תקופות שנוחות הייתה עם משקל גבוה מכסף וההפך.

ביצעתי חישוב תוחלת דומה בבחירת עבודה / החלטה האם להישאר בעבודה קיימת.

הקצתי משקלים לפי המצב הנוכחי שלי בחיים ל: שעות נוחות ומיעוט נסיעות, פיתוח מקצועי ושכר ובדקתי איזה תפקיד מעניק לי את התוחלת הגבוהה ביותר.
זה עוזר להפוך את ההתלבטות האמורפית של איזו עבודה לקחת לשאלה מספרית שמקלה על ההשוואה.


כאבא לשני ילדים קטנים הצבתי משקל גבוה מאוד לשעות נוחות על חשבון פרמטרים אחרים. המשקלים של פות"ש עשויים להיות שונים.

ברור שאי אפשר להכניס הכל למשוואה ומשרת החלומות עשויה להתגלות כאכזבה ולהפך. אבל זה עוזר להפוך את התלבטות הקריירה להשוואת תפוחים לתפוחים.

 

[בת העמק]

מה זה אומר לא לסבול?

כשסובלים יודעים, אבל כל אחד מגיע לקצה מדברים שונים או מפרק זמן שונה.
הבת שלי מיצתה בעבודה הנוכחית את העניין שלה ותוספת כסף לא היתה משאירה אותה שם. היא בכלל חשבה שמה שחשוב לה זה קולגות נחמדים, ובאמת התחברה יפה מאד, ועכשיו היא מבינה שזה לא מספיק לה. אולי היא תהיה כמונ וכמו בעלי, החלפת עבודה/כיוון/מקצוע כל כמה שנים, ואולי בסוף תמצא את האיזון שטוב לה.
הכלה שלי מרגישה הרבה משמעת וערך במה שהיא עושה וגם משתכרת היטב, אבל נשחקת משעות ארוכות מדי שזולגות גם לשעות הילדים והבית.
הבן שלי לא נשחק בכלל, הוא באותה חברה מאז שהשתחרר מהקבע ומרגיש מועיל ועם הרבה חברים מסביבו (ומשתכר היטב), אבל גם מחפש יותר איזון ודי מצליח בדרכו שלו. הוא יכול להמשיך שם עוד הרבה שנים לטענתו.
הכי מוצלח שלנו זה בעלי שיחיה - הקמנו עסק בדמות וצלמו והוא ממש אוהב את מה שהוא עושה, וישמח לעשות זאת לנצח

 

[Homer]

החיים לא לפניך. 30 זה גיל מבוגר יחסית. נניח ואת רוצה לפרוש בגיל 60. תחשבי, עברת חצי דרך. לאן הגעת?

נקודת מבט של צעיר , אני כמעט בן 50, וגיל 30 זה צעיר מספיק להתנסות ולהספיק לשנות כיוון אם זה לא הולך. היא לא התחילה לעבוד בגיל 0, והפרישה היא לא סוף החיים, בגיל 30 היא צברה פחות מ10 שנות ניסיון, ויש לה בכיף עוד 45 או 50 שנה בהן היא תצטרך למצוא סיפוק והנאה מהחיים.
מניסיוני וממה שראיתי בשוק, עד גיל 35 אפשר להתנסות בכל מיני דברים, בין 35 ל45, אלה שנות הזהב להתקדם באפיק שבחרת לעצמך, את מספיק מנוסה, ועדיין מספיק צעירה בשביל לטפס למעלה, אחרי גיל 45 יותר מורכב ויותר קשה. גם יש מחויבות כלכלית גדולה יותר גם מעסיקים מהססים לקחת אותך, וגם את לא בהכרח תתפשרי על "ירידה לצורך עליה".

 

[הורדוס]

הנדסה זה לא מקצוע, הנדסת בניין זה מקצוע, הנדסת מחשבים, הנדסת מכונות גם אבל זה כולל בתוכו הרבה נישות, בקיצור הטיפים שתקבלו כאן יהיו טובים רק אם תשתפי מידע רלוונטי.

5 שנים זה הרבה או מעט? אני בתחילת ה-30, רווקה. מצד אחד "כל החיים עוד לפניי" כך שאין לי בהילות להביא לחם הבייתה, ומצד שני ב-5 שנים האלה יתכנו תהפוכות מטלטלות (נישואים ואפילו ילדים, הורים מזדקנים וכו') ודווקא עכשיו זה הזמן גם להרוויח הרבה ולחסוך עוד יותר הרבה.

ההפך, אם את רוצה משפחה וילדים את צריכה עכשיו להתחיל לבנות בסיס כלכלי איתן, כדי שתוכלי לקחת חופשת לידה של קצת יותר מ3 חודשים ועוד המון דברים.
כמו כן, שמעתי שעוד לא פותחה הטכנולוגיה שתביא ילדים על חסידה, אם את בת שלושים את צריכה להתחיל להתכוונן לשם, זה משהו שגם כדאי לקחת בחשבון בהחלטה על מקום עבודה, שיהיה מקום עם סביבה צעירה, או שעות עבודה נוחות שיאפשרו לך לצאת להרבה דייטים.

 

[Srg]

אילו הייתי בת, הייתי מתעדף את המשפחה.
זה לא אומר להישאר בבית כל היום, אבל בהחלט לשאוף לשמור לי את רוב שעות היום.
עצמאות כלכלית זו גם דרך להגיע לשם, אבל בגיל 30 במשרה ציבורית זה פחות ריאלי.

 

[בת העמק]

אילו הייתי בת, הייתי מתעדף את המשפחה.

וכשאתה גבר אתה לא מתעדף את המשפחה? מה חבל...
איך מזדחלים לכאן קישקושים כמו לפני 200 שנה?

 

[איניגו מונטויה]

אילו הייתי בת

וכשאתה גבר

*בן

 

[Srg]

וכשאתה גבר אתה לא מתעדף את המשפחה?

ברור שכן, פשוט זאת פחות אופציה עבור הבנים. אני מודה שזה נשמע מיושן, אבל מישהו צריך לדאוג לפרנסה, ופרקטית זה בד״כ הגבר.
אם מישהו במשפחה צריך לאסוף את הילדים מהמסגרות ומישהו צריך להישאר שעות ארוכות בעבודה, מה לרוב יקרה? גם לפני 200 שנה וגם היום.