אָז בַּלַּיִל הָשְׁלַךְ הַס
וְיָרֵחַ הוּעַם,
וּמוּל בְּרַק פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹחֲרִים לַצַּיִד,
הָיָה דְבַר אֲדֹנַי אֶל אַבְרָם. אֶל אַבְרָם
הַיָּשֵׁן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּית.
לֵאמֹר: אַל תִּירָא,
אַל תִּירָא, אַבְרָם,
כִּי גָּדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָ,
לֶךְ־לְךָ, דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם,
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ.
לֶךְ־לְךָ דֶּרֶך לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם.
כְּחַיָּה, כַּתּוֹלָע, כַּצִּפּוֹר.
מְבָרְכֶיךָ אֲנִי אֲבָרֵךְ, אַבְרָהָם,
וּמְקַלְּלֶיךָ אָאֹר.
וַיֶּחֱרַד אַבְרָהָם וַיִפֹּל עַל פָּנָיו
וַיֵּצֵא מִנִּי בַּיִת וָשַׁעַר.
כִּי הַצַּו שֶׁרָעַם עַל אַבְרָם הָאָב
רוֹעֵם עַל אַבְרָם הַנַּעַר.
נתן אלתרמן - על הילד אברם
לא יכול לנסח את זה יותר טוב.
זו התמצית.