[יוסיק, סליחה אם מטשטש ולא קשור]
הקצנתי לאן? אני אין לי שום דעה. רק דיברתי על ערביי-ירושלים
ולא ערביי-ישראל. ממה שאומרים לי כאורח לרגע.
אגב, אני לא חושב שמה ש-X אומר בפניך זה מה שהוא מרגיש בלב. אבל זה כבר דיון אחר.
כצנחן, מיד לאחר ששת הימים הוא כתב שיר במקביל ל"ירושלים של זהב" של נעמי שמר. ירושלים של ברזל בו הוא שיתף את המחשבות שיש לו וכו' וכו'.
בהתחלה הוא היה מאד נגד עניין הכותל וה"אבנים הענקיות" האלו... לאחר כמה שבועות הוא כבר ציין ש"אני חושב שיש לנו זכות היסטורית על ירושלים השלמה ואני לא הייתי מוכן לוותר עליה"*
בספר ממנו זה צוטט גם יש הרחבה על החלקה שהערבים שהסתובבו במעברות וגורשו משם, על הקשר שהיה לו עם שייח' מסויים שהיה מיודד עמו ועוד דברים שישבו לו על הלב...
בקצרה.
עשור לאחר ששת הימים ואחרי שהוא היה בדטרויט בתחילת ה-70Z, הוא יכתוב את שיר כאב.
שיר ארס-פואטי על שני אוהבים שרבים על אהובה. (דימוי של ישראל הפלסטינים והאדמה-ירושלים)
בקצרה, בשיא של השיר הערבי מציע ליהודי לישון אצלם בבית כי היהודי שיכור. "זה לקח לו קצת זמן להביא חיוך הוא לא הזיז עין, אחר כך הוא דיבר אליי, ישר אל תוך היין... בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה..."
כלומר, לא משנה כמה אתה.ם שיכורים מהכיבוש ומהניצחון, אנחנו תמיד נהייה פה ואנחנו סבלנים. כמו שראינו את הצלבנים, ממלוכים, עות'מאנים, בריטים, אתם עוד קולוניאליסטים... וגם אתם תלכו.
* "ארול" - מאיר אריאל ביוגרפיה.
אמ;לק.
כשאני שואל (וזה לא מייצג כי אני לא שאלתי את כל מי שעבר מולי) פלסטיני בשיחה פשוטה, עוד לפני ה-7 באוק'. ברור לו, כשמש, שבעוד עשור או שניים, או מוקדם מכך.
מדינת ישראל לא תתקיים. כשאני מקשה ואומר לו באיזו קונסטצליה. הוא אומר, אנחנו פשוט נשב. זה יקרה מעצמו...
ולאחרונה אני מהרהר בזה.