סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 881
- דירוג
- 1,461
מדובר בהעדפה אישית ויש לכך ספקטרום רחב. בעיני היוצרים הגדולים ביותר (מוריס סנדק, של סילברסטיין, ובארץ נגיד מתי כספי) חיפשו את המקומות השקטים שלהם ליצור (א.א. מילן אמנם נולד בלונדון, אך את "פו הדוב" כתב ביער אשדון ובהשראתו). עם זאת, אין ספק, נערים שגדלו בתיכונים לאמנויות (תלמה ילין או עירוני א') הפכו לאנשי תעשייה שתומכים אחד בשני בבגרותם. אך מדובר במזל. יש למשל חבורת יוצרים שגדלה יחד בכלל ברמת השרון (אוהד חיטמן, דורון מדלי, עילי בוטנר, ניקי גולדשטיין), ואתה אפילו יכול לראות איזשהו קשר ביצירה שלהם ולמי הם פונים איתה.
אני לא למדתי בעירוני א' או בתלמה, אבל גם לי היתה חבורת אמנים שכזאת בתקופת התיכון. הייתי בלהקה, היינו מופיעים, והיו לי חברים סופיסטיקידיים ואאוטסיידרים (רובם מכיתת מחוננים) שיצרתי איתם ביחד. האמת? חלק גדול מהיצירה שלי באמת עוצב בתקופה ההיא, ואני צריך להוקיר תודה לכך שהייתי בסביבה כזאת מיוחדת, אפילו יותר מעוד בית ספר לאמנויות.
אני לא מקל ראש בשיתופי פעולה והפרייה הדדית בשלבים מסוימים בחיים. עם זאת בגילי (36), דוקא חשוב לי לזקק את הקול שלי ולא להיות חלק מ"חבורת אמנים". חלק גדול מהבחירה לגור ברמלה היא האפשרות להגיע למרכז (או לכל מקום בארץ) בתחבורה ציבורית בקלות ובכל יום בשבוע.
אני לא למדתי בעירוני א' או בתלמה, אבל גם לי היתה חבורת אמנים שכזאת בתקופת התיכון. הייתי בלהקה, היינו מופיעים, והיו לי חברים סופיסטיקידיים ואאוטסיידרים (רובם מכיתת מחוננים) שיצרתי איתם ביחד. האמת? חלק גדול מהיצירה שלי באמת עוצב בתקופה ההיא, ואני צריך להוקיר תודה לכך שהייתי בסביבה כזאת מיוחדת, אפילו יותר מעוד בית ספר לאמנויות.
אני לא מקל ראש בשיתופי פעולה והפרייה הדדית בשלבים מסוימים בחיים. עם זאת בגילי (36), דוקא חשוב לי לזקק את הקול שלי ולא להיות חלק מ"חבורת אמנים". חלק גדול מהבחירה לגור ברמלה היא האפשרות להגיע למרכז (או לכל מקום בארץ) בתחבורה ציבורית בקלות ובכל יום בשבוע.
נערך לאחרונה ב: