אירועים חברתיים

[יוסי מערוף]

לא התכוונתי שאתה או הבן שלך תפגעו מכך שיהיה אירוע בודד שאתם לא תוזמנו אליו. תשאל את עצמך איך הילד שלך היה מרגיש אם לא הייתה אף יום הולדת שהיו מוזמן אליה. אם בקביעות, לכל מסיבה היו מזמינית כמה חברים קרובים, ואף פעם לא אותו.

מצטער לא קרה מעולם אצל הילדים שלי. אין כזה דבר ילד שמוחרם (אפילו האלימים והמופרעים שבהם). ההורים מאוד רגישים לנושא.
אולי בגלל שחלק לא מבוטל אצלנו הם עולים חדשים/ותיקים שבעצמם חוו או חווים קשיי קליטה.

 

[היום מתה אמא]

אגב, ילד זה לא שיח סעודי, אבל כן מגיע לו חברים שיבואו לחגוג איתו.

מה זה "מגיע לו"? לילד מגיע בטחון אישי פיזי(שאף אחד לא ירביץ לו, מזון, טיפול רפואי וכו') ובטחון נפשי (שאף אחד לא יעליב/יצעק אותו/עליו מתוך כוונה לפגוע, חום אהבה ותמיכה ממשפחתו), מעבר לזה לא מגיע לו כלום, הוא יכול לרצות ולבקש יפה ולהורה יש זכות לתת או לסרב. לא ממתקים, לא צעצועים ובטח לא יום הולדת כדברו וכלשונו של הילד שיכול לפגוע בילדים אחרים.

תפיסת ה"מגיע לו" זה בדיוק סוג החינוך שמביא ילדים לתרבות של להרוס חדרי מלון כשהם נערים בגלל שמגיע להם עוד מגבות או שיחייכו אליהם בקבלה, אז נתנקם בבעל המלון, ובבגרותם להגיד לדייל המטוס "תמכור לו שוקולד, מגיע לו שתמכור לו שוקולד", כי הוא שילם על הטיסה וזו גם בדיוק ההגדרה של חינוך הילד כמו שיח סעודי.

אגב, זכותי המלאה גם להגיד שאת החבורה של חמשת המופרעים של הכיתה אני לא רוצה. שביומולדת של שנה שעברה הם שברו ציוד שהיה מונח בצד של הגינה. שבשביל הקטע מרחו את העוגה על הדשא ופיזרו במבה וביסלי לכל הכיוונים. שהייתי צריך לרדוף אחריהם כל היומולדת ולהפריד כוחות. לא בשבילי.

מה אתה ביבי נתניהו?! אתה עושה עלי ספינים?! אין שום קשר בין לא להזמין ילדים מופרעים, לבין להזמין ליום הולדת של הילד רק את מי שהוא בוחר.

וכדרך אגב, בנוסף לאלימות פיזית, יש אלימות נפשית וכשילד בוחר רק את מי שהוא רוצה על חשבון פגיעה בילדים אחרים, זה חינוך לאלימות נפשית כלפי אנשים אחרים, וזה לא פחות גרוע (ואף יותר) מאלימות פיזית.

 

[Kintsukuroi]

יש אנשים שמעריכים את החברים שלהם לפי הקשר שלהם בשגרה, ביומיום. יש אחרים שמגדירים את החברים שלהם לפי מי שנשאר איתם בזמנים הקשים (או במקרה הזה, שמחים בצורה יוצאת דופן) שהכול משתנה. תבחרי מי את.

שושבינה שנשבתה

לא נורא...עוד כמה ימים והקרקס עובר עיר

 

[sogi]

מתמטית, אם הילדים מתחלקים ל"חבורות" של 5,6 ילדים אז יש שארית והם הילדים המנודים. אם אתה לא מאמין במתמטיקה תחפש בגוגל "הילד שלי מנודה" תגלה אלפי הורים שחווים את השארית הזאת על בשר ילדם. הדבר הגרוע שזה נעשה בחסות ההורים של ה"מקובלים" ולא פעם בעידודם הפעיל, לא פעם בתירוץ שאיזה חבורה אחרת בטח תאסוף אותם.

ככה צריך להיות. עדיף שילדים ילמדו כבר בגיל צעיר שאף אחד לא חייב להם שום דבר.
אף אחד לא חייב להיות חבר של אף אחד.

לא מבין את האנשים ש"מגוננים" על הילדים שלהם. גילאים צעירים זה בדיוק הזמן הנכון ללמוד איך העולם עובד.

במצב שבו לימי הולדת מזמינים רק 5-6 חברים קרובים, אתה חושב שאין יתרון לילד שמזמינים אותו להרבה מסיבות כאלה?
לעניות דעתי זה נשמע כמו פסגת השאיפות של חיים חברתיים: להצליח ליצור קשר משמעותי עם אנשים ולהיות קרוב אליהם. להיות מוזמן להרבה מסיבות 'אקסלוסיביות' כאלה רק מעיד על טיב הקשר

אני מסכים. בוודאי שיש מעמד חברתי גבוה יותר לכאלה שמוזמנים להרבה ימי הולדת.
מה לעשות שיש אנשים יותר חברותיים ומוערכים ויש כאלה שפחות.

הדיון מזכיר לי דיון של קפיטליזם מול סוציאליזם.
יש פה קבוצה של אנשים שרוצים לייצר שוויון בצורה מלאכותית.

 

[היום מתה אמא]

ככה צריך להיות. עדיף שילדים ילמדו כבר בגיל צעיר שאף אחד לא חייב להם שום דבר.
אף אחד לא חייב להיות חבר של אף אחד.

התורה על רגל אחת (ולא רק התורה כל פילוספית המוסר האנושי) "ואהבת לרעך כמוך".

 

[היום מתה אמא]

אף אחד לא חייב להיות חבר של אף אחד.

אף אחד לא צריך להיות חבר של כל הילדים בכיתה, זה לא הדיון.
הדיון הוא, לא לעזור לילד להצביע על ילדים ולהגיד "אלה לא חברים שלי", כך שאולי אחד החברים שלו יפחד להתחבר עם ילד "לא מקובל" ,כי ככה נוצר נידוי חברתי.

 

[sogi]

אף אחד לא צריך להיות חבר של כל הילדים בכיתה, זה לא הדיון.
הדיון הוא, לא לעזור לילד להצביע על ילדים ולהגיד "אלה לא חברים שלי", כך שאולי אחד החברים שלו יפחד להתחבר עם ילד "לא מקובל" ,כי ככה נוצר נידוי חברתי.

אני לא חושב שזה יעזור.
בימינו יש הרבה דרכים לבדוק סטטוס חברתי של מישהו, למשל פייסבוק (או הרשתות החברתיות האחרות שפופולריות כיום בקרב ילדים).
הפרופיל ברשת החברתית, כמות הלייקים לפוסטים ושאר המידע חושפים את המעמד החברתי. זה נכון במיוחד אצל ילדים שנולדו לזה ופחות לבני 20-30 כיום.

התורה על רגל אחת (ולא רק התורה כל פילוספית המוסר האנושי) "ואהבת לרעך כמוך".

זה כיף לרצות שוויון חברתי, אבל העולם לא שוויוני ולא משנה כמה תתאמץ, תמיד יהיו ילדים פחות "מקובלים".
עדיף שילדים ילמדו את זה בגיל צעיר ויפתרו את הבעיות שלהם בעצמם.

 

[יוסי מערוף]

הג

מה זה "מגיע לו"? לילד מגיע בטחון אישי פיזי(שאף אחד לא ירביץ לו, מזון, טיפול רפואי וכו') ובטחון נפשי (שאף אחד לא יעליב/יצעק אותו/עליו מתוך כוונה לפגוע, חום אהבה ותמיכה ממשפחתו), מעבר לזה לא מגיע לו כלום, הוא יכול לרצות ולבקש יפה ולהורה יש זכות לתת או לסרב. לא ממתקים, לא צעצועים ובטח לא יום הולדת כדברו וכלשונו של הילד שיכול לפגוע בילדים אחרים.

תפיסת ה"מגיע לו" זה בדיוק סוג החינוך שמביא ילדים לתרבות של להרוס חדרי מלון כשהם נערים בגלל שמגיע להם עוד מגבות או שיחייכו אליהם בקבלה, אז נתנקם בבעל המלון, ובבגרותם להגיד לדייל המטוס "תמכור לו שוקולד, מגיע לו שתמכור לו שוקולד", כי הוא שילם על הטיסה וזו גם בדיוק ההגדרה של חינוך הילד כמו שיח סעודי.


מה אתה ביבי נתניהו?! אתה עושה עלי ספינים?! אין שום קשר בין לא להזמין ילדים מופרעים, לבין להזמין ליום הולדת של הילד רק את מי שהוא בוחר.

וכדרך אגב, בנוסף לאלימות פיזית, יש אלימות נפשית וכשילד בוחר רק את מי שהוא רוצה על חשבון פגיעה בילדים אחרים, זה חינוך לאלימות נפשית כלפי אנשים אחרים, וזה לא פחות גרוע (ואף יותר) מאלימות פיזית.

וואלה הלכת רחוק... ואין לי כח עוד להתדיין בנושא. הילדים שלי ההיפוך הגמור של תרבות המגיע לי. אם כבר בדיוק הפוך.
ואני לא בטוח שחווית/ארגנת יומולדת של 20 גברברים בני 7-8-9. זה כמו אריות בכלוב.. זה פשוט בית משוגעים

 

[היום מתה אמא]

בימינו יש הרבה דרכים לבדוק סטטוס חברתי של מישהו, למשל פייסבוק (או הרשתות החברתיות האחרות שפופולריות כיום בקרב ילדים).
הפרופיל ברשת החברתית, כמות הלייקים לפוסטים ושאר המידע חושפים את המעמד החברתי. זה נכון במיוחד אצל ילדים שנולדו לזה ופחות לבני 20-30 כיום.

אם הילד שלך גדל להיות ילד "מניאק" שמחרים/מסמן ילדים לא מקובלים, זו בחירה שלו, אתה לא אמור לחיות את החיים שלו במקומו. אתה כן אמור בתור הורה לנסות לחנך אותו למה שבעיניך הוא עולם ערכי טוב.

זה כיף לרצות שוויון חברתי, אבל העולם לא שוויוני ולא משנה כמה תתאמץ, תמיד יהיו ילדים פחות "מקובלים".

שוב , אתה לא מבין את הדיון. אף אחד לא מבקש לגרום לילד שלך להפוך ילדים למקובלים, אלה לא להצביע מול כולם מי לא מקובל.
ואהבת לרעך כמוך, לא מדבר על שיוויון, אלה על אמפתיה. איך שהיית רוצה שיתייחסו אליך אם היית במצבו של האחר. אם הילד שלך היה בודד בלי חברים האם היית רוצה שהורים אחרים יגדלו את הילד שלהם ככזה שיצביע עליו ויגיד "זה לא חבר שלי" ויתעלמו ממנו או היית רוצה שיחנכו את ילדיהם לנסות לעזור לילד שלך.

וואלה הלכת רחוק... ואין לי כח עוד להתדיין בנושא. הילדים שלי ההיפוך הגמור של תרבות המגיע לי. אם כבר בדיוק הפוך.
ואני לא בטוח שחווית/ארגנת יומולדת של 20 גברברים בני 7-8-9. זה כמו אריות בכלוב.. זה פשוט בית משוגעים

מה הילד שלך יגדל להיות, תדע רק שיהיה מאוחר מידי. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לבחון היטב את דרכי החינוך שלך וזה לגמרי לבחירתך.
מעבר לכך, אצלנו הכיתות הם של 30 וקצת ילדים, חצי זה 15, הורדת 3 מופרעים,(אצלנו נהוג את המופרעים להזמין בליווי הורי צמוד) אתה כבר ב 12 , תוריד 3 ילדים שלא יכולים להגיע , אתה ב 9, כך זה ממש אפשרי.המורה של הבן שלך מצליח להתמודד עם כולם, אין סיבה לא להתמודד עם שליש כיתה, אלה אם אתה חי בשכונה שכולם לא מחנכים את הילדים שלהם.
ושוב, אם קשה, לא עושים, לילד שלך לא מגיע יום הולדת, הוא רק רוצה, לחנך את הילד שלך שמגיע לו יום הולדת גם אם זה יפגע בילדים אחרים, לא נראה לי חינוך טוב במיוחד.

 

[יוסי מערוף]

מה הילד שלך יגדל להיות, תדע רק שיהיה מאוחר מידי. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה לבחון היטב את דרכי החינוך שלך וזה לגמרי לבחירתך.
מעבר לכך, אצלנו הכיתות הם של 30 וקצת ילדים, חצי זה 15, הורדת 3 מופרעים,(אצלנו נהוג את המופרעים להזמין בליווי הורי צמוד) אתה כבר ב 12 , תוריד 3 ילדים שלא יכולים להגיע , אתה ב 9, כך זה ממש אפשרי.המורה של הבן שלך מצליח להתמודד עם כולם, אין סיבה לא להתמודד עם שליש כיתה, אלה אם אתה חי בשכונה שכולם לא מחנכים את הילדים שלהם.
ושוב, אם קשה, לא עושים, לילד שלך לא מגיע יום הולדת, הוא רק רוצה, לחנך את הילד שלך שמגיע לו יום הולדת גם אם זה יפגע בילדים אחרים, לא נראה לי חינוך טוב במיוחד.

חזרנו למתמטיקה... אוקיי
בכיתה של הבן שלי 34 ילדים, מתוכן 22 בנים.
מ-22 בנים - שש הם קבוצה של ילדים מופרעים/מפונקים/שחושבים שזורחת להם השמש מהתחת
אבל - מה אתה משדר אם אתה מזמין את כל הכיתה חוץ מבודדים שהם המופרעים?
בעצם, אתה יותר גרוע ממני - כי אתה מזמין את כל הכיתה חוץ מהמופרעים ויוצר בידוד חברתי לאותם ילדים.
אצלנו לא נהוג שההורים נשארים.
אגב, גם אם הם היו נשארים בד"כ אצלנו - ההורים של המופרעים מאמינים שהילד שלהם הוא הנסיך המושלם והם לא מחנכים אותו. יותר מזה קופצים על כל גחמה, לא מעירים לו שהוא מתפרע ובאופן כללי קונים לו הכל.

אני לא מבודד את המופרעים, לא מבדד את העולים החדשים, לא מבודד חנונים.
מזמין חברים טובים שלו: אחד עולה חדש, שניים חנונים, שלושה שאוהבים כדורגל.

אין אצלם בכיתה וגם בכל ביה"ס (אני יודע כי אני חבר בועד ההורים הבית-ספרי) אפילו ילד אחד מבודד. זה בגלל שרובם ילדים מחונכים וטובים וכל ילד חדש שמגיע מיד נעטף באהבה ומיד מכניסים אותו לעניינים. ומדובר על כל ילד חדש שמגיע ולא משנה אם הוא ממעלה אדומים או עולה חדש ממנצ'סטר/ניו-יורק/מוסקבה.
אני לא יודע איפה אתה גר אבל נראה שאצלך בשכונה יש בעיה עם הילדים שלא יודעים לקבל את השונה ואתה כהורה צריך להתערב בכח שזה יקרה.

 

[איש(3718)]

בזמנו אחד הילדים שלי רצה לעשות יומולדת חברים מהסיבות (הנכונות) שכתבו כאן. ואז התברר שיש לא מעט ילדים שרואים בו חבר והוא בכלל לא חשב להזמין, כך שנאלצנו לוותר על הרעיון כדי לא לפגוע. בעיני כל המאורע לא כדאי אם יש סיכוי שיש אפילו ילד אחד שייעלב.

אם הילד שנעלב הוא לא חבר של בנך, אז הגיע הזמן שיכיר בעובדה הזו. עצם זה שמישהו נעלב באופן חד צדדי ולאו דווקא מוצדק, לא אומר שאתה צריך לשנות ההתנהגות שלך.
נניח שאני מודיע לך רישמית שאני נעלב מכל ההודעות שלך בפורום (לא באמת ), האם בגלל זה אתה אמור להפסיק לרשום הודעות בפורום?

מה זה "מגיע לו"? לילד מגיע בטחון אישי פיזי(שאף אחד לא ירביץ לו, מזון, טיפול רפואי וכו') ובטחון נפשי (שאף אחד לא יעליב/יצעק אותו/עליו מתוך כוונה לפגוע, חום אהבה ותמיכה ממשפחתו), מעבר לזה לא מגיע לו כלום, הוא יכול לרצות ולבקש יפה ולהורה יש זכות לתת או לסרב. לא ממתקים, לא צעצועים ובטח לא יום הולדת כדברו וכלשונו של הילד שיכול לפגוע בילדים אחרים.

עוד הגזמה , למה להורה אין זכות לתת יום הולדת ש "עלול" לפגוע בילדים אחרים? ולמה איזה ילד אנונימי שעלול להיפגע (לא ברור אם נפגע, ולא ברור אם בצדק) הוא זה שקובע אם לילד שלי תהיה מסיבת יום הולדת ואיך היא תראה? ולמה דווקא המסיבה הזו קובעת מי "מקובל" ומי לא?

בקיצור, בואו לא נגזים וניקח את זה למחוזות לא נכונים, מותר לילד להגדיר מי חברים טובים שלו, ורק אותם להזמין אליו הביתה (בהנחה שמדובר בקבוצה קטנה יחסית) , מה זה משנה אם קוראים לזה מסיבת יום הולדת, או סתם מפגש חברים? גישת הפאסיב-אגרסיב הזו של העלבות כדרך לשלוט בחברה לא מקובלת עלי

כמובן שצריך להפעיל שיקול דעת, ואם הקבוצה גדולה מידי, כדאי באמת להזמין את כולם, אבל 5 חברים נראה לי עדיין סביר

 

[Kintsukuroi]

אני לא יודע איפה אתה גר אבל נראה שאצלך בשכונה יש בעיה עם הילדים שלא יודעים לקבל את השונה ואתה כהורה צריך להתערב בכח שזה יקרה.

טוב נראה שאירועים חברתיים של דור ההמשך זה סיפור לא פחות מורכב מהפרומו - מסיבת החתונה....

בינתיים בחזית הזאת יש מגוון אירועי "טרום חתונה" עם בני משפחה וחברים.
אתמול, יום שישי בערב, היה אירוע כזה במרחק של שעת נסיעה ממקום מגוריי (לפני כמה שנים ויתרתי על רכב, אחת ההחלטות הכי חכמות שעשיתי בחיי) ושוב קיבלתי הזמנה במעטפת אטימות: "תבואי, יהיה כיף, תעזרו לי להכיל את ההתרגשות לקראת החתונה".
אז מתוקף העובדה שאין לי רכב ויש מקומות שאני מעונינת להגיע אליהם בסופי שבוע גם במדינת ההלכה מוקדש סעיף תקציב גם לעניין הזה.
יחד עם זאת פה מגיע עניין ההתחשבות וההדדיות, שיש לו ביטוי גם, מה לעשות, בכסף.
כששוחחתי עם החברה בטלפון חשבתי לעצמי "אם חשוב לך שאגיע לאירוע כזה, כשאת מזמינה תחשבי קצת גם עליי ותנסי לארגן לי טרמפ עם אחד המוזמנים". יחד עם זאת לא הרגשתי שאני יכולה להסביר את זה....אמרתי בנימוס שהפעם לא אוכל להגיע מסיבה כזאת או אחרת, למרות שאם היו מציעים לי טרמפ הייתי מצטרפת.

אני חושבת הרבה על שיפור התנהלות חברתית, גם בסיטואציות כאלה שאינן נוחות. אני חושבת שאנשים שיודעים להתנהל ביעילות משיגים גם מטרות כלכליות.
מה הייתם עושים? אומרים לה "מי עוד מגיע מהאיזור שאני יכולה לנסוע איתו?" (חשבתי שאז במידה וזה לא מסתדר אין לי תירוץ לא לבוא...)
אשמח לטיפים ולשיתוף בסיפורים על מה שאתם עשיתם בסיטואציות דומות

 

[בת העמק]

"תבואי, יהיה כיף, תעזרו לי להכיל את ההתרגשות לקראת החתונה".

מה זה??? בחיים לא נפגשתי בהזיות כאלו. בן אדם שזקוק לכל-כך הרבה דרמה, מה הוא יעשה יום אחרי? חודש אחרי? יסתכל על אלבומי הנצחון? יתגרש כי משעמם? יכין אירועי יומולדת שנה לתינוק בגני סביון?

 

[בת העמק]

אם הילד שלך היה בודד בלי חברים האם היית רוצה שהורים אחרים יגדלו את הילד שלהם ככזה שיצביע עליו ויגיד "זה לא חבר שלי" ויתעלמו ממנו או היית רוצה שיחנכו את ילדיהם לנסות לעזור לילד שלך.

כאחת שעברה כמה שנות החרמה בילדותה- אני מזדהה עם כל מילה שלך. מי שלא חווה את זה, כנראה לא מבין על מה אתה מדבר.

לא מבין את האנשים ש"מגוננים" על הילדים שלהם. גילאים צעירים זה בדיוק הזמן הנכון ללמוד איך העולם עובד.

מוחרמים הם אכן בדרך כלל ילדים שלא מבינים את "הכללים" ואני מודה שעד היום יש לי קושי כזה. האם החרם יעזור להם להבין? לדעתי יש יותר סיכוי
להסתגרות ודיכאון או לצורך עז לרצות את הסביבה מאשר להבין. לא מעט ממקרי האונס הקבוצתי קורים לנערות כאלו. התנים מזהים את החלש בעדר.

 

[Yoss]

מה הייתם עושים? אומרים לה "מי עוד מגיע מהאיזור שאני יכולה לנסוע איתו?" (חשבתי שאז במידה וזה לא מסתדר אין לי תירוץ לא לבוא...)
אשמח לטיפים ולשיתוף בסיפורים על מה שאתם עשיתם בסיטואציות דומות

לפי הנסיון שלי והאנשים שאני מכיר, אנשים (ובעיקר בעלי רכב) דווקא לא חושבים על מונית כאופציה ריאלית (לא מדבר על נסיעה עירונית), ולכן טרמפ זה הדיפולט (אבל צריך להזכיר את זה, הרבה לא חושבים על זה לבד). בקיצור- שאלה כמו שהצעת עובדת בדרך כלל - או שנמצא טרמפ, או שברור לצד השני שאת לא מגיעה מחוסר ברירה.

 

[Kintsukuroi]

מה זה??? בחיים לא נפגשתי בהזיות כאלו. בן אדם שזקוק לכל-כך הרבה דרמה, מה הוא יעשה יום אחרי? חודש אחרי? יסתכל על אלבומי הנצחון? יתגרש כי משעמם? יכין אירועי יומולדת שנה לתינוק בגני סביון?

בת העמק, נראה לי שהבנת טוב...מה שהכי עצוב זה שלא מדובר בזוג צעיר שנכסיו האובייקטיביים מתקרבים לוילה בסביון או...אפילו לדירה.
קצת מפתיע אותי שההורים, בעלי נסיון החיים, משני הצדדים, לא רק שלא שמים גבול להוצאות ולפאתוס אלא מצטרפים בשמחה לחגיגה הבזבזנית אבל כנראה שיש לאנשים כל מיני פנטזיות וחלומות שאין להם תקרת מחיר; משאלות לב לגבי ערב בודד שהן חשובות יותר מבטחון כלכלי או חסכון אינטליגנטי שיביא איתו נכסים שיאפשרו הרבה זמן פנוי בהמשך...
מעורבת בסיפור תחושה חזקה שהאירוע "מייצג" את המשפחות מול המסגרות החברתיות וש"כאן אסור לפשל כדי לא להראות רע" (או משהו כזה)
והנה, גם שאר החברה ואני בתוכה משתתפים בשגעון ונותנים תשורות כספיות שבהחלט לוקחות בחשבון את העלות המשוערת של האירוע.

אולי יום אחד, בסיטואציה אחרת, גם חברתי תצליח לראות את הדברים מזווית אחרת....

בינתיים לא נותר לי אלא להסתכל על זה בעיקר כחוויה אנתרופולוגית.

 

[__doubleUnderscore__]

כאחת שעברה כמה שנות החרמה בילדותה- אני מזדהה עם כל מילה שלך. מי שלא חווה את זה, כנראה לא מבין על מה אתה מדבר.

גם אני עברתי כמה שנות החרמה, וממש ממש לא הייתי רוצה להיות מוזמנת בכח ליומולדת של הילדים המגעילים שהחרימו אותי, כי "חייבים להזמין את כולם", ועוד פחות מזה הרגשתי בנוח לעשות מסיבת יום הולדת לעצמי (עד היום אגב) עם אנשים שאני לא סובלת את הנוכחות שלהם בכיתה ובכלל. בסוף כל אחד מוצא את הקליקה שלו, גם המוחרמים - לי זה קרה רק בסביבות חטיבת ביניים, כן?
באמת מימי החטיבה ועד היום נשארו לי שתי חברות טובות ומהממות. מהחוויה האישית שלי כילדה דחויה אני מאוד מתחברת למה שאמרו פה - אם כבר עושים יומולדת לילד, אז לילד צריך להיות כיף, אם באמת כיף לו עם כל הכיתה אז סבבה, אבל אם לא - ממש אין הצדקה בעיני לעינוי הזה בשם איזו הגנה מדומיינת על המנודים של הכיתה.

"תבואי, יהיה כיף, תעזרו לי להכיל את ההתרגשות לקראת החתונה".

הזכרת לי חברה מהתיכון שהייתה דרמה-קווין.... משהו לא נורמלי. תמיד קיווינו שיבוא יום והיא תמצא בן זוג שיאזן אותה. ובכן..... היא הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ומצאה את הדרמה-קינג. ועכשיו יש להם דרמה-בייבי. באופן פלאי אנחנו כבר לא בקשר, רק אומרת....

 

[גרהם]

בשם איזו הגנה מדומיינת על המנודים של הכיתה.

מי שמנודה וחושב שכולם מגעילים ממילא לא יגיע כי אם יגיע, יסבול.
לגבי כל השאר, יש רמות שונות של קשרים חברתיים. חלק לא קוראים נכון את המפה, חלק סתם יפלו בחלק של "חבר, אבל לא הכי טוב". אני לא רואה שום סיבה לנצל את המאורע החשוב כדי לשדר להם את המסר הזה.

 

[בת העמק]

מי שמנודה וחושב שכולם מגעילים

מנודה בדרך כלל לא חושב ככה. אולי בדיעבד אצל חלק מהם. אני מתחזקת חברות ארוכת שנים עם זה שעשה לי הכי הרבה צרות.

לגבי כל השאר, יש רמות שונות של קשרים חברתיים.

אני בעד להזמין את כל הכיתה או אף אחד. אנחנו חגגנו לילדים שלנו יומולדת בצורה שונה לגמרי (נדמה לי שכבר כתבתי על זה פעם)- הילד ואנחנו לקחנו יום חופש
מהלימודים והעבודה (בלי האח השני) ועשינו יום כיף שכלל טיול נחמד או מוזיאון מדע, מסעדה לפי בחירתו וסיום בחנות צעצועים עם סכום כסף ידוע מראש שיוכל לבחור את מה שבא לו. ככה הילד קיבל גם מנת הורים הגונה ביום הזה ובלי לחץ והכנות לאירוע. כשהם עברו לחטיבה, איחדנו את ימי ההולדת לנסיעה של שלושה ימים לצימר וטיולים רק אנחנו והם. היה כיף ומלכד.

 

[יוסי מערוף]

לא מעט מציינים פה נידוי בתור מה שגורם אובר רגישות ולהזמין את כל הכיתה.
אני הייתי מאלו שרודפים אחריהם (ילד כאפות) ומחרימים.
התגובה שלי הייתה שמצידי שכולם ילכו לה**דיין. מבחינתי מעדיף 2-3 חברים טובים על פני מליון חברים של מ'נמשע.

אגב, גם הבן שלי הוא לא ממסמרי הכיתה אלא להיפך. ביישן ונחבא אל הכלים והוא רצה רק כמה חברים ולא את כל הכיתה.

ואגב, אם בבחירה בין לגרום לילד שלי להרגיש נוח ביומולדת, לבין "העלבות" של ילד או אמא של ילד שהבן שלי לא מסתדר איתו - אני בוחר בבן שלי.