מה שאני עשיתי במקרה האינדיבידואלי שלי, לפחות בתור התחלה, הוא, דווקא בניגוד ל
תפישתה של הסולידית, הפרדה ברורה בין הכסף שאני מייעד לתיק השקעות (כסף שנמצא בקופת הגמל, קרן ההשתלמות וחשבון המסחר העצמאי שלי), שהוא כסף שאיני מתכוון להשתמש בו למטרות שאינן השקעה ולא יפריע לי שיפסיד מערכו, לבין כסף שאני מייעד לשימוש בשנים הקרובות מאוד (צופה שאשתמש ברובו הגדול עד 3 שנים מהיום, שנים שבמהלכן קרוב לוודאי שלא יהיה לי מקור הכנסה מהימן) ולמקרי חירום (כסף שנמצא בחשבון הבנק שלי), שיפריע לי מאוד שיפסיד מערכו, שכן זה יפגע לי בתוכניותיי לעתיד הקרוב, תוכניות שאיני מעוניין שיידחו. בהסתכלות על הכסף שלי שאני מייעד להשקעות, 80% ממנו מושקע במניות. בהסתכלות על סך נכסיי, רק 44% מהם מושקעים במניות. אני מודע לכך שזה יכול לעלות לי בהפסד של תשואה פוטנציאלית, אבל מצד שני אני לא מעוניין לסכן את הכסף שאני מייעד לשימוש בשנים הקרובות מאוד, כך שמבחינתי הוא אינו נחשב כחלק מתיק ההשקעות שלי. בסופו של דבר, נניח שבמהלך 3 השנים הקרובות אשתמש ב-90% מהכסף שאני מייעד לשימוש בשנים הקרובות מאוד, בסופו של דבר בעוד 3 שנים גם בהסתכלות על סך נכסיי אוכל להיווכח שקרוב ל-80% מהם מושקעים במניות.
אני נוקט בשיטה שבה אני מגדיל את החשיפה הכוללת של סך נכסיי כשאני נכנס לתקופה שבה יש לי מקור הכנסה מהימן, ומקטין אותה כשאני יוצא מתקופה כזו.
