טוב, לי אישית יהיה קשה לענות על הדיון בלי דוגמאות נקודתיות ומאוד אישיות:
סיימתי תיכון בלי בגרות, ובתיכון כבר התחלתי לעבוד במכירות.
בגיל 21 החלטתי שאני רוצה ללמוד רפואה.
השלמתי בגרויות ועדיין לא היו לי ציונים גבוהים.
אמרתי אעשה "הבה ונתחכמה".
אלך ללמוד שנה ביולוגיה אוציא ממוצע 95 ואבקש לעבור לרפואה.
נרשמתי לאיזה מסלול חדש בשם מעבדנות רפואית או משהו בסגנון ואז המסלול בוטל.
יועץ הלימודים אמר לי שכדאי לי לעבור לביוטכנולוגיה כי זה הולך להיות העתיד

אחרי סימסטר אחד בביוטכנולוגיה חתכתי.
האינתיפאדה השנייה התחילה והחלטתי שבא לי על מדעי המדינה ומזרח תיכון.
חשבתי שלהעביר זמן באוניברסיטה עם שב"כניקים חתיכים יעשה טוב לגוף ולנפש שלי.
לקראת סוף התואר חתכתי את מזרח תיכון, האינתיפאדה נגמרה תודה לאל וסיימתי מדע המדינה עם לשון בחוץ.
קצת לפני, התחלתי לעבוד בשוק ההון.
המנהל הראשון שלי אמר שיש לי יכולת מכירות פנטסטית אז הוא יקח על עצמו ללמד אותי את שוק ההון.
כשסיימתי סוף כל סוף מדע המדינה נשביתי בקסמו של שוק ההון (תכננתי להשתלב בתחום השיווק בשוק ההון) וכבר רציתי תואר שני.
הגשתי מועמדות לתואר שני בכלכלה עם מכתב חריג וקורע לב המפרט מדוע אני מבקשת שיקבלו אותי ללימודים על אף שלא למדתי תואר ראשון כלכלה ויהיה לי מאוד קשה להשלים לימודים (ואני לא ממש ריאלית).
מזכירת החוג ביקשה שלא איעלב והמכתב שלי באמת נוגע ללב אך הם לא יכולים לקבל אותי ללימודים.
כיוון שכבר זרקתי איזה 400 ש"ח על הגשת בקשה ללימודים החלטתי להוסיף מסלול של ניהול תעשייתי שהיה דאז השנה הראשונה למסלול.
אליו התקבלתי וביום שניגשתי לערוך תוכנית לימודים קיבלתי מכתב שהתקבלתי לכלכלה...
נשארתי בניהול תעשייתי והחלטתי שכשאסיים אני רוצה מנהל עסקים עם התמחות בשיווק.
ביררתי וגיליתי שאם אסיים את ניהול תעשייתי מעל 85 אוכל להתקבל למנע"ס ללא gmat.
אז גם נרקם לי החלום לעבוד בשיווק בבית השקעות.
עברתי לחברה אחרת בשוק ההון (כולם סביבי יוצאי בנקים ובעלי תואר בכלכלה ורק אני לא, הרגשתי כמו הברווזון המכוער, הרגשה שנגמרה ביום שהסתבר לי שהבונוסים שלי גבוהים יותר משאר הצוות...).
התחלתי את התואר ואח"כ הגשמתי את החלום שלי והתקבלתי לעבודה בבית השקעות אך לא בתחום השיווק.
הבנתי שאני בתחום שאני לא מתה עליו והתפטרתי.
בשיחת הפרידה שלי המנהל שלי סיפר לי שהתכנון היה למנות אותי למנהלת צוות.
הלסת נשמטה לי כיוון שגם כאן הייתי היחידה בצוות שהיא ללא תואר בכלכלה.
הוא אמר שזה לא רלוונטי מבחינתו כי התפיסה שלי כל כך מהירה שאני מבינה יותר טוב מאנשים עם תואר.
בבית ההשקעות הבא שעבדתי בו הגעתי למנוחה ולנחלה כיוון שסוף כל סוף עבדתי בשיווק בבית השקעות.
הייתי שמחה ומרוצה, עשיתי כברת דרך והגשמתי חלום.
אז גם הבנתי ששוק ההון אפור מדי, מגביל מדי ורגולטורי מדי עבורי.
אחרי הרבה שנים בענף אני היום בתעשייה אחרת, ומבחירה.
עדיין בתחום השיווק שאותו אני מאוד אוהבת.
אני מרוויחה משכורת נאה ואני ממש לא היי טק (המשכורת שלי יותר גבוהה מהממוצע במקצוע שלי), ותוך שנה וחצי מתכננת להתחיל תואר שני נוסף והפעם במנע"ס עם התמחות בשיווק וכנראה להמשיך לדוקטורט. (אני מאוד אוהבת ללמוד)
פה ושם כן יש לי מחשבות על הסבה מקצועית אבל אני צריכה להתבשל עוד ועוד.
מסקנות?
1. תואר הוא דרישת סף הכרחית אבל אי אפשר לוותר על אישיות ועל כישורים תעסוקתיים שנרכשים עם השנים.
מבחינתי תואר הוא כמו חותמת בדרכון, אתה לא יכול לעבור ביקורת גבולות בלעדיו, אבל מה אתה עושה כשאתה נכנס לתוך הארץ בה אתה מבקר זה כבר לגמרי תלוי בך

2. חלומות והגשמתם יכולים לגרום לנו סיפוק מנטלי ופיננסי.
3. אתה צריך לדעת מה אתה שווה, להיות בעל הערכה עצמית וביטחון עצמי, ולדעת להעביר את זה היטב בראיונות עבודה. יש לזה בעיניי חלק לא מבוטל בפוטנציאל ההשתכרות שלך.
4. כמו בכל דבר צריך מזל...

5. באופן אישי, לא רואה את עצמי בזוגיות עם גבר שלא למד. היכולת לעמוד בכבוד בתואר אקדמי בהחלט אומר משהו בעיניי. מבחינה פיננסית נטו ברור שאפשר להגיע למשכורות יפות ללא תואר אקדמי ועם כישרון רב או מתת אל: כדורגלנים, כדורסלנים, שפים, קונדיטורים, דוגמניות, מעצבי שיער וכד'. גם אצלם אגב נדרשת בעיניי הרבה עבודה קשה.