יהודה המתכנת
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 9/2/22
- הודעות
- 46
- דירוג
- 17
הערה מקדימה:
דיון דומה מתקיים באשכול הזה. אבל הוספתי כאן הרבה, וסיכמתי את הנושא. לתועלת הגולשים פתחתי דיון חדש.
1. מבוא: מס רווח הון
סעיף 88 לפקודת מס הכנסה מגדיר כמה הגדרות חשובות
כל הפלפול הזה למעשה מגדיר מהו רווח הון: מחיר המכירה של הנכס, בניכוי מחיר הקניה שלו.
מהרווח יש לנכות את עליית המדד וזהו הרווח הריאלי החייב במס.
בהמשך, סעיף 91 קובע את שיעור המס על רווחי ההון הריאליים, וסעיף 92 קובע את קיזוז הפסדי ההון.
ידועה גם הלכת מוזס וארקין שרווח אינפלציוני איננו הופך את ההפסד לרווח ומנגד הפסד אינפלציוני איננו הופך את הרווח למגן מס.
2. תקנות לענין מכירה בחסר
כל זה נאמר לגבי רווח הון רגיל. ומה בענין שורט? זה לא נקבע בפקודה אלא בחקיקת משנה.
תקנות מס הכנסה קובעות כך:
לפי זה, מי שמכר נייר ערך בחסר, עליו *להוסיף* לרווח את הרווח האינפלציוני!
3. דוגמא, ותמיהה
כדי לפשט, ניקח דוגמא פשוטה: אדם מכר בחסר נייר ערך ב100 ש"ח, וקנה אותה כעבור שלש שנים ב100 ש"ח.
אין לו שום רווח נומינלי בעסקה. הוא מכר ב100 וקנה ב100.
אבל באותן שנים, המדד עלה ב10 אחוזים. לפי נוסח התקנות, האדם חייב לשלם מס רווח הון על הרווח האינפלציוני!
וזה מוזר מאד, משלש סיבות:
1. מה נשתנה? למה מרווח הון רגיל *מנכים* את האינפלציה, ואילו על רווח הון בחסר *מוסיפים* את האינפלציה?
2. מה ההבדל בין זה לבין אדם שלווה 100 ש"ח, והחזירם כעבור כמה שנים. גם הוא למעשה הרוויח רווח אינפלציוני. הוא קיבל כסף יקר, והחזיר אותו לאחר שערכו נשחק.
3. ונקודה אחרונה, הכי חשובה: מילא אם המוכר היה יכול להשתמש בכסף, היה אפשר לטעון שבמועד המכירה הוא קיבל 100 ש"ח יקרים, וכשהוא כיסה את השורט הוא שילם 100 ש"ח זולים.
אבל במציאות, המשקיע לא היה יכול להשתמש בכסף, כי הוא היה חייב לשמור אותו בחשבון הברוקר, כבטוחה לפוזיציית השורט שלו.
ממילא, לא צמח לו שום רווח או הפסד מהענין.
4. פרשנות חילופית:
אלולי הפרקטיקה היתה נוהגת לפי הפרשנות התמוהה דלעיל, אולי אפשר לפרש את התקנה כך: יש לתאם את התמורה במכירה באופן שלילי. כלומר: במקום להכפיל את התמורה בשיעור עליית המדד, יש לחלק את התמורה בשיעור עליית המדד.
הפירוש הזה שומר על עקביות, והמס על מכירה בחסר יהיה בדיוק לפי אותם כללים של רווח הון רגיל.
דיון דומה מתקיים באשכול הזה. אבל הוספתי כאן הרבה, וסיכמתי את הנושא. לתועלת הגולשים פתחתי דיון חדש.
1. מבוא: מס רווח הון
סעיף 88 לפקודת מס הכנסה מגדיר כמה הגדרות חשובות
"מחיר מקורי" – הסכום ששולם על הנכס;
"מחיר מקורי מתואם" – המחיר המקורי, כפול במדד ביום המכירה ומחולק במדד ביום הרכישה;
"ריווח הון" – הסכום שבו עולה תמורת המכירה על יתרת המחיר המקורי;
"סכום אינפלציוני" – חלק ריווח ההון השווה לסכום שבו עולה המחיר המקורי המתואם על המחיר המקורי;
"ריווח הון ריאלי" - ריווח ההון פחות הסכום האינפלציוני;
...
"הפסד הון" - הסכום שבו עולה יתרת המחיר המקורי על התמורה;
כל הפלפול הזה למעשה מגדיר מהו רווח הון: מחיר המכירה של הנכס, בניכוי מחיר הקניה שלו.
מהרווח יש לנכות את עליית המדד וזהו הרווח הריאלי החייב במס.
בהמשך, סעיף 91 קובע את שיעור המס על רווחי ההון הריאליים, וסעיף 92 קובע את קיזוז הפסדי ההון.
ידועה גם הלכת מוזס וארקין שרווח אינפלציוני איננו הופך את ההפסד לרווח ומנגד הפסד אינפלציוני איננו הופך את הרווח למגן מס.
2. תקנות לענין מכירה בחסר
כל זה נאמר לגבי רווח הון רגיל. ומה בענין שורט? זה לא נקבע בפקודה אלא בחקיקת משנה.
תקנות מס הכנסה קובעות כך:
"נייר ערך חליפי" – נייר ערך שרכש מוכר נייר ערך בחסר
3. במכירה בחסר של נייר ערך הנסחר בבורסה יראו את רווח ההון כאילו נצמח או הופק במועד רכישת נייר הערך החליפי, ויחולו הוראות אלה:
(1) יום הרכישה יהיה יום רכישתו של נייר הערך החליפי והמחיר המקורי יהיה המחיר המקורי של נייר הערך החליפי;
(2) יראו את רווח ההון בסכום שבו עולה התמורה במכירת נייר הערך בחסר, כשהיא מתואמת מיום מכירת נייר הערך בחסר ועד יום הרכישה של נייר הערך החליפי, על המחיר המקורי.
לפי זה, מי שמכר נייר ערך בחסר, עליו *להוסיף* לרווח את הרווח האינפלציוני!
3. דוגמא, ותמיהה
כדי לפשט, ניקח דוגמא פשוטה: אדם מכר בחסר נייר ערך ב100 ש"ח, וקנה אותה כעבור שלש שנים ב100 ש"ח.
אין לו שום רווח נומינלי בעסקה. הוא מכר ב100 וקנה ב100.
אבל באותן שנים, המדד עלה ב10 אחוזים. לפי נוסח התקנות, האדם חייב לשלם מס רווח הון על הרווח האינפלציוני!
וזה מוזר מאד, משלש סיבות:
1. מה נשתנה? למה מרווח הון רגיל *מנכים* את האינפלציה, ואילו על רווח הון בחסר *מוסיפים* את האינפלציה?
2. מה ההבדל בין זה לבין אדם שלווה 100 ש"ח, והחזירם כעבור כמה שנים. גם הוא למעשה הרוויח רווח אינפלציוני. הוא קיבל כסף יקר, והחזיר אותו לאחר שערכו נשחק.
3. ונקודה אחרונה, הכי חשובה: מילא אם המוכר היה יכול להשתמש בכסף, היה אפשר לטעון שבמועד המכירה הוא קיבל 100 ש"ח יקרים, וכשהוא כיסה את השורט הוא שילם 100 ש"ח זולים.
אבל במציאות, המשקיע לא היה יכול להשתמש בכסף, כי הוא היה חייב לשמור אותו בחשבון הברוקר, כבטוחה לפוזיציית השורט שלו.
ממילא, לא צמח לו שום רווח או הפסד מהענין.
4. פרשנות חילופית:
אלולי הפרקטיקה היתה נוהגת לפי הפרשנות התמוהה דלעיל, אולי אפשר לפרש את התקנה כך: יש לתאם את התמורה במכירה באופן שלילי. כלומר: במקום להכפיל את התמורה בשיעור עליית המדד, יש לחלק את התמורה בשיעור עליית המדד.
הפירוש הזה שומר על עקביות, והמס על מכירה בחסר יהיה בדיוק לפי אותם כללים של רווח הון רגיל.