-
חשבון מסחר באקסלנס טרייד : סנט למניה במסחר בארה"ב (מינימום $5 לעסקה), פטור מדמי טיפול לשנתיים, קורס במתנה ובונוס 100 ש"ח למצטרפים חדשים. להצטרפות דיגיטלית לחצו כאן .
משבר גיל ה-32
- פותח הנושא Curhx11
- פורסם בתאריך
ביולוג ירושלמי
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 25/1/15
- הודעות
- 1,393
- דירוג
- 3,288
יפה.
אז הנה סיכום של מה שאנחנו חושבים בנושא:
בית (שכור/קנוי/ירושה מההורים), ילדים (בכלל לא/מעט/הרבה), אישה (ניסויים בבני אדם/זוגיות/פוליאמורפיה), משכנתא (מגודרת טימטום/ממונפת להשקעה), לימודים (קורס/תואר/תעודת טכנאי דילדואים/לימודי נהיגה מונעת), צבא (ג'ובניק/קרבי/קב"ן/שירות לאומי/קצונה/קבע), מחלה (סרטן/דמנציה/נפחת הריאות/הרפס על האף/טחורים), עבודה (כלום כסף/מעט כסף/הרבה כסף/מלא כסף), קריירה (עובד פשוט/מנהל מטעם עצמו/מנהל מטעם אחרים/ראש צוות/מנכ"ל של אללה).
פיספסתי משהו?
חלק חושבים שילדים זה סבל להורים, סבל לעצמם, סבל לעולם, שהעולם סובל ושכל מעשה ההורות הוא אנוכי נורא וגובל בשערורייה. חלק בטוחים שהצאצאים שלהם הם מתנה לעולם ולעצמם.
חלק חושבים שילדים נעשים משעמום, או מפסאודו-שעמום, או ממשהו שקודם צריך לבדוק אם הוא נופל תחת הגדרות השעמום. מיד מזמנים פרופרסור לבלשנות, סמנטיקה של פורומים וניתוח הגדרות.
חלק בטוחים שילדים, בכבודם ובקיומם, הם ולא אחר משמעות קיומנו (לא פחות ולא יותר), סלע חיינו והתהוות והגשמת כל הייעוד שלנו בחיים שעל מנת להפגיש טיפת זרע סרוחה וביצית שתהיה מופרה.
חלק בודקים אם כבר התחרטנו שנולדנו, או שאפשר להתחרט מתי שרוצים ומתי לוקחים אומץ ומתאבדים בעקבות ההתחרטות-התלבטות הזו והאם זה דיון תיאורטי או שכבר אפשר להכין את חבל הקומקום כמו הצ'ח'צ'ח.
חלק אומרים שסרטונים עם חתולים שמנגנים על עוד ומדרבקים הם דרך נהדרת להעביר שנה מהחיים.
עולם כמנהגו נוהג.
כל הנאמר לעיל נכתב בציניות מעושה. גם לי נמאס קצת מעצמי. אין לי כח לשפוט אף אחד, אני עסוק בלשחק עם גומי לעיסה.
אפשר להניח את אל-ההורות בצד, לא שאני השוטר של השירשור הוויקיפדי הזה. פשוט זה מביך שהגענו לשם.
@Curhx11 מה דעתך בנידון?...
מה למדת מהשאלה ששאלת עד עתה?
נעלמת לנו קצת.
מה המסקנות?
איך ואיפה אתה מעמיד את עצמך עד עתה בתור מתבגר מבוגר בן 32 שעוד דרכיו לפניו, אבל כבר חצי רגל בקבר?
נערך לאחרונה ב:
+1
הצבירה והנכסים יפתחו לך פתח לעולם שלא חשבת שהוא קיים. לעולם שבו אתה יכול לפרגן לקרוב משפחה במתנה מפנקת ולא להרגיש בזה כלל, לעולם שבו אתה יכול להתפנק בעצמך בצורה שלא העלית על דעתך אבל היא הפכה לאפשרית ולא תשפיע על מצבך הפיננסי, לעולם שבו תוכל (לא) לעבוד במה שאתה רוצה בלי לחשוב כמה כסף אתה מרוויח מכך.
אני חושב שתמיד היו את ה"פילוסופים" שלא הצליחו להבין למה אנשים מביאים ילדים עם כל הסבל והרוע האנושיים. היום, עם אמצעים למניעת הריון, האפשרות לממש את המחשבות האלה היא המיוחדת.
העמדת עולם טוב יותר (חופש וחירות, הזדמנויות, יכולת כלכלית, השכלה) לצאצאינו היא המשמעות מבחינתי. כמובן תוך כדי הנאה רבה שלי עצמי ושל בת-זוגי מהדרך
העמדת צאצאים לכשעצמה כמשמעות נשמעת לי קצת עצובה. אבל זה רק אני...כמה שמחה, התרגשות ואושר הצאצא שלך יספוג במהלך חייו? כמה שעות משחק, כמה חברויות, כמה ספרים מעוררי השראה, כמה אהבות, כמה אתגרים שיגרמו לו להרגיש חי, כמה שעות רביצה על הדשא והסתכלות על העננים בעוד שהשמש מלטפת את פניו? כמה אוכל טעים הוא יאכל, כמה שעות שמחות עם ילדיו שלו?
כצאצא לזוג הורים, אני מודע לכל התחושות השליליות שהיו לי במהלך החיים, אבל מעדיף להוקיר את החלק החיובי...
מסכימה!
עש לילה
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 21/11/15
- הודעות
- 1,131
- דירוג
- 2,347
הפסקאות הרלוונטיות מ-Stumbling on Happiness של דן גילברט (ההדגשות שלי):
Yet if we measure the actual satisfaction of people who have children, a very different story emerges. As figure 23 shows, couples generally start out quite happy in their marriages and then become progressively less satisfied over the course of their lives together, getting close to their original levels of satisfaction only when their children leave home.17 Despite what we read in the popular press, the only known symptom of “empty nest syndrome” is increased smiling.18 Interestingly, this pattern of satisfaction over the life cycle describes women (who are usually the primary caretakers of children) better than men.19 Careful studies of how women feel as they go about their daily activities show that they are less happy when taking care of their children than when eating, exercising, shopping, napping, or watching television.20 Indeed, looking after the kids appears to be only slightly more pleasant than doing housework.
None of this should surprise us. Every parent knows that children are a lot of work—a lot of really hard work—and although parenting has many rewarding moments, the vast majority of its moments involve dull and selfless service to people who will take decades to become even begrudgingly grateful for what we are doing. If parenting is such difficult business, then why do we have such a rosy view of it? One reason is that we have been talking on the phone all day with society’s stockholders—our moms and uncles and personal trainers—who have been transmitting to us an idea that they believe to be true but whose accuracy is not the cause of its successful transmission. “Children bring happiness” is a super-replicator. The belief-transmission network of which we are a part cannot operate without a continuously replenished supply of people to do the transmitting, thus the belief that children are a source of happiness becomes a part of our cultural wisdom simply because the opposite belief unravels the fabric of any society that holds it. Indeed, people who believed that children bring misery and despair—and who thus stopped having them—would put their belief-transmission network out of business in around fifty years, hence terminating the belief that terminated them. The Shakers were a utopian farming community that arose in the 1800s and at one time numbered about six thousand. They approved of children, but they did not approve of the natural act that creates them. Over the years, their strict belief in the importance of celibacy caused their network to contract, and today there are just a few elderly Shakers left, transmitting their doomsday belief to no one but themselves.
The belief-transmission game is rigged so that we must believe that children and money bring happiness, regardless of whether such beliefs are true. This doesn’t mean that we should all now quit our jobs and abandon our families. Rather, it means that while we believe we are raising children and earning paychecks to increase our share of happiness, we are actually doing these things for reasons beyond our ken. We are nodes in a social network that arises and falls by a logic of its own, which is why we continue to toil, continue to mate, and continue to be surprised when we do not experience all the joy we so gullibly anticipated.
None of this should surprise us. Every parent knows that children are a lot of work—a lot of really hard work—and although parenting has many rewarding moments, the vast majority of its moments involve dull and selfless service to people who will take decades to become even begrudgingly grateful for what we are doing. If parenting is such difficult business, then why do we have such a rosy view of it? One reason is that we have been talking on the phone all day with society’s stockholders—our moms and uncles and personal trainers—who have been transmitting to us an idea that they believe to be true but whose accuracy is not the cause of its successful transmission. “Children bring happiness” is a super-replicator. The belief-transmission network of which we are a part cannot operate without a continuously replenished supply of people to do the transmitting, thus the belief that children are a source of happiness becomes a part of our cultural wisdom simply because the opposite belief unravels the fabric of any society that holds it. Indeed, people who believed that children bring misery and despair—and who thus stopped having them—would put their belief-transmission network out of business in around fifty years, hence terminating the belief that terminated them. The Shakers were a utopian farming community that arose in the 1800s and at one time numbered about six thousand. They approved of children, but they did not approve of the natural act that creates them. Over the years, their strict belief in the importance of celibacy caused their network to contract, and today there are just a few elderly Shakers left, transmitting their doomsday belief to no one but themselves.
The belief-transmission game is rigged so that we must believe that children and money bring happiness, regardless of whether such beliefs are true. This doesn’t mean that we should all now quit our jobs and abandon our families. Rather, it means that while we believe we are raising children and earning paychecks to increase our share of happiness, we are actually doing these things for reasons beyond our ken. We are nodes in a social network that arises and falls by a logic of its own, which is why we continue to toil, continue to mate, and continue to be surprised when we do not experience all the joy we so gullibly anticipated.
אגב, הוא מציג גם רעיון דומה בנוגע לכסף: עושר, מעבר לנקודה מסויימת, לא הופך אנשים למאושרים יותר - אבל האמונה שכן גורמת לנו לרדוף אחריו ומניעה את גלגלי הכלכלה והופכת את החברה שבה אנו חברים לחזקה יותר. כלומר גם זו דוגמה לרעיון שהוא super replicator:
If rich kings are no happier than poor beggars, then why should poor beggars stop sunning themselves by the roadside and work to become rich kings? If no one wants to be rich, then we have a significant economic problem, because flourishing economies require that people continually procure and consume one another’s goods and services. Market economies require that we all have an insatiable hunger for stuff, and if everyone were content with the stuff they had, then the economy would grind to a halt. But if this is a significant economic problem, it is not a significant personal problem. The chair of the Federal Reserve may wake up every morning with a desire to do what the economy wants, but most of us get up with a desire to do what we want, which is to say that the fundamental needs of a vibrant economy and the fundamental needs of a happy individual are not necessarily the same. So what motivates people to work hard every day to do things that will satisfy the economy’s needs but not their own? Like so many thinkers, Smith believed that people want just one thing—happiness—hence economies can blossom and grow only if people are deluded into believing that the production of wealth will make them happy.14 If and only if people hold this false belief will they do enough producing, procuring, and consuming to sustain their economies.
In short, the production of wealth does not necessarily make individuals happy, but it does serve the needs of an economy, which serves the needs of a stable society, which serves as a network for the propagation of delusional beliefs about happiness and wealth. Economies thrive when individuals strive, but because individuals will only strive for their own happiness, it is essential that they mistakenly believe that producing and consuming are routes to personal well-being. Although words such as delusional may seem to suggest some sort of shadowy conspiracy orchestrated by a small group of men in dark suits, the belief-transmission game teaches us that the propagation of false beliefs does not require that anyone be trying to perpetrate a magnificent fraud on an innocent populace. There is no cabal at the top, no star chamber, no master manipulator whose clever program of indoctrination and propaganda has duped us all into believing that money can buy us love. Rather, this particular false belief is a super-replicator because holding it causes us to engage in the very activities that perpetuate it.16
In short, the production of wealth does not necessarily make individuals happy, but it does serve the needs of an economy, which serves the needs of a stable society, which serves as a network for the propagation of delusional beliefs about happiness and wealth. Economies thrive when individuals strive, but because individuals will only strive for their own happiness, it is essential that they mistakenly believe that producing and consuming are routes to personal well-being. Although words such as delusional may seem to suggest some sort of shadowy conspiracy orchestrated by a small group of men in dark suits, the belief-transmission game teaches us that the propagation of false beliefs does not require that anyone be trying to perpetrate a magnificent fraud on an innocent populace. There is no cabal at the top, no star chamber, no master manipulator whose clever program of indoctrination and propaganda has duped us all into believing that money can buy us love. Rather, this particular false belief is a super-replicator because holding it causes us to engage in the very activities that perpetuate it.16
מעניין לראות שיש כאן לא מעט אנשים שהצליחו (או לפחות מנסים) "לנצח" את מירוץ העכברים שמתואר בחלק השני, אבל לא במירוץ הילדים שמתואר בחלק הראשון...
avik
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 1/2/17
- הודעות
- 33
- דירוג
- 52
ראה כאן, מוטב בלי ילדים, מגזין אלכסון. אמ:לק - לא להתאבד, לא להביא ילדים.
אין כול כך מסקנות... למדתי שיש הרבה שהרגישו כמוני, והילדים פתרו להם את העניין, רק שאני כרגע ממש לא מעוניין בילדים.
אז נמשיך לחיות את החיים, ונפסיק לחפש WHITE PEOPLE PROBLEMS
העמדת עולם טוב יותר (חופש וחירות, הזדמנויות, יכולת כלכלית, השכלה) לצאצאינו היא המשמעות מבחינתי. כמובן תוך כדי הנאה רבה שלי עצמי ושל בת-זוגי מהדרך
קודם כל צריך שיהיו צאצאים בשביל זה...
אתה מדבר על שלב 2 ואני מדבר על שלב 1
ונניח שהעולם אפור עצוב וכואב (תחשוב על דיסטופיה בסגנון המטריקס
), האם המין האנושי יפסיק להעמיד צאצאים? האם היהודים הפסיקו לעשות ילדים אחרי מלחמת העולם השניה? להיפך! ילדים הם התקווה לעתיד טוב יותר. אפילו אם אנחנו נכשלנו, ילדינו יצליחו יותר מאיתנו . ואם לא הם, אז ילדי ילדיהם, ואם לא הם אז ילדי ילדיהם, זה מה שטוב באינסוף, שם הכל יכול להתגשם אם לעומת זאת, תפסיק לעשות ילדים כי לא תוכל להבטיח להם עתיד יותר טוב, אז בעצם איבדת תקווה ונכנסת למצב סופני, ותבטיח את התגשמות העתיד הרע.
העמדת צאצאים וחינוכם בהתאם לדרך שלך בעצם משפיעה על עיצוב עולם העתיד בכיוון שאתה רוצה, הרבה יותר מכל מעשה אחר שתעשה (מי אמר חרדים?).
זאת דעתי, לא חייבים להסכים...
טוב, נרשמתי לפורום רק כדי לכתוב את הפוסט הבא:
ילד כתשובה למשבר קיומי?
אני אענה לכל אלו שכותבים את זה (את זה ספציפית או וריאציות אחרות שמתסכמות בזה): ילד הוא יצור שקיים בפני עצמו. אין דבר אנוכי יותר מאשר לעשות ילד רק כדי לספק את הקיום שלך. אז נכון, זה הטבע האנושי להיות אנוכי, ואין בזה דבר רע. אבל אם זו הסיבה היחידה, ראוי ורצוי שמי ששוקל לעשות ילד על סמך זה, ישאל את עצמו את השאלות הבאות:
* האם יתכן שתאבד עניין ביצור החדש שאתה תביא לעולם רק כדי לספק את הצרכים שלך? ואם כן, מה אז? כיצד לא תזניח אותו? כיצד לא תהיה בדכאון ממנו כאשר הוא יעצבן וידרוש תשומת לב ויגרע מזמן השינה שלך והזמן הפנוי שלך?
* האם זה באמת מה שיביא לך אושר? האם בדקת את כל האופציות האחרות, כמו טיול מסביב לעולם, מציאת בן\בת זוג (ואם יש, אז בן\בת זוג אחר במקום)? מכונית חדשה? עבודה חדשה? מקצוע חדש? כשרון חדש? תחביב חדש? חברים חדשים?
ילד זה לא צעצוע.
ילד זה לא משהו שמסתכם בלחלום בהקיץ על הכיף שלו רץ בשדות עם חיוך על הפנים, או שהוא צוחק. כי.. ואולי זה יבוא בהפתעה, אבל הוא יחרבן בכל מקום, יעצבן, יציק, יבכה, יתסכל, יתזז והחיים שלך לא יהיו אותו דבר אחרי (ובואו לא נעמיד פנים, כל ההורים מביניכם יודעים שזה נכון, אל תציגו רק את הדברים החיובים, שאני לא מכחיש שיש!).
אם אתה לא מסוגל להתמודד עם השאלות האלו, עדיף שלא. אל תביא ילד לעולם, שלא יסבול סתם.
ואני מאמין אדוק בכך שאם כל ההורים שהיו אי פעם היו שואלים את עצמם את השאלות האלו ברצינות, אז מצב הכוכב שלנו והאנושות היה טוב יותר בהרבה.
אגב, אני לא נגד ילדים. אני נגד ילדים כתשובה למשבר קיומי. הבדל חשוב.
כלומר, אם אדם אומר שהוא רוצה ילד כי הוא פשוט רוצה ילד, או כי יש לו אינסטינקט חייתי שאומר לו לעשות ילד, אז קדימה. תעשה ילד. במצב כזה יש לי ספק רב שאותו אדם לא יהיה הורה טוב.
ילד כתשובה למשבר קיומי?
אני אענה לכל אלו שכותבים את זה (את זה ספציפית או וריאציות אחרות שמתסכמות בזה): ילד הוא יצור שקיים בפני עצמו. אין דבר אנוכי יותר מאשר לעשות ילד רק כדי לספק את הקיום שלך. אז נכון, זה הטבע האנושי להיות אנוכי, ואין בזה דבר רע. אבל אם זו הסיבה היחידה, ראוי ורצוי שמי ששוקל לעשות ילד על סמך זה, ישאל את עצמו את השאלות הבאות:
* האם יתכן שתאבד עניין ביצור החדש שאתה תביא לעולם רק כדי לספק את הצרכים שלך? ואם כן, מה אז? כיצד לא תזניח אותו? כיצד לא תהיה בדכאון ממנו כאשר הוא יעצבן וידרוש תשומת לב ויגרע מזמן השינה שלך והזמן הפנוי שלך?
* האם זה באמת מה שיביא לך אושר? האם בדקת את כל האופציות האחרות, כמו טיול מסביב לעולם, מציאת בן\בת זוג (ואם יש, אז בן\בת זוג אחר במקום)? מכונית חדשה? עבודה חדשה? מקצוע חדש? כשרון חדש? תחביב חדש? חברים חדשים?
ילד זה לא צעצוע.
ילד זה לא משהו שמסתכם בלחלום בהקיץ על הכיף שלו רץ בשדות עם חיוך על הפנים, או שהוא צוחק. כי.. ואולי זה יבוא בהפתעה, אבל הוא יחרבן בכל מקום, יעצבן, יציק, יבכה, יתסכל, יתזז והחיים שלך לא יהיו אותו דבר אחרי (ובואו לא נעמיד פנים, כל ההורים מביניכם יודעים שזה נכון, אל תציגו רק את הדברים החיובים, שאני לא מכחיש שיש!).
אם אתה לא מסוגל להתמודד עם השאלות האלו, עדיף שלא. אל תביא ילד לעולם, שלא יסבול סתם.
ואני מאמין אדוק בכך שאם כל ההורים שהיו אי פעם היו שואלים את עצמם את השאלות האלו ברצינות, אז מצב הכוכב שלנו והאנושות היה טוב יותר בהרבה.
אגב, אני לא נגד ילדים. אני נגד ילדים כתשובה למשבר קיומי. הבדל חשוב.
כלומר, אם אדם אומר שהוא רוצה ילד כי הוא פשוט רוצה ילד, או כי יש לו אינסטינקט חייתי שאומר לו לעשות ילד, אז קדימה. תעשה ילד. במצב כזה יש לי ספק רב שאותו אדם לא יהיה הורה טוב.
נערך לאחרונה ב:
Fitch
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 1/8/16
- הודעות
- 3,759
- דירוג
- 3,005
מסופקני.
ילד פותח אותך למנעד נוסף של רגשות, תחושות, התמודדויות - הוא לא מגיע לפטור אותך משעמום, אלא להעשיר אותך.
קצת פומפוזי לטעמי.
אפשר לחשוב כמה החתול והחתולה חושבים לפני כן.
גם החתולה לא זורקת אותו (רק כשהוא כבר גדול ועצמאי- מה שכולנו צריכים לעשות). מי שדואג לכך שזה לא יקרה (בדרך כלל) זה כל מיני הורמונים שמסתובבים לנו בגוף וגורמים למסירות, אהבה ואפילו חלב. הם אפילו גורמים לזה שנרצה ילדים, אפילו שנתנו כאן סיבות רציונאליות לכאורה כמו שיעמום.
אין מה לעשות- הבאת ילד לעולם, וגידולו, זה הדבר הכי משמעותי שאדם נורמטיבי יעשה בחייו (לא כולל אמא תרזה), בטח כלפי חייו שלו.
נכון. זה לא סותר.
הרי הפואנטה שלי שמי שבוחר לעשות ילד כדי פתור משבר קיומי צריך לחשב מסלול מחדש. מי שרוצה ילד מסיבות אחרות, שלא נועדו לפתור את הבעיות האישיות שלו, סבבה לגמרי.
ורצוי שכל הורה עתידי ישאל את עצמו את השאלות שציינתי.
מרק עוגיות
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 4/6/15
- הודעות
- 2,728
- דירוג
- 4,759
לא הבנתי אילו סיבות כן ראויות בעיניך. למה "אינסטינקט חייתי" כן ומה שקראת "משבר קיומי" לא? אינסטינקט חייתי זו לא בעיה אישית שכדאי לפתור בדרך אחרת?
לדעתי הסיבה בכלל לא משנה. מי שמביא ילד כדאי שיהיה הורה טוב ומיטיב ושיחנך את ילדו להיות כזה גם בעצמו. זה מה שחשוב, ולא הסיבה הראשונית, שאגב לא קשורה בכלום למה שקורה שניה אחרי שהילד נולד (ואף הרבה לפני כן) שגורם לנו (לרובנו) לאהוב אותו ולרצות להיות הורים טובים עבורו.
Fitch
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 1/8/16
- הודעות
- 3,759
- דירוג
- 3,005
אין פה שום משבר, דובר על רוויה במגוון תחומים - אז כן, לגיטימי, לפתוח את הראש, הלב, החיים בשביל בשר מבשרך.
עש לילה
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 21/11/15
- הודעות
- 1,131
- דירוג
- 2,347
אם לסכם את דבריו של @Nessus : אדם בוגר שהגיע להחלטה שהוא לא מחפש עוד טיולים מסביב לעולם, מרוצה מבן/בת הזוג הנוכחית שלו, לא מרגיש צורך במכונית חדשה בשביל הריגוש, ושהוא בשל להביא ילדים --> יהיה הורה רע. ולעומתו מי שמרגיש שהוא "פשוט רוצה ילד" או "מונע מאינסטינקט חייתי שאומר לו לעשות ילד" --> יהיה הורה למופת. מעניין.
אני בטוח שלהציג את הדברים שלי בגיחוך ומחוץ להקשרם זו הגישה הנכונה.
בכל אופן... אני כותב בעיקר בגלל העצה בעמוד הראשון, "ילדים זה הפיתרון."
אז לא. אני אדגיש שוב למי שמתקשה (וכנראה יש מי שמתקשה):
ילדים זה לא פתרון. ילדים זה בני אדם, אנשים בשר ודם עם צרכים ותלות שלא תגמר עד שתכנס לחור 3 מטר למתחת לאדמה.
הם התחייבות מטורפת. לא צעצוע. ולא פתרון פשוט לשיעמום או משבר חולף.
דווקא מי מכם שטוען שילדים זה פתרון (לכל דבר!) הוא הוא זה שמזלזל בחיים שלהם, במהות שלהם, בקיום שלהם כיצור שלם בפני עצמו.
David
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 29/6/16
- הודעות
- 352
- דירוג
- 271
לא נראה לי שכתבו שילדים זה הפיתרון. כתבו שאי הבאת ילדים זו הבעיה.
בן אדם נורמלי מביא ילדים, וכך לאנשים נורמליים יש חיים בעלי משמעות.
מי שבוחר באל-הורות כדאי שידע שזו בחירה לא נורמטיבית, וישים לב שלרוב האנשים זו לא דרך שמביאה לאושר.
קפה שחור
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 2/9/16
- הודעות
- 12,578
- דירוג
- 10,243
ברוך הבא
אני אגיב לך בכלליות כי פוסט ה"פריקה" שלך הגיע ממקום אמיתי
נזרקו מלא מילים, הורה טוב\רע, סבל, שיעמום, עולם אכזר וכו'
יש המביאים ילדים משיעמום, יש מרצון להתרבות, יש מפליטה לא רצויה, יש מלחץ חברתי (משפחתי)
אבל אף אחד מהדברים הללו לא מלמד על סוג ההורה שיהיה לילד, אם הילד יסבול (לא מבין שוב את המילה), או יהיה 120 שנה עם חיוך על הפנים תלוי בעוד אלפי גורמים שלא בשליטת ההורה
אני מבין את הרצון שלך "להגן" על האנושות אבל מה שאתה כותב עליו מבוסס על דמיונך ומחשבותייך הפרטיות, לא שזה לא נכון במציאות, פשוט ההשקפה נורא צרה ומייחסת יותר מדי שליליות להורים
ושוב לא ברור לי את המילה "סבל" כאילו זה דבר שלילי, סבל זה גם דבר חיובי (חינוכי ומחשל), אנשים שגדלים עטופים בפצפצים הם הכי חלשים מבפנים, תופעת "פתיתי שלג" (snowflakes) המתפשטת יותר מסוכנת מכל הורה "משועמם" לפי דעתי
נושאים דומים
נושאים דומים
-
-
-
-
-
-
-
משבר האנרגיה העולמי - השורשים, הסיבות והאם בכל זאת יש פתרונות?
- נפתח על ידי TalBa
- תגובות: 0
-
תהיות על המצב הפיננסי העולמי, משבר הנדל"ן בארץ ולאן מועדות פנינו
- נפתח על ידי Iron_man
- תגובות: 435
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
מהלכי הגנה מפני פשיטות רגל של בנקים/חברות השקעה בסביבת משבר כלכלי גדול
- נפתח על ידי EliBachar
- תגובות: 11
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
תיק השקעות, עבודה והחיים עצמם בתקופת משבר
- נפתח על ידי vigaror
- תגובות: 56
-
-
-
אסטרטגיית או אפשרויות השקעה לזמן מיתון (משבר ו/או נפילות ממושכות בבורסות)
- נפתח על ידי vl4ever
- תגובות: 20
-
-
זקוק להדרכה מפיקוד העורף כיצד לנהל תיק השקעות בזמן משבר ניחוח 2008- נפתח על ידי לא חשוב שמות
- תגובות: 3
-
-
-
הכנה ליום סגריר - איך להכין את החסכונות לטווח ארוך לפרוץ משבר פיננסי- נפתח על ידי י.ג
- תגובות: 97
-
-
-
-