ביולוג ירושלמי
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 25/1/15
- הודעות
- 1,393
- דירוג
- 3,288
שהקדוש ברוך מי הוא בכלל יעזור... כל כך הרבה מתרבים יש פה 
לא שאני לא יודע את זה או שיש לי בעיה ספציפית עם זה. באמת שלא רוצה להסתכסך עם אף אחד. וגם ככה לא מפחד כי אח שלי בצבא.
וההמלצות (המליציות, ספק אירוניות, משועשעות מעצמן) לעשות ילדים... כמעט וקיבלתי אקזמה בעין.
תיקון. הרגע קיבלתי.
בעצם, זה הרפס.
טעות. זו פפילומה.
ילדים זה לחלשים. ובאמת שחלק גדול מאוד ממני עדיין גורס שילדים הם תוצר של שעמום מכל מה שהושג כבר ונחווה שוב ושוב. גם בגידות.
אל תצטטו את המשפט האחרון ותרשמו לי כמה הוא לא נכון ולא צודק ולא הוגן כי.
לשמחתי נולדתי עם מוח דומה לשלך, ששואל שאלות אחרת (כמו שלך), תוהה על קנקנו של עולם בצורה שונה (כמו שלך).
מין מזהה את מינו. אפילו שאני דו צדדי.
לא שאחרים לא חושבים, אבל הם רואים אחרת, צופים אחרת, מתנהלים אחרת מול המוח שלהם.
נלחמתי עם המוח שלי שנים, עד היום. הרבה מאוד שנים חשבתי "שלצערי נולדתי עם מוח כזה", היום אני מפוייס איתו הרבה יותר ומחכה שהוא כבר ישחרר אותי מעולו.
מבלי להיות מורבידי מדי, כי כל אימת שאנשים רואים מורבידיות, חוסר רצון להישגיות (כי יש לה מחירים שחלק לא מוכנים לשלם), חוסר רצון למוטיבציה מאולצת (פעם קאוצ'ר אחד אמר לי איך להגשים את עצמי, לחתור למצויינות ולהשיג כל מטרה בחיים אם רק ארצה "מספיק") וכו'... אז, מבלי להיות מורבידי מה שאנשים נוטים לפרש אותה כדיכאוניות, בטלנות, וויתור לעצמך ועוד שלל מושגים מהתחום הפסיכולוגיסטי (כל אחד היום פסיכולוג. גם עני):
אין משמעות ["גדולה", "לחיים"]. שום כלום. אין ייעוד.
זו השקפתי. זה אלבר קאמי אמר, לא אני. וויקטור פראנקל אמר שהמשמעות היא.
אתה יכול לייצר לעצמך משמעויות קצרות טווח בזמן הזה שאתה חי ונושם. אבל הייתי קורא להן "מטרות", או יעדים ברי השגה בעצימות נמוכה.
אתה חי את החיים. החיים חיים אותך בחזרה. תוך כדי שאתה חי אותם הם בועטים לך בראש, ואתה בועט לעצמך בראש בחזרה. כי החיים הם אתה.
באמת שאקצר (אני? לקצר? נו, בטוח עכשיו שזה פפילומה) ואמליץ לך, כי הפעם כן מותר להמליץ, להניח לרגע בצד את ההשקעות והסולידיות ולקרוא קצת יותר מתנועת ההאטה והשקט שבאיטיות.
די. מספיק. לנוח. לצפות. לבהות. להתבונן. לפשט. להתעשת. להביט מהצד.
גם אין לך מה לא לחסוך בצורה מוגזמת בשביל פרישה מוקדמת...
תחסוך ככל שניתן, כדי לצבור עוד (לא בעבור הצבירה עצמה, כיעד), אלא כדי לפתוח חלון, זווית ראיה, אשנב להמשך. עם גדילת החסכון (וההון) יבוא התיאבון. יבוא החשק לצבור עוד בכדי שתוכל להיות מסוגל לאפשר לעצמך לבחור... צמצם הוצאות, היה סולידי ותן למינימליזם לפנק אותך בזמן שכולם רצים אחרי הזנב של עצמם.
מניסיון שלי, באופן אישי מאוד, להיות מינימליסט (עד כמה שאני "כזה") בעולם של היום, זה מחזה סוראליסטי מאין כמוהו לחלוטין. אני מביט ומביט ומביט ותוהה ותוהה ותוהה. משתאה לפחות פעם ביום. כולם בטוחים שאני תימני, ואני משחק את התפקיד בצורה מושלמת.
אני בכלל לא כאן בעבור פרישה מוקדמת. אני לא יודע איך לפרוש מהחיים הללו ופרישה מעבודה היא הקטנה שבבעיותיי.
התהליך שציינת: בית ספר >>> צבא >>> עבודה >>> לימודים >>> עבודה... הוא לא לינארי כמו שאתה חושב עליו. אתה פשוט לא מצליח להסתכל עליו מלמעלה כי המוח שלך מסובב לך את הסיבוב. דן אריאלי מדבר על זה די הרבה, תקרא אותו קצת.
ובכל אופן, לא משנה מה תעשה - תיזהר מפרדוקס הבחירה (לשוורץ יש הרצאה מעולה ב- TED, מדברת אליי). עולם השפע מסוגל לאמלל אנשים עם מוח כמו שלנו (אם יורשה לי להתבטא כך). תבחר שלא לבחור בלא לבחור, אלא רק בלבחור.
תבחר כל פעם מחדש, על אף הכל ולמרות הכל, להתעקש ולהיות אתה. פשוט אתה כמו שאתה מרגיש ומבין את עצמך באותו הרגע, ושכל העולם יישרף. הוא לא באמת קיים.
לא שאני לא יודע את זה או שיש לי בעיה ספציפית עם זה. באמת שלא רוצה להסתכסך עם אף אחד. וגם ככה לא מפחד כי אח שלי בצבא.
וההמלצות (המליציות, ספק אירוניות, משועשעות מעצמן) לעשות ילדים... כמעט וקיבלתי אקזמה בעין.
תיקון. הרגע קיבלתי.
בעצם, זה הרפס.
טעות. זו פפילומה.
ילדים זה לחלשים. ובאמת שחלק גדול מאוד ממני עדיין גורס שילדים הם תוצר של שעמום מכל מה שהושג כבר ונחווה שוב ושוב. גם בגידות.
אל תצטטו את המשפט האחרון ותרשמו לי כמה הוא לא נכון ולא צודק ולא הוגן כי.
שמע... מי אני בכלל ולמה ומתי ואיפה... המחשבות הללו שלך לא זרות לי כלל.
לשמחתי נולדתי עם מוח דומה לשלך, ששואל שאלות אחרת (כמו שלך), תוהה על קנקנו של עולם בצורה שונה (כמו שלך).
מין מזהה את מינו. אפילו שאני דו צדדי.
לא שאחרים לא חושבים, אבל הם רואים אחרת, צופים אחרת, מתנהלים אחרת מול המוח שלהם.
נלחמתי עם המוח שלי שנים, עד היום. הרבה מאוד שנים חשבתי "שלצערי נולדתי עם מוח כזה", היום אני מפוייס איתו הרבה יותר ומחכה שהוא כבר ישחרר אותי מעולו.
מבלי להיות מורבידי מדי, כי כל אימת שאנשים רואים מורבידיות, חוסר רצון להישגיות (כי יש לה מחירים שחלק לא מוכנים לשלם), חוסר רצון למוטיבציה מאולצת (פעם קאוצ'ר אחד אמר לי איך להגשים את עצמי, לחתור למצויינות ולהשיג כל מטרה בחיים אם רק ארצה "מספיק") וכו'... אז, מבלי להיות מורבידי מה שאנשים נוטים לפרש אותה כדיכאוניות, בטלנות, וויתור לעצמך ועוד שלל מושגים מהתחום הפסיכולוגיסטי (כל אחד היום פסיכולוג. גם עני):
אין משמעות ["גדולה", "לחיים"]. שום כלום. אין ייעוד.
זו השקפתי. זה אלבר קאמי אמר, לא אני. וויקטור פראנקל אמר שהמשמעות היא.
אתה יכול לייצר לעצמך משמעויות קצרות טווח בזמן הזה שאתה חי ונושם. אבל הייתי קורא להן "מטרות", או יעדים ברי השגה בעצימות נמוכה.
אתה חי את החיים. החיים חיים אותך בחזרה. תוך כדי שאתה חי אותם הם בועטים לך בראש, ואתה בועט לעצמך בראש בחזרה. כי החיים הם אתה.
באמת שאקצר (אני? לקצר? נו, בטוח עכשיו שזה פפילומה) ואמליץ לך, כי הפעם כן מותר להמליץ, להניח לרגע בצד את ההשקעות והסולידיות ולקרוא קצת יותר מתנועת ההאטה והשקט שבאיטיות.
די. מספיק. לנוח. לצפות. לבהות. להתבונן. לפשט. להתעשת. להביט מהצד.
זו פשוט טעות מחשבתית, היקש לוגי קוגנטיבי שנובע מתוך חוסר הראיה שלך לעבר עתיד בו תוכל לאפשר לעצמך נוחות אחרת על פני הנוחות העכשווית המוכרת.
גם אין לך מה לא לחסוך בצורה מוגזמת בשביל פרישה מוקדמת...
תחסוך ככל שניתן, כדי לצבור עוד (לא בעבור הצבירה עצמה, כיעד), אלא כדי לפתוח חלון, זווית ראיה, אשנב להמשך. עם גדילת החסכון (וההון) יבוא התיאבון. יבוא החשק לצבור עוד בכדי שתוכל להיות מסוגל לאפשר לעצמך לבחור... צמצם הוצאות, היה סולידי ותן למינימליזם לפנק אותך בזמן שכולם רצים אחרי הזנב של עצמם.
מניסיון שלי, באופן אישי מאוד, להיות מינימליסט (עד כמה שאני "כזה") בעולם של היום, זה מחזה סוראליסטי מאין כמוהו לחלוטין. אני מביט ומביט ומביט ותוהה ותוהה ותוהה. משתאה לפחות פעם ביום. כולם בטוחים שאני תימני, ואני משחק את התפקיד בצורה מושלמת.
אני בכלל לא כאן בעבור פרישה מוקדמת. אני לא יודע איך לפרוש מהחיים הללו ופרישה מעבודה היא הקטנה שבבעיותיי.
התהליך שציינת: בית ספר >>> צבא >>> עבודה >>> לימודים >>> עבודה... הוא לא לינארי כמו שאתה חושב עליו. אתה פשוט לא מצליח להסתכל עליו מלמעלה כי המוח שלך מסובב לך את הסיבוב. דן אריאלי מדבר על זה די הרבה, תקרא אותו קצת.
ובכל אופן, לא משנה מה תעשה - תיזהר מפרדוקס הבחירה (לשוורץ יש הרצאה מעולה ב- TED, מדברת אליי). עולם השפע מסוגל לאמלל אנשים עם מוח כמו שלנו (אם יורשה לי להתבטא כך). תבחר שלא לבחור בלא לבחור, אלא רק בלבחור.
תבחר כל פעם מחדש, על אף הכל ולמרות הכל, להתעקש ולהיות אתה. פשוט אתה כמו שאתה מרגיש ומבין את עצמך באותו הרגע, ושכל העולם יישרף. הוא לא באמת קיים.
