הנה הבעיות למיטב הבנתי:
1. לסנכרן ארנק לוקח יום שלם עם חיבור לאינטרנט...
לא חבל על הכסף?
התוצאה די פשוטה- אני אשלם למישהו שיעשה את זה בשבילי.
אבל אל תדאגו- הוא לא מפסיד עלי- גם אם החשבון ביטקוין שלי אצלו הוא בחינם.
מה יקרה כשיהיו יותר עסקאות- וכוח החישוב הזמין שיש למשתמשים לשלם עבור כלום יירד?
התוצאה די פשוטה- קונסולידציה. מספר קטן של בעלי ארנק שמנהלים את החשבונות של כולנו.
זה קורה בכל שוק בגלל מגבלות שהרגולטור יוצר למונופולים. האם זה יקרה גם בשוק הזה? או שלא תהיה מגבלה למנופול?
המצב בו 3 גורמים שולטים על מעל 50% משוק האחסון של עסקאות מטבע הביטקוין הוא רק עניין של זמן.
וכשאלה יחליטו לשנות משהו לטובתם- כבר לא תהיה ממשלה נבחרת שתעזור לנו.
2. במטבע רגיל יש לחצים אינפלציונים, ודפלציונים. איפה הלחצים האינפלציונים במטבע הזה? ביקוש והיצע למוצרים ולפיתוח כלכלי הם אלה שמנחים את הבנקים למתן הלוואות וכך להדפסת כסף חדש (לחץ אינפלציוני).
האפשרות התאורטית לכרות ביטקוין תהפוך עם הזמן לתאורטית עוד יותר- והדפלציה תהיה בלתי נמנעת. זה מושך משקיעים- אבל לא מעודד שימוש בכסף. למה שארצה להשקיע אותו לטובת משהו יצרני אם לא לעשות כלום יביא לי תשואה בכל מקרה?
3. זמן השלמת עסקה: בורסות המסחר במטבע פועלות- אבל יש לכל אחת מהן נפח פעילות סופי, מוגבל ונמוך יחסית לצורך.
ולכן נוצרים פערים די גדולים בין ה bid ל ask. לביטקוין יש לפחות 3 מליון משתמשים פעילים- שלכל אחד מהם יש גם מטבע נוסף בו הוא פועל.
נניח שבמדינה מסוימת ל- 20% מהאוכלוסיה יש פעילות ביותר ממטבע אחד (לא מצב מציאותי). זה אומר שכדי שהיקף הפעילות הכלכלית באותה מדינה ישתווה לביטקוין- צריכים להיות בה 15 מליון תושבים. (המציאות בישראל שכ- 5% מאיתנו משתמשים ביותר ממטבע אחד).
מה הפער שקיים בין ה- bid ל ask של המטבע של אותה מדינה עם דולר או יורו?
4. לבסוף-
הפער הזה בין מטבעות פיאט לביטקוין נוצר בזכות האמון שהמשתמשים נותנים במטבעות הפיאט. בסופו של דבר- גם אם הוא טוב למסחר, ואי אפשר לעשות בו מניפולציות לא הוגנות- האמון בו פשוט נמוך מדי. הממשלה שהיא המעסיק הגדול ביותר (גם אם לא נוסיף את כל הקבלנים) לא משלמת בו משכורת.
למי שרוצה קצת להעמיק במערכות מבוזרת:
http://webcourse.cs.technion.ac.il/236351
בעיקר תתעניינו במגבלות. כי בעיני המגבלות כן משליכות על מה שאנחנו משתמשים בו כאמצעי תשלום.