תפוזינה
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 25/4/16
- הודעות
- 316
- דירוג
- 242
בשעה טובה קופת הגמל שלי עברה ל-IRA... ואני צריכה לבחור לראשונה במה להשקיע אותה.
אז כמובן חשבתי על זה הרבה.. ועודני חושבת. אני אלך על השקעה פאסיבית קלאסית, ואנגארד כלשהם. נראה לי. כנראה. כי אני לא מספיק מבינה בניואנסים של קרנות איריות וכו'. נתחיל ומקסימום נעבור לדברים אחרים.
מה שאני זקוקה לפרספקטיבה שלכם עליו הוא הרעיון להשקיע 100% במניות.
לצורך הדיון נניח זוג תיאורטי בסוף העשור השלישי לחייהם שהם הורים לשלושה, גרים בפריפריה, חיים בפשטות מאז ומתמיד. יש קרן חירום קטנה, ורשת ביטחון חזקה מהמשפחה המורחבת למקרה חירום אמיתי.
בקופת גמל יש כ-15% מההון של הזוג התיאורטי (רובו המוחלט מושקע בדירה, ללא משכנתא, עם הלוואה מההורים שנפרעת מדי חודש בקטנה, כמובן ללא ריבית וללא לחץ). זה כמעט כל הכסף שיש לזוג הזה בעולם, ועולה הרעיון שהם ישקיעו 100% ממנו במניות (מדדים). הכוונה היא לא לפתוח את הקופה הזאת לפחות בעשר השנים הקרובות. מה ילד יום? זאת השאלה.
אז אני בתור צופה מהצד, לא מעלה בדעתי סיבה טובה לא לעשות זאת. אני לא חושבת על סיבה ריאלית שבגללה הם ממש יצטרכו את הכסף הזה. בעיקר כי זה לא מספיק הרבה כסף עד שיהיה ממש עצוב להפסיד אפילו 50% ממנו, או שהוא יהיה ממש משמעותי במקרה של קטסטרופה אמיתית...
מה אני מפספסת?
ברור שתמיד יכולה לקרות איזו קטסטרופה... אבל לכל אחד יכולה לקרות איזו קטסטרופה..
הזוג הזה אמור לעשות עוד כסף (מכך שההכנסות שלהם גדולות מההוצאות באופן קבוע, ומהשקעות שהם עושים מחוץ לשוק ההון), ואותו להשקיע באפיקים פחות מסוכנים.
אפשר פרספקטיבה על המצב התיאורטי של הזוג התיאורטי? עד כמה זה הגיוני אחרי שיש דירה, שזו השקעה לא מסוכנת, להשקיע כמעט את כל הכסף שנשאר במניות?
אוף, אני קוראת את ההודעה הזאת שוב ומבינה שאי אפשר לענות על זה... מי יודע מה יקרה בעתיד?..
אז איך מחליטים דבר כזה???
החשש הוא לא פסיכולוגי - איך הזוג יגיב אם יהיו ירידות. אלא מציאותי - מה יכול לגרום להם להצטרך למשוך דווקא את הכסף הזה באופן מיידי בלי אפשרות לוותר על זה ולהשאיר את זה, כפי התכנית המקורית, לעשור או שניים?
אז כמובן חשבתי על זה הרבה.. ועודני חושבת. אני אלך על השקעה פאסיבית קלאסית, ואנגארד כלשהם. נראה לי. כנראה. כי אני לא מספיק מבינה בניואנסים של קרנות איריות וכו'. נתחיל ומקסימום נעבור לדברים אחרים.
מה שאני זקוקה לפרספקטיבה שלכם עליו הוא הרעיון להשקיע 100% במניות.
לצורך הדיון נניח זוג תיאורטי בסוף העשור השלישי לחייהם שהם הורים לשלושה, גרים בפריפריה, חיים בפשטות מאז ומתמיד. יש קרן חירום קטנה, ורשת ביטחון חזקה מהמשפחה המורחבת למקרה חירום אמיתי.
בקופת גמל יש כ-15% מההון של הזוג התיאורטי (רובו המוחלט מושקע בדירה, ללא משכנתא, עם הלוואה מההורים שנפרעת מדי חודש בקטנה, כמובן ללא ריבית וללא לחץ). זה כמעט כל הכסף שיש לזוג הזה בעולם, ועולה הרעיון שהם ישקיעו 100% ממנו במניות (מדדים). הכוונה היא לא לפתוח את הקופה הזאת לפחות בעשר השנים הקרובות. מה ילד יום? זאת השאלה.
אז אני בתור צופה מהצד, לא מעלה בדעתי סיבה טובה לא לעשות זאת. אני לא חושבת על סיבה ריאלית שבגללה הם ממש יצטרכו את הכסף הזה. בעיקר כי זה לא מספיק הרבה כסף עד שיהיה ממש עצוב להפסיד אפילו 50% ממנו, או שהוא יהיה ממש משמעותי במקרה של קטסטרופה אמיתית...
מה אני מפספסת?
ברור שתמיד יכולה לקרות איזו קטסטרופה... אבל לכל אחד יכולה לקרות איזו קטסטרופה..
הזוג הזה אמור לעשות עוד כסף (מכך שההכנסות שלהם גדולות מההוצאות באופן קבוע, ומהשקעות שהם עושים מחוץ לשוק ההון), ואותו להשקיע באפיקים פחות מסוכנים.
אפשר פרספקטיבה על המצב התיאורטי של הזוג התיאורטי? עד כמה זה הגיוני אחרי שיש דירה, שזו השקעה לא מסוכנת, להשקיע כמעט את כל הכסף שנשאר במניות?
אוף, אני קוראת את ההודעה הזאת שוב ומבינה שאי אפשר לענות על זה... מי יודע מה יקרה בעתיד?..
אז איך מחליטים דבר כזה???
החשש הוא לא פסיכולוגי - איך הזוג יגיב אם יהיו ירידות. אלא מציאותי - מה יכול לגרום להם להצטרך למשוך דווקא את הכסף הזה באופן מיידי בלי אפשרות לוותר על זה ולהשאיר את זה, כפי התכנית המקורית, לעשור או שניים?
נערך לאחרונה ב:
