מה ששונה בעיני ב MMM לעומת בלוגרים מינימליסטים/ אנטי צרכניים / ERE אחרים היא נימת הכתיבה. הבלוג שלו אופטימי ונותן מוטיבציה בצורה יוצאת דופן ואפילו אמירות שיפוטיות נכתבות בהומור. שמתי לב שהוא כותב, למשל, "אנחנו, שחיים חיים מלאי שפע ולכן אין לנו צורך להוציא על מוצרי צריכה". הוא כולל את הקוראים בתוך הקהל ה"מוצלח והנשגב" של האנטי-צרכניים ומעורר הרבה פחות אנטגוניזם מאשר בלוגים אחרים. אלמנט נוסף הוא, ההתעסקות הרבה באיך הורדה בהוצאות משפרת את החיים עבור כלל האוכלוסייה. כך הוא מצליח לגייס קהל של אנשים שסדר העדיפויות שלהם כולל במקום גבוה סביבה וחברה. זה חשוב בעיני במיוחד לאור העובדה שבחירת קריירה ו/או מקום עבודה מעמתים את רובינו עם הדילמה איך לאזן בין הרצון להרוויח כסף ובין הרצון לעבודה עם תוצר משמעותי וחיובי.
דבר אחרון שהוא אינו משפיל את קוראיו. הוא מעודד חשיבה ביקורתית, שיפור והתייעלות בלתי פוסקים, אך הוא לא גורם לקוראים שטרם הצליחו להרגיש מובדלים ומושפלים.
להפך, הוא מפרט בפירוט רב כשלונות של עצמו.