comfort zone

[קפה שחור]

אין שום דבר רע בקומפורט זון.

רע?

 

[c881]

אתם מודעים לעובדה שברגע שיצאתם מהאדום והצלחתם להתרגל למצב החדש, האדום רודף אתכם לאותה נקודה?

לדוגמה -
החלטתי לקום מהכורסה ולהגיע לריצת מרתון.
יצאתי מאזור הנוחות שלי (הסלון), התחלתי להתאמן, ברגע ש-5KM זה קשה - אני בצהוב. ברגע ש-5KM זה קל - אני באדום שוב.
וכן הלאה...

 

[דאניל]

זו גם צורת החיים היחידה שתצליח להכחיד את עצמה על ידי צריכת יתר של משאבים מוגבלים.

מה פתאום. איפה @ביולוג ירושלמי כשצריך אותו?

 

[ביולוג ירושלמי]

מה פתאום. איפה @ביולוג ירושלמי כשצריך אותו?

תודה שקראת לי ...
אני לא סבור, כי אם בטוח שהמין האנושי ייכחד מתישהוא (להערכתי הלא מבוססת - במוקדם מאשר במאוחר), כמו שקרה לאינספור מינים במהלך האבולוציה.
אנחנו בעלי חיים לכל דבר ועניין, ומשום מה עקב שגעון גדלות בעיקר טכנולוגי-מדעי אנו מסרבים להכיר בכך.
קל לשכוח שכמעט שליש מאוכלוסיית אירופה נכחדה בגלל נגיף אחד (האף שהדבר היה בימי הביניים). קל לשכוח שעידן האנטיביוטיקה מתקרב לקיצו.
אכן, המוח שלנו מחווט אחרת והוא זה שמבדיל אותנו כל כך מכל שאר עולם החי, אבל זה עדיין לא פוטר אותנו מהטרחה המאולצת הזו של להשתייך לטבע.
בסופו של דבר, אנחנו נדפוק ודופקים את עצמנו בצורה מפוארת ופראית, שלדעתי היא אינה ברת ניבוי, אפילו אם קוראים את הספר המעולה של רועי צזנה ועוד אחרים כדוגמתו.
אנו ניכחד כמין אף על פי שאנו כבר לא כל כך נכללים באבולוציה הקלאסית כפי שהיא מוגדרת, גורם במשוואה שרק מאט קצת את הקצב.
ג'ורג' קרלין תיאר את זה בצורה מעולה בקטע קלאסי שאני נורא נורא נורא אוהב ותמיד זוכר לקשר אליו באדיקות פסאודו-דתית.

אני גם יכול לומר בוודאות, ש"אין דבר כזה שאין דבר כזה בביולוגיה", ומכאן - היו בוודאות צורות חיים אחרות שהצליחו להכחיד את עצמם על ידי צריכת יתר של משאב/ים מוגבל/ים... אני מכיר וזוכר את המושג Coextinction שקפץ לי לראש ושלדעתי הוא הכי קרוב ללהתאים להגדרה הזו, אבל הייתי צריך את גוגל כדי להיזכר בדוגמא ספציפית (מיותר לציין שבאופן אינטואטיבי הטבע שומר על איזון).
מישהו שמבין לעומק באקולוגיה או בביולוגיה של אוכלוסיות ידע לענות על השאלה הזו הרבה יותר טוב ממני

 

[c881]

זו גם צורת החיים היחידה שתצליח להכחיד את עצמה על ידי צריכת יתר של משאבים מוגבלים.

חפש ב-youtube - rats overpopulation extinction
האוכלוסיה הגיעה לנקודת מקס ב-250 פרטים בערך עם עליה בתמותת ילודים.
אז עם החיסונים הגידול באנושות קפץ וכעט חזרנו עם "מתנגדי חיסונים" למחלות שכבר כמעט נעלמו...

 

[doc29]

אושר לא צריך להיות מותנה ביעדים, אין שום דבר רע בקומפורט זון.

מסכים, המטרה האולטימטיבית בגדול היא אושר. לא הישגים בפני עצמם. ואושר מושג על ידי דימיון מקסימלי בין מה שרוצים למה שיש. התרשים מתאר את הניסיון להשיג את האושר על ידי הגדלת המצוי. תאורטית, גם הקטנת הרצוי (למשל בודהיזם) - תביא לאותה תוצאה.
בסופו של דבר, ה"מחלה" של הדור שלנו היא הפרפקציוניזם והסבל שהוא גורם, אז לא בטוח שמרדף אחר היעדים הוא מתכון לאושר.

כל הנ"ל הוא כמובן פסיכולוגיה בגרוש...

 

[ת.אוקהם]

ג'ים רון טען ובצדק
שבני אדם זו הצורת חיים היחידה שלא מממשת את מלוא הפוטנציאל שלה

סבבה, מי שחשוב לו לממש את הפוטנציאל שלו - שיממש (מניח שלג'ים רוהן זה היה מאוד חשוב), מי שלא - שיהנה לו באדום.
הכי חשוב להיות מאושר ושלם עם הבחירות שלך.

אני מכיר וזוכר את המושג Coextinction שקפץ לי לראש ושלדעתי הוא הכי קרוב ללהתאים להגדרה הזו, אבל הייתי צריך את גוגל כדי להיזכר בדוגמא ספציפית (מיותר לציין שבאופן אינטואטיבי הטבע שומר על איזון).

למיטב הבנתי הנשר הזה נכחד בגלל ש*בני אדם* חיסלו את הטרף שלו, המואה.
ה"טעות האבולוציונית" שלו לא הייתה צריכת יתר כמו אצלנו אלא התמחות יתר.

 

[ביולוג ירושלמי]

למיטב הבנתי הנשר הזה נכחד בגלל ש*בני אדם* חיסלו את הטרף שלו, המואה.
ה"טעות האבולוציונית" שלו לא הייתה צריכת יתר כמו אצלנו אלא התמחות יתר.

נכון.... לדעתך זה לא קולע להגדרה?
"זו גם צורת החיים היחידה שתצליח להכחיד את עצמה על ידי צריכת יתר של משאבים מוגבלים."
המשאב היה מוגבל, כי בעל החיים הנ"ל התמחה בלצוד ובלהיות אנין טעם רק לגבי אותו טרף ספציפי.
לצערו, באו בני האדם וצרכו את המשאב עד תומו. אבל לא רק הם באופן בלעדי, אלא גם הם באופן לא בלעדי (הוא המשיך לצרוך אותו גם במהלך אותה צריכת יתר).
ולכן נכחד כי המשאב המוגבל הזה כלה עד תומו.
זו סאגה דומה לאותו עקרון במצב בו המשאב המוגבל משותף לשני מינים. בעל החיים הנ"ל נדפק כי האדם הגיע ועזר לו לצרוך את המשאב המוגבל ביתר שאת.
אני לא בטוח שכוונת המשורר של המשפט המקורי היא שהאדם יצרוך את כל המשאבים המוגבלים שהם ייחודיים לצריכה אך ורק לו... נניח, אם תבוא ותכתוב על משאב ייחודי רק לאדם, אולי שהאדם ייכחד כי הוא יכלה את כל הנפט על פני הפלנטה, אז אסכים שההגדרות שלנו לא משיקות (למרות שיש חיידקים צורכי נפט, אבל הם זניחים).

 

[ת.אוקהם]

נכון.... לדעתך זה לא קולע להגדרה?
"זו גם צורת החיים היחידה שתצליח להכחיד את עצמה על ידי צריכת יתר של משאבים מוגבלים."
המשאב היה מוגבל, כי בעל החיים הנ"ל התמחה בלצוד ובלהיות אנין טעם רק לגבי אותו טרף ספציפי.
לצערו, באו בני האדם וצרכו את המשאב עד תומו. אבל לא רק הם באופן בלעדי, אלא גם הם באופן לא בלעדי (הוא המשיך לצרוך אותו גם במהלך אותה צריכת יתר).
ולכן נכחד כי המשאב המוגבל הזה כלה עד תומו.
זו סאגה דומה לאותו עקרון במצב בו המשאב המוגבל משותף לשני מינים. בעל החיים הנ"ל נדפק כי האדם הגיע ועזר לו לצרוך את המשאב המוגבל ביתר שאת.
אני לא בטוח שכוונת המשורר של המשפט המקורי היא שהאדם יצרוך את כל המשאבים המוגבלים שהם ייחודיים לצריכה אך ורק לו... נניח, אם תבוא ותכתוב על משאב ייחודי רק לאדם, אולי שהאדם ייכחד כי הוא יכלה את כל הנפט על פני הפלנטה, אז אסכים שההגדרות שלנו לא משיקות (למרות שיש חיידקים צורכי נפט, אבל הם זניחים).

סבבה, זורם איתך.
באופן כללי אני מת על דיוני אבולוציה...

 

[דאניל]

להכחיד את עצמה על ידי צריכת יתר של משאבים מוגבלים."

אני חשבתי יותר בכיוון של חד תאיים וכאלה. מתרבים ומתרבים עד שגומרים את האוכל והסביבה חומצית להם מדי או משהו כזה.

 

[ביולוג ירושלמי]

אני חשבתי יותר בכיוון של חד תאיים וכאלה. מתרבים ומתרבים עד שגומרים את האוכל והסביבה חומצית להם מדי או משהו כזה.

אמממ... את זה עושות פטריות בכל ייצור של בירה/יין... הורגות את עצמן מרוב אחוזי האתנול (="אלכוהול" בשפת העם) שהן מייצרות בעצמן תוך כדי גדילה בסביבה חסרת חמצן.
אבל זו לא הכחדה מלאה של כל המין וכו'

 

[כתום]

מה שבטוח.. מי שנמצא בcomfort zone סביר שלא יכיר את הפוטנציאל שעשוי להיות מגולם כאשר הוא מתאגר את עצמו.

האמת שאני לא מבין. למה מי שבטוח בעצמו וחש בשליטה על חייו לא יאתגר עצמו עם אתגרים חדשים, ירכוש מיומנויות חדשות וכו? יותר הגיוני מאשר מי שחסר ביטחון, לא? בקיצור, אני אדום, צהוב וירוק. בורדו?

 

[kerenX]

לצערי כלואה בין צהוב לכתום. תלוי ביום. משהו שאני כל כך מנסה לשנות כל הזמן.
אני כל כך לא מרוצה מהמצב של החיים שלי כיום.
קשה לי להתגבר על מכשולים שאני לא יכולה לשנות...

עריכה:
בדיוק דקה אחרי שכתבתי את התגובה האוטופליי ביוטיוב העלה שיר שגרם לי לחשוב על זה:
Stop and stare
I think I'm moving but I go nowhere
Yeah, I know that everyone gets scared
But I've become what I can't be, oh
Stop and stare
You start to wonder why you're here not there
And you'd give anything to get what's fair
But fair ain't what you really need

 

[ohadbx]

אתם מודעים לעובדה שברגע שיצאתם מהאדום והצלחתם להתרגל למצב החדש, האדום רודף אתכם לאותה נקודה?

לדוגמה -
החלטתי לקום מהכורסה ולהגיע לריצת מרתון.
יצאתי מאזור הנוחות שלי (הסלון), התחלתי להתאמן, ברגע ש-5KM זה קשה - אני בצהוב. ברגע ש-5KM זה קל - אני באדום שוב.
וכן הלאה...

אני דווקא רואה את זה הפוך...
הנטייה הטבעית של רוב האנשים היא ללכת לכיוון הנוחות. למשל בדוגמא שנתת זה לא להתאמן (כי זה דורש מאמץ, וחם, ומזיעים, ועסוקים) ולאכול לא בריא (כי רוצים דברים טעימים) - גם אם לכאורה זה יותר קל ממה שהיה בהתחלה (למרות שאני לא לגמרי מסכים גם עם זה בחוויה האישית שלי לפחות).
לכן כל עוד מישהו מתמיד במשהו כזה למרות הקושי ולמרות האי-נעימות - הוא נמצא מחוץ לקומפורט זון שלו.