• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

תארים מתקדמים ופטריארכיה

חתול_רחוב

משתמש רשום
הצטרף ב
6/5/24
הודעות
16
דירוג
11
הערות אישיות מדם ליבי ו/או ציניות קלה יכתבו בתוך [].

אשתי ואני נמצאים בצומת דרכים. בסוף שנות העשרים שלנו. אני לומד תואר שני בהנדסה. אשתי עובדת בחברה טובה עם שכר טוב בתור מהנדסת.
היא מאוד רוצה ללמוד תואר נוסף [אני לא רואה תרחיש בו היא תתן לי לחיות כשאני מוביל במספר התארים] ולשנות מעט את כיוון הקריירה שלה, לפתוח בפניה משרות מחקריות או ניהוליות בעזרת התואר הנוסף [אני כמובן תומך].
הפחד/תהייה שמעסיקה אותה בעיקר זה הרצון שלנו להביא ילדים בשנים הקרובות (לשם קבועי זמן נגיד שנתיים).
היא חוששת שזה יפגע בהתקדמות המקצועית שלה, ולא בטוחה אם כדאי "להוסיף על זה לימודים מתקדמים" שיכולים להתעכב גם כן בגלל הגדלת המשפחה.
מהצד שלי, המשכתי לתואר שני ישר בתום התואר הראשון, מחזיק במשרת סטודנט בחברה טובה בשנים האחרונות, ומתכנן להמשיך למשרה מלאה. לא יכול להגיד שהיה "סיכון" או חשש מבחינתי להמשיך במסלול האקדמי. ואני מתקשה לייעץ לה.
אני אומר לה שגם אם נתרחב, אני אעזור כמובן עם גידול הילד [כן אני גבר במאה ה21]. לא בטוח שזה משכנע אותה. היא רוצה ללמוד, ואישית אני חושב שהיא מאוד מתאימה ללימודים מתקדמים [בכללי, לדעתי נשים יותר מתאימות ללימודים, מאיתנו הגברים], היא מאוד מוכשרת, עם ראש אנליטי וחד.

מחפש לשמוע על תרחישים הגיוניים שבהם אפשר לשלב בין הדברים (לימודים, עבודה, כסף ומשפחה). למשל, שעות עבודה של מאסטרנט גמישות יותר משל שכיר.
אני צריך עזרה לבנות את עץ ההחלטות שיקבע מה נעשה, הכסף הוא מרכיב לא קטן בנושא.
 
עץ החלטות = להבין את רצף האירועים ה״נכון״. יש לקחת בחשבון גם הפתעות, החיים זה לא לפי מתכון ידוע מראש. למשל: יש מי שמתקשים בפריון גם עשור קדימה, יש מי שמפוטרים מעבודה מכל סיבה לא ידועה, יש מי שמתגרשים וכן הלאה וכל קומבינציה אפשרית. לכן, אין עץ החלטות נכון בהכרח, ובוודאי שהעץ שלי הוא לא בהכרח יתאים גם אם עברתי בהצלחה בכל התחנות שציינת.

מה שכן אוכל להגיד לך, זה שבת זוג שמחה שמגשימה את עצמה ומקבלת הרבה הכרה ותמיכה מהבית זה בהחלט מתכון בסיס לחיי משפחה טובים.
 
מחפש לשמוע על תרחישים הגיוניים שבהם אפשר לשלב בין הדברים (לימודים, עבודה, כסף ומשפחה)
זה מאד קשה, במיוחד שאי-אפשר לאזן בין כל הדברים האלה. הריון, לידה וגידול תינוקות ופעוטות הם בלתי צפויים מבחינת תכניות מראש.
אפילו בהנחה הכי חיובית - הריון תקין לאורך כל התקופה, לידה חלקה וילדים מושלמים - מדובר על מערבולת פיזית ורגשית במיוחד אצל האישה אבל גם אצל הגבר (אצלו זה דאגות, לילות ללא שינה ומתח) שיכולה להימשך חודשים ארוכים ואפילו יותר.
אם אשתך אמביציוזית מאד, עדיף שקודם תסיים את לימודיה ותבסס את הקריירה שלה ואז תתפנה להרחבת המשפחה. ותאגרו הרבה כסף...
אם שניכם קרייריסטים בנשמה (גם מבחינת כסף וגם מבחינת שעות עבודה), תצטרכו "כפר" שיעזור לכם לגדל את התינוק: הסבים והדודים, מטפלת, מנקה וכו'.
אולי גם תגלו שאתם רוצים לשלם ליעוץ וליווי בענייני הריון, לידה, הנקה, שינה וכו' ואז מדובר על הרבה כסף לשלם.
ועוד לא דיברנו על התקופה המשוגעת בה אנחנו חיים, ואין לדעת מתי תסתיים. הנכדה הגדולה שלי בת 3 וגדלה לתוך מלחמה :(
 
זה לא מצריך עצי החלטה.
יהיה קשה, אם יש מי שיעזור יהיה קל יותר. אם יש כסף יהיה קל יותר. ילדים זה אף פעם לא נוח. זה עניין של סדרי עדיפויות.
אם היא מוכנה לתעדף את הילדים לפני הלימודים ולפני העבודה, תעשו ילדים עכשיו. אם לא בוער לה להיות אמא, תעשו ילדים אחר כך.
 
מחפש לשמוע על תרחישים הגיוניים שבהם אפשר לשלב בין הדברים
הריון זה 9 חודשים, שתכלס ברוב המקרים לא מפריעים ללימודים (או לעבודה)
כלומר סיכוי סביר שבשנתיים - שלוש אפשר לסגור גם תואר וגם הריון

נכון זה נוח מאוד (כלכלית בעיקר) לעבוד במשרה מלאה לפני הלידה אבל זה סהכ 3.5 משכורות אז לא הייתי משנה את החיים עבור זה
(מעבר לזה שהיום הגסר יכול לקחת חודש וחצי מהחופש לידה של האישה בתשלום)
אז בתכלס מפסידים רק 2 משכורות

דרך אגב לפעמים להיכנס להריון לוקח קצת זמן...

כללית אפשר להסתדר ב2+1 עם משכורת שמהנדס יחיד בטח אם זה רק זמני

אצלנו לפני כל הריון ולידה שמנו כסף בצד שישמש אותנו לכל מה שנצטרך בעיקר זה בסוף שימש אותנו לחופשות לידה ארוכות יותר של אישתי (לכיוון השנה)
תחליטו מה הסכום שאתם צריכים ותחסכו אותו לפני
 
עץ החלטות = להבין את רצף האירועים ה״נכון״. יש לקחת בחשבון גם הפתעות, החיים זה לא לפי מתכון ידוע מראש. למשל: יש מי שמתקשים בפריון גם עשור קדימה, יש מי שמפוטרים מעבודה מכל סיבה לא ידועה, יש מי שמתגרשים וכן הלאה וכל קומבינציה אפשרית. לכן, אין עץ החלטות נכון בהכרח, ובוודאי שהעץ שלי הוא לא בהכרח יתאים גם אם עברתי בהצלחה בכל התחנות שציינת.

מה שכן אוכל להגיד לך, זה שבת זוג שמחה שמגשימה את עצמה ומקבלת הרבה הכרה ותמיכה מהבית זה בהחלט מתכון בסיס לחיי משפחה טובים.
תודה על התשובה שלך, אני חושב שלשמוע על "מסלולי חיים" של אחרים, על מה הם שמחו או היו עושים אחרת, עוזרים לי לדייק ולהתאים את הדרך הנכונה ביותר עבורנו. אני מודע למשתנים הרבים שאין דרך לצפות או לכמת בזמן, אך מנסה לתכנן ולשערך את מה שכן ניתן.

אני רוצה שבת זוגתי תהיה שמחה ומוערכת, מחפש את הדרך לתמוך בה בצורה הטובה ביותר. הדילמה אצלה, היא מתי לוותר על עבודה (הפסקה של שנתיים) כדי להשקיע בעצמה. הרבה אנשים מסיימים תואר ראשון במחשבה שהם עוד יחזרו לאקדמיה, אך המירוץ של העבודה, היעדים, השגרה, מסיטים אותם מכך [אולי לנשים יש עוד פרמטר שמשפיעים על ההחלטה הזו, למשל שעון ביולוגי].

אישית אני חושב שלימודים זה הדרך הנכונה עבורה, אבל בתור אחד שלומד באקדמיה, אני יודע שאני מתעסק במחקר שעות ארוכות ומאוחרות, נמצא תחת סטרס קבוע, הרבה פעמים עם תחושות של עמידה במקום או חוסר התקדמות. למרות שאני שומע הרבה (וגם אשתי טוענת את זה) שיותר נוח לשלב את הלימודים עם הריון/גידול ילד. לי, אישית, זה לא מובן עד הסוף איך ומה היתרונות בכך [הלימודים שלי הם מה שנקרא all over the place, ואני במרדף קבוע בין עבודה-לימודים-בית].
 
זה מאד קשה, במיוחד שאי-אפשר לאזן בין כל הדברים האלה. הריון, לידה וגידול תינוקות ופעוטות הם בלתי צפויים מבחינת תכניות מראש.
אפילו בהנחה הכי חיובית - הריון תקין לאורך כל התקופה, לידה חלקה וילדים מושלמים - מדובר על מערבולת פיזית ורגשית במיוחד אצל האישה אבל גם אצל הגבר (אצלו זה דאגות, לילות ללא שינה ומתח) שיכולה להימשך חודשים ארוכים ואפילו יותר.
אם אשתך אמביציוזית מאד, עדיף שקודם תסיים את לימודיה ותבסס את הקריירה שלה ואז תתפנה להרחבת המשפחה. ותאגרו הרבה כסף...
אם שניכם קרייריסטים בנשמה (גם מבחינת כסף וגם מבחינת שעות עבודה), תצטרכו "כפר" שיעזור לכם לגדל את התינוק: הסבים והדודים, מטפלת, מנקה וכו'.
אולי גם תגלו שאתם רוצים לשלם ליעוץ וליווי בענייני הריון, לידה, הנקה, שינה וכו' ואז מדובר על הרבה כסף לשלם.
ועוד לא דיברנו על התקופה המשוגעת בה אנחנו חיים, ואין לדעת מתי תסתיים. הנכדה הגדולה שלי בת 3 וגדלה לתוך מלחמה :(
את צודקת, המון משתנים שאי אפשר לצפות או לכמת. עם זאת, אני חושב שאפשר לתכנן או להתכוונן לדברים מסוימים, ולהשאיר שוליים מרופדים לבטחון.

אשתי אכן ניחנה באמביציה, העבודה והצטיינות חשובים לה ומניעים אותה [ואני, ניחן ביכולת קשב מפותחת וביכולת לבצע את מה שהיא מבקשת, לרוב]. אני שותף לדעה שלך, התחלה מיידית בלימודים עבורה היא העדיפה [אולי מבחינה כספית עדיף לחכות שאסיים בעצמי את הלימודים, אבל נוכל גם להסתדר בצמצום לזמן מוגבל].

את מעלה נקודה חשובה שאני לוקח לתשומת ליבי, אכן נצטרך סכום משמעותי ותמיכה נרחבת כדי לגדל ילד אם שנינו עובדים המון שעות, ואף אחד מאיתנו לא "מוותר על הקריירה". אני עוד לא יודע לכמת מה הסכומים הנדרשים ואיך מתכוננים פיננסית לאירוע כזה.
 
זה לא מצריך עצי החלטה.
יהיה קשה, אם יש מי שיעזור יהיה קל יותר. אם יש כסף יהיה קל יותר. ילדים זה אף פעם לא נוח. זה עניין של סדרי עדיפויות.
אם היא מוכנה לתעדף את הילדים לפני הלימודים ולפני העבודה, תעשו ילדים עכשיו. אם לא בוער לה להיות אמא, תעשו ילדים אחר כך.
אני אוהב את הפשטות בתשובה שלך, אולי לצמצם את כל התהיות שלנו והמורכבויות באופן הזה יקל לקבל את ההחלטה.
 
הריון זה 9 חודשים, שתכלס ברוב המקרים לא מפריעים ללימודים (או לעבודה)
כלומר סיכוי סביר שבשנתיים - שלוש אפשר לסגור גם תואר וגם הריון

נכון זה נוח מאוד (כלכלית בעיקר) לעבוד במשרה מלאה לפני הלידה אבל זה סהכ 3.5 משכורות אז לא הייתי משנה את החיים עבור זה
(מעבר לזה שהיום הגסר יכול לקחת חודש וחצי מהחופש לידה של האישה בתשלום)
אז בתכלס מפסידים רק 2 משכורות

דרך אגב לפעמים להיכנס להריון לוקח קצת זמן...

כללית אפשר להסתדר ב2+1 עם משכורת שמהנדס יחיד בטח אם זה רק זמני

אצלנו לפני כל הריון ולידה שמנו כסף בצד שישמש אותנו לכל מה שנצטרך בעיקר זה בסוף שימש אותנו לחופשות לידה ארוכות יותר של אישתי (לכיוון השנה)
תחליטו מה הסכום שאתם צריכים ותחסכו אותו לפני
תודה על התשובה! חיפשתי לשמוע את זה.
מהאופי של התואר שלי, זה נשמע לי בלתי אפשרי להוסיף גידול ילד [אבל אשתי היא דגם יותר מוצלח ממני], אולי אם מוותרים על שילוב עבודה עם התואר זה הופך לריאלי.

כמובן יש את החשש שבסיום התואר השני, חייבים למצוא עבודה במהירות, אז לשבת בחופשת לידה בתום התואר נשמע לי לא אידיאלי. חופשת לידה תוך כדי התואר גם לא נשמעת לי הכי הגיונית, אבל אני יודע שזה נהוג.

אני מסכים איתך ש2-3 משכורות זה לא הפקטור העיקרי להחלטה וזה לא העיקר. תאורטית, סיום תואר שני אמור גם להקפיץ משכורת.

אני עדיין עם תהיות:
לצאת ללימודים כמה שיותר מוקדם?
לשמור על משרה חלקית בעבודה במהלך העבודה?
להתפטר מהעבודה, להתחיל ללמוד ולנסות לתזמן הריון ולידה?
 
אני אוהב את הפשטות בתשובה שלך, אולי לצמצם את כל התהיות שלנו והמורכבויות באופן הזה יקל לקבל את ההחלטה.
אני חלילה לא מזלזל בדילמה שאתה נמצא בה. הייתי בה בעצמי. אני היום אבא לשני ילדים בגיל העשרה, אפשר לסכם את הניסיון שלי ב"זה אף פעם לא נוח / קל להיות הורה". זה גם לא עניין של רק ההתחלה. אמנם השנים הראשונות קשות יותר,אבל זה לא כאילו אתה מפסיק לדאוג ברגע שהם הולכים לגן עיריה. ההורות והקריירה ימשיכו להעלות אתגרים.
לכן הצבעתי על כך שזה עניין של החלטה מה יותר חשוב לך. אם אתם מוכנים לתעדף את הילדים על פני מימוש עצמי (נניח בקריירה, לימודים לתואר מתקדם וכולי), לך על זה. כשתינוק מתעורר אי אפשר להגיד לו "שב בשקט ותסתום את הפה לכמה דקות, אמא צריכה לסיים את המאמר". וצריך להבין שיש מצב שאמא תחזור לאותו מאמר רק שעתיים אחר כך. ... אם מקבלים את זה ומוכנים לזה, אז עם כל השאר כבר תסתדר.
עדיף לא להיות הורים מאשר להיות הורים שלא באמת רוצים את החוויה.
 
אישית אני חושב שלימודים זה הדרך הנכונה עבורה
אני שותף לדעה שלך, התחלה מיידית בלימודים עבורה היא העדיפה
אני לא מתיימרת להחליט מה הדרך הנכונה למישהו שהוא לא אני, בעיקר עוזרת להציב את התמרורים שהעלת בהקשר של האיזונים והתיעדופים.
כלתי נכנסה להריון לאחר תואר שני וביסוס בעבודה שלה, גיסתי סיימה לימודי עריכת דין ומבחני הסמכה תוך הריון ילד שני, לידה וטיפול בו, חברה טובה שלי סיימה פוסט-דוקטורט וביסוס עבודה כמרצה לפני שהביאה את ילדיה לעולם (ולאחר מכן לקחה הפסקה של 15 שנה להיות אמא במשרה מלאה וחזרה לפרופסורה).
אני כן מכירה ויודעת שהרבה נשים מחליטות לעשות ברקס על אמביציות תעסוקתיות בשלב הראשון של גידול הילדים, גם אם היו להן תכניות אחרות מראש.
 
אני עדיין עם תהיות:
לצאת ללימודים כמה שיותר מוקדם?
לשמור על משרה חלקית בעבודה במהלך העבודה?
להתפטר מהעבודה, להתחיל ללמוד ולנסות לתזמן הריון ולידה?
התהיות הם עבורך או עבור אישתך?

(בלי קשר שים לב שמאוד חשוב שעל החלטה תיהיה של אישתך בהקשר לתעסוקה שלה וכו גם אם זה מובן מאליו וכך יהיה עדין בכל משבר שיהיה ויהיו עוד בדרך זה יהיה אשמתך לא משנה מה נבחר (-;)

לגביך כמובן שעדיף להישאר בעבודה גם עם חלקית. ניסיון תעסוקי במיוחד היום הרבה יותר חשוב מכל תואר

כנל גם לגבי אישתך כמובן אם זה מתאים לה
בכל מקרה תמיד אפשר באמצע לעצור ולהתפטר

לתזמן הריון זה לא ממש בר ביצוע
אל תעשו לפני זה החלטות לא הפיכות
זה בקלות יכול להתעכב בשנה גם שכולם בריאים וצעירים...
 
הערות אישיות מדם ליבי ו/או ציניות קלה יכתבו בתוך [].

אשתי ואני נמצאים בצומת דרכים. בסוף שנות העשרים שלנו. אני לומד תואר שני בהנדסה. אשתי עובדת בחברה טובה עם שכר טוב בתור מהנדסת.
היא מאוד רוצה ללמוד תואר נוסף [אני לא רואה תרחיש בו היא תתן לי לחיות כשאני מוביל במספר התארים] ולשנות מעט את כיוון הקריירה שלה, לפתוח בפניה משרות מחקריות או ניהוליות בעזרת התואר הנוסף [אני כמובן תומך].
הפחד/תהייה שמעסיקה אותה בעיקר זה הרצון שלנו להביא ילדים בשנים הקרובות (לשם קבועי זמן נגיד שנתיים).
היא חוששת שזה יפגע בהתקדמות המקצועית שלה, ולא בטוחה אם כדאי "להוסיף על זה לימודים מתקדמים" שיכולים להתעכב גם כן בגלל הגדלת המשפחה.
מהצד שלי, המשכתי לתואר שני ישר בתום התואר הראשון, מחזיק במשרת סטודנט בחברה טובה בשנים האחרונות, ומתכנן להמשיך למשרה מלאה. לא יכול להגיד שהיה "סיכון" או חשש מבחינתי להמשיך במסלול האקדמי. ואני מתקשה לייעץ לה.
אני אומר לה שגם אם נתרחב, אני אעזור כמובן עם גידול הילד [כן אני גבר במאה ה21]. לא בטוח שזה משכנע אותה. היא רוצה ללמוד, ואישית אני חושב שהיא מאוד מתאימה ללימודים מתקדמים [בכללי, לדעתי נשים יותר מתאימות ללימודים, מאיתנו הגברים], היא מאוד מוכשרת, עם ראש אנליטי וחד.

מחפש לשמוע על תרחישים הגיוניים שבהם אפשר לשלב בין הדברים (לימודים, עבודה, כסף ומשפחה). למשל, שעות עבודה של מאסטרנט גמישות יותר משל שכיר.
אני צריך עזרה לבנות את עץ ההחלטות שיקבע מה נעשה, הכסף הוא מרכיב לא קטן בנושא.
קשה לתת לך עצה טובה כי חסר עוד מידע כמו כמה עזרה תהיה לכם עם הילדים, יש אפשרות למטפלת, כמה כסף פנוי יש לכם, האם רוצים גם לרכוש בית בקרוב, ובעיקר כמה ילדים אתם רוצים.
באופן כללי, לי זה נשמע שיש לה יחסית זמן מבחינת פוריות. הייתי הולך על שנתיים תואר שני, כבר עכשיו, אחרי זה להתחיל עבודה, ולהכנס להריון בערך שנה לתוך העבודה החדשה. יעני בערך 3-4 שנים עכשיו, ילד ראשון בתחילת שנות ה30, למי שרוצה 2-3 ילדים זה בד״כ מסתדר.
באופן כללי ממליץ מאוד לחזק קשר עם ההורים של שניכם, ילד עד גיל 5-6 זה קריעה וחייבים הרבה הרבה הרבה עזרה.
 
לא רוצה להשמע מזלזל אבל אתם דור שמסבך דברים יותר מידי ואם משהו לא יושב בול בשבלונה, הוא מייד הופך לשנוי במחלוקת או "קשה בצורה בלתי סבירה".
כן, זה יהיה לא פשוט, וכן תצטרכו להתאמץ אבל החיים לא אמורים להיות קלים ואם רוצים גם התפתחות אישית, גם משכורת וגם משפחה בשילוב עם שיקולי זמן, צריך לעבוד קשה.
תשאלו את ההורים שלכם כמה קל היה להם לפרנס ולגדל. אם הם היו מחכים להגיע לדירה + משכורת 13 לפני תכנון ילדים, לא הייתם נולדים.
נקודת הפתיחה שלכם טובה הרבה יותר מרוב האוכלוסיה אבל היא כל כך טובה שזה מפחיד לסכן אותה.

ג.נ. אני למדתי לתואר ראשון במדמ"ח בגיל 35 עם 2 ילדים תוך כדי עבודה בסטארטאפ כשאשתי עבדה במשרה ניהולית עם שעות קשות וגם השלימה תואר.
היה קשה מאוד ודחוס, הרבה לילות בלי שינה אבל זה עובר והילדים גדלו. לשמחתי, הם לא זוכרים כלום מהתקופה הזאת
 
נערך לאחרונה ב:
לא רוצה להשמע מזלזל אבל אתם דור שמסבך דברים יותר מידי ואם משהו לא יושב בול בשבלונה, הוא מייד הופך לשנוי במחלוקת או "קשה בצורה בלתי סבירה".

לדעתי הם לא סיבכו את העניינים מספיק, ורצוי לסבך אותם יותר.
מה לגבי מבט אמיתי על המשתנים שעשויים לא לאפשר לזה להצליח? מעבר לתכנונים לעתיד הקרוב, מה עם תכונות אישית? נטיות? הרגלים? קביעות שכבר קבעתם בעבר ולא הצליחו, אולי יכולים לשפוך קצת יותר אור על היתכנות של התהליך הארוך הזה? (בכל זאת, תואר שני נמשך שנתיים לפחות, לא?)

במאמר מוסגר - היה כיף לקרוא בין השורות כמה אתה מעריך ואוהב את בת זוגתך :)
 
נערך לאחרונה ב:
נראה לי שהשאלה העיקרית היא מה היא באמת רוצה.
להביא ילדים זה אף פעם לא נח. אבל מסתדרים. זה לגמרי אפשרי תוך כדי תואר . יש לי חברות שעשו בדיוק את זה.
קח בחשבון שלא נכנסים להריון מיד וגם ההריון עצמו לוקח 9 חודשים. כך שאם למשל מהרגע שמתחילים לנסות לכך לכם חצי שנה ואז עוד 9 חודשים ( ברב ההריונות ניתן לתפקד פחות או יותר רגיל) זה כבר שנה וחצי ובזמן הזה אפשר להספיק תואר שני. אני מגדלת עכשיו שלושה ילדים צעירים בני 2,3,7 תוך כדי תואר שני וזה לא מרגיש לי כמו ״קריעה״. להיפך לעבוד בעבודה במשרה מלאה זה היה הרבה יותר קשה. כאן יש יותר גמישות. זה אומר כמובן שצריך להיות הרבה יותר מתוכננים עם כסף וזמן.
אבל ילדים צריכים לבוא בעיניי מרצון אמיתי ולא ממחשבה של nice to have. שתרצו באמת - תעשו ותגלו שאתם מוצאים איך להתאים את החיים שלכם סביב זה
 
ילדים צריכים לבוא בעיניי מרצון אמיתי ולא ממחשבה של nice to have
זה באמת משפט מוזר בעיניי, אם כי נפוץ בקרב בני ה-40 ומטה.
בתקופתי (כשכבר היו גלולות) זה היה אירוע מתגלגל אחרי החתונה. לפני הגלולות, רוב הנשים לא קיימו יחסי מין לפני הנישואין ואז זה התגלגל. לפני כל מצוות הדתות למיניהן (וחוקי מדינות לאחר מכן) זה היה מתגלגל אחרי ההבשלה המינית כמו אצל שאר בעלי החיים.
אני יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא השתוקקתי להביא ילדים לעולם, ואפילו לא חשבתי שזה יהיה נחמד אם זה יקרה...התגלגלתי לזה.
לא פלא שהילודה אצל החילונים-ליברלים הופכת להיות נדירה ברחבי העולם, וכדרכה של אבולוציה ישארו השמרנים-דתיים.
 
זה באמת משפט מוזר בעיניי, אם כי נפוץ בקרב בני ה-40 ומטה.
בתקופתי (כשכבר היו גלולות) זה היה אירוע מתגלגל אחרי החתונה. לפני הגלולות, רוב הנשים לא קיימו יחסי מין לפני הנישואין ואז זה התגלגל. לפני כל מצוות הדתות למיניהן (וחוקי מדינות לאחר מכן) זה היה מתגלגל אחרי ההבשלה המינית כמו אצל שאר בעלי החיים.
אני יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא השתוקקתי להביא ילדים לעולם, ואפילו לא חשבתי שזה יהיה נחמד אם זה יקרה...התגלגלתי לזה.
לא פלא שהילודה אצל החילונים-ליברלים הופכת להיות נדירה ברחבי העולם, וכדרכה של אבולוציה ישארו השמרנים-דתיים.

לא כל אחד בנוי או רוצה להיות הורה. לפעמים ילדים הם תאונה משמחת אבל יש לא מעט מיקרים שזה לא ככה ולעיתים התוצאות הן טראגיות.

אני שמחה שאנחנו בדור שיש בו את הבחירה, ויחד באמת בא מאהבה.

לגבי העתיד לא הייתי ממהרת לחרוץ משפט כל כך מהר. אומרים את הנבואה הזו כבר עשורים
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
⌄
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
⌄
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
היא מאוד רוצה ללמוד תואר נוסף
לא מבין את כל העצי החלטה שאתה מנסה לבנות פה - היא מאוד רוצה ללמוד, שתלך על זה! אין סיבה טובה יותר לעשות תואר מחקרי מאשר רצון פנימי לחקור.

המשכתי לתואר שני ישר בתום התואר הראשון, מחזיק במשרת סטודנט בחברה טובה בשנים האחרונות, ומתכנן להמשיך למשרה מלאה. לא יכול להגיד שהיה "סיכון" או חשש
בוודאי שהיה לזה סיכון ומחיר שאתה משלם, אתה פשוט עדיין לא מודע אליו - יש לך הפסד כלכלי מובנה (זה תלוי בתחום, אם אתה בתחום חם הפסדת הון תועפות בזמן הזה, ההבדלים בין משרת פול טיים למשרת סטודנט הם ענקיים), הפסדת שנות נסיון (בהרבה חברות משרת סטודנט לא ״נחשבת״ כנסיון).

מחפש לשמוע על תרחישים הגיוניים שבהם אפשר לשלב בין הדברים (לימודים, עבודה, כסף ומשפחה)
יכול לדבר רק על עצמי - תמיד היה trade off בין הדברים האלה, הם הרבה פעמים אחד על חשבון השני ופשוט לומדים לאזן.

שיהיה בהצלחה!
 

נושאים דומים

Back
למעלה