מתבגר סולידי
משתמש סולידי
- הצטרף ב
- 20/2/17
- הודעות
- 30
- דירוג
- 21
עני היית, עני נשארת
שתי הבנות יש לי בעקבות הקריאה שוב ושוב של הפוסט הנפלא הזה:
1. אחרי כל ההשכלה האנטי-צרכנית שלי (ספרים דוגמת בלי לוגו, שיבוש תרבות וכשתאגידים שולטים בעולם), הנחתי באופן אינטואיטיבי שאני אנטי קפיטליסט. ההיפך הוא הנכון! אני סומך רק על יכולותיי ועל עצמי כדי לצבור הון כך שלא אצטרך לפתח תלות ב"שיטה". הליך דינמי ומרתק. מחד, אני מעריך באופן רומנטי דמויות כמו "קפטן פנטסטיק" ו"איש הzero emissions" או את סיפורו של הנרי דייוויד ת'ורו ב"וולדן". שואף מהם לקבל אידיאלים סביבתיים של פשטות מרצון / לחיות off the grid בשקט. מנגד, אנשי "השיטה", במיוחד כאלו ש"ניצחו" אותה, באמצעות התמדה קפיטליסטית-קרייריסטית וככל הנראה גם צרכניסטית כמו וורן באפט, ביל גייטס וריי קרוק מרתקים אותי לא פחות. האם מישהו מזדהה עם זה? עם הניגוד הברור בין השניים? אם לצטט את הסולידית:
"קרייריזם דורסני, יחד עם צרכניזם חזירי, ניצבים ביסוד הדרך "הנכונה" לחיים "נורמטיביים". כל מי שסוטה מהדרך הזו מסווג בתור אידיאליסט, היפי, סטלן, שמאלן, עצלן, פרזיט, עלוקה, לוקה בנפשו ו/או אדם שצריך להתבגר ולהפוך למבוגר אחראי.". אם כן בעיני עצמי, אני בצומת. משמאלי נמצא עולם החסכון האגרסיבי והפרישה המוקדמת-מוקדמת ("סוטה" רומנטיקן). מימיני, השאיפה להרוויח יותר כסף ולהשקיע יותר מרץ בעבודתי (כשכיר/עצמאי), על אף שאני לא חייב את הכסף, כדי להתאזן ולפחות להשאיר שיירים "נורמליים" שלי.
2. מעולם לא הייתה לי חשיבה של עני, כי תמיד הרגשתי שיש לי ברירות (כחסכן המסתפק במועט). מצד שני, אני מרגיש שזו "ארץ אוכלת יושביה" בהיבטים של מיסוי גבוה וחוסר השקעה בתשתיות בסיסיות כגון תחבורה ציבורית. תמיד יש לי מי להאשים ב"מצב". מקווה שהביקורת תופנה יותר פנימה, עם ההבנה שאין מדינה/חברה מושלמת.
שתי הבנות יש לי בעקבות הקריאה שוב ושוב של הפוסט הנפלא הזה:
1. אחרי כל ההשכלה האנטי-צרכנית שלי (ספרים דוגמת בלי לוגו, שיבוש תרבות וכשתאגידים שולטים בעולם), הנחתי באופן אינטואיטיבי שאני אנטי קפיטליסט. ההיפך הוא הנכון! אני סומך רק על יכולותיי ועל עצמי כדי לצבור הון כך שלא אצטרך לפתח תלות ב"שיטה". הליך דינמי ומרתק. מחד, אני מעריך באופן רומנטי דמויות כמו "קפטן פנטסטיק" ו"איש הzero emissions" או את סיפורו של הנרי דייוויד ת'ורו ב"וולדן". שואף מהם לקבל אידיאלים סביבתיים של פשטות מרצון / לחיות off the grid בשקט. מנגד, אנשי "השיטה", במיוחד כאלו ש"ניצחו" אותה, באמצעות התמדה קפיטליסטית-קרייריסטית וככל הנראה גם צרכניסטית כמו וורן באפט, ביל גייטס וריי קרוק מרתקים אותי לא פחות. האם מישהו מזדהה עם זה? עם הניגוד הברור בין השניים? אם לצטט את הסולידית:
"קרייריזם דורסני, יחד עם צרכניזם חזירי, ניצבים ביסוד הדרך "הנכונה" לחיים "נורמטיביים". כל מי שסוטה מהדרך הזו מסווג בתור אידיאליסט, היפי, סטלן, שמאלן, עצלן, פרזיט, עלוקה, לוקה בנפשו ו/או אדם שצריך להתבגר ולהפוך למבוגר אחראי.". אם כן בעיני עצמי, אני בצומת. משמאלי נמצא עולם החסכון האגרסיבי והפרישה המוקדמת-מוקדמת ("סוטה" רומנטיקן). מימיני, השאיפה להרוויח יותר כסף ולהשקיע יותר מרץ בעבודתי (כשכיר/עצמאי), על אף שאני לא חייב את הכסף, כדי להתאזן ולפחות להשאיר שיירים "נורמליים" שלי.
2. מעולם לא הייתה לי חשיבה של עני, כי תמיד הרגשתי שיש לי ברירות (כחסכן המסתפק במועט). מצד שני, אני מרגיש שזו "ארץ אוכלת יושביה" בהיבטים של מיסוי גבוה וחוסר השקעה בתשתיות בסיסיות כגון תחבורה ציבורית. תמיד יש לי מי להאשים ב"מצב". מקווה שהביקורת תופנה יותר פנימה, עם ההבנה שאין מדינה/חברה מושלמת.
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
