לא מת, לא נספר
זה המוטו החדש שלי
יש פה נקודה אחת עליה אנחנו מסכימים - כמות החולים המאומתים היא מספר כמעט חסר משמעות:
א. תלוי מאוד במדיניות הבדיקות (את מי בודקים?)
ב. תלוי מאוד בכמות הבדיקות ובכמות הבדיקות לנפש
ג. תלוי מאוד באיכות הבדיקות (false positives / false negatives)
לכן, כל השוואה של מספרי חולים בין מדינות היא בגדר רעש. יותר מזה - גם כמות המאומתים בתוך המדינות נתונה לאותן חולשות ומכל סקר סרולוגי שנעשה בכל מקום בעולם ברור שמספר החולים בפועל (רובם א-סימפטומטיים) הוא פי 5 או פי 10 או פי 20 ממספר החולים המאומתים.
למרות זאת, אם הבדיקות נשארות זהות (מדיניות, כמות, איכות) וישנה עליה בכמות החולים - כן ניתן להסיק מכך על המגמה הכללית של התחלואה באוכלוסיה. המסקנה היחידה שניתן להשיג מנתוני הבדיקות הישראל היא שיש עלייה משמעותית בהדבקה ונראה שהיא אכן אקספוננציאלית, כצפוי.
בחזרה למוטו - אצלי זה קצת שונה.
אני טוען "לא חולה קשה/מת - לא נספר"
ז"א אני "רוצה" לראות את תחילתה של עליה אקספוננציאלית במספר החולים קשה לפני שאני תומך בצעדי החמרת סגר.
ז"א נטל ההוכחה להצדקת צעדי סגר שאני כאזרח מטיל על הממשלה בגל הנוכחי של התחלואה גבוה משמעותית מהרף הקודם, מכיוון שכעת אנחנו יודעים מעט יותר על המחלה ומערכת הבריאות צריכה להיות מוכנה טוב יותר להתמודדות עמה.
כל מה שאני רושם הוא תחת ההנחה שהאסטרטגיה הרצויה היא לאפשר תחלואה ברמה נמוכה של כלל האוכלוסיה (ללא שאיפה לחיסון עדר) עד הפיתוח החיסון המיוחל. יש סיכון אחד משמעותי באסטרטגיה הזו - השלכות ארוכות טווח לחולים בקורונה. לא נוכל לדעת אם יש כאלו ואת חומרתן עד שיגיע אותו טווח ארוך, זה טיעון חזק בעד צעדים ל*מניעת* תחלואה ולא רק לצמצומה.
