לא ניתן לומר שהמצב שלי רע. נהפוכו.
אני בן 34, יש לי דירה בבעלותי, דירה בשווי 900 אלף שקלים בערך (בין 800 למליון). בשנה הבאה תושכר ב2500.
ועוד בערך 400 אלף במניות (עם סטייה כמובן לפה ולשם)
כ20K בערך בעובר ושב
וקצת ביטקויין שעלה לי 5K לפני כמה חודשים..
הקפדתי לפזר את נכסי, התגברתי על הפחד להכניס את רוב הוני הנזיל לשוק המניות וגיליתי שאני ככל הנראה האדם השלו בעולם בירידות.
גם את ההון של אמא שלי הקפדתי להשקיע, אך לא בכל עסקינן.
אני עובד במה שאני יחסית אוהב, מוסיקה, מספר שעות בשבוע (הייתי שמח לעבוד יותר). 4 ימים חופש, 3 עבודה של באמת שעתיים שלוש, עם נסיעות ארבע. אין לי ילדים. אני מתעורר ביקיצה טבעית בכל בוקר ומחליט בגדול מה בא לי לעשות, ואיפה בא לי לאכול. אני גר ביחידת דיור קטנה ומשלם עליה בזול יחסית, 2600 עם כל החשבונות. לצערי יכול להיות שזה יעלה בקרוב. אין לי הרבה ציוד. אין לי בוסים. החופש הגדול, למעט כמה תיאומים של תלמידים וירידה בשעות העבודה, לא היווה לי שום מכשול.
זה משאיר לי הרבה זמן פנוי.
את הזמן שלי אני משתדל ליצירה בהספק מהיר: סיימתי לכתוב ולאייר על ספר שני, שיצא הפעם באנגלית ובעברית, יש לי אלבום ראשון שהקלטתי ומתכנן להוציא, אלבום אחר להקליט, מופע חדש, וספיישל שצילמתי. אני עובד על ערוץ יוטיוב מעניין, מיתוג שלי מחדש כזמר ועוד.
תמיד הרגשתי שיש לי מספיק, שאני שמח בחלקי והכי חשוב - הולך בדרך שלי, ולא בדרך מוסכמות חברתית כזו או אחרת.
לאחרונה הבנתי שזה לא מספיק. אני רוצה יותר. ולא מבין בדיוק מה.
כמה דברים שמכרסמים בביטחון שלי כאדם שיכול להרשות לעצמו לישון ולעבוד כמה שהוא רוצה:
התכנית מחיר למשתכן נתנה דירות בהנחות של מליון ומעלה לאנשים שגדולים ממני בשנים ספורות ויכלו להשתתף בתכנית. כיוון שאני לא יכולתי להשתתף בתכנית, קניתי דירה בשוק החופשי. אבל קניתי בקטן, בחצי מליון שקלים. הדירה כמעט הכפילה את השווי, ועם השכירות שקיבלתי עברה אותו, ולשמחתי השקעתי אותה בשוק ההון, ועדיין, אני לא מתחרה באנשים שלא מבינים בדירות, זכו בהגרלה בדירות במרכז, וקיבלו דירות בשווי מטורף בהנחה של למעלה ממליון שקל. אני חושש וצופה שבעתיד זה היהיה הסטנדרט לחיים טובים כי העושר הזה רק יגדל ויטפח, ואילו הדירה המסכנה שלי ברמלה לא תהיה מספיק כדי לבטח אותי כלכלית, אפילו שבונים לידה את הרכבת הקלה.
יש אנשים שהשקיעו באיזורים של פינוי בינוי ויקבלו דירות חדשות. אני פתאם חושב שיכולתי לשחק יותר התקפי, לרכוש דירה גדולה יותר או שתי דירות, ותוהה אם עלי להוציא את הכסף משוק המניות ולפחות לעשות את זה עכשיו. זה גם עניין תרבותי במדינה, מי שיש לו דירה מחזיק בכח כאן. המחירים עולים פה בטירוף ורק נדל"ן מבטח את זה בעקביות. הכסף ששמתי במניות כאילו עבורי רגשית נשמר לעוד 20 שנה, אבל הוא מונע ממני להמשיך ולהתקדם ואולי לקנות בית גדול יותר.
אבל החלום הכי גדול שלי הוא להתעשר מהיצירה שלי, להניח לנדלן למניות ולעשות את מה שאני הכי טוב בו, לנגן, להלחין לכתוב ולהרוויח מזה כסף מהיר. אני כבר עושה את זה. מהנדסים מסתכלים עלי מרוויח 2000 על הופעה של שעה אחת לכמה שבועות, או מלמד ב200 לשעה, הבעיה היא שאני לא עושה את זה מספיק. אני לא מצליח לייצר לעצמי עוד עבודה בדיוק מהסוג שאני רוצה - הופעות. לא מכירים אותי עדיין, הספר הראשון שלי לא נחל את ההצלחה שלדעתי הוא ראוי לה. אני רוצה לשחק פחות הגנתי, להשתמש בכסף כדי להוציא דברים שיצרו לי את השם שאני מייחל לו, שההופעות שלי, שבאמת באמת מיוחדות כאן בנוף המקומי, ימלאו קהל וימלאו שיחות של אנשים. הקהל הישראלי מעריך מוסיקה ומעריך אומנות, זאת לגמרי ההתנהלות שלי שמנעה מהיצירה שלי שלא להגיע לקהל הרחב עדיין.
אני מרגיש תקיעות. לא יצירתית, להפך. אבל תקיעות מקצועית. נגיד היום 3 התלמידים שהייתי אמור ללמד ביטלו ויש לי חופש. אין לי מושג מה לעשות עם הזמן הזה. אפילו שיש לי הופעה בסופ"ש בעוד 2000. זה כאילו הכל קל לי מדי, נוח מדי, ואני מהסס לעשות את הצעד הבא שיטרוף מחדש את הקלפים.
