השאלה האמיתית היא מה את אוהבת לעשות?
אחרי שתעני על השאלה הזאת, תתחילי לחפש איך לעשות כסף מזה.
במקום לבזבז 4-3 שנים באוניברסיטה/ מכללה ולהוציא הון עתק על לימודים ומחייה, תוכלי להתמקד במה שאת אוהבת ולהשתכר ממנו.
סתם, לאנקדוטה - 4 שנים באוניברסיטה פתחו לי את הדרך למקצועות ההנדסה, אבל עדיין השכן השיפוצניק שלי עושה יותר כסף ממני...
יותר מזה - עדיין היה עדיף לי לקחת יום חופש ולשפץ לעצמי מאשר לשכור איש מקצוע (כשהייתי צריך שיפוצים).
בקשר ללימוד עצמאי: חמי למד תכנות ומבני נתונים לפני כעשרים שנה מספרים בלי שיהיה לו שום רקע בתחום, אז לקח לו זמן להתקבל לעבודה הראשונה שלו אבל אחר כך זה כבר לא שינה כלום.
האנקדוטות האלו מטעות, ולכן אני לא אוהב אותן. גם תשובה או לבייב או סטף ורטהיימר לא עשו תואר, והנה הם מליונרים גדולים, אז מה? זה אומר שאם לא תלמד תהפוך להיות תשובה? מה הסיכוי שתהפוך להיות כמוהם?
אני מהנדס, ואני מכיר הרבה שיפוצניקים, ועשיתי שפוצים בעצמי. אף שפוצניק עם ראש על הכתפיים לא מאחל לבנו להיות שיפוצניק, כולם רוצים שהילדים שלהם ילמדו למודים גבוהים. תשאל אותם.
למה? כי שפוצניק זו עבודה פיזית קשה שמוגבלת בגיל, עם חסמי כניסה נמוכים עד בלתי קיימים (כל מהגר בלתי חוקי הופך שפוצניק לעת מצוא), הזדמנויות הקידום וההתפתחות מוגבלות מאד.
למהנדס, לעומת זאת, השמיים הם הגבול. הוא יכול להיות שפוצניק, יזם, או שהוא יכול לעבוד כשכיר בתפקידים שונים במגזר הפרטי או הציבורי. התואר פותח הרבה דלתות שקשה לפתוח אחרת. למשל, מכרזים בחברות גדולות או במגזר הציבורי שדורשים תואר.
עם התארכות תוחלת החיים, אני לא מבין מה ההגיון בלא לבזבז 3-4 שנים על לימודים, ביחוד כאשר האלטרנטיבה היא עבודה פיזית שנגמרת בגיל 50+ .ומה תעשה אחר כך?
אני מסכים לחלוטין שלמודים עצמיים שווים לפחות כמו למודים באונ' מבחינת הרחבת ידע, אבל הם הרבה יותר קשים וגם ההוכחה למעסיק יותר קשה, אז למה לא לקחת את הדרך המוסדית המסודרת והבדוקה שפותחת הרבה אפשרויות מוסדיות בנוסף? את הלימודים העצמיים ממילא תצטרך להמשיך לעשות ב 50 שנים הבאות, אז כדאי לבזבז 3-4 שנים בהתחלה כדי שיהיה לך גם תואר פורמלי.