תוצאות החיפוש

אני לא נפגעת, אני פשוט חושבת שאי אפשר לנתק את הדברים האלו זה מזה. יש ספר על ADHD עם כותרת נפלאה: You mean I'm not lazy, crazy or stupid?!, וככה הרבה א.נשים עם ADHD מרגישים (ולא, זה שיש לי דוקטורט לא גורם לי להרגיש פחות ככה). גם אם בוחרות לא לקחת תרופות, עצם האבחון והידיעה שאני מתמודדת עם מצב...

כמו שסיפרתי במקום אחר, הקורונה גרם לי להבין שוואלה, אני צריכה לבקש הכרה בנכות שלי (לא נחשבת כמחלת רקע לקורונה), ואכן קיבלתי. אז כרגע אני בבית.

טוב, אני לא יודעת במה אתה עובד וכמה אתה בא במגע עם אנשים. אני פחות או יותר בבידוד עצמי מאז מרץ, כך שאני לא הולכת לסכן את עצמי עכשיו כשכבר הסוף נראה באופק.

בהתאם לידיעתי המוגבלת, לא. הטכנולוגיה כבר הייתה קיימת, פשוט לא היה תמריץ ומימון להשתמש בה לחיסון הזה ובכזו מהירות לפני המגפה.

כן, לא חסרים צעירים בקבוצות סיכון (גם "צעיר" זה יחסי). בכל מקרה ראיתי ששאלת מוקדם יותר בשרשור, ואני אישית לא הייתי מנסה למצוא מקום עם עודפים. במילא עוד מעט יחסנו את כולם, וזה נראה לי חסר תועלת לעמוד בתור עם אנשים שאולי באמת כבר חולים.

פשש, אלו משקיענים!

כנראה שהניהול שלהם טוב. לא אמורים להיות עודפים.

אני מניחה שאת מודעת לסטטיסטיקות על ADHD ותוחלת חיים, התאבדויות, הריונות בלתי רצויים, פגיעה עצמית, דיכאון, התמכרויות וכו'.

בכנות, נשמע שאתה מחפש מכונת זמן יותר ממטוס, כדי שתוכל להגיד לאבותיך אי שם בשנות העשרים להגר לארה"ב על מנת שתגדל כיליד המקום (כמו ההורים של אסימוב, לדוגמה). וכן, לא אכפת ולא צריך להיות אכפת שאתה מהגר, כי ישראל אינה צפון קוריאה. אתה יכול וצריך, כמאמר הקלישאה, ללכת בעקבות אושרך.

זה נשמע שאנשים התגזענו עליך ואתה מנסה להתגזען בחזרה. Two wrongs don't make a right. ברור שלא, זו בדיוק הסיבה למה שקלתי בכובד ראש להחליף את שם המשפחה לזה של אימא שלי. כי זה ממש לא משנה.

מה הייתי אמורה לראות? נהניתי מאוד לגור בגרמניה, למרות שם המשפחה המזרחי רחמנא ליצלן שלי. אם חלק מהערכים שלך זה לגור ליד אנשים ש*נראים* כמוך אני ממש לא רוצה לגור לידך, גם אם לשנינו אותו צבע העור. מעדיפה בהרבה לגור ליד חברתי האיראנית, לדוגמה.

כן.

קשה ומשעשע כאחד. הרי כל רדנק בטוח שהוא טוב יותר מאובמה לדוגמה בדיפולט, רק כי העור שלו מכיל פחות מלנין. מי שחושב להגר ושיקבלו אותו בזרועות פתוחות בגלל היותו לבן עתיד להתאכזב. יש לבן מהגר ויש לבן שמשפחתו למדה עשרה דורות באותה אוניברסיטה יוקרתית.

אחוז ההתאבדויות ביפן זה לא משהו שכדאי לשאוף אליו. בכל מקרה, כבר נולדנו. אלא אם כן מדברים על איפה כדאי להקים משפחה, זה לא ממש רלוונטי.

כן, מן הסתם לכך התכוונתי כשאמרתי ש*בתור אישה* לא הייתי רוצה להיוולד שם.

בתור אישה בהחלט לא הייתי מעדיפה להיוולד ביפן. למעשה, עם תרבות העבודה הרצחנית שם ("קארושי") נראה לי שגם בתור גבר לא. והשרשור לא עוסק באיפה כדאי *להיוולד*. השאלה היא לאן כדאי, אם בכלל, להגר.

יש אמרה "בכל מקום שאתם הולכים אליו, אתם שם." כלומר האופי משפיע על ההסתגלות למקום. אז נכון שזה לא תמיד ככה ויש מאפיינים אובייקטיבים שיכולים לעשות אדם אומלל (חוסר בסניטציה, אלימות וכו') אבל הרבה זה אופי.

אני לא רוצה להיכנס לקשיים שהיו לי בדרך, אבל בואי נגיד שהייתי מגיעה ליותר גם מבחינת הישגים וגם הייתי סובלת (ואני לא משתמשת במילה הזו בקלות הדעת) הרבה פחות לו היו מאבחנים אותי כילדה. בדיוק. זה כמו להגיד "את הולכת למרות הצליעה". אז כן, אני הולכת, אבל זה כואב. כשהייתי בשיקודס הדהים אותי כמה...

להגנתי הם הרבה יותר זולים:) (יש ספרי אינדי בשלושה דולר לדוגמה).

אף פעם לא הגעתי לשלב השני, פשוט נגמר לי החוזה. אולי עוד אחזור בעתיד. ואם קרוב לשנתיים וחצי זה תיירת, אז ההגדרות שלנו לתיירות מאוד שונות. עריכה: וזה גם היה תהליך. בשנה הראשונה היה יותר קשה, ודווקא עם הזמן (כי רכשתי את השפה וחברות) העניינים השתפרו.