תוצאות החיפוש

ברור שיש בעיה. הדיון היה על עולם היפותטי שלא קיים בשום מקום, בו הדבר חוקי ובו לבנק אין בעיה עם הפרקטיקה הזו. וכפי שכתבתי, אין גם בעיה במצב ההפוך בו בעל בית קפה חושש מאפלייה בשירות ללקוח מסויים ויאסור קבלת טיפים. הבעיה היא בטענה שזה עניין של המדינה להתערב בו.

הדיון היה האם נכון לחוקק חוק, לא דווקא הנושא איסור פלילי וכתבת במפורש שאתה לא מתייחס לפן הפלילי. נדמה לי שאפילו האיסור הקיים על אי הצגת מחיר שאינו המחיר הכולל, אינו איסור פלילי, כך שההצעה שלך להחמיר דווקא בקשר לתשלום וולנטרי לא הגיונית וההשוואה לשוחד שהיא עבירה חמורה בהרבה שבה להגן על ערכים...

אה, חשבתי ששוחד הוא במשמעות הפלילית. בעולם ההיפותטי בו אין עבירה, אין בעיה שבנק ישים בכניסה קופה קטנה לטיפ ואין בעיה שבעל בית קפה יאסור על קבלת טיפים מהשיקולים שציינת או אחרים. זה לא עניין שהמדינה צריכה להתערב בו. אם מע"מ היה רשות (הן התשלום והן גובהו) והוא היה נתון לבחירת הלקוח ואם היה מע"מ על...

כי הערך המוגן בעבירת השוחד אינו הערך (שאינו קיים בדין הפלילי) של ודאות השכר לעובד או הערך של סיוע בחישוב אחוזים ללקוחות מתקשים בחשבון. בעיני הקושי בחשבון של כיתה ד' לא מצדיק את החוק שאתה מציע, אבל אני מסכים שהעמדה שלי (ושלך) מושפעות מהגישה לגבי תפקידה של המדינה בהסדרת יחסים מסחריים בין פרטים...

תלוי מה קדם למה. הדיון כאן הוא על ההצדקה לחוק.בכל מקרה, מעניין מה שכתבת על יפן.

כדי שלא נגרר לויכוח לשם ויכוח, אני מזכיר שמחפשים כשל שוק שעל המדינה לפתור. אחרת מדובר רק בנוהג פסול שההצדקה להתערב בו דומה להתערב בנוהג של מתנות לחתונה שהן 10% מהשכר של אנשים צעירים שהולכים ל-4 חתונות בקיץ. אם כשל השוק הוא אי הודאות, אז הידיעה של האחוז ולא של הסכום הכולל לא משפרת את מצבו של...

הנוהג (הפסול) קיים כי גם לעסק יש עניין בקיומו. לבנק אין עניין שהפקידים שלו יקבלו טיפ. למס הכנסה ודאי אין. לעסק יש עניין שהעובד יתן שירות טוב. במובן הזה, טיפ הוא תופעה חיובית מבחינת העסק ולא מבחינת הבנק או מס הכנסה.

אתה בטוח שמדובר בחוק ולא מקובלות חברתית?

אז החובה היא רק על מי שאוכל באותה מסעדה? אגב, מה שכתבת לא נכון מהכרות עם מלצרים שמספרים סיפור אחר לגמרי על היקף המנהג. 1. כל עובד שתלוי בהיקף המכירות לא יודע כמה כסף יקבל. שכר בסיס בתוספת דמי הצלחה לא קבועים מקובל בתחומים רבים. לדעתך גם rsu צריך לאסור בחוק? 2. רק סועד שלא למד אחוזים.

לא דיברתי על הרגל בכל תרבות. מס הוא חלק מהוצאות העסק, כמו שכירות ושכר. נכון ועדיין זו לא חובה. לא. זה שוחד או עבירה דומה ונוגד גם את האינטרס של העסק. השוואה יותר רלוונטית היא למוכר בחנות בגדים ושם זה אכן לא מקובל. גם אני. המחלוקת היא אם תפקיד המדינה להתערב בנושא הזה.

ב 800 יורו אתם יכולים לאכול כל יום במסעדת מישלן. חנויות בקשר לכל תחביב אפשרי יכולות להיות רלוונטיות. סיור באיצטדיון, "סתם" משחק בליגה הבכירה במדינה אירופאית יהיה כמעט תמיד ברמה גבוהה בהרבה מהליגה המקומית ולא יקר כמו "חבילה".

בעיני זה שונה. המס הוא תשלום חובה של המסעדה. יותר משכירות המקום. המדינה לא רוצה מס, אלא דורשת ואוכפת את התשלום, שלא כמו טיפ. בהחלט מנהג ראוי, אבל איסור חיצוני על ידי המדינה זה משהו שונה שוב, לא יודע אם יש מקום בעולם בו קיים חוק כזה. התערבות בצורת התגמול למלצרים עוד יותר בעייתית. זה לא עניין של...

ממה ההורים שלך נהנים בארץ חוץ מהימורים?

אבל הטיפ וולנטרי ולכן המחיר הסופי רשום בחשבון. אני לא יודע אם יש מקום בו אוסרים על קבלת טיפ ממי שרוצה לתת אותו ונשמע לי בעייתי לאסור את זה בחוק.

בהחלט, אבל זה לא תלוי בהסדרה של המדינה. ת'כלס אם רוב הטיפים באשראי אז נעלם תמריץ החסכון במס ואפשר פשוט לקבוע מחיר למנות שישקף את כל עלויות העסק ולא לקחת טיפ.

מה ההסדרה הראויה בעיניך?

לגי דיני הירושה, מעניין אם אתה מכיר ומוכן לשתף. הדין הכופה בעניין אופן חלוקת הירושה לא יוצר מקרים בהם יש עוול זועק לשמים? איך מתייחסים לזה בנקאים בהם ברור שהחלוקה שקבע החוק אינה צודקת וודאי סותרת את רצון המוריש?

זכרתי משהו עמום מימיי כמתרגל במשפט בין לאומי פרטי לגבי דינים אירופאיים מוזרים בהסתכלות ישראלית. לא זכרתי באיזה מדינות

התייחסתי למה שכתבת. השאלה הרלוונטית היא אם החוק הספרדי לא רק קובע איך יחולק העזבון, אלא אם הוא קובע שעל הורשת נדל''ן בספרד ניתן להתנות על החלוקה הקבועה בדין הספרדי באמצעות צוואה (ואם רוצים לדקדק, אז צריך לבחון אם יש בו התייחסות שונה לתושב מקומי וזר ואולי הבחנות נוספות).

הרבה פחות כי יש עלייה ברמת ההוצאות וממש לא טריוויאלי להבטיח תשואה בגובה זהה במכשירים חסרי סיכון (שזו המקבילה ההגיונית ל "ללא השקעה").