- כלכלית הוא מסוגל להגיע למצב של עצמאות כלכלית באופן הרבה יותר מהיר. שכירים לא הופכים לבעלי הון משמעותי (בעקבות העבודה שלהם עצמה, אם הם מבצעים השקעות זה כמובן לא קשור לשכירות או לעצמאות שלהם במובן הזה).
- עצמאים רבים מגיעים למצב שבו אמנם יש להם תלות מסוימת בעובדים שלהם, שזה סוג של תלות, אבל ההכנסה שלהם מאוד פאסיבית במהותה והם לא באמת צריכים לעבוד או להגיע לעבודה. הכל יתקתק גם בלעדיהם ולתקופה ארוכה עד מאוד. אפשר לשים מנהל שסומכים עליו ולעשות מעט מאוד בסך הכל.
וגם אם הוא לא במצב הזה, עצמאי שיש לו עובדים, יכול פעמים רבות (תלוי בעסק) לא להגיע לעבודה גם שבוע או שבועיים או חודש. סתם כי בא לו. זה חופש אדיר שאין לשכיר בערך אף פעם. אם מחר אני מחליט שלא בא לי לעבוד, אני לא עובד. בלי אישור של אף בנאדם על הפלנטה הזאת. זה מה שנקרא חופש (יחסי).
עצמאי זה לא מושלם, עצמאי זה פוטנציאל - שאין לשכיר. מי שחשוב לו הפוטנציאל הזה, יהיה עצמאי. כל אחד ומה שמתאים לו. צריך הרבה אומץ וביטחון עצמי בשביל להיות עצמאי, זה לא מתאים לכולם. עצמאות לא קשורה להישרדות, אנשים לא הופכים לעצמאיים בגלל רצון לשרוד כלכלית, זה הרבה מעבר לכך, ומי שמתרכז בהישרדות שלו גרידא - לא יתעניין בלהיות עצמאי, וטוב שכך. הנקודה הכללית שלי היא שיש מידה אפסית של חופש בלהיות שכיר, אתה תלוי לגמריי באדם אחר, זה יותר מדי הישרדותי ולא עצמאי בראייה שלי, גם אם לכמה אנשים לא נעים לשמוע את זה. אלו עובדות מוחלטות. עצמאי יכול להיות גם עבד לעסק שלו באופן דומה (תלוי בתחום), אבל קיים גם סיכוי שיום אחד הוא יהיה חופשי הרבה יותר מכל שכיר שבעולם. השאלה היא האם הבנאדם מתרכז בפוטנציאל או בסיכון, כשהוא חושב על שכירות מול עצמאות.
ואגב, לא היה לי רע כשכיר, היה בסדר, הייתי בתקופה השכירה הטובה ביותר שלי רגע לפני שהחלטתי להיות עצמאי ואפילו הייתי די שמח. זה לא בגלל איזו חוויה שלילית. זאת הגישה הכללית שלי ואלו באמת פשוט מאוד העובדות.