בדיוק התכוונתי לפתוח ת'רד חדש בנושא, אבל אני רואה שיש אחד, והוא לא זכה להרבה חשיפה.
הקשבתי לאחרונה לפודקאסט של יוצאי משרד האוצר בנושא דמוגרפיה, והם מתארים מה מוביל לכישלון משרד החינוך במתן תנאים מתאימים לחינוך הילדים (מספר ילדים בכיתה, מעמד המורה וכו'). במספר מילים - אי יכולת לעמוד בקצב הילודה.
ישבתי עם אשתי, לחשב הוצאות לשנים הקרובות, עכשיו ששני ילדים במסגרות פרטיות (גנים) ואני חושב ברצינות על מסגרת פרטית גם בגילאי בית הספר. זו ההוצאה היחידה שאני לא מצליח לראות את עצמי מקצץ, ואני חושב האם דעתי (הלא מנוסה) כלפי החינוך הציבורי לוקה בחסר.
הנה דוגמה שמחזקת את הסתייגותי - שכנה ואמא לילד בגן עירייה, ציינה שבגן יש 34 ילדים עם גננת אחת וסייעת שמגיעה לפרקים. בלתי נתפס בעיניי.
אני מניח שיהיו כאלה שייתנו דוגמה מחייהם שלהם, איך הם למדו בסדר גמור בבית ספר ציבורי והנה הם במצב ממש טוב מכל הבחינות. אבל כהורה אני רוצה את ההכי טוב לילדים שלי.
יש בקהל כאלה ששולחים את הילדים למסגרות פרטיות? אשמח לשמוע דעות מנוגדות, להזיז את הגבינה שלי